פרשות השבוע

מים ראשונים: ברוב השנים הרגילות (שאינן מעוברות), נדחית הפטרת פרשת פנחס – אליהו בהר חורב, מלכים א פרק יט, מפני הפטרה ראשונה של פורענות (שלושת שבועות בין המצרים). בשנים מעוברות, בהן קוראים פרשות מטות מסעי נפרדים, זוכה פרשת פנחס לשמור בד"כ על הפטרתה. אנו ננצל הזדמנות זו (שקורית ברוב השנים המעוברות) ונדרוש בפרשת אליהו בהר חורב שמבחינות רבות היא המשך של הפטרת כי תשא – אליהו בהר הכרמל (מלכים א פרק יח), עליה כבר זכינו לדון. (לפי קריאת התימנים, המשך ממש, ראה הפטרת כי תשא).

 

וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה: (מלכים א יח מו).¹

 

"וירץ לפני אחאב" – גמרא זבחים קב ע"א, מנחות צח ע"א

אמר ר' ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, דכתיב: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" (שמות יא) ואילו לדידיה לא קאמר ליה.² רבי יוחנן אמר, מהכא: "ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב" (מלכים א יח).³

"והוא הלך במדבר" – פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד – בין אליהו למשה

ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר. משה נביא אליהו נביא.⁴ משה נקרא איש האלהים (דברים לג א) ואליהו נקרא איש האלהים (מלכים א יז יח) … משה ברח מפני פרעה ואליהו ברח מפני איזבל. משה ברח ובא לבאר ואליהו ברח ובא לבאר … במשה: "ויעבור ה' על פניו" ובאליהו: "והנה ה' עובר". במשה: "וישמע את הקול מדבר אליו" ובאליהו: "והנה אליו קול". משה כינס את ישראל להר סיני ואליהו כינסם להר הכרמל. משה ביער עובדי ע"ז: "שימו איש חרבו על יריכו" ואליהו ביער ע"ז ותפש נביאי הבעל ושחטם. משה קנאי: "מי לה' אלי" ואליהו קנאי "ויאמר אליהו לכל העם גשו נא אלי".⁵ משה נטמן במערה: "ושמתיך בנקרת הצור" ואליהו נטמן במערה ולן שם כדכתיב: "ויבוא אל המערה וילן שם".⁶ במשה: "ויבוא אל הר האלהים" ובאליהו: "ויבוא אל הר האלהים". משה בא למדבר ואליהו בא למדבר והוא הולך למדבר … משה כשנתפלל על ישראל תפש זכות אבות: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" וכן אליהו: "ה' אלהי אברהם יצחק וישראל". משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" ואליהו קבלו על ידו אהבתו של מקום, שנאמר: "ה' הוא האלהים" … בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר: "ואתה פה עמוד עמדי" ולאליהו: "מה לך פה אליהו". משה הוריד את האש ואליהו הוריד את האש. משה כשהוריד את האש היו כל ישראל עומדים ורואין אותה: "וירא כל העם וירונו" ואליהו: "וירא כל העם ויפלו על פניהם".⁷

"קנא קנאתי" – שיר השירים רבה פרשה א סימן א

אין לך שמח בבני יותר מישעיהו, ועל ידי שאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו), אמר לו הקב"ה: ישעיה, בנפשך את רשאי לומר "כי איש טמא שפתים אנכי" – ניחא, שמא: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" – אתמהא! תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה", אמר רב שמואל: רצפה – רוץ פה. רצוץ פה למי שאמר דלטוריא על בני.⁸

ודכוותיה כתיב באליהו, שנאמר: "ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל". אמר לו הקב"ה: בריתי – שמא בריתך?. "ואת מזבחותיך הרסו", אמר לו: מזבחותי – שמא מזבחותיך? "ואת נביאיך הרגו בחרב". אמר לו: נביאי, ואת מה איכפת לך? אמר לו: "ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה".⁹ תא חמי מה כתיב תמן: "ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים" – מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה רצוץ פיות בכל מי שאמר דילטורייא על בני … ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע, אמר לו הקב"ה: אליהו עד שאתה מקטרג את אלו, בוא וקטרג את אלו. זהו שכתוב: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק".¹⁰

"כי עזבו בריתך בני ישראל" – פרקי דרבי אליעזר פרק כח

… ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב … ושם נגלה לו הקב"ה. אמר לו: מה לך פה אליהו? – קנא קנאתי. אמר לו: לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת. חייך, שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו זכור לטוב מלאך הברית, שנאמר: "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא" (מלאכי ג א).¹¹

"מה לך פה אליהו … קנא קנאתי" פעם שנייה – אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ח

אמר לו הקב"ה לאליהו: מה לך פה אליהו? היה לו שיאמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם. ולא עשה כן, אלא אמר לפניו: קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות. התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים, אמר לו: כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני, לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן, שנאמר: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' " (מלכים א יט יא). ואומר: "ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה" (שם שם יב).¹²

המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות" (שם שם יד). באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט … תמשח לנביא תחתיך" (שם שם טו-טז), ומה שבדעתך איני יכול לעשות.¹³

"אשר קינא לאלהיו" – מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק לז יא

"ויקנאו בו אחיו" – כל קנאה הסמוכה ללמ"ד לשון חיבה, כגון "אשר קינא לאלהיו" (במדבר כה יג), "קנא קנאתי לה' צבאות" (מ"א יט י), וכל דומיהן. ואם יאמר לך אדם: "ויקנאו למשה במחנה" (תהלים קו טז)?! יש להשיב כי גם אותה קנאה של חיבה שהיו מחבבין את הכהונה, שנאמר: "ובקשתם גם כהונה" (במדבר טז י). וכל קנאה הסמוכה לבי"ת הרי היא לשון תחרות, כגון: "כי קנאתי בהוללים" (תהלים עג ג), "אל תקנא בעושי עולה" (שם לז א), "ויקנאו בו אחיו", וכל דומיהן.¹⁴

"והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים" – בראשית רבה כד ד

אמר רבי הונא: הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם, הוא מבקש להחריב את העולם, והקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: היזהר שלא תזיק בריותי. מאי טעמיה? "כי רוח מלפני יעטוף" – מה הוא "יעטוף"? מתישו, כמו שאתה אומר: "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי" (יונה ב ח). אמר רבי הונא: ג' רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל, היה עולם חרב בהם ואלו הן: אחת בימי יונה, ואחת בימי איוב, ואחת בימי אליהו. אמר רבי יודן ברבי ישמעאל: של יונה, על אותה הספינה היה … של איוב על אותו הבית היה …  ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו שנאמר: "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים" (מלכים א יט יא).¹⁵

"קול דממה דקה" בסיני – ספרי במדבר פיסקא נח

כתוב אחד אומר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים" (שמות יט טז), וכתוב אחד אומר: "קול דממה דקה" (מלכים א יט יב) – כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?¹⁶ כשהקב"ה מדבר הכל שותקים, שנאמר: "דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ" (ישעיה כג ב), ואומר: "וידום אהרן" (ויקרא י ג) – דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: כתוב אחד אומר "קול גדול ולא יסף" (דברים ה יח) וכתוב אחד אומר: "ואחר האש קול דממה דקה" – כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? כשהקב"ה מדבר בקול גדול, מלאכי השרת מדברים בקול נמוך, שנאמר: "על חומותיך הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דומי לכם ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהילה בארץ" (ישעיה סב ו – ז).¹⁷

"קול דממה דקה" בפרדס – גמרא חגיגה טז ע"א

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום … ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי. מאי דרש? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "ואתה מרבבות קדש" (דברים לג ב) – אות הוא ברבבה שלו. ורבי אבהו אמר: "דגול מרבבה" (שיר השירים ה י) – דוגמא הוא ברבבה שלו. וריש לקיש אמר: "ה' צבאות שמו" (ישעיהו מח) – אדון הוא בצבא שלו. ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה… והנה ה' עובר".¹⁸

"שוב לדרכך מדברה דמשק"  – ספרי דברים פיסקא מא

"אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק" (שיר השירים ז ח) – אם עשיתם את התורה, קוו לאליהו שאמרתי לו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק" (מלכים א יט טו). ואומר: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג כב-כג).¹⁹

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד – השליחות לעתיד לבוא

כך פתח ר' תנחומא בי ר' אבא: "ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים" (הושע יב יד) – זה משה. "ובנביא נשמר" (שם) – זה אליהו.²⁰ אתה מוצא שתי נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי: משה ראשון ואליהו אחרון.²¹ ושניהם גואלים את ישראל בשליחות. משה גאלם ממצרים בשליחות: "ועתה לך ואשלחך אל פרעה" (שמות ג י) ואליהו גואלם לעתיד לבא בשליחות: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא" (מלאכי ג כג). משה שגאלם ממצרים תחילה, עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים.²² ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום, עוד אינם חוזרים ומשתעבדים אלא היא תשועת עולם.²³

ילקוט שמעוני תורה פרשת פינחס רמז תשעא – פנחס הוא אליהו, אליהו הוא פנחס

אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. א"ל הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". רבי אליעזר אומר: הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד.²⁴ מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום", "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב ה). ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ונתן לו שכר טוב "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".²⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הגם שגלשנו, טעמנו ממש על קצה המזלג מהפטרה זו. לדיון מורחב, ראה ספרו של הרב אלחנן סמט: פרקי אליהו, הוצאת מעליות, ישיבת ברכת משה, ירושלים תשס"ג.