בארה של מרים | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

בארה של מרים

פרשת חוקת, תשע"א

עדכון אחרון: 14/06/2021

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (במדבר כ א).1

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' … הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: (שם שם ב, יג).2

וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (במדבר כא טז-יח).3

 

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה א – במות מרים הסתלקה הבאר

כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים מהו אומר? "ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה", שנסתלקה הבאר. כל זמן שהיה אהרן קיים, עמוד ענן מנהיג את ישראל. משמת אהרן מהו אומר? "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו' " – נעשו ידיים לאותו רשע ובא ונלחם את ישראל. אמרו: איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ?4

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה ח – שלושת הפרנסים

ר' יוסה בר' יהודה אומר: כיון שיצאו ישראל ממצרים, נתמנו להן שלשה פרנסין טובין. אילו הן: משה אהרן ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתן ולא חזר, שנאמר: "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" (זכריה יא ח).5

מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן ב – הבאר המתגלגלת

… והבאר בזכות מרים, שנאמר: "ותמות שם מרים, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ א ב). והיאך היתה הבאר עשויה? כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות.6 כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים: עלי באר (במדבר כא יז).7

במדבר רבה יט כה פרשת חקת – השירה רק בסוף שנות הארבעים

אז ישיר ישראל את השירה הזאת – השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים … והלא מתחילת מ' שנה היתה עמהם! אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה: עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם.8

המדרש הגדול חוקת עמוד שסא, פתרון תורה חוקת עמוד 185 – העם צמא למים

"ויבוא משה ואהרן מפני הקהל", ומשה ואהרן היו יושבים ובוכים לפנים וישראל בוכין מבחוץ. ומשה לא ידע שישראל בוכים מבחוץ עד שש שעות. ונכנסו אצלו ישראל ואמרו לו: עד מתי אתה בוכה? אמר להן: לא אבכה על אחותי שמתה? אמרו לו: עד שאתה בוכה על נפש אחת, עמוד ותבכה עלינו. אמר להן: למה? אמרו לו: מים אין לנו!9 עמד ויצא עמהן וראה הבאר שיבשה והיה עושה עמהן מריבה. אמר להן: לא אמרתי לכם לא אוכל לבדי שאת אתכם. מיד כעס הקב"ה על משה ועל אהרן, אמר להן: בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על זקנה זו! מיד היה הדבור על משה שנאמר: "וידבר ה' אל משה וגו' קח את המטה והקהל את העדה וגו' ודברתם אל הסלע". אמר להם: שנו עליו פרק ומיד מוציא לכם מים.10

רמב"ן במדבר כ ח – סלע מי מריבה הוא בארה של מרים

ועל דעת רבותינו בבארה של מרים אמרו כי הסלע הזה הוא הצור אשר היה בחורב, ולפיכך יפרשו "מימיו" אשר היה דרכו לתת, כי עתה נסתם מעינו במות מרים. כי הכוונה לרבותינו בבארה של מרים, שהיה מעולם באר נסי מקור מים חיים נובע בכל מקום שיהיה שם הרצון עליו. העלה אותו לישמעאל במדבר באר שבע,11 ונבקע בחורב מן הצור ההוא שהיה שם, ובשאר המסעים נובע מן הצור במקום שיחנו שם.12 וכאשר מתה הצדקת, פסק המעיין. ועתה חזר על ידי משה להיות לו מקור נפתח מן הסלע הזה בעצמו, והוא מה שאמר: "אל הסלע" – הנודע.13

אלשיך שמות פרק יז פסוק ה – משה מכה את הבור ממנו שתו הוא וכל העם מים

ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור כו'. לבוא אל ביאורו, נשים לב, כי הלא קיימו וקבלו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פו ב) כי זה היה בארה של מרים. ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו, כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא (בבא קמא צב ב), ומה גם הכאה. ועוד, היתכן יהיה צור שיצטרך להכות בו, והלא רוח חיים היה בו, והיה מהלך אתם בכל מסעיהם ומעלה להם אברי האמוריים, ואיך היה צריך יכו בו לתת מימיו.14

מסכת אבות פרק ה משנה ו – נבראה בערב שבת בין שמשות

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.15

מסכת שבת דף לה עמוד א – שיעור זמן בין השמשות

רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל16 – אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל, וירד ויטבול בים ויעלה, וזהו שיעורו של רבי נחמיה.17 אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כְּבָרָה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל – טהור, וזהו בארה של מרים.18

ויקרא רבה פרשה כב סימן ד – באר מרים מצויה בימה של טבריה

א"ר תנחומא: אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו.19 מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעה השעה וצפתה בארה של מרים ונתרפא. והיכן היא בארה של מרים? א"ר חייא בר אבא: כתוב: "עלי באר ענו לה … וממדבר מתנה … ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא ז-כ) – שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כְּבָרָה קטנה בים של טבריא, זו היא בארה של מרים. א"ר יוחנן בן נורי: שיערו רבותינו והיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של סרונגין.20

מדרש תהלים (בובר) מזמור כד – נשקפת מהר נבו?

כתיב ונשקפה על פני הישימון (במדבר כא כ), אמר ר' חייא בר אבא כל מי שעולה להר מבוא, ורואה כמין כברה בימא של טבריה, זו היא בארה של מרים.21

בראשית רבה ע ח פרשת ויצא – באר האבות

ר' חמא בר חנינא פתר בו שש שיטות:22 "וירא והנה באר בשדה" -זו הבאר; "והנה שם שלשה עדרי צאן" – משה ואהרן ומרים; "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" – שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו; "והאבן גדולה על פי הבאר" – א"ר חנינא כמלא פי כְּבָרָה קטנה היה בה; "ונאספו שמה כל העדרים וגללו" – בשעת המחנות; "והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה" – , בשעת המסעות.23

אבן עזרא במדבר פרק כא פסוק טו – אין כל אלה בארה של מרים

וזאת הבאר גם היא היתה פלא, ואיננה הבאר הנקרא באר מרים לפי דעתי, רק היה המקום שצוה משה וחפרוה שרי ישראל במשענותם, ומיד נבקעו מים.24

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ארקים עמוד 71 – לעתיד לבוא

ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חודש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר: "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר וגו' (יחזקאל מז יב).25 ולא עוד אלא שעתיד הקב"ה להעלות בארה של מרים, כדכתיב:  "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים" (זכריה יד ח).26

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אם נחזור למדרש ויקרא רבה לעיל על כוה המרפא של הבאר של מרים, ראה בית יוסף אורח חיים סימן רצט בשם הכלבו: "נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף ששמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל בארות ועל כל מעינות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו המים … מיד נרפא. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים. כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין". בארה של מרים ממשיך להצית את הדמיון ועדיין לא דברנו על ספרות החסידות.

מים אחרונים 2: פתרון החידה שבסוף הערה 1: כל מי שהיה בחטא המרגלים בן עשרים פחות יום.

הערות שוליים

  1. כך נפתח פרק כ בפרשתנו אשר פותח תקופה חדשה בתולדות עם ישראל - תקופת דור הבנים שמחליף את דור המדבר. דור "באי הארץ" - דור "יוצאי מצרים" בלשון חכמים. שלושים וכמה שנים עומדות בין פרשת שבת שעברה ובין פרשת השבת (בהנחה פשוטה שמחלוקת דתן ואבירם באה בעקבות חטא המרגלים), אולי אפילו בין חלקה הראשון והשני של הפרשה. ראה דברינו שנות המדבר העלומות בפרשה זו בשנה האחרת בה פתחנו גם בפסוק זה. חילוף הדורות לא פוסח גם על המנהיגים - "שלושת הרועים" האחים השייכים לדור המדבר וגורלו. ראשונה להם, האחות  הגדולה, מרים. על מות מרים, מן הראוי לדון בהזדמנות, אבל הפעם שמנו מגמתנו לנושא של באר מרים שהוא כולו מוטיב של המדרש ואין לו זכר במקרא. וחידה לשולן ליל שבת: מי מדור יוצאי מצרים (ומעמד הר סיני), מלבד כלב ויהושע (ואישים כאלעזר ואיתמר) כן זכה להיכנס לארץ? רמז: לא אדם מסוים אלא קבוצה.
  2. בסמוך למות מרים באה פרשת מי מריבה בה העם צמא למים ובה לא רק בני ישראל רבים עם הקב"ה, אלא גם משה ואהרון נכשלים באי מילוי דבר ה' לדבר אל הסלע ולא להכותו, ונגזר גם עליהם שלא יכנסו לארץ. ראה דברינו ייכתב עוני בהם דנו בחטא מי מריבה. האם נדרוש סמוכין בין מות מרים ומי מריבה? במקרא אין שום רמז או אסמכתא לכך, אבל בעיני המדרש אולי כן.
  3. ובפרק הסמוך שוב ענייני מים והפעם בלי תלונות ובלי שגיאות, מים בשפע מן הבאר ושירה עליה. שירה קצרה שרק תחילתה ידועה לנו (ראה פירוש אבן עזרא "עלי באר - תחילת השירה, ולא נכתבה כולה") והיא אחת מעשר השירות שהיו בעולם: "שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא" (מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א). על שירת הבאר מן הראוי לדרוש גם כן בהזדמנות, אך הפעם נתמקד בעסקי הבאר. מי זו אותה באר מסתורית שמופיעה בסוף ארבעים שנות הנדודים וזכתה לשירה? הייתכן שיש קשר בין המים של פרק כ ובין המים של פרק כא? האם שלושת האירועים: מות מרים, מי מריבה והבאר שכרוה וחקקוה נדיבים קשורים זה בזה?
  4. כך הוא גם במדרשים ופרשנים רבים אשר דורשים סמוכים וקוראים את סוף פסוק א ותחילת פסוק ב ברצף: " ... וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וכו' ". ראה תרגום כתר יונתן: "ולפי שבזכותה של מִרים נִתנה הבאר, כאשר מתה נִגנזה הבאר ולא היה מים לעדה ויתאספו על משה ועל אהרן". ורש"י: "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". ומדרש תנחומא (בובר) פרשתנו סימן ב: "והבאר בזכות מרים, שנאמר: ותמת שם מרים, ולא היה מים לעדה", ובילקוט שמעוני בפרשתנו רמז תשסג: "למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה". וכן רבים.
  5. מקבילות למדרש זה מצויות בספרי דברים שה, סדר עולם רבה י ועוד. ראה הרחבת מדרש זה בגמרא תענית ט ע"א והפתרון המוצע שם לשאלה שהרי שלושת הרועים לא מתו בחודש אחד: מרים נפטרה בניסן, אהרון בחודש אב ומשה בחודש אדר – היינו בהפרשי זמן של מספר חודשים וכמעט שנה בין מרים למשה! ואלה דברי הגמרא בתענית: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר ... וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד ... חזרו שניהם בזכות משה. מת משה - נסתלקו כולן, שנאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד (זכריה יא ח). וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא: מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד". ראה שם גם הכלל: "מטר - בשביל יחיד, פרנסה - בשביל רבים" ואיך הוא מתקשר לעניינינו. ועפ"י מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ה זכות משה עמדה גם אחרי מותו והמן המשיך לספק מזונם של בני ישראל שבעים יום אחרי מות משה, לפי שיטת ר' אלעזר המודעי ורבי אליעזר (בן הורקנוס), ולפי שיטת ר' יוסי שם – כל ארבע עשרה שנה שכבשו וחילקו את הארץ. ראה גם גמרא קידושין לח א מתי פסק המן. ראה דברינו טעם המן בפרשת בשלח.
  6. ראה בגמרא שבת להלן (ובהערה 18) דין מעיין המיטלטל שנדון להלכה שאינה למעשה רק לדרוש ולקבל שכר. ובתנחומא הרגיל: "כמין כוורת או כדורת".
  7. על נפלאות הבאר רַבּוּ המדרשים. ראה שיר השירים רבה פרשה ד (וילנא סימן ג, דונסקי סימן כו): "שלחיך פרדס רימונים - עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבוא. ואיזה זה? זה הבאר. - מֵאָן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר? רבי יוחנן אמר: מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן. דאמר ר' יוחנן: הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות. תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן היו אומרים (במדבר כ ה): לא מקום זרע ותאנה וגפן". ובמדרש במדבר רבה יט כו: " ... כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם - שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוּבָּרִים. אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה". עוד נפלאות רבות נדרשו על אותה באר מסתורית שסיפקה צרכיהם של ישראל במדבר כל ארבעים שנות הנדודים. ובאמת רק פעמיים נזכר בתורה שהעם צמא למים: בפרשת בשלח בתחילת המסע במדבר, ובפרשתנו לקראת סוף המסע. ובין השיטין דלגנו מפרק כ לפרק כא, וממות מרים וחוסר המים של תחילת פרק כ לשירת הבאר של פרק כא. הבאר שחפרו השרים וכרו נדיבי העם היא היא באר מרים שחזרה לאחר מותה, כפי שכבר ראינו לעיל! וכך גם מפרש רמב"ן על הפסוק: וממדבר מתנה (במדבר כא יח).
  8. אם זו הבאר שליוותה את עם ישראל ארבעים שנה, מדוע רק כעת שיבחוה ושוררו לה? על כך עומד מדרש רבה זה ומתאר שם באריכות את הנס שנעשה לעם ישראל בנחלי ארנון ששם ארבו להם "כל האומות" שהתנגדו לכניסתם לארץ. ונכנסו ההרים אלו באלו ומתו כל אותם אויבים (ומי בישר להם נס זה? את והב שני המצורעים שהלכו בסוף המחנה. ראה דברינו וארבעה אנשים היו מצורעים בפרשת מצורע). אבל אנחנו שואלים לא על כל ארבעים השנה אלא על חטא מי מריבה. אם בתחילת פרק כ נעלמה בארה של מרים, ובשירת הבאר בפרק כא היא חוזרת, וסלע מתגלגלת הייתה, מה קרה בחטא מי מריבה? אולי גם שם נטלה הבאר חלק?
  9. משה שקוע באבלו הפרטי ואינו מבחין בצרת העם. או שלא שמע את בכיים, או ששמע והיה בטוח שגם הם בוכים על מרים.
  10. ראה מקבילה גם באוצר המדרשים (אייזנשטיין) אהרון עמוד 13. וכך גם ילקוט שמעוני בפרשתנו רמז תשסג על התכנסות העם על משה ואהרון שהיו שקועים באבלם ולא שמו לב לצערו של העם שצמא למים. שם אהרון היה בטוח שהתכנסות העם היא השתתפות בצערם בבחינת גמילות חסד עם מרים, ואילו משה מזהה מיד ש"אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה". כל זה קשור אולי יותר לנושא של מות מרים (וגם לירידה ההדרגתית של משה ואהרון, ראה דברינו חילופי דורות ומשמרות), אך אנחנו בעסקי בארה של מרים. מהו הסלע שאליו מצטווים משה אהרון לדבר? נראה שהוא הוא בארה של מרים שיָבְשָׁה עקב מותה.
  11. בארה של מרים משקה את ישמעאל והגר אמו! ולפי שזה האירוע הראשון של הסלע הוא הבאר, נאמר ההפך: הבאר שהעלה הקב"ה לישמעאל בנו של אברהם, ששרה אשתו גרשה מביתה, היא הבאר/סלע שמשקה את בני ישראל ארבעים שנה במדבר. האם רמב"ן הוא בעל הרעיון הזה והראשון לאומרו? האם הוא שהוציא מים מישמעאל לישראל?
  12. והכל התחיל בצור שבפרשת בשלח במסה ומריבה, הוא הצור של נקרת הצור בה ביקש משה לראות בכבוד ה'. צור רפידים הוא צור הר חורב. ראה פירוש רמב"ן בשמות יז ה על הצור במסה ומריבה שמשלימים את דבריו כאן, תוך שהוא מזכיר את הפסוקים בתהלים פרק עח ופרק קה: "ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים", "פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר", "הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו". דבריו שם משלימים את דבריו כאן (או ההפך). ראה דברינו מסה ומריבה בפרשת בשלח.
  13. מה שרמזו המדרשים, אומרים הפרשנים באופן ברור יותר. ראה גם פירוש חזקוני שם: "ודברתם אל הסלע הוא שנקרא בארה של מרים וזבין הימנו מים והיה מתגלגל אחר ישראל, והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיב מימיו בשבילו בשביל שמתה מרים. וחזר בזכות משה ואהרן כמו שפירשו רבותינו בתענית, שנאמר: ודברתם אל הסלע". נראה שקבלנו כאן פירוש מיוחד השופך אור חדש על חטא מי מריבה. הסלע בו כשלו משה ואהרון, הסלע שהיכו במקום לדבר אליו ("שנו עליו פרק ומיד מוציא לכם מים ", המדרש הגדול לעיל) – הוא בארה של מרים אחותם הגדולה שנפטרה ובמותה לא מוצאים משה ואהרון את ידיהם ורגליהם. הבאר יבשה ואיתה נעלמה גם מרים האחות הגדולה שאולי יכלה לשמור על משה גם כאן ולהצילו מהמים כפי שהצילה אותו ממימי היאור. כל זה לא עמד לה כאשר דברה בו סרה (ילקוט שמעוני בהעלותך רמז תשלז), והוא שנשא תפילה להצלתה (דברינו אל נא רפא נא לה). אבל כאן משה אובד עצות ומותה של אחותו הגדולה הוא הסיבה לחטאו במי מריבה. והבאר שלנו? נמצאת בכל מקום בפרקים כ כא. ראה שאלתנו בהערה 3 לעיל.
  14. נראה שדבריו של אלשיך (צפת המאה ה- 16) הם אולי החריפים ביותר בעניין זה שמשה בחטא מי מריבה מכה בעצם את הבאר של מרים ועובר על הכלל המוסרי הפשוט: בור ששתית ממנו מים לא תזרוק בו אבן! (ראה דברינו בור ששתית ממנו מים בפרשת מטות). אלשיך מתמקד בחטא עצמו ובפשר ההכאה בבאר מים חיים מול הציווי הקב"ה לדבר אליו, ואילו אנו התעכבנו, דרך עניין זה, ביחסים המורכבים שבין שלושת האחים: מרים, אהרון ומשה. ראה פירוש רבי בחיי בן אשר במדבר כ ב, המזכיר את זכותה של מרים השומרת על עריסת אחיה: "ולא היה מים לעדה. כשמתה מרים נסתלק הבאר, כי היה הבאר בזכות מרים, שהיה לה זכות המים ממשה, שנאמר: (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק". בסוף פרשת בהעלותך מוחל משה למרים וגומל לה חזרה בתפילתו הקצרה: "אל רפא נא לה". וכאן, כל מה שנדרש לעשות הוא שוב תפילה קצרה בפה. לדבר אל הסלע, שלפי דעת המפרשים, היא הבאר של אחותו שיבשה במותה. במקום זה, הוא מכה אותה "ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו, כי בור ששתית ממנו מים, לא תזרוק בו אבן". אגב, אלשיך הוא אולי הפרשן שמתעסק הכי הרבה במוטיב של באר מרים! האם זו השפעת צפת של המאה ה- 16? הקשר של הבאר לגליל שעוד נראה להלן?
  15. אם עד עכשיו נראית לנו בארה של מרים דבר מופלא ופלאי, הרי לנו ההסבר שהיא מאותם עשרה דברים פלאיים שנבראו בערב שבת בין השמשות. ראה רשימה זו במקורות ונוסחאות דומות, אך שונות, בגמרא פסחים נד א, ספרי דברים פיסקא שנה ועוד. ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ה דווקא נעלמה הבאר של מרים ובאה במקומה המערה שעמדו בה משה ואליהו. ראה פירוש המשניות לרמב"ם על משנה זו (מובא גם בתורף בפירוש קהתי במקום) שרשימה זו, ואף דברים אחרים שנראים לנו פלאיים "הושמו בטבעי הדברים מששת ימי בראשית ... אלו בלבד נעשו בין השמשות ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים בעת היעשותם תחילה". הרמב"ם לשיטתו שאין ניסים שנוגדים את טבע העולם. עוד נראה להלן גם את גישתו הרציונאלית של אבן עזרא. ואנו נמשיך להתגלגל עם נפלאות הבאר היישר לארץ ישראל.
  16. הדיון כאן הוא כמה זמן הוא "בין השמשות". לפי רבי נחמיה זמן הליכת אדם ממוצע חצי מיל אחרי שקיעת החמה. סמיכות הדרשות של "בין השמשות" שבמשנה אבות לעיל ו"בין השמשות" שבגמרא שבת כאן, שמיד תוביל אותנו לבארה של מרים, היא שלנו ויש או אין לדרוש סמוכין במחלקי המים.
  17. שתי שיטות בהסבר דברי רבי חנינא. האחת, שכשהוא על שפת הים עדיין רואה את הכרמל מואר, יורד וטובל וחוזר לראש הכרמל. והשנייה (רשב"א) שיתחיל לרדת מהכרמל בעת שהחמה מתחילה לשקוע, יטבול ויחזור לראש הכרמל. לפי שתי השיטות, בוודאי השנייה, אין זה כנראה הכרמל שלנו. הזמן הנדרש הוא ארוך למדי (אלא אם נאמר שבין השמשות מתחיל מרגע שהשמש עברה את נקודת הזנית). ומהדרשה ההלכתית נגיע מיד לדרשה האגדית ולבארה של מרים. אמרת כרמל? הזכרתני דרשה יפה.
  18. על מעיין המיטלטל או מתגלגל ראה רש"י שם: "טהור - מלקבל טומאה, וטובלין בו - דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים". ובית הבחירה למאירי שם: "אין לנו בה עסק לענין הוראה שהרי אמרו עליה שזו היא בארה של מרים כלומר שאין לך מעיין המיטלטל בעולם אלא בארה של מרים. ולענין הוראה תלמודית אין לנו עסק בה". (ראה דברינו לא היה ולא עתיד להיות בפרשת ראה). אבל לנו יש עסק במיקומה של באר מרים שלא רק שחזרה לחיים, בזכות משה ואהרון, לאחר מות מרים (ולאחר חטא מי מריבה), אלא אף קנתה לה שביתה ואחיזה באחד משבעה הימים המקיפים את ארץ ישראל (בבא בתרא עד ב). וכאמור לא נראה שמדובר בכרמל שלנו ובים התיכון (מול חיפה). ראה גלגול מדרש זה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת חקת דף קכה עמוד א: "וממדבר קדש היתה מתנה הבאר לישראל עד שבאו לירדן ונכנס הבאר בתוך הירדן. וכן אמרו רבותינו ז"ל כל הרוצה לראות בארה של מרים יעמד בראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים יפו". הנה כי כן, ממשיכה בארה של מרים להיטלטל ולהתגלגל אנה ואנה, ולאן עוד תגיע?
  19. ראה שם שהוא דורש את הפסוק בקהלת ה ח: "ויתרון ארץ בכל היא" – הרבה שלוחים למקום.
  20. סרונגין או סרוגנין הוא מקום מדרום לטבריה שאיננו יודעים בדיוק היכן הוא. ראה האמורא ר' אבא סרונגיא (בראשית רבה א ו) שבא כנראה ממקום זה. נוסח זה של ויקרא רבה הוא עפ"י הירושלמי מסכת כלאים פרק ט הלכה ג: "אמר רבי חייה בריא: כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא - זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן: שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין". תרגום: שהיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק בסרונגין. ובירושלמי כתובות פרק יב הלכה ג נוסח דומה: "כתיב: ונשקפה על פני הישימון - אמר רבי חייה בר בא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא, זו היא בארה של מרים. א"ר יוחנן בר מרה: שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנישתא עתיקתא דים דוטגין". משם נתגלגל המדרש למדרשים מאוחרים יותר כגון תנחומא (בובר והרגיל בפרשתנו),במדבר רבה יט ט, קהלת רבה ה ה ועוד. איפה הוא הר הישימון? אי שם ממזרחה של טבריה? הר סוסיתא? כך או כך, נראה שהיה כרמל גם סביב הכינרת כפי שהיה גם בדרום הארץ וזהו כנראה גם הכרמל במסכת שבת לעיל.
  21. סביר שהר מבוא הוא שיבוש של הר נבו ומתאים למיקום של הפסוק בשירת הבאר: "וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן" (במדבר כא כ, שלא ברור אם הוא עצמו חלק מהשירה או לא), ושוב אנחנו במזרח עבר הירדן וצופים מערבה. מראש הישימון לארץ הפורייה שבארה של מרים נמצא בגבולה. אבל הפעם בחלקו הדרומי של מזרח הירדן עם עין לטבריה צופיה, כמשה שצפה משם על פני כל הארץ. כך או כך, הרי לנו מקורות שממקמים את בארה של מרים בגליל, בירדן או בכינרת (ימה של טבריה). וכבר הרחיב בנושא זה פרופ' אלחנן ריינר במאמרו: בין יהושע לישוע – מסיפור מקראי למיתוס מקומי, ציון שנה סא תשנ"ו, מאמר בו הוא מצביע על מסורות גליליות אחרות שמעתיקות מסורות נוספות מיהודה לגליל כמו קבר יהושע וקבר יוסף. בנוגע לבארה של מרים, הוא מביא שם עדויות של נוסעים שביקרו בארץ ישראל בימי הביניים המספרות על מסורות אלה. ראה למשל שם את עדותו של יעקב בן נתנאל הכהן: "כינרת מתוק כדבש, ירדן עובר אותו, באר של מרים בתוכו. בשעה שיזרח השמש בעצמו של יום על הר הכרמל, יראה כמו אופן יעלה כ"ה אמות ויחזור. כמו שראיתי אני כתבתי".
  22. שש דרשות סימבוליות היה ר' חמא בר חנינא דורש על הפסוק המתאר את מפגש יעקב עם הבאר שם הוא עתיד לפגוש את רחל. וזו של באר מרים היא הראשונה. ולאחריה: שמחת שלושה הרגלים, בתי הדין שבהר הבית, המלכויות ועוד. ראה שם.
  23. ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כט: "וירא והנה באר בשדה. אמרו רז"ל: אין המקרא יוצא מידי פשוטו. אעפ"כ רצו הדרשנים להרחיב המקרא, ולדרוש עליו מה שהיה בעולם, ולהגיד שהקב"ה מגיד מראשית אחרית, ולהודיע לנו ששיחת האבות כמה עניני מצות יש בהן. וכן פתר ר' חמא בר חנינא בבראשית רבה פסוק זה בשלשה עניינים. הראשון, והנה באר בשדה, זו הבאר שהיה לישראל במדבר, והנה שם שלשה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שכל ישראל מושכין לדגלם לאהליהם: והאבן גדולה על פי הבאר. כמלוא פי כברה היה בה". ואם נרצה ללכת עוד קדימה (מלשון קדם), ראה זוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קלב עמוד א שרואה כבר אצל רבקה את באר מרים: "ותרד העינה כתיב בה"א רזא איהו דאערעת תמן בירא דמרים ובגין כך כתיב העינה בה"א וסליקו לה מיא". ובגמרא בבא מציעא פו ע"ב הכל מתחיל מאברהם: "רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב - זכו למן, בשכר והוא עמד עליהם - זכו לעמוד הענן, בשכר יקח נא מעט מים - זכו לבארה של מרים".
  24. כאן יוצא אבן עזרא בפשטות נגד הדרשות שהבאר בפרק כא, שירת הבאר, היא באר מרים. אך בשמות טז ה בעניין המן הוא יוצא באופן נחרץ ונרחב יותר נגד כל הדרשות והמיתוס סביב באר מרים ומזכיר לכולנו שאין לבאר זו שום אחיזה במקרא. "ובדרש (תענית ט, א) שבזכות משה בא המן, ובזכות אהרן הענן, גם בזכות מרים הבאר ... ודרך הבאר אין זכר בכתוב על זה, ודרש יחיד הוא. כי אילו היה הפלא הזה, למה לא נכתב בתורה? והכתוב אומר: יבקע צורים במדבר (תהלים עח, טו) ובעל הדרש סמך על ותמת שם מרים (במדבר כ, א). וכותב אחריו ולא היה מים. ואין זה ראיה, כי הכתוב ספר שניים מאורעים אירעו במקום". פרקים כ כא בפרשתנו ייקראו, עפ"י אבן עזרא, כפשוטם והם שלושה אירועים נפרדים: מות מרים, חטא מי מריבה והבאר שחפרוה השרים ושוררו עליה. כך מפרש פרשן רציונאלי כאבן עזרא שנצמד לפשוטו של מקרא ולרובד הלשוני (ופה ושם גם לסודות נסתרים), ורק לעתים נדירות נזקק לדרשות חז"ל. ובוודאי שאינו נזקק "לדרש יחיד". אולי ניתן לצרף אליו גם את הרמב"ם שהבאנו לעיל במשנה במסכת אבות על אותם הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. אבל נראה ששום רציונאליות לא תעמעם ותכחיש כוחן של דרשות ומיתוסים, ובאר מרים מתגלגלת והולכת ושופעת מים ומציתה דמיון, מימי אברהם שיצק מים לרגלי המלכים, דרך גירוש הגר וישמעאל, מפגשי אליעזר ורבקה, יעקב ורחל, המשך בשירות נאמן של ארבעים שנה במדבר ועד לכניסה למשכן קבע בארץ ישראל, בימה של טבריה לאורך ימים ושנים ותהפוכות היסטוריות. והכל מכוחה של בריאה בערב שבת בין השמשות.
  25. ראה שם נבואתו הציורית של יחזקאל על הנחל האדיר המקיף את המקדש לעתיד לבוא. ופסוק זה הוא גם בונוס לשבת ראש חודש השתא.
  26. אחרי הנחל האדיר של יחזקאל, עוד צפויה לנו תוספת בדמות בארה של מרים שתחזור אלינו בזכות נבואת זכריה. לפיכך, כל מי שצופה היום על הירדן או הכינרת ומתקשה לזהות את באר מרים וחושש שמא נסתלקה, יסיר דאגה מלבו ויצפה לישועה עד שתחזור אלינו במהרה ותחדש ימינו כקדם. ותסייע גם לנו להמשיך ולחלק מים חיים מירושלים.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה