וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (במדבר כ א).1
וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה' … הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: (שם שם ב, יג).2
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (במדבר כא טז-יח).3
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה א – במות מרים הסתלקה הבאר
כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים מהו אומר? "ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה", שנסתלקה הבאר. כל זמן שהיה אהרן קיים, עמוד ענן מנהיג את ישראל. משמת אהרן מהו אומר? "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו' " – נעשו ידיים לאותו רשע ובא ונלחם את ישראל. אמרו: איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ?4
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה ח – שלושת הפרנסים
ר' יוסה בר' יהודה אומר: כיון שיצאו ישראל ממצרים, נתמנו להן שלשה פרנסין טובין. אילו הן: משה אהרן ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתן ולא חזר, שנאמר: "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" (זכריה יא ח).5
מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן ב – הבאר המתגלגלת
… והבאר בזכות מרים, שנאמר: "ותמות שם מרים, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ א ב). והיאך היתה הבאר עשויה? כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות.6 כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים: עלי באר (במדבר כא יז).7
במדבר רבה יט כה פרשת חקת – השירה רק בסוף שנות הארבעים
אז ישיר ישראל את השירה הזאת – השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים … והלא מתחילת מ' שנה היתה עמהם! אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה: עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם.8
המדרש הגדול חוקת עמוד שסא, פתרון תורה חוקת עמוד 185 – העם צמא למים
"ויבוא משה ואהרן מפני הקהל", ומשה ואהרן היו יושבים ובוכים לפנים וישראל בוכין מבחוץ. ומשה לא ידע שישראל בוכים מבחוץ עד שש שעות. ונכנסו אצלו ישראל ואמרו לו: עד מתי אתה בוכה? אמר להן: לא אבכה על אחותי שמתה? אמרו לו: עד שאתה בוכה על נפש אחת, עמוד ותבכה עלינו. אמר להן: למה? אמרו לו: מים אין לנו!9 עמד ויצא עמהן וראה הבאר שיבשה והיה עושה עמהן מריבה. אמר להן: לא אמרתי לכם לא אוכל לבדי שאת אתכם. מיד כעס הקב"ה על משה ועל אהרן, אמר להן: בני מתים בצמא ואתם יושבין ומתאבלין על זקנה זו! מיד היה הדבור על משה שנאמר: "וידבר ה' אל משה וגו' קח את המטה והקהל את העדה וגו' ודברתם אל הסלע". אמר להם: שנו עליו פרק ומיד מוציא לכם מים.10
רמב"ן במדבר כ ח – סלע מי מריבה הוא בארה של מרים
ועל דעת רבותינו בבארה של מרים אמרו כי הסלע הזה הוא הצור אשר היה בחורב, ולפיכך יפרשו "מימיו" אשר היה דרכו לתת, כי עתה נסתם מעינו במות מרים. כי הכוונה לרבותינו בבארה של מרים, שהיה מעולם באר נסי מקור מים חיים נובע בכל מקום שיהיה שם הרצון עליו. העלה אותו לישמעאל במדבר באר שבע,11 ונבקע בחורב מן הצור ההוא שהיה שם, ובשאר המסעים נובע מן הצור במקום שיחנו שם.12 וכאשר מתה הצדקת, פסק המעיין. ועתה חזר על ידי משה להיות לו מקור נפתח מן הסלע הזה בעצמו, והוא מה שאמר: "אל הסלע" – הנודע.13
אלשיך שמות פרק יז פסוק ה – משה מכה את הבור ממנו שתו הוא וכל העם מים
ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור כו'. לבוא אל ביאורו, נשים לב, כי הלא קיימו וקבלו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פו ב) כי זה היה בארה של מרים. ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו, כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא (בבא קמא צב ב), ומה גם הכאה. ועוד, היתכן יהיה צור שיצטרך להכות בו, והלא רוח חיים היה בו, והיה מהלך אתם בכל מסעיהם ומעלה להם אברי האמוריים, ואיך היה צריך יכו בו לתת מימיו.14
מסכת אבות פרק ה משנה ו – נבראה בערב שבת בין שמשות
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.15
מסכת שבת דף לה עמוד א – שיעור זמן בין השמשות
רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל16 – אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל, וירד ויטבול בים ויעלה, וזהו שיעורו של רבי נחמיה.17 אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כְּבָרָה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל – טהור, וזהו בארה של מרים.18
ויקרא רבה פרשה כב סימן ד – באר מרים מצויה בימה של טבריה
א"ר תנחומא: אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו.19 מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעה השעה וצפתה בארה של מרים ונתרפא. והיכן היא בארה של מרים? א"ר חייא בר אבא: כתוב: "עלי באר ענו לה … וממדבר מתנה … ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא ז-כ) – שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כְּבָרָה קטנה בים של טבריא, זו היא בארה של מרים. א"ר יוחנן בן נורי: שיערו רבותינו והיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של סרונגין.20
מדרש תהלים (בובר) מזמור כד – נשקפת מהר נבו?
כתיב ונשקפה על פני הישימון (במדבר כא כ), אמר ר' חייא בר אבא כל מי שעולה להר מבוא, ורואה כמין כברה בימא של טבריה, זו היא בארה של מרים.21
בראשית רבה ע ח פרשת ויצא – באר האבות
ר' חמא בר חנינא פתר בו שש שיטות:22 "וירא והנה באר בשדה" -זו הבאר; "והנה שם שלשה עדרי צאן" – משה ואהרן ומרים; "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" – שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו; "והאבן גדולה על פי הבאר" – א"ר חנינא כמלא פי כְּבָרָה קטנה היה בה; "ונאספו שמה כל העדרים וגללו" – בשעת המחנות; "והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה" – , בשעת המסעות.23
אבן עזרא במדבר פרק כא פסוק טו – אין כל אלה בארה של מרים
וזאת הבאר גם היא היתה פלא, ואיננה הבאר הנקרא באר מרים לפי דעתי, רק היה המקום שצוה משה וחפרוה שרי ישראל במשענותם, ומיד נבקעו מים.24
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ארקים עמוד 71 – לעתיד לבוא
ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חודש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר: "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר וגו' (יחזקאל מז יב).25 ולא עוד אלא שעתיד הקב"ה להעלות בארה של מרים, כדכתיב: "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים" (זכריה יד ח).26
שבת שלום וקיץ טוב
מחלקי המים
מים אחרונים 1: אם נחזור למדרש ויקרא רבה לעיל על כוה המרפא של הבאר של מרים, ראה בית יוסף אורח חיים סימן רצט בשם הכלבו: "נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף ששמעו ברכו, שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל בארות ועל כל מעינות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו המים … מיד נרפא. ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים. כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין". בארה של מרים ממשיך להצית את הדמיון ועדיין לא דברנו על ספרות החסידות.
מים אחרונים 2: פתרון החידה שבסוף הערה 1: כל מי שהיה בחטא המרגלים בן עשרים פחות יום.