פרשות השבוע

וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת־בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: (שמות ד כב-כג).¹

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: (שמות יא ד-ה).²

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה': (שמות יב יב).³

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: (שמות יב כט-ל).⁴

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: (שמות יג יד-טו).⁵

וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם: (תהלים עח נא).⁶

 

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק ג – שקולה כנגד כולם

"כי בחזק יד הוציא ה' אתכם" – אלו עשר מכות. מזה מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן.⁷

שמות רבה יח ה, פרשת בא – למה נוספו שאר המכות?

"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי" (תהלים עז ז)⁸ – נזכר אני מה שעשית לנו במצרים ומנגנון⁹ שעשית למצרים. היאך? מתחילה כשבקש הקב"ה להביא המכות על המצרים, מכת בכורות אמר להביא עליהם, שנאמר: "הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמות ד כג). אמר לו הקב"ה: "בני בכורי ישראל" (ד כב) – או שלח את בכורי, או אני הורג את בכורך. התחיל (פרעה) אומר: "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (ה ב). אמר הקב"ה: אם אביא עליו מכת בכורות תחילה, הרי הוא משלחם. אלא מביא אני עליו מכות אחרות תחילה, ובעקב זאת אחר כולן, אני מביא עליו את: "וה' הכה כל בכור".¹⁰

רמב"ן שמות פרק יא פסוק י – אין למשה ואהרון מעשה במכת בכורות

וטעם "ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה" – הם המופתים הנזכרים למעלה, ואמר זה בעבור שהשלים כל המעשים שעשו, וגזרת מכת בכורות שכבר הודיעו אותה לפרעה. כי במיתת הבכורות אין למשה ואהרן בה מעשה.¹¹

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יג – פרעה עצמו היה בכור ולא נפגע

"מבכור פרעה היושב על כסאו" – בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. אתה אומר ללמדך על פרעה שהוא בכור, או לא בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור? כשהוא אומר "היושב על כסאו", הרי בנו אמור. הא מה תלמוד לומר: "מבכור פרעה"? בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. והוא נשתייר מכל הבכורות ועליו הכתוב אומר: "ואולם בעבור זאת העמדתיך" (שמות ט טז).¹² בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצרים. עליו הוא אומר: "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב כג).¹³

"עד בכור השבי" וכי שבויין מה חטאו? אלא שלא יהו השבויין אומרים: יראתנו הביאה עליהם את הפורענות. קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתינו שלא שלטה בנו הפורענות.¹⁴ דבר אחר: ללמדך, שכל גזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויין שמחין בהם, שנאמר: "שמח לאיד לא ינקה" (משלי יז ה) …¹⁵ ולא שבויים בלבד, אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר: "עד בכור השפחה".¹⁶

"וכל בכור בהמה" – וכי בהמה מה חטאת? אלא שלא יאמרו המצרים: יראתנו הביאה עלינו את הפורענות. קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה לעצמה, קשה יראתנו שלא שלטה בה פורענות.¹⁷

שמות רבה פרשת בא, פרשה טו סימן טו – גם בשביל בני ישראל¹⁸

"החודש הזה לכם". … כיון שנכנס הקב"ה, כביכול, נגף את הבכורות וכל אלוהות שלהן, שנאמר: "ואגוף את מצרים" (יהושע כד ה), וכן הוא אומר: "ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" (במדבר לג ד) … מה עשו? נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודה זרה שלהם .. מה עשה הקב"ה? הכה את אלהיהם עמהם: מי שהיה של עץ – היה נרקב, של אבן – היה נמס, של כסף ושל זהב ושל נחושת – היה ניתך, כשם שהיו מתחילתן, שנאמר: "ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" (שם). וכל עבודה זרה שלהם היכה, וכולם אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם. למה? בשביל להטעותם, לכך כתיב: "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב כג).¹⁹

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בשלח יד כח – גם בקריעת ים סוף שרד פרעה

"לא נשאר בהם עד אחד" (שמות יד כח).²⁰ זה פרעה שנשאר מהם ולא מת, כדי לספר גדולתו של הקב"ה, כמו שנאמר: "ואולם בעבור זאת העמדתיך" (שמות ט יו).²¹

שמות רבה פרשה יח סימן ג – בת פרעה הייתה בכורה וניצלה 

הנקבות הבכורות אף הן מתות, חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב – זה משה, שנאמר: "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב ב). לפיכך אמר שלמה: "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה". "ותקם בעוד לילה" (משלי לא טו) – באיזה לילה? "ויהי בחצי הלילה".²²

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלו – בכורות מצרים שמרדו²³

"למכה מצרים בבכוריהם". בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות, אמר לו: "כחצות הלילה ומת כל בכור". נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם: כל מה שאמר משה הביא עלינו. אין אתם מבקשים שנחיה? בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו, ואם לאו אנו מתים. השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן.²⁴ מה עשו?²⁵ נכנסו כל הבכורות אצל פרעה, והיו מצווחין לפרעה, ואומרים: בבקשה ממך! הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבוא עלינו ועליך. אמר לעבדיו: צאו וקפחו שוקיהם של אלו.²⁶ מה עשו הבכורות? מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר: "למכה מצרים בבכוריהם", למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן, אלא "למכה מצרים בבכוריהם".²⁷ ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם.²⁸

ר' אבין בשם ר' יודא בן פזי אמר: בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובתפילתו של משה נצולה, דכתיב: "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" (משלי לא יח), לֵיל כתיב, כמה דאת אמרת: "לֵיל שמורים הוא לה' " (שמות יב מב).²⁹

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח פרק טו

"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת? התכלת היה כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא. ולפי שאותה מכה היתה של שִׁיכּוּל בנים, ואבידת בנים נקרא שיכול, שנאמר: "ואני כאשר שכולתי שכלתי" (בראשית מג יד). "תכלת" – תכלית חיותם. לכך צוה הקב"ה ליתן חוט תכלת זכר לנס שעשה להם הקב"ה שהכה במכת בכורות.³⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה פירוש אבן עזרא לשמות פרק כ פסוק א, בפתיחה לעשרת הדברות בפרשת יתרו, שם, בעקבות ההבדל בין "זכור" ל"שמור" בדיבר השבת בין דברות יתרו לדברות ואתחנן, קובע אבן עזרא כלל מרכזי בהבנת פסוקי המקרא: "אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקודש: פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות.³¹ אמר השם לקין: ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד יא-יב). וקין אמר: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה (שם שם יד). ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות? והנה אמר אליעזר: הגמאיני נא (שם כד יז). והוא אמר: ואומר אליה השקיני נא (שם שם, מה).³² אמר משה: בכור השבי אשר בבית הבור (שמות יב כט), וכתוב: בכור השפחה אשר אחר הריחים (שמות יא ה). ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שנוי, כמו חלום פרעה, ונבוכדנצר, ואחריהם רבים, תמצא מלות שונות, רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר שוה".

בשיטת אבן עזרא, שינוי הלשון בין "בכור השפחה" (דברי משה) ובין "בכור השבי" (בתיאור התורה את ביצוע המכה בפועל) הוא כמו "שמור וזכור בדיבור אחד", כמו שינויי לשון אחרים במקרא שהם כ"גופות". אבל המהות, הטעמים בלשון אבן עזרא הם "הנשמות" שאינן שונות ומשתנות. ראה הספר בעיני אלהים ואדם, ברנדייס, גנזל, דויטש, בית מורשה תשע"ה.