פרשות השבוע

שמור וזכור בדיבור אחד השמיענו אל המיוחד, ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהילה: (הבית הפותח בפיוט לכה דודי מתפילת קבלת שבת, ר' שלמה הלוי אלקבץ, ממקובלי צפת ופייטניה המאה ה- 16).¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ח – שניהם לעניין אחד

זכור ושמור שניהם נאמרו לענין אחד, מה שאי אפשר לפה לדבר ומה שאי אפשר לאוזן לשמוע.² כן הוא אומר: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה" (שמות כ א) ואומר: "אחת דִבֵּר אלקים שתים זו שמעתי" (תהילים סב יב).³ שמאי הזקן אומר: זכרה עד שלא תבוא, ושמרה משתבוא. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מתוך פיו. לקח חפץ טוב אמר: זה לשבת, כלי חדש אומר: זה לשבת.⁴ "זכור" – ר' יהודה בן בתירה אומר: מנין שכשאתה מונה הוי מונה: אחד בשבת ושני בשבת, שלישי בשבת, רביעי בשבת, חמישי בשבת וערב שבת? תלמוד לומר: "זכור" … "לקדשו".⁵ במה אתה מקדשו? במאכל ובמשקה ובכסות נקייה. שלא תהא סעודתך שלשבת כסעודת החול, ולא עטיפתך שלשבת כעטיפתך בחול. ומנין שאפילו עני לא יהא מאכלו שלשבת כמאכלו שלחול, ועשיר לא יהא מאכלו שלשבת כמאכל החול? ת"ל: "זכור את יום השבת לקדשו".⁶

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ז – הרבה מצוות "בדיבור אחד"

זכור ושמור, שניהם נאמרו בדיבור אחד. "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד), "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח ט) – שניהם בדיבור אחד נאמרו.⁷ "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח טז), "יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה" (דברים כה ה) – שניהם נאמרו בדיבור אחד. "לא תלבש שעטנז" (דברים כב יא), "גדילים תעשה לך" (דברים כב יב) – שניהם נאמרו בדיבור אחד.⁸ מה שאי איפשר לאדם לומר כן, שנאמר: "אחת דִבֵּר אלהים שתים זו שמענו" (תהלים סב יב), ואומר: "הלא כה דברי כאש נאם ה' " (ירמיה כג כט).⁹

זכור ושמור, זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקדש, משל לזאב שהוא טורד מלפניו ומלאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר: זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת.¹⁰ רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת.¹¹

מסכת ראש השנה דף כז עמוד א – שני קולות ביחד אינם נשמעים

"ושתי חצוצרות מן הצדדים" ותרי קלי מי משתמעי? והתניא: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע! – לכך מאריך בשופר.¹²

מסכת שבת דף לג עמוד ב – שני הדסים לכבוד שבת

בהדי פניא דמעלי שבתא, חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? – אמר להו: לכבוד שבת. – ותיסגי לך בחד? – חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. – אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל!¹³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג – י' הדברות פ' תליתאה – איבדו את הזכור

"זכור את יום השבת לקדשו", הכא כתב "זכור" ולהלן "שמור". רבי יודן רבי אייבו בשם ר' שמעון בן לקיש: למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית. שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר. תלש באזנו ותלש בשערו, ונתן לו פעם שנייה ואמר לו: היזהר שלא תאבד את אילו, כשם שאיבדת את הראשונות. כך, על ידי שאבדו ישראל "זכור" במדבר, נתן להם "שמור". לכך נאמר: זכור ושמור.¹⁴

אמר ר' יודן: זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל.¹⁵ אמר רבי אייבו: זכור נתן ליורדי הים, שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים ואם בהיתר הם מטלטלים, שמור נתן ליושבי היבשה.¹⁶

אבן עזרא שמות פרק כ פסוק א – הבדלים רבים בין דברות ראשונים ושניים

יש שאלות קשות בפרשה הזאת … והנה אנחנו קראנו זו הפרשה, שהיא פרשת וישמע יתרו, ראשונה, ופרשת ואתחנן שניה. והנה ראינו, כי מתחילת אנכי ועד סוף: "את אשר ישא את שמו לשוא (שמות כ ז), אין שינוי בין שתי הפרשיות. ומתחילת זכור עד סוף עשרת הדברים, שינוי בכל מקום. בראשונה זכור, ובשנית שמור, גם שם באחרונה תוספת "כאשר צוך ה' אלהיך" … והקשה מכל אלה, כי בראשונה כתוב טעם שבת, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ואמר עוד, על כן ברך ה' את יום השבת (שמות כ יא). ואלה הפסוקים אינם כתובים בשנית, רק טעם אחר, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ואמר באחרונה, על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת (דברים ה, טו) …¹⁷

וכאשר חפשנו בדברי חז"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וזה הדבור קשה מכל הקושיות שהוא לנו כאשר אפרש … ולא יתכן שיאמר זכור ושמור בבת אחת, רק במעשה נס. והנה נודה, כי גם כאן יש לשאול, למה לא נכתב בראשונה זכור ושמור, וגם כן בשנית, והנה מה נעשה באותם הפסוקים, אם נאמרו בבת אחת, כמו זכור ושמור, ולמה לא הזכירו זה חז"ל, כי יותר יש לתמוה, איך נאמרו במעשה נס פסוקים רבים בבת אחת ואין טעמם שוה, כמו שתי מלות שטעמם אחד ושוה שתהיינה נאמרות בבת אחת … והקשה מכל מה שהזכרתי, כי כל פלא שנעשה על יד משה יש למקצתו דמיון, והמשכיל יבין. והנה זה הדבר הפלא ופלא, שהשם דבר זכור ושמור בבת אחת, והיה ראוי להיות זה כתוב ומפורש בתורה יותר מכל האותות והמופתים שנכתבו …¹⁸

אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן …¹⁹

ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות. דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". ותחילתם "אנכי" וסופם "וכל אשר לרעך". וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" (דברים ה יט), ואין הפסק ביניהם²⁰ …

ועתה אדבר על זכור ושמור. דע, כי הטעמים הם שמורים לא המלות.²¹ והנה יצחק אבינו אמר לעשו, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (בראשית כז, ד), ורבקה אמרה ליעקב, ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי (שם שם, ז), כמו בטרם אמות. א"כ מה טעם להוסיף לפני ה'? התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה'. והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב לפני ה', והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית. לא כאשר אמר הגאון, כי זכור הוא בלוח האחד, ושמור בלוח השני, ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה … והנה הזכירה כוללת השמירה. וטעם זכור שיזכור כל יום אי זה יום הוא מהשבוע, וכל זה בעבור שישמור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה. והנה טעם הזכירה היא השמירה.²² וכאשר אמר השם זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור, כאילו בבת אחת נאמרו.²³

רמב"ן שמות פרק כ פסוק ח – זכור הוא עשה וכתוב, שמור הוא לא תעשה ובע"פ

ואמר זכור את יום השבת לקדשו, ובמשנה תורה (דברים ה יב) כתוב: שמור את יום השבת לקדשו. ורבותינו אמרו בזה (ראש השנה כז א) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ולא הקפידו בלשונות אחרים שנתחלפו להם.²⁴ והכונה להם ז"ל, כי "זכור" מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, "ושמור" אצלם מצות לא תעשה, שכל מקום שנאמר "הישמר" "פן ו"אל",²⁵ אינו אלא לא תעשה (עירובין צו א), יזהיר שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו. ואין ראוי למשה שיחליף דברי השם ממצות עשה למצות לא תעשה.²⁶ אבל אם החליף בדבור השני וכל תמונה ואמר כל תמונה, בחסרון וא"ו, והוסיף אותה ב- "ועל שלשים", וכן כל כיוצא בזה בשאר הדברות, אין בכך כלום, כי הכל אחד. והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בתלמוד.²⁷

…  ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות?²⁸ ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת.²⁹

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות קפב) הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור, ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה, וזהו מאמר החכמים (בבא קמא לב ב) שאומרים בערב שבת בואי כלה בואי כלה, בואו ונצא לקראת שבת מלכה כלה.³⁰ ויקראו לברכת היום קידושא רבא (פסחים קו א) שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה.³¹

ואמת הוא ג"כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה. כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה. כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה.³²

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים השלימה

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד על זכור ושמור, ראו מדרש תנאים לדברים פרק ה פסוק יב: "זכור ושמור – זכור בפה שתהא שונה בפיך ושמור בלב". וזה מדרש יחידאי שאילולי דמוספתינא, הווה אמינא שיש כאן ערבוב תחומין עם מצוות זכור של עמלק, ראו ספרי דברים פיסקא רצו וכן מדרש תנאים לדברים עצמו בפרק כה פסוק יז. וצ"ע.