פרשות השבוע

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ: (שמות ב י).¹

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד: (דברי הימים א פרק ד פסוק יח).²

 

מסכת מגילה דף יג עמוד א – שמותיו של משה ולמי נישאה בת פרעה

רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים, אמר הכי: כל דבריך אחד הם, ואנו יודעין לדורשן.³ "ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד". אמאי קרי לה יהודיה? – על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (שמות ב ה), ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.⁴ ילדה? והא רבויי רביתיה!⁵ – לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. "ירד" – זה משה, ולמה נקרא שמו ירד – שירד להם לישראל מן בימיו. "גדור" – שגדר פרצותיהן של ישראל, "חבר" – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. "סוכו" – שנעשה להם לישראל כסוכה.⁶ "יקותיאל" – שקיוו ישראל לאל בימיו. "זנוח" – שהזניח עוונותיהן של ישראל. "אבי" "אבי" "אבי"⁷ – אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות. "ואלה בני בתיה … אשר לקח מרד" – וכי מרד שמו? והלא כלב שמו! – אמר הקב"ה: יבוא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגילולי בית אביה.⁸

ויקרא רבה פרשה א סימן ג – מורד נושא את המורדת

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב: לא ניתן ספר דברי הימים אלא לידרש. "ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור ואת חבר וכו' ". "ואשתו היהודיה" – זו יוכבד. וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה! ולמה נקרא שמה יהודיה? על שם שהעמידה יהודים בעולם. "ילדה את ירד" – זה משה … שהוריד את התורה מלמעלה למטה … אבי גדור – … הרבה גודרים עמדו לישראל וזה היה אביהם של כולם … "חבר" – שחיבר את הבנים לאביהם שבשמים …. ⁹

"ואלה בני בתיה בת פרעה" – ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את, לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: "אלה בני בתיה" – בת יה. "אשר לקח לו מרד" – זה כלב. ר' אבא בר כהנא אמר: זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה. יבוא מורד ויקח את המורדת .¹⁰

שמות רבה פרשה א סימן כו – השם משה גובר על כולם

"ותקרא שמו משה" – מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים. אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה. ואף הקב"ה לא קראהו בשם אחר.¹¹

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) משה – מי נתן למשה את שמותיו

ואביו קרא לו חבר כי בעבורו נתחבר עם אשתו, ואמו קראה לו יקותיאל כי הניקה אותו משדיה, ואחותו קראה לו ירד כי ירדה אליו אל הנהר לראות מה יהיה בסופו. ואהרן קרא לו אבי זנוח כי זנח אבי את אמי והשיבה בעבור זה. וקהת זקנו קרא לו אביגדור כי בעבורו גדר אלהים פרץ בישראל אשר לא יוסיפו עוד המצריים להשליך בניהם היאורה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו כי האלהים יצפינהו בסוכה מריב המצריים. וישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם.¹²

מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה כג – עזבה מלכות בית אביה

שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן, סרח בת אשר,¹³ ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.¹⁴

"ובתיה בת פרעה", דכתיב: "ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה". אמר הקב"ה: איני קורא למשה אלא בשם שקראתו, שנאמר: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה".¹⁵ הוא שדוד אומר: "ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים". "יקחני" – ותשלח את אמתה ותקחה, מלמד שנוסף באמתה עד שהגיע לתיבה. "ימושני ממים רבים" – "כי מן המים משיתיהו". אמר הקב"ה: הואיל וזאת הביאה ישועה לישראל והוצאתו לחיים, הריני מאריך לה בחיים עם ישראל. כרתי עם אבותיכם ברית, והם בהלכות אבותיהם. זאת שבאת ועזבה מלכות בית אביה, ונדבקה בם, אני משלם לה.¹⁶

דברים רבה פרשה ז – משה מקרב את בתיה

"ברוך אתה בבואך". אמר ר' יהודה בר סימון: המקרא הזה מדבר במשה. "בבואך" – זה משה בביאתו לעולם קירב רחוקים, זו בתיה בת פרעה. "וברוך אתה בצאתך" – זה משה ביציאתו מן העולם קירב רחוקים, זה ראובן מנין? שנאמר: "יחי ראובן ואל ימות" (דברים לג ו).¹⁷

שמות רבה פרשה יח סימן ג – משה מציל את בתיה במכת בכורות

הנקבות הבכורות אף הן מתות, חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב – זה משה, שנאמר: "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב ב). לפיכך אמר שלמה: "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה". "ותקם בעוד לילה" (משלי לא טו) – באיזה לילה? "ויהי בחצי הלילה".¹⁸

שמות רבה פרשה א סימן ל – בנה של יוכבד אתה ולא של בתיה

"ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" (שמות ב יד) – ר' יהודה אומר: בן כ' שנה היה משה באותה שעה. אמרו לו: עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו לפי שבן ארבעים שנה לבינה. ור' נחמיה אמר: בן ארבעים שנה היה,¹⁹ אמרו לו: ודאי שאתה איש, אלא שאי אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו. ורבנן אמרי: אמרו לו: והלא בנה של יוכבד אתה והיאך קורין לך בן בתיה? ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו! נודיע עליך מה עשית למצרי.²⁰

במדבר רבה פרשה י סימן ד פרשת הנזיר (נשא) –

"איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר". זהו שכתוב: "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו" (משלי לא א) – למה נקרא שלמה למואל? א"ר ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בית המקדש, נשא בתיה בת פרעה. והייתה שם צהלת שמחת בית המקדש וצהלת בת פרעה. ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש. זהו שאומר המשל: הכל מחניפים למלך. ולכך נקרא "למואל", שהשליך עול מלכות שמים מעליו, כלומר: למה לו אל? ובאותה שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים. זהו שכתוב:  "כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת" (ירמיה לב לא). רבותינו אומרים: אלף מיני זמר הכניסה לו בת פרעה. והיה מצוה לזמר לפניו באותו לילה. והיתה אומרת לו: כך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית וכך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית. מה עשתה בת פרעה? כמין מפרס שטחה לו למעלה ממנו וקבעה בו כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כעין כוכבים ומזלות. וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד, היה רואה אותן הכוכבים והמזלות והיה ישן לו עד ארבע שעות. א"ר לוי: אותו היום נתקרב תמיד בארבע שעות. ועל אותה שעה שנינו: "מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות". והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה. והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות. הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו. זהו שכתוב: "משא אשר יסרתו אמו". א"ר יוחנן: מלמד שכפתתו אמו על העמוד ואמרה לו: "מה ברי ומה בטני ומה בר-נדרי" (משלי לא ב) – הכל יודעין שאביך ירא שמים היה, עכשיו יאמרו: בן בת שבע הוא, אמו גרמה לו.²¹

 

כוחה של חמלה

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּו …

שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתו …

שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ …

(מתוך שירה הידוע של זלדה)

 

שֵׁמוֹת רַבִּים

הָיוּ לוֹ לְמֹשֶׁה

סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים

מַסְתִּיר וּמְגַלֶּה,

סֵפֶר עָלָיו דָּרְשׁוּ

חֲכָמִים וְטוֹבִים

וּמִשָּׁם דַּלּוּ

סוֹדוֹת וְרָזִים,

שֵׁמוֹת נֶעֱלָמִים

טְמוּנִים רְמוּזִים

בֵּינוֹת לַפְּסוּקִים.

לְלַמְּדֵנוּ אֳרָחוֹת חַיִּים

קוֹרוֹת הָעִתִּים וְדִבְרֵי הַיָּמִים

 

"חֶבֶר" קָרָא לוֹ אָבִיו

עַל שֶׁחִבֵּר וְאִחָה

שִׁבְרִי הַמִּשְׁפָּחָה

"יְקוּתִיאֵל" קָרְאָה לוֹ אִמּוֹ

עַל שֶׁזָּכְתָה לְהָנִיק

אֶת פְּרִי בִּטְנָהּ

וְאַהֲרֹן אָחִיו

קְרָא לוֹ "אָבִי זָנוֹחַ"

כִּי עָזַב אָבִיו

אֶת אִמּוֹ לְלֹא מָנוֹחַ

וְגַם אֲחוֹתוֹ מִרְיָם נָתְנָה לוֹ שֵׁם

וְגַם סָבָא קְהָת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

וַחֲכָמִים דָּרְשׁוּ בּוֹ עוֹד שֵׁמוֹת רַבִּים

אָבִי-גְּדוֹר רֹאשׁ לְכָל הַגּוֹדְרִים

אָבִי שׂוֹכוֹ אוֹ שֶׁמָּא סוֹכוֹ

עַל שֶׁסּוֹכֵךְ סֻכָּה עַל צֹאן מַרְעִיתוֹ

עֲוֹנוֹתֵיהֶם הִזְנִיחַ וְהִשְׁכִּיחַ

תִּקְוָה בָּהֶם הֵצִית וְהִפִּיחַ

מַן לְפִתְחָם הוֹרִיד וְהֵנִיחַ

פְּרָצוֹת יִשְׂרָאֵל גָּדַר וְהַטִּיחַ

 

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

וְאָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ

וְגַם אֲנָשִׁים רַבִּים וְטוֹבִים

חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, דּוֹרְשֵׁי מִקְרָאוֹת

 

יָפוֹת הַדְּרָשׁוֹת

עַל עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת

לְכָל שֵׁם דְּרָשׁוֹת וּרְמִיזוֹת נָאוֹת

כָּל שֵׁם פָּן אַחֵר

בְּאִישִׁיּוּתוֹ מַעֲצִים

כָּל שֵׁם מְעַטֵּר

תְּכוּנַת גְּדוֹל הַנְּבִיאִים

אַךְ מִכֻּלָּם עָלָה וְהִתְעַלָּה

הַשָּׂם שֶׁבָּקַע מִלֵּב שֶׁל חֶמְלָה

 

בְּכָל הַמִּקְרָא

מֹשֶׁה הוּא שְׁמוֹ

שֶׁנָּתְנָה לוֹ בִּתְיָה

הִיא בַּת פַּרְעֹה

בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּרְדָה

לִרְחֹץ בַּנָּהָר

וּמֵרָחוֹק שָׁמְעָה

בְּכִי בְּקוֹל מַר

קוֹלוֹ שֶׁל נַעַר

בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם

קוֹל תָּלוּשׁ וְחָלוּשׁ

וְעוֹד רֶגַע נָדַם

קוֹלו שֶׁל אָדָם, קוֹלו שֶׁל אָדָם

 

שָׁלְחָה אֲמָתָהּ

וַתִּפְתַּח הַתֵּבָה

נַעַר בּוֹכֶה

הִיא רָאֲתָה

עַל מָה וְלָמָּה לֹא שָׁאֲלָה

"מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה"

הִכִּירָה גַּם יָדְעָה

וּלְרֶגַע לֹא הִסְּסָה

לְעֵינֵי שִׁפְחוֹתֶיהָ

פָּעֲלָה וְעָשְׂתָה

בֵּין צַו הַמֶּלֶךְ לְצַו לִבָּה

הָיְתָה הַבְּחִירָה

פְּשׁוּטָה וּבְרוּרָה

וְגָבְרוּ הָרַחֲמִים

וְגָבְרָה הַחֶמְלָה

וְנֶחְקַק שֵׁם מֹשֶׁה בְּכָל הַתּוֹרָה

וְגָבַר עַל כָּל מִקְרָא וּדְרָשָׁה

 

וּמִכָּאן לֶקַח הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה

לְכָל הָעוֹסְקִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה

מְפַלְפְּלִים וְטוֹעֲנִים בְּסֻגְיָה

מִזֶּה וּמִזֶּה

כָּל סְיָג וְחֻמְרָה

מִקָּצֶה עַד קָצֶה

אֶת כַּף הֲלָכָה כְּחוּט הַשַּׁעְרָה

תַּכְרִיעַ כַּף שֶׁל "לִפְנִים" מִן הַשּׁוּרָה

אֶת כַּף גְּדֵרוֹת חֻמְרוֹת וְאִסּוּרִים

תַּכְרִיעַ כַּף שֶׁל חֶמְלָה וְרַחֲמִים

כְּכַפָּהּ שֶׁל בִּתְיָה שֶׁשָּׁלְחָה אֲמָתָהּ

וּלְמֹשֶׁה נָתְנָה שֵׁם וְחַיִּים

 

שבת שלום

מחלקי המים