פרשות השבוע

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: (שמות יב לז-לח).¹

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד

"וגם ערב רב עלה אתם וגו' " – מאה ועשרים ריבוא, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: מאתים וארבעים ריבוא. ר' נתן אומר: שלש מאות וששים ריבוא.² "וצאן ובקר מקנה כבד מאד" – עליהם אמר הקב"ה לאברהם: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד) – עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב.³

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יב

"וחמושים עלו בני ישראל" – אחד מחמישה, ויש אומרים: אחד מחמישים, ויש אומרים: אחד מחמש מאות עלו. ר' נהוראי אומר: העבודה, ולא אחד מחמש מאות עלו!⁴ … ואימתי מתו? בשלושת ימי אפלה, שנאמר: "לא ראו איש את אחיו", שהיו קוברין מיתיהן, והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם.⁵

שמות רבה יח י, פרשת בא

הרבה נסים עשה הקב"ה לישראל … משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו. אמר המלך: כל מי שאוהב לי, יבוא לשמחת בני, וכל מי ששונא לי, יהרג עם השונאים. כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלם. אמר האלהים: כל מי שאוהב את בני, יבוא וישמח עם בני. הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר: "וגם ערב רב עלה אתם".⁶ וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל, מתו עם הבכורים, שנאמר: "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם" (תהלים עח נא), וצעקו כולם, שנאמר: "ותהי צעקה גדולה במצרים" (שמות יב ל).⁷

שמות רבה כ סימן ב, פרשת בשלח

"ויהי בשלח פרעה את העם" … משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו פרדס. א"ל חברו: מכור לי את הפרדס הזה. מכרו לו במנה, ולא היה יודע בעל הפרדס מה בתוכו. אמרו לו: בכמה מכרת את הפרדס? אמר להם: במנה. אמרו לו: יש בו זיתים במאה מנה, גפנים במאה מנה, רימונים במאה מנה, מיני בשמים במאה מנה. וכן כל מין ומין במאה מנה. אמרו לו: ולא היית יודע מה אתה מוכר? ומה יש בפרדס? "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים ד יג-יד).⁸ ואילו לא היו של לוקח אלא מעיינות שבתוכו – דיו! שנאמר: "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שם).⁹ התחיל המוכר תוהה. כך היה פרעה. כששלח את ישראל, לא היו לפניו כלום. אמרו לו גדולי המלכות: מה עשית? אילו לא היה בידם אלא הביזה לבדה – דיים! שנאמר: "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, מקנה כבד מאד" (שמות יב לח). ולא עוד, אלא שכמה עשירים היו בהם, כמה חכמים וכמה בעלי אומניות … באותה שעה התחיל קורא: וי וי, "ויהי בשלח".¹⁰

רש"י פרשת בשלח, שמות יד ה¹¹

ויוגד למלך מצרים – איקטורין שלח עמהם,¹² וכיון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי.¹³

שמות רבה מב ו, פרשת כי תשא

"לך רד כי שחת עמך" – "העם" אין כתיב כאן, אלא "עמך". אמר משה: ריבון העולם, מנין הם עמי? אמר לו הקב"ה: עמך הם! שעד שהיו במצרים אמרתי לך: "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל" (שמות ז ד) – לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב?! אתה שהיית עניו וכשר, אמרת לי: לעולם מקבלים השבים! ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך: לך ועשה רצונך.¹⁴ והם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטוא., ראה מה כתיב: "ויאמרו אלה אלהינו" אין כתיב כאן, אלא: "אלה אלהיך ישראל" – שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל: אלה אלהיך. לכך הקב"ה אמר למשה: "לך רד כי שחת עמך".¹⁵

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יח

ויהי ממחרת. ממחרת הסעודה: וישב משה לשפוט את העם. מה משפטים היה להם? אלא בני ערב רב היו תובעים שלל המצריים.¹⁶

במדבר רבה טו כד, פרשת בהעלותך

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה" – מהו והאספסוף? רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא. אחד מהן אומר: אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם, שנאמר: "וגם ערב רב עלה אתם" (שמות יב לח)  ואחד מהן אומר: והאספסוף – אלו סנהדרין, שנאמר: "אספה לי שבעים איש" (במדבר יא).¹⁷

מסכת ביצה דף לב עמוד ב

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי (עשירי) בבל יורדי גיהנם הם. כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא – ולא יהבו ליה. מזוני מיזן – נמי לא זינוהו.¹⁸ אמר: הני מערב רב קא אתו, דכתיב: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג יח) , כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.¹⁹

רש"י פרשת בא, שמות יב לח

ערב רב – תערובות אומות של גרים.²⁰

רשב"ם פרשת וזאת הברכה

"אף חובב עמים" – גם אומות העולם, כגון ערב רב. ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב"ה וקבלם ושכן עליהם, כדכתיב במזמור יקום אלהים ויפוצו אויביו (תהלים פרק סח): "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ".²¹

רמב"ן שמות יט א-ב, פרשת יתרו

… וזה טעם ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, כמו שאמר (בפסוק הבא) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. וזה טעם ויחן שם ישראל, או הוא להזכירם דרך כבוד בקבלם התורה.²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, נשארנו עם תעלומה מי הם הערב רב שיצא עם בני ישראל ממצרים, מה היחס אליו, וכתוצאה מכך, גם: מי אנחנו בעצם? מי הם בני ישראל היוצאים ממצרים, העוברים בין גזרי ים סוף, העומדים לפני הר סיני ואח"כ גם העושים את העגל, המרגלים המואסים בארץ וכו' ? אך נראה שהדיון הוא לא רק היסטורי ושל פרשנות המקרא, כי אם גם מעשי לשאלה אם עם ישראל פתוח לקבל המוני גויים שמבקשים להסתפח אליו, או שהוא מעדיף להסתגר ולקבל יחידים ובקילוח דק, בוודאי לא ציבור רחב. נביאי ישראל ראו בהצטרפות של גויים ועמים רבים לעם ישראל דבר חיובי וחלק מהגאולה והשיבה. ראה מיכה ד ב, ישעיהו נו שמונת הפסוקים הראשונים, ישעיהו סו יח-כא, זכריה ב יד-יז, זכריה ח כ-כג ועוד. אך חכמים חשבו אחרת. הספיק להם הגיור של האדומים בימי החשמונאים. והדברים נוגעים כאמור לשיבת ציון, לתקופת החשמונאים, להיווצרות הנצרות ואולי גם לימינו והנושא רחב ומעבר ליריעתנו ודעתנו. ראה דברינו קבלת גרים במגילת רות.