ערב רב

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: (שמות יב לז-לח).

רש"י פרשת בא, יב לח

ערב רב – תערובות אומות של גרים.1

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד

וגם ערב רב וגו' מאה ועשרים ריבוא דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר מאתים וארבעים ריבוא. ר' נתן אומר שלש מאות וששים ריבוא.2 "וצאן ובקר מקנה כבד מאד" – עליהם אמר הקב"ה לאברהם: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד) – עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב.3

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יב

"וחמושים עלו בני ישראל" – אחד מחמישה, ויש אומרים: אחד מחמישים, ויש אומרים: אחד מחמש מאות עלו. ר' נהוראי אומר: העבודה, ולא אחד מחמש מאות עלו4 … ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה, שנאמר: "לא ראו איש את אחיו", שהיו קוברין מיתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם.5

שמות רבה פרשת בא, פרשה יח סימן י

הרבה נסים עשה הקב"ה לישראל … משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו. אמר המלך: כל מי שאוהב לי, יבוא לשמחת בני, וכל מי ששונא לי, יהרג עם השונאים. כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלם. אמר האלהים: כל מי שאוהב את בני, יבוא וישמח עם בני. הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר: "וגם ערב רב עלה אתם". וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל, מתו עם הבכורים … שנאמר: "ותהי צעקה גדולה במצרים". באו כולם להרוג את פרעה. באותה שעה: "ותחזק מצרים על העם לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים".6

שמות רבה פרשת בשלח פרשה כ סימן ב

"ויהי בשלח פרעה את העם" … משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו פרדס. א"ל חברו: מכור לי את הפרדס הזה. מכרו לו במנה, ולא היה יודע בעל הפרדס מה בתוכו. אמרו לו: בכמה מכרת את הפרדס? אמר להם: במנה. אמרו לו: יש בו זיתים במאה מנה, גפנים במאה מנה, רימונים במאה מנה, מיני בשמים במאה מנה. וכן כל מין ומין במאה מנה. אמרו לו: ולא היית יודע מה אתה מוכר? ומה יש בפרדס? "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים ד יג-יד).7 ואילו לא היו של לוקח אלא מעיינות שבתוכו – דיו! שנאמר: "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן" (שם). התחיל המוכר תוהה. כך היה פרעה. כששלח את ישראל, לא היו לפניו כלום. אמרו לו גדולי המלכות: מה עשית? אילו לא היה בידם אלא הביזה לבדה – דיים! שנאמר: "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר, מקנה כבד מאד" (שמות יב לח). ולא עוד, אלא שכמה עשירים היו בהם, כמה חכמים וכמה בעלי אומניות … באותה שעה התחיל קורא: וי וי, "ויהי בשלח".8

רש"י פרשת בשלח, שמות יד ה

ויוגד למלך מצרים – איקטורין שלח עמהם,9 וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי.10

שמות רבה פרשת כי תשא, פרשה מב סימן ו

"לך רד כי שחת עמך" – "העם" אין כתיב כאן, אלא "עמך". אמר משה: ריבון העולם, מנין הם עמי? אמר לו הקב"ה: עמך הם! שעד שהיו במצרים אמרתי לך: "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל" (שמות ז ד) – לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב?! אתה שהיית עניו וכשר, אמרת לי: לעולם מקבלים השבים! ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך: לך ועשה רצונך.11 והם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטוא., ראה מה כתיב: "ויאמרו אלה אלהינו" אין כתיב כאן, אלא: "אלה אלהיך ישראל" – שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל: אלה אלהיך. לכך הקב"ה אמר למשה: "לך רד כי שחת עמך".12

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יח

ויהי ממחרת. ממחרת הסעודה: וישב משה לשפוט את העם. מה משפטים היה להם? אלא בני ערב רב היו תובעים שלל המצריים.13

במדבר רבה פרשת בהעלותך, פרשה טו סימן כד

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה" – מהו והאספסוף? רבי שמעון בר אבא ורבי שמעון בן מנסיא. אחד מהן אומר: אלו הגרים שעלו עמהן ממצרים ונאספין עמהם, שנאמר: (שמות יב) "וגם ערב רב עלה אתם"? ואחד מהן אומר: והאספסוף – אלו סנהדרין, שנאמר: (במדבר יא) "אספה לי שבעים איש".14

רשב"ם פרשת וזאת הברכה

"אף חובב עמים" – גם אומות העולם, כגון ערב רב. ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב"ה וקבלם ושכן עליהם, כדכתיב במזמור יקום אלהים ויפוצו אויביו (תהלים פרק סח): "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ".15

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 14/01/2018

הערות שוליים

  1. ובאופן דומה מפרש רש"י על הפסוק בספר נחמיה יג ג: "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל". ואלה דבריו שם: "כל ערב - כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב)". ההקבלה בין יציאת מצרים ושיבת ציון מתבקשת ביותר ונראה כאילו בשיבת ציון מנסים למנוע את כל הרעות שגרמו הערב רב של יציאת מצרים. וכבר הקדמנו את המאוחר וגילינו את תורף דברינו.
  2. אנחנו מורגלים במדרשי גוזמא של חז"ל וקשה להבין למה כוונתם. בני ישראל היו שישים ריבוא. נאמר שעם הטף והנשים 150 ריבוא. והערב רב שנלוו אליהם היו 120 ריבוא, 240 ריבוא, 360 ריבוא !! ראה גם מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב שעושה את החשבון המדויק: "ערב עלה אתם ערב ... מלמד שעלו מהן גרים ועבדים שלושה כיוצא בהן". ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יב: "וגם ערב רב - רב מששים רבוא גם ריבוי ששים, רב ששים, וגם ריבוא על ריבוא ג' מאות וס' ריבוא זו דברי ר' יונתן". אז למי הייתה הגאולה? איפה כאן עם ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב שאת נאקתם שמע הקב"ה ובא להצילם? מיעוט שבמיעוט מתוך כלל היוצאים ממצרים!
  3. הרי זה בדומה לאברהם שעלה ממצרים ברכוש גדול ככתוב בבראשית פרק יב. ראה פירוש רמב"ן שם שירידת אברהם למצרים וחזרתו היא סמל לבניו. אלא שלרכוש הגדול הזה היה גם מחיר. ומה עם הערב רב שעלה עמם? גם על כך התבשר אברהם, או שמא רק על העושר החומרי? ואם נרצה לראות בכל העניין גם משהו חיובי, ראה מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יג שמדגיש שעם כל הרכוש הגדול הזה, את המצות נשאו בני ישראל על שכמם: "צרורות בשמלותם על שכמם - רבי נתן אומר: וכי לא היתה שם בהמה? והרי כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר. ומה ת"ל על שכמם? אלא שהיו ישראל מחבבין את המצוות".
  4. וכמה עלו לשיטתו של ר' נהוראי? ראה דבריו בשמות רבה ה יז: "אמר ר' נהוראי: לא יצאו ישראל ממצרים אלא שניים משישים ריבוא"! אם רוב עם ישראל נשאר במצרים, שוב עולה השאלה מה הייתה המטרה של הירידה למצרים? ראה דברינו האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים בפרשת וארא. אבל אנחנו הפעם בנושא הערב רב.
  5. אין כמובן לחבר מדרשים ו"מי ששנה זו לא שנה זו" (שבת צב ע"ב). אבל אם בכ"ז נחבר את הרעיונות, הרי לנו ערב רב אמיתי. רוב בני ישראל לא יצאו ממצרים, אם משום שמתו בימי החשך ואם משום שפשוט לא רצו לעלות, אך כנגדם עלו פי שלושה אנשים זרים נספחים. מי היו איפה יוצאי מצרים? מי הם האנשים שראו על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי? שעמדו לפני הר סיני ושמעו את שני הדברות הראשונות מפי הגבורה? האם בא הדרשן כאן להסביר את מאורעות בני ישראל במדבר כפי שנראה להלן או שהוא מדבר מתוך כאב שיבת ציון של בית שני (וגם להצדיק את מעשי עזרא ונחמיה)?
  6. "כולנו", היינו לא רק הבכורים. התמונה כאן קצת יותר מפוכחת: "הכשרים שבמצרים", אולי חלק מאלה שהכתוב מעיד עליהם במכת הברד: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים" (שמות ט כ). כולם באו לצעוק כנגד פרעה ואף בקשו להורגו משום שלא שילח את בני ישראל. אבל מכאן ועד לצאת עם בני ישראל למסע אל הבלתי נודע, זה מן הסתם כבר לא. רק "הכשרים שבמצרים", רק אוהבי ישראל פילושמיים, ובלי לנקוט במספרים.
  7. ראה בהמשך המדרש שם בסימן ה מדרש דומה על הפסוק הזה בשיר השירים: "א"ר לוי: משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות. עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים. נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רימונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר. כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב, אמר: אוי לי שכך מכרתי אוי לך שכך הוצאתי מידי. כך היו ישראל במצרים גל של צרורות וכו' ". ראה שם שאולי מדרש זה מדייק יותר במשל.
  8. לאחר שלושה ימים (שאותם בקש משה ללכת לזבוח לה') מתאושש פרעה ומבין את גודל הנזק החומרי והכלכלי הכרוך באקסודוס האנושי הגדול הזה. במדרש אמנם משמע שניחא הביזה וניחא הערב רב, מה שהיה חבל למצרים הוא העשירים ובעלי האומניות היהודים שיצאו ממצרים. (זה אגב נושא חשוב שיש לדון בו פעם, שמסתבר שהיו מעמדות שונים של בני ישראל במצרים, לא כולם היו עבדים!). ראה גם מסכת ברכות דף ט עמוד ב: "וינצלו את מצרים. אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים". והשווה כל זאת עם שיר השירים רבה פרשה ה, סימן ה המתאר את עליית בית שני שרוקנה את מלכות פרס מבעלי המלאכה שלה: "יצא כורש לטייל במדינה וראה המדינה שוממת. אמר: מה טיבה של מדינה זו שוממת? אֵיכָן הם הַזֶהָבִים? אֵיכָן הם הַכַּסָּפִים? אמרי לו: ולא אתה הוא שגזרת ואמרת כל היהודים יצאו ויבנו את בית המקדש? מהם הַזֶהָבִים ומהם הַכַּסָּפִים. הא דסלקין למבנא מקדשא. באותה שעה גזר ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבור". ראה דברינו עליית בית שני בשיר השירים (שבת המועד פסח).
  9. המילה הנכונה היא אקטורין (actor) – שומרים (במיוחד על עבדים ורכוש המלך). מיונית. ראה מכילתא בהערה הסמוכה.
  10. וחזקוני, המבאר ומרחיב על רש"י פעמים רבות, כולל בתוך האיקטורין גם את הערב רב: "ויהי בשלח פרעה את העם לרבות ערב רב ואיקטורין ששלח עמהם". היינו שהערב רב הוא שהלשין לפרעה שבני ישראל בורחים. המקור לפירושים אלה הוא מדרש מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה א: "אמרו להם האקטורין: הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים, שנאמר: דרך שלשת ימים. אמרו להם ישראל: וכשיצאנו ברשות פרעה יצאנו? שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. אמרו להם האקטורין: רוצין ולא רוצין, סופכם לקיים דברי מלכות. עמדו עליהם ישראל הכו מהם, פצעו מהם, הרגו מהם. הלכו והגידו לפרעה". וכבר הרחבנו לדון בנושא דרך שלושת ימים בפרשה זו, מדוע משה אומר זאת לפרעה במקום פשוט לדרוש: "שלח את עמי".
  11. ראה פירושו המעניין של אברבנאל לשמות יב מג: "זאת חוקת הפסח", לגבי המבנה של פרק יב "החודש הזה" לכם שבו חלק ניכר ממצוות הפסח נאמרו לאחר מעשה: "וכן הותרה השאלה הב' למה לא נאמרו הדינים האלה במצות הפסח בפרשת החודש קודם פרשת ויהי בחצי הלילה ופרשת ויסעו בני ישראל ונאמרו עתה אחריהן? כי היה זה מפני שנתחדשו הדינים האלה לצורך הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים מהם כעבדים ומהם כתושבים ושכירים ומהם כגרי צדק".
  12. זו הסנגוריה הידועה שהערב רב עשה את העגל, לא בני ישראל. ראה ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כז סימן ח: "רב הונא ורב אידי בשם ר' שמואל בר נחמן: מוצלין היו ישראל מאותו מעשה. שאילו עשו ישראל את העגל, היה להן לומר: אלה אלהינו ישראל, אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים, וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב, לח), הם עשו את העגל. והיו מונין להן ואומרין להן: אלה אלהיך ישראל (שמות לב ח)". ומדרש אגדה (בובר) שמות פרק לב עושה משחק מילים "ערב" "ברע" ואומר: "כי ברע הוא. רצה לומר ערב רב הם עשו זה הענין". ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק לד מדגיש שאלה דברי ההצטדקות של אהרון: "שהרי ישראל חטאו במדבר על עסק ערב רב שעלה עמהם ממצרים, שנאמר ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב). מהו ברע? אמר לו: יודע אתה כי ערב רב שעלו עם ישראל הדיחום וגרמו להם לעשות אלהי זהב, אבל ישראל היו ישרים בלבותם". אבל כאן, בשמות רבה, הקב"ה מאשים את משה שהוא, בצדקותו, קיבל גרים רבים בשעת יציאת מצרים! משה הוא האחראי לערב רב. אולי גם אהרון יכל להצטדק בדרך זו כלפי משה – אתה קבלת אותם. ראה רש"י פרשת כי תשא, שמות לב פסוק ד: "עגל מסכה - כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים. (דברינו תנו לכם מופת משבוע שעבר). ולעומתו רש"י שלושה פסוקים מאוחר יותר, כדברי המדרש, שמשה הוא האשם: "שחת עמך - שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו". נראה שמשה לא היה מתקבל בכל בית דין של גיור בימינו ... ועכ"פ, ראה דברינו כולנו גרים בחג השבועות.
  13. ובמקבילה בשכל טוב (בובר) שמות פרק יח: "ויהי ממחרת ... וישב משה לשפוט את העם. אותו היום באו ערב רב, דהיינו האספסוף, והיו תובעין לישראל שללה של מצרים, והיו ישראל מתרעמין זה על זה". אם נחזור אחורה, לפרשת משפטים, לפני חטא העגל, משה יושב לשפוט את העם, היינו את תביעותיהם של הערב רב לקבל את שלל מצרים. כנראה מתוקף היותם מצריים. ואולי רק תבעו את חלקם, בעוד שבני ישראל לא קבלו אותם כשווים. ומשה, שהוא שקרבם, עפ"י המדרש הקודם, צריך כעת להחליט מה חלקם, אם בכלל בשלל וביזת מצרים. ואולי יש כאן גם הסבר חד לניסיון הלכאורה נאיבי של משה לשפוט את העם בעצמו מבוקר עד ערב ועצתו של יתרו להקים מערכת משפט מסודרת (לציבור הרחב).
  14. מה יותר קל ופשוט מלהקביל את המילה אספסוף עם הערב רב. כדברי רש"י שם: "והאספסוף - אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים? ואבן עזרא שם: "והאספסוף - שנאספו אל ישראל ואינם מהם, והם ערב רב". וכמובן להאשים אותם בתאווה לבשר ובתרעומת על המן או סתם "מתאוננים". כדברי הספרי שם שממנו לקחו כל שאר המדרשים: "ויאמרו מי יאכילנו בשר, וכי מפני שלא היה להם בשר היו מתרעמים? והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) ... אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום". אבל יש אפשרות גם שהאספסוף איננו אלא ראשי העם! מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק יא: "והאספסוף אשר בקרבו, אלו ערב רב שעלה עמהם ממצרים: ויש אומרים אלו הגדולים והמצריים שבהם, שהיו ראויים לאסיפה, כמו שנאמר אספה לי שבעים מזקני ישראל (פסוק טז)". שני הקצוות של החברה. או שמא תדרוש כאשר ההנהגה והנבחרים מתנהגים כאספסוף. ועוד ראינו בפירוש משיבת נפש על תהלים פרק עח המתאר את היסטורי של עם ישראל שפשיטא לו שם שהאספסוף הם "בחורי ישראל", נבחרי ישראל כפי שכתוב שם: "לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ". שההנהגה לא תאשים את הערב רב.
  15. לא כל הגישות לערב רב הן שליליות ולא כולם סבורים שיש להאשים אותם בכל חוליי בני ישראל. הנה במעמד הר סיני הם הריבותיים אלפי שנאן שגם בהם דבר סיני בקודש. הם שנתנו למעמד הר סיני את הרוב עם המכובד, את המימד הרחב ואולי גם האוניברסאלי. ראה דברינו תורה לאומית מול תורה אוניברסאלית בפרשת יתרו הבאה עלינו לטובה. ראה גם גישתו החיובית של רמב"ן, במדבר ט יד, פרשת בהעלותך, בעניין עשיית הפסח שנאסרה על בן נכר: "וטעם וכי יגור אתכם גר - לצוות הגרים בפסח זה של מדבר כאשר יצוה בו לישראל. ויתכן כי מה שאמר בסדר בא אל פרעה (שמות יב מח) וכי יגור אתך גר ועשה פסח, הוא על פסח מצרים, כי הפרשה ההיא על פסח מצרים נאמרה כאשר פירשתי שם (בפסוק מג). והיה במשמע, כי הגרים היוצאים ממצרים ערב רב יעשו פסח שאף הם היו באותו הנס, אבל המתגיירים אחרי כן במדבר או בא"י לא יתחייבו בפסח שלא היו הם או אבותיהם בכלל ואותנו הוציא משם (דברים ו כג). לפיכך הוצרך בכאן לחייבם בפסח דורות במדבר ובארץ". בדומה לדברי אברבנאל שהבאנו בהערה 9 לעיל. הערב רב היה בכלל הנס ויכול לומר: "ואותנו הוציא משם". אך דא עקא, שבמתן תורה מוציא רמב"ן את הערב רב (שמות תחילת פרק יט): "וזה טעם ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. ויתכן שהבדילו מתוכם כל האספסוף אשר בקרבם, וחנו בני ישראל לבדם לפני ההר, וערב רב אחריהם, כי לישראל יתן התורה, כמו שאמר (בפסוק הבא) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". ונשארנו עם פנים לכאן ולכאן ולדורות עם ישראל היה מוכן לקבל יחידים, אבל לא ציבור רחב והדברים נוגעים כאמור לשיבת ציון, תקופת החשמונאים, הנצרות והנושא רחב ומעבר ליריעתנו ודעתנו.