פרשות השבוע

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וְאֵת כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת־כָּל־עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר: רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר־שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד: (שמות ט כד-כו).¹

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי אֶל־לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל־הָאָרֶץ: (שמות ט יג-יד).²

שמות רבה (שנאן) פרשה יב סימן ב – שריטה על הכותל

"הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד" (שמות ט יח) – זבדי בן לוי אמר: שרט לו שריטה על הכותל. אמר לו: כשתגיע השמש לכאן מחר – יורד הברד.³

חזקוני שמות פרק ח פסוק יט – מחר יהיה האות הזה ולא במקרה

"למחר יהיה האות הזה" – שלא תאמר מקרה הוא. וכן במכת דבר דכתיב ביה: "וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ" (שמות ט ה).⁴

מדרש תנחומא פרשת בא סימן יג – יש "מחר" ויש "מחר"

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (שמות יג יד), יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר לאחר זמן: "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" – הרי מחר, לאחר זמן. "מחר יהיה האות הזה" (שמות ח יט) – הרי מחר עכשיו.⁵

רש"י שמות ט יד – מכת ברד היא מכת בכורות?

את כל מגפותי – למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות.⁶

כלי יקר שמות ט יד – תחילת באח"ב

והנה כפי הפשט נוכל ליישב זה, שבמכת בכורות ממש ידבר. כי יש לדקדק: מהו שנאמר "כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי אל לבך"? למה לא נאמר לשון "אל לבך" בשום מכה חוץ מבזו? אלא שרצה לומר שבסדר באח"ב אני שולח לך מכה אחת שתהיה גורמת שאם חכם אתה אזי תתן אל לבך – מכת בכורות שתהיה בסוף סדר באח"ב. יען כי מתחילה התרה ה' בפרעה במכת בכורות, כמו שנאמר: "ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמות ד כג), וכמו שפירש רש"י שם.⁷

פירוש אור החיים על הפסוק – לא מעשה כישוף

והנכון בעיני שנתכוין לומר אליו כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא עליו ה'. יובן כי בכל מכה ומכה שהביא עד עתה, לא היה מחליט פרעה בדעתו כי הם מאלוהי היכולת והיה תולה במכשפות ומעשה שדים. וזה לך האות שגם החרטומים עושים כן. והגם שהיתה מכה שאמרו החרטומים אצבע אלהים היא,⁸ יש מקום לפרעה לחשוב כי אפשר כי האנשים ההמה לא השיגו השגת משה ואהרן במכשפות ואומרים כן. ולעולם יימצא אדם מכשף שיעשה כן. לזה אמר אליו ה' "כי בפעם הזאת", באמצעות המכה אשר אביא עליך, אני שולח את כל מגפותי שכבר הבאתי עליך אל לבך. פירוש: שתדע כי לא מעשה כישוף ושדים המה אלא מעשה אלהים.⁹

המדרש הגדול כאן – שקולה כנגד עשר מכות

מה תלמוד לומר "את כל מגפותי"? מלמד ששקולה מכת ברד כנגד עשר מכות.¹⁰

שמות רבה (שנאן) יב יד פרשת וארא – שילוב כוחות טבע סותרים

"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט כד) – נס בתוך נס. ר' יהודה ור' נחמיא. אחד אמר: כְּפֶרֶט רימון שחרצנו נראה מתוכו. ואחד אמר: כעששית הזו שְׁמָיִם ושמן מעורבים כאחד ואש דולקת מתוכם. משל למה הדבר דומה? לשני לגיונות קשים שהיו נלחמים זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך. מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם ועשו שליחותם ביחד. כך אש וברד היו צרים זה בזה.¹¹ כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקב"ה שלום ביניהם והיכו במצריים, הוי: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד". מהו "מתלקחת"? מת לוקחת, לאחר שמכהו הברד, לוקחתו האש ושורפתו.¹²

שמות רבה (שנאן) פרשה יב סימן א – קריאה אחרונה לתשובה

"ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו" (שמות ט ג). הדא הוא דכתיב: "הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה" (איוב לו כב)… ישגיב בכוחו – מעצים כח הצדיקים לעשות רצונו. מי כמהו מורה – שהוא מורה דרך לעשות תשובה. וכן אתה מוצא במשה, שהשגיב הקב"ה כוחו ללכת בשליחותו ולעשות ציוויו, והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה. שלא היה חפץ לשלוח המכה עליו, עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה". היה נותן כח ביד משה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: "ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי את לבך" (שמות ט יד).¹³

שמות רבה (שנאן) פרשה יב סימן ב – רחמים על הבהמות

"ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה" (שמות ט יט) – בוא וראה רחמיו של הקב"ה: אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם. לפי שמכת הברד לא היה הקב"ה משלחה עליהם, אלא על יבול הארץ, והיה מזהירם שיעמדו עצמם ואת בהמתם, שלא ילקו בברד.¹⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן כ – קידוש השם

אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: ה' הצדיק, אלא במכת ברד בלבד. למה? אדם שהוא מבקש להילחם עם חבירו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו, והורגו ונטל כל מה שיש לו. אבל הקב"ה אמר לפרעה: "ועתה שלח העז את מקנך", באותה שעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט כז).¹⁵

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ח ו פרשת וארא – האמנם הושגה מטרת הידיעה?

"וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ" (שמות ח ו) – על כל דבר ודבר היה מזכיר חטאתו שאמר לו: "לא ידעתי את ה' " (שמות ה ב). אמר לו משה: "למען תדע". אבל עליו ועל כיוצא בו נאמר: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא־תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ" (משלי כז כב), כלומר: בין מה שתרפה הימנו בהגבהת העלי מן המכתש, הוא שוכח המכות. כן גם פרעה הרשע בין הריפות של מכות, בין זמן לזמן היה לבו כבד, שנאמר: "וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו" – הכבדה היתה לו מן השמים.¹⁶

רמב"ן שמות פרק יג פסוק טז – למען ידעו בני ישראל

ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים¹⁸

מים אחרונים: בשולחן שבת במשפחתנו בעת שדנו ברש"י המוקשה הנ"ל: "את כל מגפותי – למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות", הציע בני איתמר נ"י שרש"י זה נאמר על הפסוק בשמות יא ט: "לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי". אילו מכות ניתן עוד לרבות לפני המכה האחרונה? מסביר רש"י: "מכאן ששקולה מכת בכורות כנגד כל המכות". ומישהו העתיק פירוש זה למקום הלא נכון. ונראים דבריו.