יצחק אבינו

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: (בראשית כה יט).1

 

בין הסבא לנכד

"עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז ו) – האבות עטרה לבנים, והבנים עטרת לאבות … רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף. וצפה אותו השלטון באסטרולוגיה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך. אמר: כדאי הוא להינצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד, והיא נשאת למלך. כך אברהם, יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להינצל בזכותו של יעקב. זהו שכתוב: "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כט כב) – יעקב פדה את אברהם. דבר אחר: "עטרת זקנים בני בנים" – "ואלה תולדות יצחק בן אברהם". (בראשית רבה סג ב).2

אברם נקרא אברהם. יצחק נקרא אברהם, דכתיב: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם".3 יעקב נקרא שמו ישראל, דכתיב: "לא יעקב יֵאָמֵר עוד שמך, כי אם ישראל" (בראשית לב כט).4 יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה: יעקב ובניו" (בראשית מו ח).5 אברהם נקרא ישראל … . (בראשית רבה סג ג).6

ותכהין עיניו

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת". – "מראות" – מכוח אותה ראיה. שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, שכתוב: "הן אראלים צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון" (ישעיה לג ז), ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו. וכיון שהזקין כהו עיניו … דבר אחר: "מראות" – מכוח אותה הראיה. שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח תלה עיניו במרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון. אמר: אם הורגו אני עכשיו מכריע אני את אוהבי. אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו. כך, בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה. אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי.7 אלא גוזר אני שיכהו עיניו. וכיון שהזקין כהו עיניו: "ויהי כי זקן יצחק ותהין עיניו מראות". (בראשית רבה סה י).8

אמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: "הנה הוא לך כסות עינים". אמר לה: הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה, יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (מסכת בבא קמא דף צג עמוד א).9

אחרי מות אברהם

"ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" – אמר ר' סימון: בכל מקום שנאמר: "ויהי אחרי" חזר העולם לאחוריו. "ויהי אחרי מות אברהם" – מיד "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו …סתמום פלשתים וימלאום עפר" …10 אמר רבי יודן: אילולי שהעמיד הקב"ה אחרים תחתיהם כבר חזר העולם לאחוריו, דכתיב: "ויהי אחרי מות אברהם" וכתיב: "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם". (בראשית רבה סב ד) .11

כך אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק, עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היאך אני מברך את יצחק? חזר ואמר: בשר ודם אני, אני היום כאן ומחר בקבר, כבר עשיתי את שלי, מכאן ואילך מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה. כיון שמת אברהם אבינו גלה הקב"ה על יצחק וברכו. זהו שכתוב: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה יא). (בראשית רבה סא ו) .12

עובד אדמת ארץ ישראל – נצמד לארץ, מתעשר ומעשר

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" – עשה שְׁכוּנָה בארץ ישראל: הוי נוטע, הוי זורע הוי נציב.13 דבר אחר: "שכון בארץ" – שַׁכֵּן את השכינה בארץ. (בראשית רבה סד ג).14

ר' דוסתאי בי ר' יניי אמר משם ר' מאיר: הרי הוא אומר ביצחק "וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" דרש יצחק ואמר: הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע. שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (תוספתא ברכות פרק ו הלכה ח).15

כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" … עמד יצחק והשביחה שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (ספרי דברים פיסקא ח).16

ברכת הארץ והמזון

למה בירכו ג' ברכות? להזכיר זכות האבות ואלו הן: הזן את הכל. על הארץ ועל המזון. בונה ירושלים. הזן את הכל – להזכיר זכות אברהם. כיצד? היה מכניס עוברי דרכים לביתו לפרנסו ולכלכלו, למי שאינו צריך לאכילה לא כל שכן. הקב"ה בירכו בכל, שנאמר: "ואברהם זקן בא וה' ברך את אברהם בכל". על המזון – להזכיר זכות יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים, דכתיב: על הארץ על המזון שבירכתו יצחק בארץ ובמזון. הבונה ברחמיו – להזכיר זכות יעקב שעמד בבית אל ואמר: מה נורא המקום הזה וירא ויאמר זה שער השמים – זה ירושלם שעמד לבנות לכך אומרים: בונה ירושלים לבני יעקב. (אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ז).17

יציאה מן הארץ

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה … גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך" (בראשית כו ב-ג).18

"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו … קום לך פדנה ארם" (בראשית כח א-ב)

"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" (בראשית מו א).19

בסוף ימיו התרושש יצחק

"ויבז עשו גם זאת הבכורה", בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר: הביאה לי ציד? ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש? ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו? כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר: "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בראשית כו יג) – קודם זקנתו. ועִוְורֵי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח.20 ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו, למה חסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם. (אבן עזרא בראשית פרק כה פסוק לד).21

כי אתה אבינו

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (ישעיהו סג טז). לעתיד לבוא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: ריבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו.22 אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. – אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. – אמר לפניו: ריבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם "בני בכורי" (שמות ד כב), עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה … 23 פתחו ואמרו (בני ישראל): "כי אתה אבינו". אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו לקב"ה, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים: "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (מסכת שבת דף פט ע"ב).24

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה יומא עג ומדרש אגדה (בובר) שמות כח שלשמות השבטים שהיו חרוטות ע"ג אבני החושן, הוספו שמות האבות על מנת להשלים אותיות צ, ח, ק שהיו חסרות למנין כ"ב אותיות הא"ב. (והאות טי"ת שהייתה חסרה הושלמה ע"י המילים שבטי ישורון). ראה דברינו אורים ותומים וכן ונשא אהרון את שמות בני ישראל בפרשת תצוה. משם עולה בברור שאברהם ויעקב זכו להיכנס לחושן ולהיות על לב אהרון תמיד בבואו אל הקודש, בזכות יצחק אשר תרם את שלוש מתוך ארבע האותיות החסרות להשלים את אותיות האל"ף בי"ת שעל החושן.

עדכון אחרון: 11/11/2018

הערות שוליים

  1. למרות ששלושת האבות "שקולין זה בזה" (בראשית רבה א טו, ויקרא רבה לו א) - ראה דברינו אברהם יצחק ויעקב בפרשה זו - מקובל לראות את יצחק כדמות הפסיבית והחלשה בהם. אברהם אב המון גויים. יעקב-ישראל אבי האומה. שניהם, שמם מתחלף במהלך חייהם. ויצחק? "עולה תמימה" (בראשית רבה סד ג) או גרוע מזה משוחד ע"י עשו (בראשית רבה סה ה). שמו נקבע הרבה לפני לידתו. גם מכמות הפסוקים במקרא אפשר לראות שלאברהם מוקדשות שלוש פרשות, ליעקב חמש ויותר וליצחק רק פרשה אחת (שתיים?). וגם בפרשה זו עדיין מוטל צילו של אברהם מחד גיסא וכבר עולה ומשתלטת דמותו של יעקב מאידך גיסא. "חמש עשרה פעם שדיבר הקב"ה עם האבות: שמונה באברהם, שנים ביצחק, חמישה ביעקב" (משנת ר' אליעזר ו). ואנו נרצה להראות שיש פנים לכאן ולכאן ויש ליצחק את הייחודיות שלו.
  2. אלה תולדות יצחק, כעומד בין שתי הדמויות הדומיננטיות במדרש ובמקרא: אברהם ויעקב - הסבא והנכד. אפילו אברהם הסבא לא נפדה אלא בזכות הנכד יעקב. ואיפה יצחק? איפה האבא? האמנם רק משמש גשר? ומכל המקומות האפשריים לא נמצא מקום למדרש זה אלא בראש פרשת תולדות על הפסוק: "אלה תולדות יצחק בן אברהם"!
  3. אין לדרשן בעיה לסרס את הפסוק ולחתוך אותו באמצע, כאילו כתוב: ואלה תולדות יצחק בן אברהם – אברהם". ואולי בכ"ז הדרשה היא על הפסוק כולו, בלי צורך לקטוע אותו באמצע, מכך שבכותרת הפרשה המתארת את תולדותיו ומעשהו של יצחק מופיע השם אברהם פעמיים: יצחק הוא בן אברהם ותזכור יחד עם זאת שאברהם הוליד את יצחק. וכבר האריכו הפרשנים לדון בכפילות זו.
  4. ראה דברינו יעקב וישראל בפרשת וישלח.
  5. הדרשה היא שכיון שכתוב "בני ישראל" ואח"כ הוא כולל את "יעקב ובניו", משמע שיצחק הוא ישראל. וזה מסתדר היטב עם חשבון ארבע מאות (או ארבע מאות ושלושים) שנה של גלות מצרים שמתחילה מהולדת יצחק. ולכן גם המשך המדרש שקצרנו בו כולל גם את אברהם שכבר הוא ישראל. ראה המשך המדרש שם: "רבי נתן אמר: מילתא עמיקתא היא: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים" ובארץ כנען ובארץ גושן "שלשים שנה וארבע מאות שנה".
  6. אם לא מספיק המדרש הקודם, בא מדרש זה (הסמוך לקודם) ודורש מקרא שמות המצטרף ומחזק את הרעיון הנ"ל של יצחק שנדחק בין שתי הדמויות הדומיננטיות אברהם ויעקב. ומשניהם, יעקב הוא הדמות המרכזית שכולם בעצם קרויים על שמו.
  7. בפשטות ("פשטות" של המדרש), כבר היה יצחק ראוי למות בעקידה משום שראה את השכינה. ראה ויקרא רבה כ י על נדב ואביהו שזנו עיניהם מן השכינה, לעומת משה שהסתיר את פניו כי ירא מהביט אל הא-להים ולא זן עיניו מן השכינה. היינו, לא מיתה בשל חטא, אלא בשל ראיית האלהים. ולא ניצל יצחק אלא בזכות שלא רצה הקב"ה למוטט את אברהם כליל. (ומי שבאמת מתה בעקבות העקידה היא שרה, בדברינו מות שרה- מחיר העקידה). וזה נושא נכבד שיש לדרוש ולדון בו בנפרד.
  8. לפי החלק הראשון, עיוורונו של יצחק בא מדמעות המלאכים (ראה רש"י כז א). אבל לפי החלק השני עיוורון זה הוא בעצם מיתה (סומא חשוב כמת, נדרים סד ע"ב) - אותה מיתה שיצחק היה צריך לקבל בעקידה, כאשר שכב על העצים, פניו למרום וראה את השכינה. ולפי פרקי דרבי אליעזר (פרק ל) אכן מת יצחק בעקידה: "כיון שהגיע החרב על צווארו, פרחה ויצאה נפשו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו אל תשלח ידך, נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו, וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות". אדם שמת פעמיים בחייו, כך מצטייר לכאורה יצחק.
  9. סיבה אחרת לכהות עיניו של יצחק היא כעסו של אבימלך על אברהם (אולי גם על שרה) שבעטיו כמעט ונכשל באיסור אשת איש. ראה דברינו הגוי גם צדיק תהרוג בפרשת וירא. יצחק משלם את מחיר מעשה אברהם אביו (ושרה אמו) בעקדה ובפרשת אבימלך, וכהות עיניים זו היא גם שהביאה לו את צרת הברכה שלקח יעקב מעשו. עיוורונו של יצחק איננו באשמתו.
  10. והמדרש מונה שם בהמשך עוד "ויהי אחרי", אחרי מות משה, אחרי מות יהושע, אחרי מות שאול ועוד.
  11. המדרש מחבר כאן פסוקים מפרק כה (פרשת חיי שרה) עם פסוקים מפרק כו מפרשתנו ויוצר סמיכות עניינים תוך דילוג ברור על פסוקים יב-יח המתארים את תולדות ישמעאל. וכל זאת כדי להראות שליצחק הייתה משימה כלל לא קלה, "להיכנס בנעליו של אברהם". לוודא שהעולם לא יחזור לאחוריו אחרי מות אברהם. לנו נראית ההמשכיות בין האבות כדבר ופשוט ומובן מאליו: אברהם יצחק ויעקב - נמנים תמיד כמקשה אחת. ולא היא, לשוב ולחפור את הבארות שחפר אברהם, להחזיר את העולם למה שהיה בימי אברהם, להיכנס לנעליו של "האדם הגדול בענקים" (כינוי המדרש לאברהם במקומות רבים), זו משימה נכבדה מאד.
  12. ובמדרש הגדול, חיי שרה, כה יא: '"כיון שהגיע זמנו של אברהם ליפטר מן העולם אמר: יצחק בני ראוי לברכה ואיני יכול לברכו שמא יתקנא בו ישמעאל. אלא אניח את הדבר סתום והקב"ה יברך מי שראוי לפניו". נכון אמנם שאברהם משלח את בני הפלגשים ונותן ליצחק בנו את עיקר רכושו, ככתוב: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה ה)". אך הכל, חוץ מברכתו. את זו צריך יצחק "להרוויח ביושר". את זו הוא צריך לקבל ישירות מהקב"ה בזכות עצמו.
  13. זה נוסח דפוס וילנא. ונציב הוא נוטע בארמית כך שיש כאן כפילות. אבל נוסח אלבק הוא: "הוי זָרוֹעַ, הוי נָטוֹעַ", היינו איש שמלאכתו בזריעה, איש שמלאכתו בנטיעה. שם עצם ותואר ולא פועל. ועל דרך הדרש אולי גם: "הוי זָרוּעַ, הוי נָטוּעַ" בארץ.
  14. יצחק משמש בית אב לא רק למי שעובד אדמתו באמונה, אלא גם למי שסוחר בתוצרתה ונושא ונותן באמונה. כדברי מדרש תנחומא (בובר) פרשת ראה סימן ח: "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהלים לז ג). ר' חגי בשם ר' יצחק הוה מסרס קרא: עשה טוב - בטח בה'. משל לבעל השוק שיצא לְשָׁעֵר את המידות. ראה אותו אחד התחיל מטמין מלפניו. אמר לו: מה לך לטמון מלפני? שָׁעֵר את מידותיך ואל תתיירא. הדה הוא דכתיב: בטח בה' ועשה טוב. שכן ארץ ורעה אמונה - עשה שכונה של ארץ, הוי זורע, הוי נוטע. ורעה אמונה - רְעֵה אמונתן של אבות".
  15. "שאמדו (או העמידו) את השדה כמה היא ראויה לעשות ועשתה פי מאה. כך הוא בהמשך התוספתא שם, ובבראשית רבה וברבים מהפרשנים. וכן שיצחק נתן מעשרות וקים את מאמר חז"ל: "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר". וזה נושא לפעם אחרת. עוד על עושרו של יצחק, בבראשית רבה: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד – עד שהיו אומרים: זבל פרותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך". כל זה להראות עושרו החמרי של יצחק ואפילו בשנה ההיא שהייתה הארץ קשה והשנה קשה.
  16. הספרי שם מונה אמנם גם את ההשבחה שעשה אברהם בארץ (ויטע אשל בבאר שבע) וגם זו של יעקב (ויקן את חלקת השדה), אבל לפי פשוטו של מקרא אברהם ויעקב היו רועי צאן, נעים ונדים, יורדים מהארץ בשנות רעב. יצחק הוא החקלאי היהודי הראשון. הוא נצמד אל האדמה גם בשנה קשה ובארץ קשה (ראה בראשית רבה סד ו) הוא חופר בארות מים, זורע, קוצר ומעמר ומקיים מצוות התלויות בארץ. יצחק, עפ"י המדרשים נותן מעשר ממש (בראשית רבה סד ו) ואילו אברהם נותן מעשר כספים (למלכיצדק).
  17. יסודותיה של ברכת המזון נדרשים במדבר רבה כג ז: "כך שנו רבותינו: עד שלא נכנסו ישראל לארץ, לא היו מברכין אלא ברכה אחת: הזן את הכל. משנכנסו לארץ, היו מברכין: על הארץ ועל המזון. משחרבה (ירושלים) הוסיפו: בונה ירושלים. משנקברו הרוגי ביתר, הוסיפו: הטוב והמטיב ... ובגמרא ברכות מח ע"ב: "משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים וכו'. ראה דברינו ברכת המזון בפרשת מסעי שם הרחבנו בנושא. אך חז"ל משתדלים לייחס כל דבר לאבות בדומה לתיקון שלוש התפילות (ראה דברינו תפילות אבות תקנום בפרשת ויצא). עפ"י דרשת אבות דרבי נתן, שלוש הברכות הראשונות, שהן עיקר ברכת המזון, יסודן במעשה האבות. אברהם שהיה מכניס אורחים תיקן את ברכת הזן את הכל. יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים, תיקן את ברכת על הארץ ועל המזון. ויעקב שראה את הסולם מוצב בשער השמים זו ירושלים – בונה ירושלים. הברכה שתיקן יהושע ודור הנכנסים לארץ, יסודותיה ביצחק אבינו שחפר בארות מים, זרע, קצר,  נלחם על זכויותיו בארץ ועוד. יצחק הוא מעשה אבות סימן לבנים – לדור נוחלי הארץ.
  18. ראה בראשית רבה (סד ג): "אמר ר' הושעיה: אתה עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים נִפְסֶלֶת, אף אתה אם יצאת חוץ לארץ נִפְסָלְתָּ" – בשל העקידה. אבל בתנחומא בובר סימן ו: "אמר ר' הושעיא א"ל הקב"ה: יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד? בתמיהה" – משום שאתה צבר. מטעם זה או אחר, דווקא יצחק שמרגע לידתו מתחיל המניין של ארבע מאות שנה לגלות מצרים, הברית שלו עם הארץ היא מעשית ומיידית ולא רק לעתיד לבוא.
  19. בשתי הפעמים בהם גולה יעקב מהארץ הדבר קשור ביצחק אביו. מעניינת במיוחד היא הירידה למצרים. וכבר העירו שם הפרשנים (רש"י, רמב"ן, בראשית רבה על הפסוק השני) על כך שאברהם לא נזכר בירידה למצרים, למרות שכאן מתגשמת ברית בין הבתרים. ולמה יצחק? יצחק כבר לא היה בחיים ולכן אפשר להשתמש במונח "אלוהי יצחק", "וחייב אדם בכבוד אביו יותר בכבוד זקנו" (בראשית רבה צד ה). זאת ועוד, יצחק נפטר כעשר שנים לפני כן (יצחק חי עד 12 שנים לאחר מכירת יוסף) וזכרונו עדיין חי מאד. הזבחים הם נטילת רשות לצאת מהארץ, דווקא מיצחק שמסמל את ארץ ישראל. וכבר הארכנו בנושא זה בדברינו אל תירא מרדה מצרימה בפרשת ויגש. בהשוואה עם אברהם אין ליעקב מניעה מלרדת למצרים (ראה רמב"ן כו א שגם הירידה למצרים היא הליכה בדרכי אבות). אבל בהשוואה עם יצחק שנאחז בארץ גם בשנים קשות - יש מניעה לעזוב את הארץ. וזה אולי פירוש חדש לדברי מדרש בראשית רבה שם: "שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו", שהוא גם כבודה של הארץ שאביו החזיק בה.
  20. שלא היה עשיר ובא לגור בשנות הבצורת (שהוא גזר!) אצל האלמנה הצרפית (מלכים א פרק יז).
  21. לאבן עזרא שיטה מיוחדת לפיה יצחק התרושש מההון הרב שעשה בעצמו ושירש מאברהם אביו "ובא לידי עוני בזקוניו". זו הסיבה שעשו בז לבכורה והיה מוכן למכור אותה בנזיד עדשים, שיצחק שלח אותו לצוד ציד, שיעקב נשלח למשפחת רבקה בחרן בחוסר כל וכו'. פירוש זה לא מסתדר כ"כ עם פשט המקרא ובוודאי שנדרש לשם כך להזיז פרשיות בתוך פרשת תולדות. אבל אולי מעצים את אי ירידתו של יצחק מהארץ גם בשנים הקשות. ועכ"פ, לא נשאר פירוש זה בלי 'מתקפה כללית' וחריפה של רמב"ן שיצא כנגדו במילים חריפות ביותר בפירושו לאותו פסוק (בראשית כה לד), ואומר, בין השאר: "ורבי אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו ... ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה ... ואין אלו רק דברי שחוק". והוא מסיים שם: "אבל היו האבות כולם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כו לא) וישבעו איש לאחיו, ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כח), וכבר היה בעוכריו. אבל בזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו". ועדיין, שיטת אבן עזרא ייחודית ומעניינת. האם "שיתף" אבן עזרא את יצחק בגורלו שלו?
  22. אמר הקב"ה: אומר ליעקב שהיה לו צער גידול בנים, אולי הוא יבקש עליהם רחמים.
  23. יצחק נכנס שם לחשבון מעניין עם הקב"ה כמה שנים אדם חי, כמה מהם הוא ישן, אוכל, מתפלל וכו' - ראה שם.
  24. פה מתגלה יצחק במלוא כוחו. לא הסבא עוזר ולא הבן עוזר, אלא רק האבא - יצחק. ולא עוד אלא שבני ישראל מחליפים בין יצחק לבין השכינה. "כי אתה אבינו" שבפשטות הפסוק מכוון לקב"ה, מכוון, לפי המדרש, ליצחק. ויצחק הוא שמצביע על הקב"ה שהוא "אבינו" האמיתי ("מחוי להו יצחק הקב"ה בעיניהו"). אותו יצחק שהביט בשכינה ובשל כך נגזר למיתה (ראה הערה 7 לעיל) ובגלל זה נתעוור, הוא שמורה לבני ישראל בעיניהם(!) על הקב"ה. הוא המקשר בין העם לשכינה. ראה מסכת כלה רבתי סוף פרק ז: "תנו רבנן: לעתיד לבוא, בן דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה משמאלו. מאי טעמא דשבקיה ליצחק? אמר רבא: יצחק עדיפא מינייהו קא אתי, דאמרי ליה כל ישראל: "כי אתה אבינו". לעתיד לבוא כשיבוא מלך המשיח יצחק לא יהיה בין המלווים. כי ליצחק יש מעמד מיוחד - "כי אבינו אתה". הוא מעל לדוד. וכבר עמדו הפרשנים על הקשר שבין מדרש זה לבין הגמרא במסכת שבת הנ"ל.