תצוה

פרשת תצוה, תשס"ג

אורים ותומים

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' … : (שמות כח ל).1

לדעת אמת אם לבבך יאוה                 ראה כל גויה לנכבד בנוה

ואורים ותומים וסודם אהוה               בסתר בסדר ואתה תצוה.2

רש"י שמות פרק כח פסוק ל

את האורים ואת התומים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל  ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו.3 ובמקדש שני היה החושן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים.4

מסכת יומא דף עג עמודים א-ב

תנו רבנן: כיצד שואלים?5 השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה … אין שואלים בקול  ולא מהרהר בליבו, אלא כדרך שאמרה חנה בתפילתה … אין שואלים שני דברים כאחד ואם שאל – אין מחזירין אלא אחד.6 ואף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים – אינה חוזרת, שנאמר: "במשפט האורים".

למה נקרא שמן אורים ותומים? אורים – שמאירין את דבריהן, תמים – שמשלימין את דבריהן … כיצד נעשית? רבי יוחנן אומר: בולטות, ריש לקיש אומר: מצטרפות.7 – והא לא כתיב בהו צד"י! – אמר  רב שמואל בר יצחק: אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. – והא לא כתיב טי"ת! – אמר רב אחא בר יעקב: שבטי ישורון כתיב שם.8

כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו –  אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו9 … ואין שואלין אלא למלך … דאמר קרא: "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים".  הוא – זה מלך, וכל [בני] ישראל אתו – זה משוח מלחמה, וכל העדה – זו סנהדרין.10

ספרי דברים פיסקא שמט

"תומיך ואוריך לאיש חסידך – מי שעתיד ללבוש אורים ותומים. לאיש חסידך – למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך. אשר נסיתו במסה, הרבה נסיונות נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות.11

בבא בתרא דף קכב עמוד א

ולא נתחלקה (הארץ) אלא בגורל … ולא נתחלקה אלא באורים ותומים … הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו. וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו. והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: זבולון עולה – תחום עכו עולה עמו … וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו וכן כל שבט ושבט.12

ברכות דף יב עמוד ב

"ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי. ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה". ואילו אורים ותמים לא קאמר – משום דקטליה לנוב עיר הכהנים.13

במדבר רבה כ כ

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" – הרי אתה מחזר ומנחש ומקסם באיזה מקום תשלוט בהם, והם אינם כן; כשהן צריכין להלחם בשונא, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאל בהקב"ה. וכל הגוים מקסמים ומנחשים, ואלו משברין אותם בתשובה ומבטלים קסמיהם.14

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מס' דנזיקין משפטים פרשה טו

ונקרב בעל הבית אל האלהים. שומע אני לשאול באורים ותומים? תלמוד לומר: אשר ירשיעון אלהים, לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין.15

מסכת יומא דף כא עמוד ב

חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.16

מסכת סוטה פרק ט משנה יב

משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים.

ובגמרא שם (סוטה מח ע"ב): "משמתו נביאים הראשונים … זה דוד ושמואל ושלמה. רב נחמן אמר: בימי דוד זימנין סליק וזימנין לא סליק, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, שאל אביתר ולא עלתה לו … מתיב רבה בר שמואל: "ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין בראות אלהים" (דברי הימים ב כו ה), מאי לאו באורים ותומים! לא, בנביאים. תא שמע: משחרב בית מקדש ראשון – בטלו ערי מגרש, ופסקו אורים ותומים, ופסק מלך מבית דוד, ואם לחשך אדם לומר: "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים" (עזרא ב סג), אמור לו: כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד".17

ויקרא רבה פרשה ל ולקחתם לכם

"פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהלים קב יח). ר' יצחק פתר המקרא בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא, לא כהן ולא אורים ותומים. ואין להם אלא תפילה זו בלבד. אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תבזה את תפילתם.18

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: ראה אסתר רבה ד א שיש גם קשר בין פורים לאורים ותומים ודווקא זה שפסקו רוח הקודש והאורים ותומים פעל לטובת מרדכי ואנשי דורו שהודות לכך נצלו משיניונותיו של אחשורוש.. וברוב השנים שאינן מעוברות (שלא כשנה זו) פרשת תצוה היא גם פרשת זכור וחלה לפני פורים.

 

עדכון אחרון: 02/01/2017

הערות שוליים

  1. ועל החושן היו חקוקים שמות שנים עשר שבטי בני ישראל (ראה דברינו ונשא אהרון את שמות בני ישראל בפרשה זו) והוא עצמו היה נתון ע"ג האפוד. ראה הפסוקים שם.
  2. זה הפיוט של אברהם אבן עזרא בו הוא פותח את פירושו לפרשת תצוה ומרמז על סודות האורים ותומים. ואנו אין לנו אלא מדרשים ופרשנים ואת אבן עזרא נזכיר בקצרה.
  3. מפשט את דבריו? אבן עזרא פירש תומים מלשון תמימים ורמב"ן: "מכוחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו". ובגמרא להלן: "שמשלימים את דבריהם" לא רק מלשון שנעשו מבוארים וברורים וגם שהתקיימו והושלמו.
  4. כפל בתוך כפל. כפל לשון בתוך כפלי החושן. משפט הוא גם אוסף מילים (ישות תחבירית) וגם פסק דין או אפילו התהליך כולו (ישות משפטית). וכן הוא באנגלית: Sentence שבא מלטינית. ובשפות אחרות? ועכ"פ, לפי רש"י מדובר בכתב – סט אותיות – שהיה על החושן ולא בבגד או כלי כהונה נוסף. מעט מפרשים מתמודדים עם ההסבר מה היו בדיוק האורים והתומים (לא מה תפקידם שנראה להלן). רמב"ן מסכים עם רש"י, תוך כדי כך שהוא תוקף את אבן עזרא ואלה דבריו: "סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים ואמר (בפסוק ו) כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בעניינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש"י, כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן ... והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל. ... ולא אמר ויעש האורים והתומים ... כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה, או היו מעשה שמים". פירוש אבן עזרא אותו תוקף רמב"ן, נמצא בפסוק ו בפרק שלנו בתחילת מעשה בגדי הכהונה. והפיסקה בדבריו שאליה מכוון רמב"ן, היא: "והאורים, לא התומים, זהב וכסף היו". ראה דבריו של אבן עזרא באריכות שם שהם סתומים וקשים, כפי שהוא מעיד על עצמו בסוף דבריו: "זה הסוד לא יכולתי לכתבו ... כי  לא יביננו מי שלא למד ספר המידות, וסוד מלאכת שמים. ואין צורך להאריך בצורת האפוד והחושן והטבעות". ושיטת רב האי גאון ששניהם מזכירים איננה לפנינו.
  5. דברי גמרא אלה מפרטים ומסבירים את דברי המשנה שם (יומא פרק ז משנה ה): "באלו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו". והכל אגב פירוט בגדי הכהונה של הכהן הגדול (מסכת יומא, עבודת יום הכיפורים) שאחד מהם הוא החושן שהיה נתון ע"ג האפוד ובו האורים ותומים.
  6. על הראשון.
  7. ראה רש"י ושטינזלץ בגמרא שם שהסבירו מה הוא "מאירים" (מפרשים), "משלימים" (מתקיימים), "בולטות" (במקומן) ו"מצטרפות" (מתחברות, בעיני הכהן הקורא או ממש). וראה עוד ברמב"ן בפרשתנו שמסביר כיצד פעלו האורים והתומים: "כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להלחם (שופטים א א) היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון,  ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג ב). או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה"א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סידורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן "יהודה יעלה" היה אפשר להעשות מהם "הוי הד עליה", או "הי על יהודה", ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים "תומים", מכוחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו  שחבורם "יהודה יעלה".
  8. לפי שיטה זו, התשובה באורים ותומים נתנה מאבני החושן. אלא ששמות שנים עשר השבטים שהיו על החושן: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון דן נפתלי גד אשר יוסף בנימין אינן מכילות את כל אותיות האל"ף בי"ת. חסרות האותיות: צ, ח, ק, ו-ט. הגמרא שואלת על צד"י תחילה. הוספת שמות האבות: אברהם, יצחק יעקב פותרת את שלוש האותיות הראשונות החסרות (הכל מיצחק, אברהם ויעקב לא מוסיפים שום אות חסרה) והטי"ת שעדיין חסרה משתלמת מהמילים שבטי ישורון. סופו של דבר, על אבני החושן היו כתובים שמות השבטים כתולדותם, החל מראובן שהיה כתוב על אודם וכלה בבנימין שהיה כתוב על ישפה, ולמעלה מהם שורה עם שמות האבות אברהם יצחק יעקב ולמטה שבטי ישורון או שבטי יה (או ישראל). ראה רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ט. וראה בעיונים לשטיינזלץ בגמרא שם שמסביר רמב"ם זה. ובנושא זה הארכנו כאמור לדון בדברינו ונשא אהרון את שמות בני ישראל בפרשה זו.
  9. צירוף אותיות אינו מספיק, צריך גם את שאר הרוח את ההארה הפנימית לצד הארת האותיות. הכהונה צריכה לנבואה.
  10. וכן הוא בספרי במדבר פיסקא קמא: "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" - שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר צריך ליהושע. ושאל לו -  שומע אני בינו לבין עצמו? תלמוד לומר: במשפט האורים. שומע אני בקול גדול? תלמוד לומר ושאל לו, הא כיצד? עומד ומדבר בשפתותיו וכהן גדול משיבו על שאלותיו". הפסוק אותו דורשים הגמרא והספרי הוא בספר במדבר פרק כז פסוק כא: "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וככל העדה". זהו הפסוק השני בתורה בו מוזכרים האורים (בלי התומים) והוא הראשון בו מוסבר תפקידם ולמה שימשו והרבה הלכות לומדים ממנו, בראשן ההלכה ש"אין שואלים אלא למלך". יהושע הוא המנהיג הראשון בו מודגשת מערכת היחסים בין הרשות המבצעת (המלך) לרשויות האחרות: כהונה וסנהדרין (ונבואה). ומה היה בתקופת משה? הרי הוא נצטווה על האורים ותומים במשכן!
  11. זה הפסוק השלישי (והאחרון) בו מוזכרים האורים ותומים בתורה, הגם שכאן זה יותר על דרך המליצה והתיאור בברכת משה לשבטו, שבט לוי. תומיך ואוריך – זה אהרון. איש חסידך – זה משה עצמו (וקצת קשה איך משה מדבר על עצמו). והשאלה שוב היא האם משה השתמש באורים ותומים? האם איש חסידך עמד מול תומיך? האם משה עמד מול אהרון כמו שיהושע עמד לפני אלעזר? שמעתי אומרים (לא ראיתי כתוב) שמשה עצמו לא נעזר באורים ותומים. זאת, הן בשל הפסוק שהבאנו לעיל לגבי יהושע (במדבר כז כא) והן משום שעל משה נאמר: "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט" (במדבר יב ח). ומה גם שיש דעה שמשה שימש כל העת ככהן גדול לצד אהרון (שמות רבה לז א). ואם כך, רק מתקופת יהושע ואלעזר נכנס העניין לתוקף ובתקופת משה (ואהרון) לא נהגו כלל האורים והתומים. אבל נראה שלא כולם סוברים כך. ראה רשב"ם בבא בתרא קכא ע"ב על הגמרא האומרת "עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה" ואלה דבריו: "אבל אם הוצרכו לדיבור כגון במעשה דקרח  שהיה אחר מעשה המרגלים היה מדבר על ידי מלאך או באורים ותומים". ובמרומז אפשר להבין זאת גם מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה ו יא: "אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים ... ומשה רבינו מלך היה". וראה גם ויקרא רבה א ד: "אז דברת בחזון לחסידך ... מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחיזיון ... שהיה משבטו של לוי שכתוב בו תומיך ואוריך לאיש חסידך". ראה שם. וזה נושא מעניין אם משה היה כפוף לאורים ותומים אם לאו, אך אכמ"ל וגם חסרים לנו מקורות.
  12. ובירושלמי יומא פרק ד דף מא עמוד ב: "בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל: בגורלות, באורים ותומים ובכספים ... אמר ר' אבין: אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא הייתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם". אז לא רק רוח הקודש והגורל משלימים את האורים ותומים אלא גם "חן המקום על יושביו", היינו, שכל אחד השלים עם מה שקיבל ולמד לאהוב את מקומו. ראה בראשית רבה לד טו ועוד. ומעניין שבספר יהושע עצמו, למרות הציווי בספר במדבר, לא מצאנו שימוש באורים ותומים, לא מפורש ולא משתמע. ראה מעשה עכן שהוכרע בגורל ובהודאה עצמית. והרגישו בכך המפרשים בספר שופטים דווקא, אשר בא לאחר ספר יהושע ופותח במילים: "ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה'" ושם מציינים המפרשים שאלה הם אורים ותומים (ראה הדוגמא "יהודה יעלה" שנותן הרמב"ן בהערה 6 לעיל). אז מה עם תקופת יהושע עצמה? מדוע שם לא שמענו ששאלו בה'? ראה פירוש רלב"ג שופטים פרק א פסוק א: "סיפר שאחרי מות יהושע שאלו בני ישראל בה', רוצה לומר באורים ותומים, מי מהשבטים יעלה בתחילה ... וראוי שנדע שאין הרצון בזה שלא היו נשאלין באורים ותומים בימי יהושע, כי התורה העידה כי בימי יהושע ג"כ ישאלו במשפט האורים". ראה דבריו במלואם שם שמסביר שכן שאלו בתקופת יהושע.
  13. ובויקרא רבה כו ז הלשון הוא: "אמר ר' יצחק ב"ר חייא: (משלי יד) לב יודע מרת נפשו, שאילו אמר לו באורים ותומים היה לו לומר אתה הוא שגרמת על עצמך לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים". לשאול יש "יחסים" לא טובים עם האורים ותומים. לא רק בגלל הריגת נוב עיר הכהנים, אלא עוד לפני כן כאשר הוא שואל ולא באמת נועץ בהם, בכהן ובנביא. ראה פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ח: "שאול עומד ונשאל לאורים ותומים והפלשתים באים עליו והניח את האורים ואת התומים שהיה עומד ונשאל בהם וברח. לא עשה, אלא זמן אחד היה עומד ונשאל באורים ובתומים באו הפלשתים עליו אמר לכהן אסוף ידיך ... ולא המתין עד שיגמור". על רקע יחס זה של שאול (המלך הראשון) לאורים ותומים, מבליטים חז"ל את יחסו החיובי של דוד. ראה שוב בפסיקתא שם: "בשעה שהלך שמואל למשוח את דוד היו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב"ה אמרו לו למה אתה נוטל את המלכות ונותנה לדוד, אמר להם הקב"ה אומר לכם מה בין שאול לדוד". וראה גם יבמות עח ע"ב: " ... בדקו ולא מצאו. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, מיד: ויבקש דוד את פני ה'. מאי היא? אמר ריש לקיש: ששאל באורים ותומים". לעומת זאת דוד שואל ב"אפוד אביתר" (שמואל א פרק כג) שהוא מחוץ למשכן וודאי לא היה זה החושן שעל הכהן הגדול. וכבר חקרו ודרשו נושא קשה זה המפרשים, ראה אבן עזרא שמות כח ו (ד), רמב"ן שמות כח ל ועוד. ואכמ"ל ודי לנו בסקירה היסטורית קצרה זו.
  14. אלה דברי בלעם לבלק (עפ"י המדרש כמובן) כאשר הוא מסביר לו מה ההבדל בין קסמים ונחשים ובין לשאול בנביא ובאורים ותומים (ראה רש"י על הפסוק שם בפרשת בלק). ורשב"ם בפרשתנו אומר: "אורים ותומים - כעין השבעות על שמות בדבר הקדושה שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה, להבדיל כמה  הבדלות בין טומאה לטהרה, קל וחומר לקדושה שמגדת". בין טמא לטהור, כשר וטרף, שבת וחול, מותר ואסור – כחוט השערה.
  15. אולי דווקא על רקע הביטוי "משפט האורים" (ראה גם "משפט בני ישראל" בפסוק הבסיס בו פתחנו) חשוב להדגיש שלאורים ותומים אין שום השפעה בענייני הלכה ודין. לשלושה רועי בקר – בשר ודם - יש. לשם המפורש הנתון בין כפלי (קפלי) החושן – אין. ואולי לכן לא נעזר בהם יהושע במקרה של עכן. זאת ועוד, האורים ותומים היו נתונים על "חושן המשפט" משם נלקח שמו של החלק בשולחן ערוך (ראה דברינו הערוכים על השולחן בפרשת תרומה השתא) הדן בהלכות ממונות ונזיקין. ההלכה נקבעת בחושן המשפט ולא באורים ותומים שהיו עליו.
  16. בבית שני אין אורים ותומים. אבל יש עוד נבואה (בתחילתו) ואח"כ רוח קודש ובת קול של בית המדרש. ראה הרמב"ן בפרשתנו שמתייחס לגמרא זו ואומר: "וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים כמו שהזכירו רבותינו".
  17. היינו, אין לתלות תקוות שמהרה יחזרו האורים ותומים ועל פיהם נדע מה נעשה, אלא צריכים אנו ללמוד לחיות בלעדיהם. הגמרא שם עוד מדברת על רוח הקודש ובת קול: "תנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול". ומאות שנים אחרי כן מזכיר אחד מגדולי הראשונים – הראב"ד (בהשגותיו לרמב"ם הלכות שופר סוכה ולולב ח ה) – את רוח הקודש שהופיעה בבית מדרשו. אך אנו, תלמידי עזרא ואין לנו שיור רק התורה הזאת ומידות וכללים על פיהם היא נדרשת ופועלת. ראה קידושין סט ע"ב על הפסוק הנ"ל מספר עזרא: "תניא, ר' יוסי אומר: גדולה חזקה, שנאמר: "ומבני  הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם. אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה. ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים". ואמר להם: הרי אתם בחזקתכם, במה  הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול, אף כאן נמי בקדשי הגבול".
  18. וכמו שממשיך ואומר הפסוק הסמוך בתהלים פרק קב שם: "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה". וכבר נדרש פסוק זה בפנים רבות על הדורות המאוחרים. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור קב: "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה - וכי עד עכשיו עתידה אומה אחרת להבראות, שהוא אומר ועם נברא? אלא אמר ר' יהודה בר סימון: זה דורו של מרדכי שנבראו כבריה חדשה. ורבנין אמרו: אלו הדורות שחייבין במעשיהם הרעים, ובאין ועושים תשובה ומתפללין לפניך בראש השנה וביום הכיפורים. ולפי שהם מחדשים את מעשיהם, הקב"ה בורא אותם ברייה חדשה. ומה להם לעשות? יש להם ליטול אתרוגיהן בידיהם ולולביהן וערבי  נחל והדסים להלל אותך, הוי אומר ועם נברא יהלל יה". בפורים, ימים נוראים (כיפורים) וכל ימות השנה. ראה דברינו לסוכות מכיפור לכפות ומכסה לסוכות.