פרשות השבוע

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי: (בראשית כז לג-לד).¹

בראשית רבה סז ב פרשת תולדות – ההשוואה עם חרדת העקידה

"ויחרד יצחק חרדה גדולה" – אמר ר' חמא בן ר' חנינא: "עד מאד" – מחרדה שחרד על גבי המזבח, אמר: מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטול יעקב את הברכות? כלפי רבקה אֲמָרוֹ.²

א"ר יוחנן: מי שיש לו שני בנים, אחד יוצא ואחד נכנס, חרד? אתמהא. אלא בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו גהינום. רבי אחא אמר: התחילו כתלי הבית מרתיתים. זהו שכתוב: "מי אפוא" – מי הוא זה שהוא עתיד לֵאָפוֹת כאן, אני או בני יעקב? אמר לו הקב"ה: לא אתה ולא בנך, אלא "הוא הַצָּד צַיִּד" – הוא צָד הַצַּיָּד.³

בראשית רבה סז א פרשת תולדות – ההשוואה עם חרדת בעז מרות

"ויחרד יצחק חרדה גדולה" (בראשית כז לג). כתיב: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בה' יְשֻׂגָּב" (משלי כט כה) – חרדה שחרדה רות לבועז, שנאמר: "ויחרד האיש ויִלָפֵת", (רות ג ח), "יתן מוקש" – בדין היה לְקַלְלָהּ, אלא "ובוטח בה' ישוגב" – נתן בלבו וּבֵרְכָהּ: "ויאמר ברוכה את לה' בתי". חרדה שהחריד יעקב ליצחק, שנאמר: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", "יתן מוקש" – בדין היה לקללו, אלא: "ובוטח בה' ישוגב" – שברכו ואמר: "גם ברוך יהיה".⁴

מדרש תנחומא פרשת תולדות סימן יג – חרדה, לב אבן ולב בשר

"ויחרד יצחק חרדה גדולה", זהו שאומר הכתוב: "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" (משלי כט כה), חרדה שהחריד יעקב ליצחק, ראוי היה שיקללנו. ומי גרם לו שברכו? "בוטח בה' ישוגב". א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא: שתי חרדות חרד יצחק אחת ע"ג המזבח ואחת כשנכנס עשו ואין אתה יודע איזה מהן גדולה. אלא ממה שאת קורא כאן "גדולה עד מאד", אתה יודע שזו גדולה. אמר להם הקב"ה לישראל: בעוה"ז ע"י יצר הרע אין אתם הולכין בדרכי, אבל לעתיד לבוא: "ונתתי לכם לב אחר ורוח חדשה אתם בקרבכם והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל לו כו).⁵

רד"ק בראשית פרק כז – לנקות חשד מיצחק?

ויחרד – הראה חרדה גדולה בעצמו בפני עשו, כדי שלא יחשוב עליו עשו כי בכוונה עשה יצחק מה שברך את יעקב והיתל בו.⁶

חזקוני בראשית כז לג – כיצד 'הסכים' לכך הקב"ה?

"ויחרד יצחק" – פירש רש"י: ראה גיהנום פתוחה מתחתיו לפי שרצה לקלל את יעקב.⁷ ויש מפרשים: אמר יצחק: אם אני טעיתי בין עשו ליעקב, בזה אין אני חרד ואין לי תימה בדבר, שהרי כהו עיני ולא הכרתי אותו. אבל על זאת אני חרד, שאין דבר נסתר מעיני הקב"ה היאך הסכים להעביר הבכורה מן הגדול ונתנה לצעיר.⁸

רמב"ן תולדות כז לג – חרדה בגין התערבות מגבוה

בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה – אין דרך החרד חרדה גדולה עד מאד וצועק: מי הוא אשר רמני לברך אותו? שישלים צעקתו לאמר מיד: "גם ברוך יהיה", אבל היה ראוי שיקללהו. ועוד, כי היה עשו צועק עליו לאמר "ולמה תברכהו עתה אבי", ואיך יאמין עשו כי במרמה היה מתחילה, בראותו כי עתה יברך אותו ברצונו.⁹

והנכון בעיני שהוא לשון הווה, יאמר, מי איפוא הוא הצד ציד אשר היה יכול לרמותי שאברכהו, וגם שיהיה ברוך על כל פנים, כי ידעתי כי ברוך הוא. או טעמו וגם ברוך יהיה על כרחי, שאי אפשר לי להעביר הברכה ממנו, כי מאז שברך אותו ידע ברוח הקדש שחלה ברכתו עליו.¹⁰ וזהו טעם החרדה הגדולה אשר חרד, כי ידע שאִבֵּד בנו האהוב לו ברכתו לעולם. וזה טעם בא אחיך במרמה – כי אחר שאמר מי איפוא, נתן דעתו שהבא אליו היה יעקב, שאי אפשר שתחול הברכה רק בזרעו.¹¹

בראשית רבה צא יא פרשת מקץ – החרדה שהחרדתי את אבא

"ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא זאת עשו" (בראשית מג יא) – ר' לוי בשם רבי תנחום בן חנילאי: תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא: "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד" (בראשית כז לג), היא שנזדעזעה עלי כאן? אתמהא!¹²

פירוש הזוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב – החרדה בכתונת הפסים המגואלת בדם

"ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו". בגין כך: "ויטבלו את הכתנת בדם" – אקריבו ליה כתונתא לאכחשא ליה וכלא דא לקבל דא. איהו גרים דכתיב: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", בגין כך גרמו ליה דחרד חרדה בההוא זמנא דכתיב: "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא". רבי חייא אמר: ביה כתיב: "האתה זה בני עשו אם לא" (בראשית כ"ז), ליה כתיב: "הכתונת בנך היא אם לא". ובגין כך קודשא בריך הוא מדקדק בהו בצדיקיא בכל מה דאינון עבדין.¹³

בראשית רבה סז ד פרשת תולדות – זעקת עשו מהדהדת לדורות

"כשמוע עשו את דברי אביו" (בראשית כז לד) – א"ר חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה ותרן הוא, יתוותרו בני מעיו, אלא מאריך אפו וגובה את שלו.¹⁴ זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב: "כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר: "ויזעק זעקה גדולה ומרה" (אסתר ד א).¹⁵

ספרי דאגדתא על אסתר מדרש פנים אחרים (בובר) ב ד – זעקה כנגד יצחק

"ויזעק זעקה גדולה ומרה" … וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צווח? וכי אין הקב"ה שומע לחישות אלא צווחות?¹⁶ חנה הרהרה בלבה ושמע הקב"ה את לחישתה, שכן הוא אומר: "וחנה היא מדברת על לבה וגו' " (שמואל א יג), ומה כתיב שם: "ואלהי ישראל יתן את שאלתך" (שם א יז). אלא היה מרדכי צווח ואומר: יצחק אבי, מה עשית לי! הצווחה שצווח עשו לפניך, שמעת קולו וברכת אותו, והרי אנו מכורין להריגת חרב, לכך נאמר: "ויזעק זעקה גדולה ומרה".¹⁷

רד"ק תהלים פרק פ – מה עם הזעקה שלנו צאצאי יעקב ויצחק? ¹⁸

"בדמעות שליש" … מהו שליש? בשכר שלש דמעות שהוריד עשו הרשע,¹⁹ שנאמר (בראשית כז לד): ויצעק צעקה גדולה ומרה וגו', הִשְׁלַטְתָּ אותו מסוף העולם ועד סופו. כשתבוא לראות בעלבוננו ושעבוד נפשנו – על אחת כמה וכמה.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו בחרדת יצחק ובצעקת עשו שהן רק חלק מפרשת מרמת יעקב בברכות, פרשה מלאה שאלות וקושיות, עליה כבר אמר אברבנאל בפירושו בתחילת פרק כז: "סוף דבר שענין אלו הברכות מסופק וקשה מאוד". ראו דברינו בא אחיך במרמה וכן קול יעקב וידי עשו והדברים ארוכים ויגעים.