בראשית רבה פד ג – לא שקטתי ולא שלוותי
"אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג" (איוב ט כג) – אנטונינוס שאל את רבנו, אמר לו: מהו שכתוב "אם שוט ימית פתאום"? אמר לו: גזור שיטול מאה מגלבים – והרי נתונים אצלו! מאה דינרים – זה סוכם לזה וזה סוכם לזה ואין מוציאים ידו כלום – "למסת נקיים ילעג".1 אמר ר' אחא: בשעה שהצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג ואומר: לא דַיָּם שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה!2 תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על שביקש לישב בשלוה בעולם הזה, נזדווג לו שטנו של יוסף: "וישב יעקב".3 "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (איוב ג כו).4 "לא שלותי" – מעשו, "ולא שקטתי" – מלבן, "ולא נחתי" – מדינה, "ויבא רוגז" – בא עלי רוגזו של יוסף.5
מדרש תנחומא פרשת וישב סימן א – ישיבה בצער
כל מקום שהוא צער אומר "וישב" – לשון צער הוא. "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" – "ויקרבו ימי ישראל למות" (בראשית מז). "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" – "ויפול מן העם ביום ההוא" (שמות לב). "וישבו לאכול לחם" – "והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד" (בראשית לז). "וישב יהודה וישראל לבטח" (מלכים א ה) – "ויקם ה' שטן לשלמה" (מלכים א יא). "וישב ישראל בשטים" – "ויחל העם לזנות" (במדבר כה). וכן אתה פותר את כולם ברעה הזו. ואף כאן: "וישב יעקב" – "ויבא יוסף את דבתם רעה".6
פרקי דרבי אליעזר פרק לז – תשע שנים של נחת עם עשו ויצחק
"ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים … ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה ה), ולקח יעקב בניו ובני בניו ונשיו והלך לקרית ארבע אצל יצחק אביו ומצא שם את עשו ואת בניו ואת נשיו יושבים באוהל יצחק ותקע לו אוהלו חוצה לה. וראה יצחק את יעקב ואת נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו לשנ"י בני"ו ושמח בלבו מאד ועליו הוא אומר: "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" … אז ישב יעקב בטח ושאנן ושלו בארץ כנען ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו, שנאמר: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".7
בראשית רבה פז ב – אין מנוחה בשום חבורה
"כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהלים קכה ג) ר' אבא בר כהנא ור' יצחק, ר' אבא אמר: אין לו נְיָחָה בצד חבורה של צדיקים, אלא בצד חבורה של רשעים. למה? "למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם" (שם). ר' יצחק אמר: אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים אלא בצד חבורה של צדיקים. למה? למען לא ישלחו וגו', דבר אחר: "כי לא ינוח שבט הרשע וגו' " – זו אשת פוטיפר, "על גורל הצדיקים" – זה יוסף: "ותשא אשת אדוניו וגו' ".8
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מז – בין "וישב" ובין "ויחי"
"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ". כתוב: "טוב מלא כף נחת ממלוא חפנים עמל ורעות רוח" (קהלת ד ו). טוב היה לאבינו יעקב, אלו שבע עשרה שנה במצרים … שחיה אותם בנחת, והשבטים סביבותיו, ובני בניו פרים ורבים, ועיניו רואות ולבו שמח, אין שטן ואין פגע רע, ויוסף בנו מלך על הארץ, ומביא ונותן לתוך פיו, שנאמר: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף" (בראשית מז יב). "ממלוא חפנים עמל ורעות רוח", ממאה ושלשים שנה שלא היה אלא כולם בעמל … "וישטום עשו את יעקב" … "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך" … "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה" … "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי" … "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים" … כל אותם השנים היה עמל ורעות רוח, לכך נאמר ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, אלו השבע עשרה חיה בהם חיים טובים.9
בראשית רבה פד ח – יעקב משנה בין הבנים
"ועשה לו כתונת פסים" – ריש לקיש בשם ר' אלעזר בן עזריה: צריך אדם שלא לשנות בין בניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף "וישנאו אותו".10
שמות רבה כו א – מיעקב/ישראל סבא לבני יעקב/ישראל
"ויבא עמלק וילחם עם ישראל" (שמות יז ח) – זהו שכתוב: "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (איוב ג כו). "לא שלותי" – מבבל, "ולא שקטתי" – ממדי, "ולא נחתי" – מיון, "ויבא רוגז" – מאדום.11
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בחוקותי סימן ב – למה אין שלווה לבני יעקב
"אם בחקותי תלכו" – זהו שכתוב: "ימאסם אלוה כי לא שמעו לו" (הושע ט יז). אמר הקב"ה: אני אמרתי שתהיו נתונים בשלוה, שנאמר: "ונטעתים על אדמתם" (עמוס ט טו), אימתי? "אם בחקותי תלכו … ואכלתם לחמכם לשובע"' (ויקרא כו ה). אני כך יעצתי, אבל אתם לא עשיתם כן, אלא: "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם" (מלכים ב יז ט).12
בראשית רבה סג יג – יום אחד של שלווה
"ויאמר יעקב מכרה כיום" , אמר לו: מכור לי יום אחד משלך. אמר רבי אחא: כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.13
בראשית רבה י ט – השלווה והשקט גם הם בריאה
"ויכל אלהים ביום השביעי … וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו" – ומה נברא בו לאחר ששבת, שאנן, ונחת, שלוה, והשקט.14
בראשית רבה כב ב – שלוותו של אדם הראשון
"והאדם ידע" – ידע מאיזו שלוה נִשְׁלָה.15
משנה מסכת אבות פרק ד משנה טו – בינוניים, תלויים ועומדים
רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים.16
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ב – הייסורים מרצים ומכפרים
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי דברים ואתחנן ו, ה): רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל זמן שהאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום; ועל ידי הייסורים הוא מתרצה למקום, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (משלי ג יב).17
תנחומא פרשת שמות א, שמות רבה א א – חושך שבטו שונא בנו
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" – זהו שאומר הכתוב: "חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג כד) – בנוהג שבעולם, אדם שאומר לחבירו: פלוני הכה את בנך, יורד עמו עד לחייו ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם … כיוצא בו, "ויאהב יצחק את עשו" (בראשית כה כח) – לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רידהו …
"ואוהבו שחרו מוסר" – זה הקב"ה, על שאוהב את ישראל, דכתיב: "אהבתי אתכם אמר ה' "(מלאכי א ב), שהוא מרבה אותן ביסורין. אתה מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורים: התורה, וארץ ישראל, וחיי עולם הבא.18
קהלת רבה פרשה ב א – שלווה מלאה רק בעולם הבא
"אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה" (קהלת ב א) – רבי יונה בשם רבי סימון בר זביד: כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה, הבל היא לפני שלותו של עולם הבא.19
מדרש משלי (בובר) פרשה יז – שלווה בארץ ישראל
"טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" (משלי יז א) – אמר ר' יוחנן: זו ארץ ישראל, שאפילו אוכל אדם פת ומלח ודר בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.20
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: ראו הסיפור של עגנון, מנוחה, בכרך אלו ואלו: "זקן אחד היה בשכונתו של משה, איש תם וישר וירא אלקים … כשעמד משה לעלות שנייה למרום לקבל לוחות אחרונות, הלך אותו זקן אצלו ואמר לו: אדוני משה … מקצת מנוחה אני מבקש. בבקשה ממך משה, אל תשכחני שם למעלה …". ועל מנת לא לקלקל את יפי הסיפור, לא נמשיך לצטט אותו כאן ונשאיר לשואבי המים להתענג עליו במקור.
מים אחרונים 2: מפי עמוס חכם ז"ל: בחנוכה אנו אומרים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ובו הפסוק: "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם", שמסמל את תקוותם של החשמונאים שגאולה זו תמשך לדורי דורות (ראו מקבים ב פרקים א-ב באגרת ששלחו החשמונאים ליהודי מצרים). ומה קרה למלכות חשמונאים? קפץ עליה רוגזן של מלחמות אחים מכוערות שהביאו לקיצה. ראו דברינו בית חשמונאי בחנוכה. (ראו גם הקשר לחנוכה ומלכות החשמונאים בהערה 13 לעיל).