ויחן את פני העיר

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: (בראשית לג יח).1

בראשית פרקים לב לג

"ויקרא שם המקום ההוא מחניים", "למצוא חן בעיניך", "מחנה האחת … המחנה הנשאר", "לשני מחנות", "מנחה לעשו אחיו", "מנחה היא שלוחה", "והוא לן בלילה ההוא במחנה", "חנן אלהים את עבדך", "מי לך כל המחנה … למצוא חן בעיני אדני", "חנני אלהים", "ויחן את פני העיר".2

רמב"ן בראשית פרק לג פסוק יח

"ויחן את פני העיר" – לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ. והמעשה הזה היה רמז, כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה, טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו).3

בראשית רבה עט ו

"ויחן את פני העיר" – חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות4. דבר אחר: "ויחן את פני העיר" – התחיל מעמיד הטליסין5 ומוכר בזול.6 זאת אומרת: אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו.7

שבת דף לג עמוד ב

"ויבא יעקב שלם" – ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. "ויחן את פני העיר" – אמר רב: מטבע תיקן להם8, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.9

במדבר רבה יט טו

"נעברה נא בארצך … ולא נשתה מי באר" – מי באר? מי בורות היה צריך לומר! למדך תורה דרך ארץ שההולך לארץ שאינה שלו ויש בידו צורכו, לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנווני בשביל להנותו. כך אמר לו משה: הבאר עמנו ומן אנו אוכלים. לא תאמר שאנו מטריחים עליך, שכר אתה עושה לעצמך. כך אמר הקב"ה למשה: "אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאיתם בכסף ושתיתם" (דברים ב ו).10

אמר להם משה: התירו לכם כיסכם, שלא יאמרו: עבדים היו, עניים הם. הראו להם עושרכם וידעו שלא הפסדתם בשעבוד: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד)  וידעו שאין אתם חסרים כלום.11

בראשית רבה עט ו12

ר' שמעון בן יוחאי היה טמון במערה שלוש עשרה שנה, הוא ובנו, והיו אוכלים חרובים של גריד13 עד שהעלה גופן חלודה.14 לסוף שלש עשרה שנה יצא וישב על פי המערה. ראה ציד עומד וצד צפרים … אמר: צפור מבלעדי שמים אינה נצודת – על אחת כמה וכמה נפשו של בן אדם. יצא ומצא שהדברים משתככים.15 באו ונתרפאו באותו מרחץ של בית מקר. אמר לו בנו: אבא, כל אותה טובה עשתה לנו טבריה ואין אנו מטהרים אותה מן המתים?16 אמר: צריכים אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול. אמר: צריכין אנו לטהר את טבריה.17 מה עשה? נטל טורמוסים וזרק קצוצותיה והמת עולה והם נושאים ומוציאים עד שטיהר אותה מן המתים.18 בלילה עמד עם הארץ אחד … נטל מת והטמינו. בבוקר אמר: אין אתם אומרים שטיהר  בן יוחאי את טבריה? בואו וראו מת. בא (רשב"י) ועמד לו על גביו. אמר: גוזר אני על זה שעומד שירבץ ועל זה שרובץ שיקום. והיה כן.19

דבר אחר: "ויחן את פני העיר" – נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה וקבע תחומים מבעוד יום. זאת אומרת ששמר יעקב את השבת קודם שתינתן.20

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 27/11/2017

הערות שוליים

  1. מעשה אבות סימן לבנים. אברהם נכנס לארץ דרך שכם, ככתוב בתחילת פרשת לך לך, בראשית יב ו: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". ושם נראה לו ה' לראשונה, שם ניתנת לו הבטחת הזרע והארץ הכפולה, לראשונה, ושם הוא גם בונה מזבח ראשון בארץ לה', ככתוב בפסוק הסמוך: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו". ומעשה אבות וסבים גם לבני בנים. יהושע אמנם נכנס לארץ דרך יריחו, אבל תחנה די-ראשונה שלו היא הברית בהר גריזים והר עיבל החופפים את העיר שכם (ראה דברינו ברית הר גריזים והר עיבל בפרשת כי תבוא).
  2.  דבר זה הראני מחותני עמוס חכם הי"ו שצרוף האותיות חי"ת נו"ן, בשורשים שונים אמנם, מופיע בפרקים לב לג מספר רב של פעמים ומן הסתם אין הדשםבר מקרי. הפסוק "ויחן את פני העיר" חותם שרשרת זו.
  3.  רמב"ן מעמת את יעקב עם תושבי הארץ, "ויחן את פני העיר" - זה מול זה. יעקב לא רוצה "עסקים" איתם, או לפחות לא להיות תלוי בהם. הארץ הרי הובטחה לו והוא מקפיד להתנהג מנהג בעל בית ולא אכסנאי. אנו נזכרים באברהם שמקפיד לקנות חלקת קבר ולא להיות "אכסנאי" בחלקתם של אנשי חברון. אברהם עשה זאת בסוף חייו ואילו יעקב עושה זאת, מיד עם כניסתו לארץ. לפיכך מפנה אותנו רמב"ן לפסוק של אברהם בתחילת פרשת לך לך בכניסתו לארץ: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם". ושם כותב רמב"ן: "וכתב רש"י נכנס לתוכה עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו מן השדה עצבים. ונכון הוא. ואני מוסיף כי החזיק אברהם במקום ההוא תחילה". רמב"ן נותן את זכות הראשונים על ההתנחלות ליד העיר שכם, לאברהם.
  4.  "פני העיר" – חשובי העיר. יעקב שולח דורונות ומחלה את פניהם של ראשי שכם. את פני שכם וחמור? עד כדי כך רוצה המדרש להבליט את הרעיון שאדם שבא למקום חדש צריך לנסות להתקרב לאנשי המקום ולפתוח ביחסי שלום ושכנות טובה, עד שהוא (המדרש) "שוכח" את מעשה דינה? או אדרבא, המדרש רוצה להדגיש עוד יותר את המעשה הנורא שעשו ראשי העיר שכם, בכפיות טובה ליעקב שבא בכוונות שכנות טובה. או שמא אין שני הדברים קשורים כלל.
  5.  שווקים, חנויות, אטליזים. ראה Jastrow.
  6.  יעקב חוזר לארץ ישראל ומפתח את חיי המסחר והכלכלה. יש אמנם מקרים בהלכה שבהם נאסר על אדם לפתוח עסק שגורם לתחרות עם עסק קיים (בבא בתרא כא ע"ב), אבל כאן בפשטות הכוונה לפיתוח כלכלי ולהוזלת מחירים (ועליה ברמת החיים) לטובת כלל תושבי האזור. "בתקופת התנאים הייתה דעתם של רוב החכמים נוטה לתמיכה בחופש התחרות המסחרית והמקצועית" (פרופ' מנחם אלון "הפקעת שערים והסגת גבול מסחרית במשפט העברי", מחניים, אייר תשנ"ב).
  7.  יש בחזרה זו של יעקב לארץ ישראל וחניתו את פני העיר מעין סגירת מעגל שנפתח ב-"ויצא יעקב". שם, כשהוא יוצא מהעיר, "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" (רש"י בתחילת פרשת ויצא) ואילו כאן "ויחן את פני העיר". ראה גם דברים רבה (ליברמן) פרשת כי תבוא: "ברוך אתה בבואך מפרקמטיא שלך וברוך אתה בצאתך לפרקמטיא שלך".
  8.  התקנת מטבע היא סמל לחשיבות וכוח כלכלי. כך ודאי היה בתקופתו של הדרשן (ובתקופות קדומות יותר) כאשר רק לערים חשובות הייתה הפריבילגיה להנפיק מטבעות. שוב יעקב הולך בצעדי סבא אברהם. ראה בראשית רבה לט יא: "ארבעה הם שיצא להם מוניטון בעולם. אברהם ... יצא לו מוניטין. ומהו מוניטין שלו? זקן וזקנה מיכן בחור ובתולה מיכן". מוניטון = מטבע. מכאן המילה 'מוניטרי' בכלכלה של ימינו ומכאן גם הביטוי "הטביע חותמו".
  9.  ניחא מטבע ושווקים (הטליסין במדרש הקודם), אבל מה עושים כאן מרחצאות? קטע זה מהגמרא במסכת שבת לקוח מתוך הסיפור על ר' שמעון בר יוחאי שדבר בגנות מלכות רומי: "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס". בעקבות דברים אלה נאלץ רשב"י לברוח ולהסתתר במערה שלוש עשרה שנה. כשיצא, רחץ בחמי טבריה ומבשרו חזה שאכן יש טוב במרחצאות שהתקינו הרומאים. ואז הוא מצטט את "ויחן את פני העיר" ודורש שיעקב התקין מרחצאות (ולכן זו לא המצאה רומית?) ומסתמך עליו כתקדים שאדם צריך לחון פני העיר שבא בתחומה, כפי שנראה בהמשך סיפור זה בדברינו להלן.
  10. מדרש זה קשור לפרשת חוקת למסע בני ישראל בדרכם לארץ בו הם מבקשים מאדום הוא עשו (חזרנו לפרשת השבוע שלנו ...) לעבור בגבולו ומציעים תשלום עבור כל מה שיצרכו במהלך שהייתם על אדמת אדום. ההקשר לפסוקים קצת קשה שהרי שם לכאורה משמע שבני ישראל לא רוצים לצרוך מאדום שום דבר. מדרש זה מתאים יותר לספר דברים (ראה הפסוק השני המובא שם) שם משמע שלכתחילה רצו לצרוך ולשלם. אבל הקטע "למדך תורה דרך ארץ" הוא מה שמעניין אותנו, שכן אפשר אולי לראות בו מוטיב דומה ל"ויחן את פני העיר". פה אפילו לרמב"ן לא תהיה בעיה עם האכסנאי, שכן זו ארץ אדום "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר".
  11.  חלק זה של המדרש חורג מענייננו אבל קשור יפה לפרשת השבוע מכיוון אחר. יעקב סוגר חשבון עם עשו כמו בפרשה שלנו "חנני אלהים וכי יש לי כל" = "אין אתם חסרים כלום". וכבר אמרנו חנני = ויחן.
  12.  חזרנו למדרש בו פתחנו. קטע זה מופיע בהמשך ישיר למדרש בראשית רבה שהבאנו לעיל והוא מספר את קורותיו של ר' שמעון בר יוחאי לאחר שיצא מן המערה בה הסתתר שלוש עשרה שנה. מקבילה לסיפור זה נמצאת בירושלמי שביעית פרק ט. מקבילה רחבה וידועה יותר נמצאת בבבלי שבת לג ע"ב שגם ממנה כבר הבאנו קטע לעיל. והקשר לפרשת השבוע יובן בהמשך.
  13.  גריד היא אדמה קשה או עונת היובש (מלשון גרוד? ראה אבן שושן). חרובים של גריד הם, כנראה, חרובים יבשים, של שנת בצורת.
  14. ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור יז יג: "ממתים ידך ה', ממתים מחלד - אלו הנחבאים מפני הצוררים עד שעלתה גופם חלודה, כגון ר' שמעון בן יוחאי שעשה במערה הוא ובנו שלש עשרה שנים, עד [שהעלה] גופם חלודה". וכבר זכינו להרחיב על דמותו של ר' שמעון בר יוחאי ועל סיפור הסתתרותו במערה עם אלעזר בנו בדברינו רבי שמעון בר יוחאי – בין המערה לטבריה בל"ג בעומר.
  15.  שפסקו (שככו) רדיפות הרומאים אחריו בגלל דבריו בגנות המלכות. ראה בתלמוד הבבלי שם שמת הקיסר ובטלה הגזירה.
  16.  פירוש א.א. הלוי כותב כאן: "טבריה נבנתה ע"י הורדוס אנטיפס במקום קברי מתים (יוסיפוס, קדמוניות, יח ב ג), לכן נמנעו היהודים לגור שם מחשש טומאת מת". כתיקון להרס שחולל רשב"י ביציאתו הראשונה מהמערה כשראה אנשים "עוסקים בחיי שעה" ("להחריב עולמי יצאתם"? מסכת שבת שם), הוא עוסק כעת בעצמו בישובה של עיר ואם בישראל. זה גם אותו רשב"י מהמחלוקת המפורסמת עם ר' ישמעאל לגבי לימוד תורה ועיסוק בדרך ארץ (ברכות לה ע"ב). ראה דברינו ואספת דגנך בפרשת עקב.
  17.  זה הקשר לפרשת השבוע (בעיני הדרשן). רשב"י "חן את פני העיר" בדומה ליעקב ("אבותינו") ש"חן את פני העיר". יעקב חָן בחיי מסחר והתיישבות ורשב"י בכך שטיהר את טבריה ואיפשר ליהודים לסחור ולהתיישב בה. הרי לנו עוד דוגמא ל"מעשה אבות סימן לבנים" שהוא מוטו ראשי בספר בראשית. עוד על מציאת עצמות מתים וקברים בירושלים, ראה גמרא זבחים קיג ע"א: "פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו? איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנצר?". על משקל זה נוכל לומר: לא בושה וכלימה היא שנגזור טומאה על עיר ואם בישראל ושאר מקומות שבאים לקיים בהם "ויחן את פני העיר", "כִּי־רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב טו)? איה כל מתי ארץ ישראל בכל הדורות, מהם רבים שלא זכו לבוא לקבר ישראל? ראה עוד את אותו ר' יהושע, במשנה עדויות פרק ח משנה ה: "העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים. אמרו חכמים: מלקט עצם עצם והכל טהור". משמע, גם אם נמצאו עצמות, יש פתרון מכובד ומכבד.
  18.  עניין טיהור מתים (בתי קברות) בעזרת טורמוסים (או תורמוסים ויש גם צמח שנקרא טוריים, ראה אבן שושן) איננו ברור. ראה בפירוש מתנות כהונה שאומר שזה היה ע"י לחש ומצטט את רש"י. במקבילה לסיפור זה בבבלי שבת הנוסח הוא: "אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה". זאת אומרת שכל עניין התורמוסים הוא רק עדות על כך שטבריה הוחזקה כמקום טהור שכן ר' יוחנן בן זכאי, שהיה כהן, קצץ תורמוסים בשוק של טבריה. והנוסח בבראשית רבה צריך עיון.
  19.  ובהמשך שם לא רק עם הארץ ערער, אלא גם תלמיד חכם – "נקאי הסופר" – ואף הוא היה סופו רע ומר. ראה המקבילה לסיפור זה בבבלי שם הדגש הוא על כהנים שלא יכלו לגור בטבריה ושם רש"י מציין שהקשר לפרשתנו הוא יותר מ"ויקן את חלקת השדה" – לשון תיקון מאשר מ"ויחן את פני העיר", אבל בסה"כ הרעיון דומה וברור. ראה דברינו בין כוחה של מדינה לכוחה של מיסטיקה וקבלה בל"ג בעומר.
  20.  למרות שהרעיון שיעקב קובע את השבת מופיע במדרש כ"דבר אחר" (פירוש אחר), ניתן לשלב את שתי הדרשות. יעקב גם עושה מסחר וגם שובת בשבת, בבחינת "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלהיך". אין סתירה. את שניהם חידש ותיקן יעקב בכניסתו לארץ. האם זה סמל להשתחררותו מעולו של לבן ("ארמי אובד אבי")? עניין זה של הקדמת קביעת השבת ליעקב, עוד לפני "מצוות שנצטוו במרה", אפשר שהוא קשור עם מדרש אחר, בשמות רבה (פרשה א סימן כח), שם עולה שפרעה תיקן את השבת ולפיכך רוצה מדרש זה להקדים את הרעיון ליעקב. וזה עניין נכבד אחר שיש לדון בו. ראה גם דברינו קיימו האבות את התורה בפרשת תולדות וכן מצוות טרום סיני בפרשת לך לך.