פרשות השבוע

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר:  וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  (בראשית לג יח-כ).¹

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם: (בראשית כו יז).²

בראשית פרקים לב לג

"ויקרא שם המקום ההוא מחניים", "למצוא חן בעיניך", "מחנה האחת … המחנה הנשאר", "לשני מחנות", "מנחה לעשו אחיו", "מנחה היא שלוחה", "והוא לן בלילה ההוא במחנה", "חנן אלהים את עבדך", "מי לך כל המחנה … למצוא חן בעיני אדני", "חנני אלהים", "ויחן את פני העיר".³

בראשית רבה עט ו

"ויחן את פני העיר" – חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות.⁴ דבר אחר: "ויחן את פני העיר" – התחיל מעמיד הטליסין⁵ ומוכר בזול.⁶ זאת אומרת: אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו.⁷

שבת דף לג עמוד ב

"ויבא יעקב שלם" – ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. "ויחן את פני העיר" – אמר רב: מטבע תיקן להם,⁸ ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.⁹

במדבר רבה יט טו

"נעברה נא בארצך … ולא נשתה מי באר" – מי באר? מי בורות היה צריך לומר! למדך תורה דרך ארץ שההולך לארץ שאינה שלו ויש בידו צורכו, לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנווני בשביל להנותו. כך אמר לו משה: הבאר עמנו ומן אנו אוכלים. לא תאמר שאנו מטריחים עליך, שכר אתה עושה לעצמך. כך אמר הקב"ה למשה: "אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאיתם בכסף ושתיתם" (דברים ב ו).¹⁰

אמר להם משה: התירו לכם כיסכם, שלא יאמרו: עבדים היו, עניים הם. הראו להם עושרכם וידעו שלא הפסדתם בשעבוד: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד)  וידעו שאין אתם חסרים כלום.¹¹

רמב"ן בראשית פרק לג פסוק יח

"ויחן את פני העיר" – לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ. והמעשה הזה היה רמז, כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה, טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו).¹²

אברבנאל בראשית לג יח

אמר ויחן את פני העיר, להגיד שהתחברו סבות לענין דינה. ראשונה, שיעקב חנה את פני העיר סמוך אליו ובעבור זה הלכה דינה לראות בבנות העיר. ואילו לא חנה יעקב כל כך קרוב לעיר כי אם הרחק משם במקום צאנו, לא היתה דינה יוצאת ולא קרה אותה מה שקרה. הסיבה הב', שקנה יעקב את חלקת השדה אשר נטה שם אהלה מיד חמור אבי שכם.¹³

בראשית רבה עט ו

"ויחן את פני העיר" – חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות. דבר אחר: "ויחן את פני העיר" – התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול. זאת אומרת: אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו.¹⁴

ר' שמעון בן יוחאי היה טמון במערה שלוש עשרה שנה, הוא ובנו, והיו אוכלים חרובים של גריד¹⁵ עד שהעלה גופן חלודה.¹⁶ לסוף (שלש עשרה שנה) יצא וישב על פי המערה. ראה ציד עומד וצד צפרים. וכשהיה שומע בת קול אומרת מן השמים: דימיס – הייתה נמלטת. סְפֶּקוּלָה – הייתה ניצודת. אמר: צפור מבלעדי שמים אינה נצודת – על אחת כמה וכמה נפשו של בן אדם. יצא ומצא שהדברים משתככים.¹⁷ באו ונתרפאו באותו מרחץ של בית מָקָר. אמר לו בנו: אבא, כל אותה טובה עשתה לנו טבריה ואין אנו מטהרים אותה מן המתים?¹⁸ אמר: צריכים אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול. אמר: צריכין אנו לטהר את טבריה.¹⁹ מה עשה? נטל טורמוסים וזרק קצוצותיה והמת עולה והם נושאים ומוציאים, עד שטיהר אותה מן המתים.²⁰ בלילה עמד עם הארץ אחד … נטל מת והטמינו. בבוקר אמר: אין אתם אומרים שטיהר  בן יוחאי את טבריה? בואו וראו מת. בא (רשב"י) ועמד לו על גביו. אמר: גוזר אני על זה שעומד שירבץ ועל זה שרובץ שיקום. והיה כן.²¹

דבר אחר: "ויחן את פני העיר" – נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה וקבע תחומים מבעוד יום. זאת אומרת ששמר יעקב את השבת קודם שתינתן.²²

בראשית רבה יא ז, פרשת בראשית

ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתובה בו שמירת שבת, ירש את העולם במידה, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" (בראשית יג יז). אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר: "ויחן את פני העיר" (שם לג יח) – נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במידה שנאמר: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" (שם כח יד).²³

פירוש רש"י ישעיהו פרק נח פסוק יד

"נחלת יעקב אביך"²⁴ – נחלה בלא מצרים כמה שנאמר: "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" (בראשית כח). לא כאברהם, שנאמר: "הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (בראשית יג טו).²⁵ ויעקב שמר את השבת, שנאמר: "ויחן את פני העיר" – שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פירש ר' שמשון.²⁶

תורה תמימה בראשית פרק ב פסוק טו

לעבדה ולשמרה – תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, גדולה מלאכה שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכל תאכל.²⁷

רמז הוא לבאי עולם שאין ראוי ליהנות מן העולם מבלי שיביאו איזו תועלת והנאה לישוב העולם וקיומו. אחרי כי העולם מצדו מהני להאדם, לכן ראוי להנות גם לו מצד האדם. והוא כעין מה שכתוב בשבת לג ב': "ויחן את פני העיר (פ' וישלח), רב אמר מטבע תקן להם, שמואל אמר שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תקן להם". וכל אלה הוא להכיר טובה להמקום שנתישב בו. וכן אמרו בירושלמי שביעית פרק ט הלכה א: "חייב אדם לעשות חניה למקום שבאה לו טובת הנאה ממנו. וכאן מסמיך ענין זה אפסוק שלפנינו. ועיין מה שכתבנו בפרשת עקב, בפסוק: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' ".²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נחזור לפער בין השקפת המדרש על  "ויחן את פני העיר" והשקפת רמב"ן ואברבנאל שמבקרים חניה או חנינה זו – פער שאולי קצת נבלע בשטף המקורות שהבאנו לעיל ובמעבר מהמדרש, לפרשנים וחזרה למדרש. בעלי המדרש שמן הסתם חיו בארץ ישראל תחת שלטון זה או אחר ובארץ עם אוכלוסיה מעורבת, לא ראו כל פסול בהתקרבות אליהם, בפרט בכל הנוגע לעשייה כלכלית משותפת, חנינת הארץ במובן הארצי והפשוט. מה שבהכרח מביא גם ליחסים בין-אישיים (תוך הצבת גבולות ברורים מתי סוחרים איתם ומתי לא, ראה מסכת עבודה זרה). לגישה רכה זו אפשר לצרף את המדרש בדברים רבה ז ז בו ר' יוחנן אומר לגוי שמקניט אותו שיום ירידת גשמים הוא יום שמחה וחג לכל (בדברינו גדולה ירידת גשמים). אבל פרשני המקרא שחיו תחת עולם של הגויים בגולה, לא רואים במעשה זה של יעקב דבר חיובי. וכל אחד יאריך לדון ויעריך לזון בפער זה, כיד רוחו הטובה עליו ובצוותא של שבת יעקב.