ואהבת לרעך כמוך

מים ראשונים: פרשת קדושים היא מהפרשות המרובות-מצוות שבתורה: חמישים ואחת מצוות: 13 עשה ו-38 לא תעשה. יתירות עליה רק שתי פרשות בתורה: אמור ובה 63 מצוות וכי תצא ובה 74 מצוות (גם פרשת משפטים ביחד עם פרשת "אם כסף", כפי שאנו קוראים, שיש בה 53 מצוות). אך בחיבור עם פרשת אחרי-מות, שיש בה יש 28 מצוות, חיבור שקורה ברוב שנים, יכולה הפרשה המחוברת לטעון לכתר: 79 מצוות! חלק ניכר של המצוות מרוכז בפרק יט בתחילת הפרשה, לאחר הפתיחה/כותרת: "קדושים תהיו", והן מובאות בלשון קצרה ותמציתית. בפסוק אחד נזכרות שתיים ואפילו שלוש מצוות (עשה או לא תעשה), שנמנות כמצוות נפרדות, אך ברור שהן מתחברות זו עם זו, על דרך ההשלמה, הניגוד או ההעצמה. כך הוא, למשל, בפסוקים: "לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' " (השלמה מקבילה), "לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא־תִשָּׂא פְנֵי־דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ארבעה ציוויים שהם אחד), "לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (שלישייה משלימה ומגבילה), "לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה' " (העצמה) ועוד. על מקצת מפסוקים אלה כבר זכינו לדון בפרשת זו בדברינו לפני עיוור לא תיתן מכשול, הוכח תוכיח את עמיתך, לא תעשוק, לא תעמוד על דם רעך. הפעם נידרש לפסוק שהוא אולי הידוע מכולם, בעיקר חציו השני.

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה': (ויקרא יט יח).1

ויקרא רבה פרשה כד סימן ה

שׁוֹנֶה ר' חייא: מלמד, שפרשה זו נאמרה בהַקְהֵל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.2 ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה: "אנכי ה' אלהיך" – וכתוב כאן: "אני ה' אלהיכם" (יט ב). "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – וכתוב כאן: "אל תפנו את האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (יט ד). "לא תשא את שם אלהיך לשוא" – וכתיב הכא: "ולא תשבעו בשמי לשקר" (שם יב). "זכור את יום השבת לקדשו" – וכתיב הכא: "ואת שבתתי תשמורו" (שם ג). "כבד את אביך ואת אמך" – וכתיב הכא: "איש אמו ואביו תיראו" (שם). "לא תרצח" – וכתיב הכא: "לא תעמוד על דם רעך" (שם טז). "לא תנאף" – וכתיב הכא: "אל תחלל את בתך להזנותה" (שם כט). "לא תגנוב" – וכתיב הכא: "לא תגנובו ולא תכחשו" (שם יא). "לא תענה ברעך עד שקר" – וכתיב הכא: "לא תלך רכיל בעמך" (יט טז). "לא תחמוד בית רעך" – וכתיב הכא: "ואהבת לרעך כמוך" (יט יח).3

מסכת כתובות דף לז עמוד ב

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא: "ואהבת לרעך כמוך" – בְּרוֹר לו מיתה יפה.4

מסכת קידושין דף מא עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: "ואהבת לרעך כמוך".5

מסכת נדרים פרק ט משנה ד

ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו6 מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על "לא תקום" ועל "לא תטור", ועל "לא תשנא את אחיך בלבבך", "ואהבת לרעך כמוך", "וחי אחיך עמך", שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו.7 אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר – הרי זה מותר.8

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קפז

פרק יט פסוק יא: "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו", מיכן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על "ואהבת לרעך כמוך", סופו לעבור על "לא תקום ולא תטור" ועל "לא תשנא את אחיך" ועל "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה לו), עד שיבוא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר: "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת".9

אבות דרבי נתן נוסח א פרק טז

ושנאת הבריות,10 כיצד? מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים. אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ. אלא אהוב את כולם ושנא את המינין ואת המשומדים ואת הַמָּסוֹרוֹת.11 וכן דוד אמר: "משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" (תהלים קלט כא-כב). הלא הוא אומר: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' , מה טעם? כי אני בראתיו. ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו ואם לאו אי אתה אוהבו.12

מסכת כלה רבתי פרק ו הלכה ג

בשעת פטירתו של ר' אליעזר, נכנסו תלמידיו וישבו לפניו, אמרו לו: רבינו, לָמְדֵנוּ דבר אחד בלבד.13 אמר להם: בניי, מה אלמד אתכם? צאו והיזהרו איש בכבוד חבירו. ובשעה שאתם עומדים ומתפללים, הוו יודעים לפני מי אתם עומדים ומתפללים. שבשביל דבר זה תכנסו כולכם לחיי העולם הבא. דכתיב: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. ואף על גב דאמרי לכו רחומי חבריכו, כי קימיתו קמי מריכו, דחוי יקריכו.14

ספרא קדושים פרשה ב פרק ד

"לא תקום". עד היכן היא כוחה של נקימה? אמר לו: השאילני מגלך ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כשם שלא השאלתה לי מגלך. לכך נאמר: לא תקום. "לא תטור". עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו: השאילני קרדומך ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני מגלך, אמר לו: הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך. לכך נאמר: לא תיטור … "ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" [בראשית ה א], זה כלל גדול מזה.15

תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ט הלכה ד

כתיב: "לא תקום ולא תטור את בני עמך". היך עבידא?16 הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי. תחזור ותמחי לידיה?17 "ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבה אומר: זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.18

בראשית רבה כד ז, פרשת בראשית

בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א)19 – זה כלל גדול בתורה, ר' עקיבא אומר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח) – זה כלל גדול בתורה. שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי – יתבזה חבירי עמי. הואיל ונתקללתי – יתקלל חבירי עמי. אמר ר' תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה: "בדמות אלהים עשה אותו".20

ספרא קדושים פרשה ג תחילת פרק ח

" … יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך".21 כשם שנאמר לישראל: "ואהבת לרעך כמוך", כך נאמר לגרים: "ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים" דעו מנפשן של גרים, שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.22

מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א

שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך" – חייך קודמים לחיי חבירך.23

תרגום המיוחס ליונתן – תורה ויקרא פרק יט פסוק יח

לָא תֶהֱווֹן נַקְמִין וְלָא נַטְרִין דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ אֲנָא יְיָ:24

אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוקים יז-יח

לא תשנא את אחיך הפך ואהבת לרעך. והנה אלה המצות כולם נטועות בלב, ובהישמרם ישבו בארץ, כי על שנאת חנם חרב בית שני … ואהבת לרעך – על דעת רבים שהלמ"ד נוסף, כלמ"ד לאבנר (שמואל ב ג ל). ועל דעתי שהוא כמשמעו שיאהב הטוב לחבירו כמו לנפשו. וטעם אני ה' כי אני אלוה אחד בראתי אתכם.25

פירוש רמב"ן על הפסוק

וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו.26 ועוד, שכבר בא רבי עקיבא וְלִמֵּד: חייך קודמין לחיי חבירך (בבא מציעא סב א).27

אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במילת "לרעך". וכן ואהבת לו כמוך (פסוק לד) דְגֵר,28 שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה, ולא שישוה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה.29

ספר החינוך מצוה רמג – מצות אהבת ישראל

לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה: דעלך סני לחברך לא תעביד. ואמרו בספרי: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.30

שורש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.

ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א] (ב) המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר [ישעיהו מ"ט, ג'] ישראל אשר בך אתפאר.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשומרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת, ביטל עשה זה, מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו כמו שמפורש במקומו.31

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הארכנו, אבל אנו מקווים שהצלחנו להראות את גרף הפעמון: למטה, לשיא ושוב למטה. התחלנו בגישה המינימליסטית-בסיסית של ואהבת לרעך כמוך המתחברת עם הדיבר החותם את עשרת הדברות: "לא תחמוד" ובאה לידי ביטוי במיתה, קידושין ונדרים. המשכו והעפלנו לפסגות של "זה כלל גדול בתורה" והדין של בן פטורא: "אל יראה במיתת חברו", ושוב ירדנו לקרקע המציאות הפשוטה בעזרת הלל שטבע את מטבע הלשון: מה ששנוי עלי, אל תעשה לחברך, ובעזרת פרשני המקרא: אבן עזרא ורמב"ן, וספר החינוך שמפרשים: "ואהבת לרעך כמוך" – עשה טוב לחברך – תפרגן.32

עדכון אחרון: 16/05/2017

הערות שוליים

  1. גם כאן יש ציווי כפול: "לא תקום ... ואהבת לרעך כמוך". כפילות זו יכולה להתפרש בשני אופנים. האחד, שיש כאן מתח רב בין שני צדדים קיצוניים: לא ליקום ולא ליטור – לא להיגרר לנקמנות ולנטירה, מול דרישה נאצלה מנגד: לאהוב את אחיך, היינו כל אדם מישראל, כפי שאתה אוהב את עצמך. נְכָנה גישה זו המקסימליסטית. באופן השני, אולי אין כאן פער גדול, והציווי "ואהבת לרעך כמוך" איננו דרישה כה נשגבה וגבוהה, אלא משלימה את הדרישה לא לנקום ולא ליטור. נכנה גישה זו המינימליסטית.
  2. חז"ל כידוע לא עסקו במניין המצוות, והסתפקו בקביעה הכללית: תרי"ג (שש מאות ושלוש עשרה) מצוות נתנו למשה בסיני (מכות כג ע"ב, יבמות מז ע"ב, נדרים כה ע"א ועוד). מסוף תקופת הגאונים לתוך תקופת הראשונים, החלו חכמי ישראל למנות את המצוות: ספר בעל הלכות גדולות, רס"ג, רמב"ם, רמב"ן, ספר החינוך והלאה. ראה סקירה באתר דעת. אבל הביטוי "רוב גופי תורה תלויים בה", מעיד על חשיבות פרשת קדושים שגם אם איננה הפרשה המכילה את המספר הרב של המצוות (עפ"י המנייה המאוחרת של הראשונים), מכילה מצוות יסודיות, מהן ניתן לגזור הנהגות וסעיפים רבים. מה גם שהתורה מכתירה פרשה זו בכותרת "קדושים תהיו". ראה דברינו קדושים תהיו בפרשה זו. על רקע הגדרת מצוות אלה כבסיס ל"גופי תורה", מקבלת אמרתו הידועה של רמב"ן בפרשתנו על "נבל ברשות התורה" (ויקרא יט ב) משנה תוקף.
  3. כבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים וכאן חשובה לנו הסיומת המעמידה את "ואהבת לרעך כמוך" מול "לא תחמוד". נראה שעמדה זו מחזקת את הגישה המינימליסטית, אם לא תחמוד את אשר לרעך, ככתוב בעשרת הדברות, שמות כ יד: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" ונשנה בדברות פרשת ואתחנן, דברים ה יח: "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", אם תדע לכבד את זולתך בנפש ורכוש כפי שאתה מצפה שיכבדו את נפשות ביתך ורכושך, ממילא הרי אתה אוהבו. ראה דברינו לא תחמוד בפרשת יתרו.
  4. ובירושלמי סוטה פרק א: "ואהבת לרעך כמוך - יבור לו מיתה קלה שבקלות". ראה מקור הדין בתוספתא סנהדרין פרק ט הלכה יא. גם במי שיצא דינו למיתה, יש לקיים "ואהבת לרעך כמוך", בכך שיומת באופן הכי קל ומהיר והכי פחות מבזה שניתן. פתחנו בגישה המינימליסטית ביותר, שאולי לא נעימה לאוזן המודרנית שלנו, אבל "תורה היא וללמוד אני צריך" (מגילה כח ע"א, ברכות סב ע"א). המשמעות לדורנו היא אולי התפילה שחיינו וחיי יקירינו יסתיימו במיתה יפה וקלה ולא בביזיון והשפלה, כפי שלצערנו קורה ברפואה מאריכת החיים של ימינו. ראה דברינו מעשה בזקנה אחת במיוחדים. כך או כך, מהמינימום ומהמקום הנמוך הזה, נתחיל לעלות למעלה.
  5. ובתוספתא מסכת סוטה פרק ה הלכה יא איסור לקדש אישה רק משום שהוא "בוש מאביה מאחיה מקרוביה" וגם האשה מצווה לא להתקדש "מפני שהיא בושה מאביו מאחיו ומקרוביו". ושם גם דברי רבי מאיר: "הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משם חמישה לאוין: משם בל תִּקוֹם, ומשם בל תִּטוֹר, בל תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, וחי אחיך עמך. ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם". וכן הוא בדומה בשם רבי עקיבא באבות דרבי נתן נוסח א פרק כו, ראה שם. נראה שאנחנו עדיין בגישה המינימליסטית של "ואהבת לרעך כמוך", מה גם שציווי זה משולב עם ציוויים אחרים בפרשתנו: לא תקום, לא תטור, לא תשנא אחיך בלבבך, וחי אחיך עמך (בספר ויקרא). האדם לא מצווה לשאת אשה רק אם יש ביניהם אהבה בוערת. אבל האדם מצווה לא לשאת אשה (והאשה לא להסכים להינשא לאיש), אם אין ביניהם כבוד בסיסי וקשר הוגן, שלא יבואו לידי שנאה חו"ח ויעברו על הציווי "ואהבת לרעך כמוך" וחייהם לא יהיו חיים. בהקשר זה, יש לשים לב לחיבור שהמדרש עושה כאן בין הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בפרשתנו עם הציווי: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" שהוא בכלל במצוות צדקה, פרשת בהר, ויקרא כה יז.
  6. פתח להתרת הנדר, לאדם שהדיר אדם אחר - חברו, או אולי ציבור שלם, שלא יהנה ממנו.
  7. וכעת אינך יכול לקיים מצוות צדקה באותו האיש שהדרת מליהנות ממך.
  8. ראה הדיון בגמרא נדרים סה ע"ב על משנה זו שהאיש יכול לטעון שחובת הדאגה לעניים מוטלת קופת הצדקה הכללית המסורה בידי גבאי הצדקה והוא נותן לקופה את חלקו. ומה עונים לו. ראה שם. וכבר דנו במקור זה בדברינו מצוות צדקה בפרשת בהר, וכאן רק רצינו להראות שוב את מקומה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" במסגרת רחבה יותר של מצוות חברתיות ובהן לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך. אפשר שרבי מאיר מנסה לפתוח בהתרת הנדר מכל כיוון אפשרי ומרבה בפסוקים מהתורה על מנת להניא את הנודר מנדרו, אבל פשיטא שהנודר לא אהב את המודר במיוחד. לפיכך, מציאת פתח להתרת הנדר מכיוון של "ואהבת לרעך כמוך", לצד "לא תשנא את אחיך בלבבך", היא מעניינת במיוחד באשר היא שמה את שניהם במישור אחד. על כן נראה שגם כאן, "ואהבת לרעך כמוך" הוא בגישה המינימליסטית.
  9. הרי לנו חמישה הציוויים שכבר ראינו לעיל והפעם בסדר שונה. הציווי הקל שאם עוברים עליו יכולים להתדרדר עד שפיכות דמים הוא: "ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת לרעך כמוך" היא "מצוה קלה"! (ראה דברינו מצווה קלה בפרשת עקב). גם כאן אין מנוס מהגישה המינימליסטית והקישור המתבקש עם "לא תחמוד" כפי שהבאנו לעיל. אם תתחיל לחמוד, סופך לנקום ולנטור, לשנוא וכו'. ראה מדרש ספרי פרשת כי תצא פיסקא רלה אשר הולך בשרשרת דומה ומחזיר אותנו ליחסי איש-אשה שכבר ראינו בקידושין לעיל ולגישה המינימליסטית שם: "כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה ... מיכן אתה אומר: עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על לא תקום ולא תטור וכו' ". מה שמעניין במדרשים אלה הוא העמדת "ואהבת לרעך כמוך" ו-"וחי אחיך עמך", לא זה לצד זה כמו שראינו לעיל (הערה 5), אלא בשני הקצוות. התחלת ההתדרדרות היא אי קיום "ואהבת לרעך כמוך" שהיא מצווה קלה, והסוף הוא אי קיום "וחי אחיך עמך" שהיא מצווה חמורה שגובלת בשפיכות דמים. אז איפה כל השגב שהורגלנו לראות בפסוק "ואהבת לרעך כמוך"? איפה הגישה המקסימליסטית?
  10. היא אחד משלושה דברים שמוציאים את האדם מן העולם. ראה מסכת אבות פרק ב משנה יא: "רבי יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם". מסכת אבות דרבי נתן הוא מעין פירוש על מסכת אבות.
  11. אלה שמוסרים יהודים למלכות. מלשינים לשלטונות.
  12. אנחנו בכיוון הגישה המרחיבה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", לא ליצור הבדלים את מי אתה אוהב ואת מי לא: "אהוב את כולם". אבל לא באמת את כולם. יש כאלה שהוציאו עצמם מן החברה ואותם לא רק שאין לאהוב, אלא מצווה לשנוא. ראה ברוח זו גם מדרש ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פט, על פרשת מסית ומדיח: "לא תאבה לו, מכלל שנאמר: ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה? תלמוד לומר: לא תאבה לו. ולא תשמע אליו, מכלל שנאמר: עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב עם זה? תלמוד לומר: ולא תשמע אליו וכו' ". ראה ההמשך המאד חמור שם ביחס למסית ומדיח.
  13. על פטירתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, המכונה גם "אליעזר הגדול" והיה במוקד המחלוקת הגדולה על תנורו של עכנאי (בבא מציעא נח-נט), ראה באריכות בגמרא סנהדרין סח ע"א וכן שם קא ע"א.
  14. תרגום השורה האחרונה: "ואף על גב שאמרתי לכם: אהבו את חבריכם, כאשר אתם עומדים לפני אדונכם (הקב"ה, בתפילה), דחו את יקיריכם". היינו, אל תענו לשלום למי שפונה אליכם. הרי לנו עוד מגבלה לציווי: "ואהבת לרעך כמוך", מגבלה שנובעת מסיום הפסוק: "אני ה' ". להלן נראה שהתוספת "אני ה' ", באה לחזק את הציווי: "ואהבת לרעך כמוך" ולתת לו גושפנקא: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: בשבועה גדולה נאמר דבר זה: ואהבת לרעך כמוך". אבל כאן, "אני ה' " הוא הגבלה. אהבת הריע אינה יכולה לבוא ע"ח אהבת הקב"ה. ראה מוטיב דומה במצוות כיבוד אב ואם: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבים בכבודי" (יבמות ו ע"א). ואגב, ראה תרגום אונקלוס ואחרים שמתרגם את "ואהבת" – "ותרחם". בשונה מהשורש רח"ם בלשוננו היום, אבל כלשון המקרא: "עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה' " (ירמיהו לא יט).
  15. אנחנו מתמקדים בחצי השני של הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" - החצי הראשון: "לא תקום ולא תיטור", וודאי ראוי לדף בפני עצמו - אבל כאן, לא נראה לנו לנתק בין שניהם. מדרש ספרא הוא ראש ופינה לגישה המרחיבה (המקסימליסטית) של "ואהבת לרעך כמוך". לאחר שהציג את השלילה בנקמה ובנטירה, ואף התיר לנו לנקום ולנטור "לאחרים" (בקטע שהשמטנו), באה הקביעה הגדולה בשמו של רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". ראה שוב לשון השבועה באבות דרבי נתן נוסח א פרק טז: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: בשבועה גדולה נאמר דבר זה: ואהבת לרעך כמוך. אני ה' בראתיו. אם אתה אוהבו, אני נאמן לשלם לך שכר טוב, ואם לאו אני דיין לפרוע". שכר גדול למי שמקיים "ואהבת לרעך כמוך", לצד עונש על מי שאינו אוהב את חברו כמוהו! ראה גם מסכת כלה רבתי פרק ד הלכה י, בגישה יותר פסיכולוגית-אנושית, בלי התערבות מגבוה: "אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך, הוי נושא ונותן בטובתו, דכתיב: ואהבת לרעך כמוך, מתוך שאהבת לרעך, הרי הוא כמוך". ואחרי כל זה בא בן עזאי ומציע כלל גדול יותר: "זה ספר תולדות אדם". במשתמע, כל אדם שנברא בצלם אלוהים. ועד נידרש לדרשת בן עזאי להלן.
  16. כיצד?
  17. תרגום חופשי (בעזרת פירוש פני משה וידיד נפש): "היה חותך בשר והסכין שאחז ביד אחת הכתה את השנייה. [שמא] תחזור היד השנייה ותכה את היד הראשונה?".
  18. בניגוד לספרא שמציג את "ואהבת לרעך כמוך" בדרגה גבוהה מזו של האיסור: "לא תקום ולא תיטור", הירושלמי מחבר ביניהם עד כדי עניין אחד. נקמה ונטירה היא כמו אדם שיעניש את יד ימין שלו על שפגעה ביד שמאל. זו בדיוק כוונת "ואהבת לרעך כמוך" – שתרגיש שרעך הוא כמו יד שלך. אתה יד אחת והוא יד שנייה. ואדם הרי אוהב את שתי ידיו כאחת. זהו ה-"כמוך" וזה הכלל הגדול בתורה. ועדיין בן עזאי סבור שיש כלל גדול מזה: לאהוב כל אדם באשר הוא יציר צלם אלוהים. בין שניהם, נראה שמשמעות הביטוי "זה כלל גדול בתורה" דומה לביטוי "גופי תורה תלויים בהם" שראינו במדרש ויקרא רבה בו פתחנו ולא רחוק מהשימוש "כלל" גם היום. כלל שכולל בתוכו מצוות רבות אחרות. מכלל זה נגזרים דינים, הלכות והנהגות רבים.
  19. ראה תחילת פרק ה בספר בראשית שכאילו מתחיל את סיפור תולדות האנושות לאחר סיפור הבריאה, הגירוש מגן עדן ורצח הבל ע"י קין. ראה שם הפסוקים: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". השווה אגב אמירה זו של בן עזאי עם דברי בן זומא, בגמרא שבת ל ע"ב, על הפסוק החותם את ספר קהלת: "כי זה כל האדם" (שבזכותו ניצל הספר מגניזה): "לא נברא כל העולם כולו אלא לִצְוַות לזה". לצוות – להתחבר.
  20. דרשה זו באה בסדר הפוך מספרא והירושלמי לעיל, אבל צריך לזכור שהיא מיוסדת על הפסוקים בספר בראשית, ולפיכך באו דברי בן עזאי קודם. שים לב שכאן ר' עקיבא לא מתווכח וטוען לשיטתו: זה כלל גדול מזה, כמו בדברי בן עזאי בספרא ובירושלמי. בין כך ובין כך, בא רב תנחומא, שהוא וודאי מאוחר לשני תנאים אלה, והופך את הגלגל חזרה לכיוונו של בן עזאי, שוב אולי פשוט משום שהדרשה היא על הפסוקים שם בבראשית. נשאיר לדולי המים לדרוש ולפלפל בין גישתו האוניברסלית של בן עזאי (שלא טרח לעסוק ביישובו של עולם ולהרבות דמות אלהים בתבל, יבמות סג ע"ב) ובין גישתו המצמצמת של ר' עקיבא שנראה שמתמקד בבני ברית. מי הוא "רעך".
  21. ראה הפסוק במלואו לקראת סוף פרק יט (פסוק לד) בפרשתנו: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".
  22. ראה פירוש/מדרש פתרון תורה, פרשת קדושים עמ' 80, שמחבר את "ואהבת לרעך כמוך" עם "ואהבת את ה' אלהיך" של קריאת שמע ואומר: "שכך אמרו חכמים: כל המצות שבתורה כולם תלויים בשני הפסוקים, אחד ואהבת את ה' אלהיך והשני ואהבת לרעך. שמאתים וארבעים ושמונה מצות עשה כולם תלויין ב-ואהבת את ה' אלהיך; וכל מצות לא תעשה הם תלויין ל-ואהבת לרעך כמוך, כי בכל עת שתקיים ואהבת לרעך כמוך". אבל מדרש ספרא, שקדם בהרבה לפירוש פתרון תורה, מדגיש את החיבור בין "ואהבת לרעך כמוך" ובין "ואהבת לו כמוך" שנאמר על הגר, שניהם בפרק יט בפרשתנו. ראה סוף פרק יט שמדבר על הונאת הגר ובסמוך לו על הקפדה במידות ומשקלות ובמסחר הוגן (עליהם הרחבנו בדברינו וגר לא תונה בפרשת משפטים ובדברינו על מידות ומשקלות בפרשת כי תצא). אז אולי מאהבת הגר נוכל ללמוד חזרה על "ואהבת לרעך כמוך" שאיננו חייב להיות בפסגות הגבוהות, אלא חזרה לדברים הארציים בהם פתחנו, בגישה הבסיסית אם לא המינימליסטית של "ואהבת לרעך כמוך".
  23. אנחנו ממשיכים במסענו חזרה מהפסגות הגבוהות של הדרישה הנאצלה "ואהבת לרעך כמוך" אל המציאות הארצית שהיא לעתים קשה מנשוא. רבים מביאים גמרא זו תוך השוואה לדברי רבי עקיבא לעיל: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", ומצביעים על כך שר' עקיבא מציב גבולות לכלל גדול זה ושם את הפסוק "וחי אחיך עמך" מעליו. יש גבול לאהבת הריע ובמצבים קיצוניים אין לצפות שאדם יוותר על חייו למען חברו. ראה גם דבריו לעיל: "שלא תאמר: הואיל ונתבזיתי - יתבזה חבירי עמי. הואיל ונתקללתי - יתקלל חבירי עמי", אבל שאתקלקל אני למען חברי, לא אמר. ראה גם ספרי דברים פרשת שופטים שהבאנו לעיל (עמוד 2), שם "וחי אחיך עמך" עומד מעל "ואהבת לרעך כמוך" שמכונה מצווה קלה. ועוד העירו שר' עקיבא אולי צודק להלכה, אבל בן פטורא, שזה אזכורו היחיד בכל הש"ס, צודק למעשה; וכך עשו רבים במלחמות ובמצבים קשים מנשוא שבחרו לא להפקיר חבר בשטח ולהציל את עצמם. התגלגל לידינו בימים האחרונים, באמצעות שיעור שהעביר הרב אילעאי עופרן במתן, שיר מדהים שכתב משורר החפץ בעילום שם וחותם: יעקב בן קטורה בעניין קשה זה. בשיר זה הוא מחבר את שיטתו של בן פטורא עם השיר בלדה לחובש שכתב דן אלמגור ועם סיפורי גיבורים אחרים שלא היססו לסכן עצמם להצלת אחרים וחלקם גם נספו בעצמם עקב כך. נראה שבאירועים אלה התקיים הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" בשיאו, מעבר אפילו למה שכתוב בתורה. אולי גם זה בכלל: "ברור לו מיתה יפה".
  24. ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת קדושים על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך. מכאן אמרו הלל הזקן דעלך סאני לחברך לא תעביד". וכך גם אצל פרשנים ומדרשים נוספים, כמו למשל ר' יוסף בכור שור על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך. כמו שאתה רוצה שיאהוב אותך, דעלך סני לחברך לא תעביד" – מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. וכך גם ספר החינוך שלהלן. תרגום יונתן, עכ"פ, לא מהסס להכניס ביטוי זה לתוך הפסוק עצמו. הביטוי "מה דעלך סני" – מה ששנוא עליך, לקוח כידוע מהסיפור בגמרא שבת לא ע"א: "שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור". יש שמדגישים שהלל לא אמר לנוכרי שביקש להתגייר, בלשון חיובית ומחייבת: ואהבת לרעך כמוך, אלא בלשון שלילית ופחות תובענית: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ובכך הקל עליו את הגיור. הפרשנים שהבאנו, שמחברים את שני הביטויים: הפסוק בתורה ודבריו של הלל, סבורים שזה בעצם אותו הדבר. ראה ההשוואה המתבקשת בין דברי הלל: "זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור", ובין דברי רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", שכפי שהסברנו לעיל, ממנו נגזרים דינים, הלכות והנהגות רבים. אך יש להודות שהלל באמת לא השתמש בפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" ובחר במשפט: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. בין כך ובין כך, משעה שנעשה גר, יש לאהוב אותו בלב שלם כפי דברי מדרש ספרא לעיל.
  25. החיבור שעושה אבן עזרא של פסוקים יז ו-יח, של "לא תשנא" עם "ואהבת לרעך", מוכר לנו כבר מדרשות הספרי והגמרא בנדרים בראש דברינו, אבל סביר שאבן עזרא אומר כאן דברים מעצמו ומוריד אותנו שלב נוסף למטה, לגישה הבסיסית. אהבת הריע משלימה את "לא תשנא" וךשניהם יש טעם מיוחד בישיבה בארץ. שהרי בית שני חרב על שנאת חינם. כל מה שהיה צריך למנוע את החורבן הוא קצת "אהבת חינם", אין צורך לאהוב את הזולת "כנפשך", רק לעשות לו טוב כמו שאתה רוצה שיהיה טוב לנפשך שלך. הסיום של אבן עזרא: "וטעם אני ה' כי אני אלוה אחד בראתי אתכם", מזכיר את שיטת בן עזאי: "זה ספר תולדות אדם – זה כלל גדול מזה", אבל לא נראה שבאמת זו כוונתו.
  26. אם לא טעינו, לרמב"ן שמורה זכות הראשונים להעלות את הסברה הפשוטה שנפשית לא ייתכן שאדם יאהב את חברו כפי שהוא אוהב את עצמו. אם נסלק אהבות של אב ואם לצאצאיהם, אחים ואחיות, האמנם אין מצבי חברות קיצוניים כמו, למשל, דוד ויונתן עליהם אומר המקרא: "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ" (שמואל א ראש פרק יח)? נראה שתשובת רמב"ן תהיה שגם אם יש דוגמאות נדירות כאלה, אין זה סביר שהתורה תצווה לנהוג כך? אין מצווה כזו.
  27. במחשבה נוספת, גם ללא הדרשה של ר' עקיבא: "חייך קודמים לחברך", נראה שמהיפוך של האיסור להינצל בנפש חברך (אחת משלוש המצוות של ייהרג ואל יעבור שנאמרת מסברא (פסחים כה ע"ב, יומא פב ע"ב). וצריך עיון נוסף כאן.
  28. שנאמר בגר.
  29. נראה שכאן הולך רמב"ן בדרך שסלל אבן עזרא (בלי להזכיר אותו כפי שהוא עושה פעמים רבות), היינו, שאהבת הריע היא "לעשות לו טוב", בנפש וברכוש.
  30. גם בעל ספר החינוך הולך בדרך אבן עזרא ורמב"ן. אזכור הממון, ולא תנאף והסגת גבול, מחזירים אותנו לראש דברינו על הקשר בין לא תחמוד ובין "ואהבת לרעך כמוך". ראה גם אוצר מדרשים (אייזנשטיין) לעולם [המתחיל בעמוד 270]: "פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים: לעולם יהיה אדם אוהב את הבריות, שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט י"ח), ומה שכתב: לרעך ולא אמר את רעך, בא ללמד שחייבה תורה לאהוב ולחמוד לחבירו כל מה שהוא אוהב וחומד לנפשו".
  31. להלכה, אומר ספר החינוך, בכל היזק וצער אדם גורם לחברו, יש גם עברה על "ואהבת לרעך כמוך". על הנזק תידון בדיני נזיקין, אבל על "ואהבת לרעך כמוך", תידון כלפי מי שחתם את הפסוק "אני ה' ".
  32. דרישה לא כל כך קלה ופשוטה מאחינו בית ישראל ...