פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

ויקרא רבה פרשה כד סימן ה

שׁוֹנֶה ר' חייא: מלמד, שפרשה זו נאמרה בהַקְהֵל.¹ ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.² ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה:³ "אנכי ה' אלהיך" – וכתוב כאן: "אני ה' אלהיכם" (יט ב).⁴ "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – וכתוב כאן: "אל תפנו את האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (יט ד). "לא תשא את שם אלהיך לשוא" – וכתיב הכא: "ולא תשבעו בשמי לשקר" (שם יב). "זכור את יום השבת לקדשו" – וכתיב הכא: "ואת שבתתי תשמורו" (שם ג). "כבד את אביך ואת אמך" – וכתיב הכא: "איש אמו ואביו תיראו" (שם).⁵ "לא תרצח" – וכתיב הכא: "לא תעמוד על דם רעך" (שם טז).⁶ "לא תנאף" – וכתיב הכא: "אל תחלל את בתך להזנותה" (שם כט).⁷ "לא תגנוב" – וכתיב הכא: "לא תגנובו ולא תכחשו" (שם יא). "לא תענה ברעך עד שקר" – וכתיב הכא: "לא תלך רכיל בעמך" (יט טז).⁸ "לא תחמוד בית רעך" – וכתיב הכא: "ואהבת לרעך כמוך" (יט יח).⁹

ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אמר: ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה משישים שישים מצות. ואלו הן: פרשת פסחים¹⁰ ופרשת נזיקין¹¹ ופרשת קדושים. ר' לוי בשם ר' שילא מכפר תמרתא אמר: משבעים שבעים.¹² אמר ר' תנחומא: ואינם חלוקים. מי שעשה פרשת פסחים שבעים, כלל עמה פרשת תפילין. מי שעשה פרשת נזיקין שבעים כלל עמה פרשת שמיטה. ומי שעשה פרשת קדושים שבעים כלל עמה פרשת עריות.¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קדושים סימן ג¹⁴

"דבר אל כל עדת בני ישראל" – מה ראה לומר הפרשה הזו בכינוס, למה לא אמר: דבר אל בני ישראל, כשאר פרשיות, אלא "אל כל עדת"?¹⁵ לפי שכל הדברות כלולין בתוכה. כיצד? בדברות כתיב: אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), וכאן: אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב). בדברות כתיב: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ב), וכאן: אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד). בדברות כתיב: לא תשא (שמות כ ו), וכאן: לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא יט יב). בדברות כתיב: זכור את יום השבת (שמות כ ז), וכאן כתיב: את שבתותי תשמורו (ויקרא יט ג). בדברות כתיב: כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יא), וכאן כתיב: איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג). בדברות כתיב: לא תרצח (שמות כ יב), וכאן כתיב: לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט טז).¹⁶ בדברות כתיב: לא תנאף (שמות כ יב), וכאן כתיב: קדושים תהיו (ויקרא יט ב).¹⁷ בדברות כתיב: לא תגנוב (שמות כ יב), וכאן כתיב: לא תגנובו (ויקרא יט יא). בדברות כתיב: לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ יב), וכאן כתיב: לא תלך רכיל בעמך (ויקרא יט טז). בדברות כתיב: לא תחמוד (שמות כ יג), וכאן כתיב: לא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא יט יג). הוי: למה אמר לו הקב"ה לומר את הפרשה הזו בכינוס? שכל הדברות כלולין בתוכה, לכך נאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל.¹⁸

אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוק ב

אל כל עדת בני ישראל  – אמר להם, שגם יש מצות אחרות אם לא תשמרום תגורשו מן הארץ¹⁹ והם עשרת הדברים הנזכרים … ואת שבתותי תשמרו – זכור את יום השבת … איש אמו ואביו תיראו הוא דבור כבד את אביך ואת אמך … לא תעמוד על דם רעך – דבור לא תרצח … גם לא תגנבו, ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תעשוק את רעך – כנגד השלשה הנשארים.²⁰

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ה

מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום? ²¹ ר' לוי ור' סימון. ר' סימון אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.²²

"אנכי ה' אלהיך" – "שמע ישראל ה' אלהינו.

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – ה' אחד".²³

"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" – "ואהבת את ה' אלהיך", מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמיה ומשקר

"זכור את יום השבת לקדשו" – "למען תזכרו".²⁴

"כבד את אביך ואת אמך" – "למען ירבו ימיכם וימי בניכם".

"לא תרצח" – "ואבדתם מהרה" מאן דקטיל מתקטיל.²⁵

"לא תנאף" – "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" …

"לא תגנוב" – "ואספת דגנך" ולא דגנו של חברך.

"לא תענה ברעך עד שקר" – "אני ה' אלהיכם".²⁶

"לא תחמוד בית רעך" – "וכתבתם על מזוזות ביתך" – ביתך ולא בית חבירך

תמן תנינן:²⁷ אמר להן הממונה: ברכו ברכה אחת והן בירכו. מה בירכו? רב מתנה אמר בשם שמואל: זו ברכת תורה. וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר … שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע, דרב מתנה ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין שלא יהו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים