מיוחדים

מים ראשונים: כלל ברור הוא בהלכה שאין לקצר ימיו של אדם ולהחיש מותו בשום אופן, גם לא האדם את חייו הוא שכן הוא חובל בעצמו (בבא קמא צא ע"ב: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"). בנושא זה נכתבו מאמרים חשובים בפרט בדורנו, דור של רפואה מודרנית משוכללת, שעיקרם ניתן למצוא ברשת תחת הערך "המתת חסד" פאסיבית או אקטיבית. מקרה קלאסי בספרות חז"ל הוא הוצאתו להורג בשריפה של ר' חנינה בן תרדיון שמחד גיסא סירב לתלמידיו שהציעו שיקרב הוא את מיתתו וענה להם: "מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו"; ומאידך גיסא הבטיח לתליין הרומי שיביאו לחיי העולם הבא אם יחיש את מותו. (עבודה זרה יח ע"א). אנו לא ניכנס לנושא מורכב זה, בוודאי לא בהיבט ההלכתי, רק נבחן אם בהיבט המחשבתי-רעיוני מותר לאדם (ומשפחתו וסביבתו הקרובה), בתנאים מסוימים, להביע משאלה שייתמו חייו בכבוד וללא ייסורים, סבל והתבזות. כבר נגענו מעט בנושא זה בדברינו ויחי וימות וכן אבות האומה וזקנה אחת בפרשת ויחי ובמקצת גם בדברינו פגישת יעקב ויוסף וכן עוד יוסף בני חי בפרשת ויגש, בפרט המדרשים על "אמותה הפעם". הפעם נרחיב מעט.

 

ילקוט שמעוני פרשת עקב רמז תתעא – עצתו של ר' יוסי בן חלפתא¹

מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא. אמרה לו: רבי, זקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להיפטר מן העולם.² אמר לה: מה מצווה את למודה לעשות בכל יום? במה הארכת ימים?³ אמרה לו: למודה אני אפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום.⁴ אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה.⁵ הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה.⁶

מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן ד – האבות תובעים מיתה

… ואף אברהם תבע מיתה בפיו, שנאמר: "ואנכי הולך ערירי" (בראשית טו), לכך אמר לו הקב"ה: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (שם).⁷ יצחק תבע מיתה בפיו, שנאמר: "ואברכך לפני ה' לפני מותי" (בראשית כז), לכך כתיב: "ויגוע יצחק וימת" (בראשית לה). יעקב תבע מיתה, שנאמר: "אמותה הפעם" (בראשית מו).⁸ אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: "אמותה הפעם" – תשב י"ז שנה. וחלה ונאסף.⁹

בראשית רבה פרשה סה סימן ט – זמן וצלילות דעת ליישב בין הבנים

א"ר יהודה בר סימון: אברהם תבע זקנה. אמר לפניו: ריבון העולמים, אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד. מתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי מכבד. א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. … יצחק תבע ייסורים, אמר לפניו: ריבון כל העולמים, אדם מת בלא יסורים, מדת הדין מתוחה כנגדו. מתוך שאתה מביא עליו יסורים, אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. … יעקב תבע את החולי. אמר לפניו: ריבון העולמים, אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו. מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו.¹⁰

דברים רבה (ליברמן) פרשת וילך – משה תבע מיתה בפיו

"הן קרבו ימיך למות", אמר משה לפני הקב"ה: מפני יהושע תלמידי אני מת? יכנס הוא לשררה ואני אצא. אמר ליה הקב"ה: עשה לו כאשר עשה לך. … ירד העמוד ועמד בין משה ליהושע, נמצא יהושע בפנים ומשה בחוץ. צווח משה ואמר: מאה מותין ולא חדא קנאה, "שימני כחותם על לבך" (שיר השירים ח ו) – תבע מיתה בפיו.¹¹

מסכת תענית דף כג עמוד א – חוני המעגל – או חברותא או מיתותא

… ישב (חוני המעגל), כרך ואכל פיתו ובאה לו שינה וישן. הקיפה אותו שן סלע ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה. כאשר קם, ראה אדם אחד שמלקט מן החרובים. אמר לו: אתה הוא ששתלת את העץ הזה? אמר לו: בן בנו אני. אמר לו: שמע מיניה שישנתי שבעים שנה … הלך לביתו ואמר להם: בנו של חוני המעגל האם הוא חי? אמרו לו: בנו איננו עוד, בן בנו קיים. אמר להם: אני הוא חוני המעגל ולא האמינו לו. הלך לבית המדרש ושמע את החכמים שאומרים: מאירות וברורות הלכותינו כבשנות חוני המעגל … שכל קושיה שהייתה לחכמים היה פותר להם. אמר להם: אני הוא. ולא האמינו לו ולא עשו לו כבוד כראוי לו. חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת. אמר רבא: היינו דאמרי אינשי: או חברותא או מיתותא.¹²

קהלת פרק יב פסוק א – ימים שאין בהם חפץ

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ:¹³

דברים רבה (ליברמן) פרשת עקב – ר' אבהו מתאווה למות

מעשה בר' אבהו שנטה למיתה וראה מתן שכרו שעתיד הקב"ה ליתן לו לעתיד לבוא וכל טוב שמתוקן לצדיקים. וכיון שראה כל אותן הנחמות המתוקנות, אמר: כל אלין לאבהו! מיד נתאוה למות. התחיל קורא: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא כ). להודיעך שהצדיקים אינן מצפין לשכר בעולם הזה, אבל יגעים עם הקב"ה בעולם הזה, כדי לקבל שכר לעתיד לבוא.¹⁴

מסכת סוטה דף מו עמוד ב – מיתת זקני העיר לוז

תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן – יוצאין חוץ לחומה והן מתים.¹⁵

מועד קטן דף כח עמוד א – די לצער ולייסורים

רב שְׂעוֹרִים אחוה דרבא הוה יתיב קמיה דרבא, חזייה דהוה קא מנמנם. אמר ליה: לימא ליה: מר דלא לצערן! – …. רבא הוה יתיב קמיה דרב נחמן, חזייה דקא מנמנם. אמר ליה: לימא ליה מר דלא לצערן.¹⁶

כתובות דף קד עמוד א – מותו של רבי יהודה הנשיא

אותו היום שמת רבי (יהודה הנשיא), גזרו רבנן תענית ובקשו רחמים, ואמרו: כל מי שיאמר מת רבי, יידקר בחרב. עלתה שפחתו של רבי לגג, אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים.¹⁷ כיון שראתה כמה פעמים שנכנס (רבי) לבית הכסא, וחלץ תפילין ומניח אותם ומצטער, אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים.¹⁸ ולא שתקו חכמים מלבקש רחמים.¹⁹ נטלה כד והשליכה מהגג לארץ.²⁰ השתתקו (רבנן) מלבקש רחמים (על רבי) ונחה נפשו של רבי.²¹

בבא מציעא דף פד עמוד א – מותו של ר' יוחנן

נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא ….²² הוה קא אזיל וקרע מאניה, וקא בכי ואמר: היכא את בר לקישא? היכא את בר לקישא?²³ והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה]. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.²⁴

ירושלמי יבמות פרק ח הלכה א – סיבוך במילה

רב אדא בר אחווא אתיליד ליה חד בר נש. כד מימסמס בה מית. א"ר אבין: נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות. רבנין דקיסרין אמרין: נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות.²⁵

מסכת נדרים דף מ ע"א – בקשת רחמים לחיים או למיתה

… כל המבקר את החולה – מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה – מבקש עליו רחמים שימות, שימות סלקא דעתך? אלא, כל שאין מבקר חולה – אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.²⁶

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא – בקשת מיתה לצד הצלה מחיים

ועוד יותר מזה למדנו, לעניות דעתי, שאפילו אם החולה מצטער הרבה באופן כזה שמצד ההלכה מצוה לבקש עליו שימות, וכמו שכתב הר"ן בנדרים דף מ ע"א והובא גם בפוסקים, מכל מקום גם באותה שעה שמבקש ומתפלל לה' שהחולה ימות, גם כן חייב הוא להתעסק בהצלתו ולחלל עליו את השבת כמה פעמים.²⁷

עבודה זרה יח ע"א – מותו של ר' חנינא בן תרדיון

הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה … אמרו לו תלמידיו: רבי , מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. – אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא.²⁸

מסכת ברכות דף י עמוד א – אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם

"בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" (מלכים ב כ א, ישעיהו לח א) … כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.²⁹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ד – תפילה גם אחרי צוואה ופרידה

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא" … לימד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולה שלו מסוכן, ועשה דייתיקי (צוואה), וחילק כל אשר לו, לא יאמר הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב"ה פוסל תפילת כל בריה. שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר: ועריו נתתי לראובני ולגדי, ולמכיר נתתי את הגלעד, ולראובני ולגדי נתתי … הרי דייתיקי. שמא תאמר עמד לו ולא התפלל? תלמוד לומר: "ואתחנן אל ה' ".³⁰

מסכת ברכות דף טז עמוד ב – תפילת רב לחיים ארוכים

רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.³¹

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הצעה להוספה בברכת רפאנו, בתפילת היחיד, לחולה סופני שאין לו רפואה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולה (פלוני/פלונית בן פלונית) בתוך שאר חולי ישראל. ואם גזירה היא מלפניך שתמו חייו הבריאים עלי אדמות ולא יוכל עוד לאכול ולשתות בדרכי הטבע, לשלוט בצרכיו, ללמוד תורה ולקיים מצוות, לשוחח עם אנשי שלומו ואוהביו, וכל שאר תפקודי בני אנוש אשר נתת להם על מנת שיחיו בעולם הזה חיים של כבוד ותקווה, (ובה בעת גם גברו ייסוריו ומכאוביו עד למאד ונואשו הרופאים אשר בידם הפקדת את המצווה: "ורפא ירפא" מחייו), אנא אסוף אותו אליך ברחמיך הרבים ופדהו למנוחת עולמים בה יזכה לחיי נצח טהורים ושלמים, ולא יוסיף עוד להתייסר ולהתנוול".

מים אחרונים 2: שוב מצאנו שהרב חיים דוד הלוי שכיהן כרבה של תל אביב בין השנים 1973-1998, הקדיש תשובה שלימה לנושא זה בספרו שו"ת מים חיים חלק ג סימן לו. למרות המקורות שמצדדים בתפילה על החולה שימות, הוא מהסס וחושש בדבר ובשורה התחתונה מציע את הפשרה הבאה: "מכל הנ"ל תורה יוצאה, שחולה שנתיאשו הרופאים ממנו ואין תרופה למחלתו ומתיסר הוא ביסורים קשים, בני משפחתו וקרוביו מפסיקים להתפלל עליו שיחיה, אבל אינם רשאים להתפלל עליו שימות, ואילו זרים הרשות בידם להתפלל עליו שימות ותנוח נפשו מיסוריה, אם כל כונתם היא לשם שמים לטובתו של החולה בלבד וה' בוחן כליות ולב". ונראה שהדברים נתונים לשיפוטו והחלטתו של כל אחד ואחת בהתאם לנסיבות ולתחושה הפנימית העמוקה.

מים אחרונים 3: ציטטנו לעיל בקצרה את הר"ן בגמרא נדרים שרבים רואים בו את המקור ההלכתי לתפילה על חולה שאין לו תקווה. להלן דבריו בהרחבה מעט: "כל שאין מבקר חולה, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות – נראה בעיני דהכי קאמר: פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד ע"א) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי".