מים ראשונים: אחד מסודות (יסודות) המקרא הוא מתי התורה מרחיבה ומתי היא מקצרת, מתי היא מגלה ומתי היא מכסה, אלו אירועים מסופרים בה ואלו לא, אלו באריכות ואף בכפילות ואלו בקצרה ותמצית. לדוגמא, הפסוקים המפרטים בסוף העקדה את ילדי ראומה פילגשו של חרן: טבח, גחם, תחש ומעכה, הפסוקים על תמנע פילגשו של עשו, על ענה אשר מצא את היֵמִים במדבר, על אלופי עשו בכלל ועוד כהנה וכהנה; ולעומתם, אף מילה על מות רבקה (ראו דברינו מות יצחק ורבקה בפרשת וישלח), על החזרה מהעקידה והלכות רבות שלא נזכרות כלל או שתלויות על חוט השערה (חגיגה א משנה ח). ראו סנהדרין צט ב על מנשה "שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי". ראו על כך בפירוש תורה תמימה במדבר טו הערה פב, דברים לב הערה צו, שיר השירים פרק ה הערה מב. וסוכמו הדברים בבראשית רבה ס ח: "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא". ראו דברינו מעשה אבות סימן לבנים בפרשת חיי שרה. בפרשות שלנו, הסיפור שלא מסופר, הוא מה נאמר (או לא נאמר) במשולש: יעקב, יוסף והאחים בשוך הסערה. האם בשבע עשרה שנות הרוגע במצרים היה ביניהם בירור מלא, פתוח וממצה של כל הקורות אותם? האם לובנו הדברים עד תומם? האם נודעה ליעקב התרמית שרימוהו בניו? האם באמת השלימו יוסף ואחיו? ומה לאחר מות יעקב?
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: (בראשית מה ג-ד).1
וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (שם כו-כז).2
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: (שם מו כח-כט).3
וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: (בראשית נ טז).4
בראשית רבתי ויגש5 – יהודה מתוודה על המכירה לפני יוסף
אמר לו (יהודה ליוסף): בבקשה ממך, כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לאחיי: "לכו ונמכרנו לישמעאלים". וזאת תביא לי ותחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי, וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו, ואת נוטלו לעבד! אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי. חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי. בדין הוא שאעשה עבד תחתי.6
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז – בקשת בנימין ותוכחתו של יוסף
"כי ארד אל בני שאולה" (בראשית לז לה) – בבקשה ממך לא תוריד את אבא ביגון שאולה.7 וכן יהודה אמר: "כי איך אעלה אל אבי וגו' " (שם מד לד).8 כיון ששמע יוסף, לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק וגו' ויתן את קולו בבכי וגו' ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (שם מה א-ב-ג). כיון שאמר להם: "אני יוסף" – "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר: ומה אם יוסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבוא הקב"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו … על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.9
רמב"ן בראשית פרק מה – אזכור המכירה ובאיזו שפה
"כי פי המדבר אליכם" – בלשון הקודש והוא תרגום אונקלוס. ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס, כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקודש, כי על דעתי הוא שפת כנען … 10 ויותר היה להם ראיה בהזכירו שמו וענין המכירה, אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה.11
רש"י בראשית פרק מה פסוק טו – ראוהו בוכה ולבו שלם
ואחרי כן – מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם: דברו אחיו אתו – שמתחילה היו בושים ממנו.12
המדרש הגדול מה כו פרשת ויגש – הבשורה ליעקב
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי – רבנן אמרי: אמרו, אם אנו אומרים לו תחילה יוסף קיים – שמא תפרח נשמתו. מה עשו? אמרו לשֶׂרַח בת אשר: לכי אמרי לאבינו יעקב שיוסף קיים והוא במצרים. מה עשתה? המתינה לו עד שהוא עומד בתפילה ואמרה בלשון תימה: יוסף במצרים? יולדו לו על ברכים מנשה ואפרים?13 פג לבו כשהוא עומד בתפילה. כיון שהשלים, ראה העגלות. מיד: "ותחי רוח יעקב אביהם".14
כי לא האמין להם – ר' שמעון אומר: [כך] עונשו של בדאי, אע"פ שדיבר אמת – אין שומעים לו. שכן מצינו בבני יעקב שכיזבו באביהם תחילה והאמין להם, שנאמר: "ויקחו את כתונת יוסף … ויכירה ויאמר חיה רעה אכלתהו" (בראשית לז, לא-לג). אבל באחרונה, אף על פי שדיברו אמת, לא האמין להם, שנאמר: "ויפג לבו כי לא האמין להם".15
רשב"ם בראשית פרק מה פסוק כז – אביו שמר את הדבר
את כל דברי יוסף – שאר דברים שדיבר אליהם הכתובים למעלה שבכה על צואריהם והכירו בודאי שהוא אחיהם. וגם ראה את העגלות אשר שלח יוסף על פי פרעה, ותחי רוח יעקב – כי שמר את הדבר שסוף יוסף להיות מושל, [והעגלות הללו] אינן יוצאות ממצרים כי אם על פי מושל, כמו שפירשתי למעלה.16
אור החיים בראשית מה כו – אמרו דברים קשים
ויגידו לו לאמר. טעם אומרו ויגידו, שהלשון יגיד על הקושי. להיות שאמרו דברים קשים אצלם לאומרם, כי סוף סוף תגלה רעתם אצלו אשר עשו ואשר גרמו לאביהם כל הצער והבכי.17
רמב"ן בראשית פרק מו פסוק כט – מפגש יעקב ויוסף
וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד …לשון הרביית בכיה, אבל יעקב לא נפל על צואר יוסף בנו ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא קריאת שמע, לשון רש"י. … ואיננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו, אבל שישתחווה לו או שינשק ידיו … והשעה הזו ראויה יותר להשתחוות לו18 … והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן,19 וכשבא יוסף … לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו.20 לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו, נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו.21 ואחר כך אמר: אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר הייאוש והאבל, או הבן הבכור המולך.22
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (בראשית מז כח).23
בראשית רבה פרשה צז סימן ט – חשבון עם יהודה?
"מטרף בני עלית". אמר לו ליהודה: בני, מסולק אתה מאותו עון שאמרתי: טרוֹף טוֹרף יוסף (בראשית לז לג).24
וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: (בראשית נ טו – כא). 25
מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן יז – לו ישטמנו יוסף
"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם" (בראשית נ טו) – ומה ראו עתה שפחדו? אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם, ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס: ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה. וכיון שראו כן, אמרו: עכשיו שמת אבינו: "לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא וגו' ".26
בראשית רבה פרשה ק סימן ח – לא זימן אותם לסעודה
"וישב יוסף מצרימה הוא וכל אחיו … ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וכו' ". … ר' לוי אמר: שלא זמנן לסעודה. אמר ר' תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, אמר: לשעבר אבא מושיבני למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור. עכשיו, אינו בדין שאשב למעלה מהם.27 והם לא אמרו כן, אלא: "לו ישטמנו יוסף".28
תנחומא פרשת צו סימן ז – משנים מפני דרכי שלום
אמר ר' שמעון בן גמליאל: גדול הוא השלום שהכתיב הקב"ה דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום … כשמת יעקב "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף. מה עשו? הלכו אצל בלהה ואמרו לה: היכנסי אצל יוסף ואמרי לו: אביך ציוה לפני מותו: "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך". ומעולם לא ציוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה. אמר ר' שמעון בן גמליאל: כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודים וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה, בתורה. ראה כמה גדול כח השלום.29
אור החיים בראשית פרק נ פסוק טו – הלוואי וישטמנו יוסף
לו ישטמנו וגו'. פירוש דלמא אלא שאין חבר לה בכל התורה.30 וצריך לדעת למה ידבר הכתוב לשון זה שמשמעותו הרגיל הוא הפך הכוונה? … ונראה כי הכתוב דברי עצמו קאמר לו. והכוונה בזה שהם יראו על דבר שהלואי שיהיה כן, שיהיה משיב להם והוא אומרו: "ישיב לנו את כל הרעה". ו(י)היו מצטערים השבטים כשיעור שנצטער יוסף מצדם, ובזה לא היו מתחייבים לבסוף מהגלויות ומהצרות בעד חטא זה. כאומרם ז"ל (שבת י ב) גלות מצרים וגם בגלות האחרון, וצא ולמד מה היה לעשרה עמודי עולם.31
רמב"ן בראשית פרק מה פסוק כז – לא הוגד ליעקב כל ימיו
"וידברו אליו את כל דברי יוסף" (בראשית מה כז)32 – יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף. אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים. כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג-ז). ויוסף במוּסָרוֹ הטוב לא רצה להגיד לו. ולכך נאמר: "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו' ". ואילו ידע יעקב בענין הזה, היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.33
שמות רבה כ יט פרשת בשלח – גנבתם אותי חי – החזירו את עצמותי
"כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (שמות יג יט)"34 – למה שתי פעמים? אלא הוא נשבע להם שאין בלבו עליהם, והם נשבעים לו שאין בלבם עליו.35 למה "והעליתם את עצמותי מזה אתכם"? א"ר לוי: משל למה הדבר דומה? לאדם שהכניס יינו במרתף. נכנסו הגנבים ונטלו החבית ושתו אותה והלכו להם. ובא בעל היין ומצא אותם שגנבו החבית ושתו אותה. אמר להם: שתיתם את היין, החזירו את החבית למקומה! כך, משכם גנבו אחיו של יוסף אותו ומכרו אותו. וכשבא ליפטר מן העולם, השביע אותם, אמר להם: בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותי חי, החזירו את עצמותי לשכם. לכך נאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהושע כד לב).36
מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מו – שעיר החטאת בכל מועד
אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים, בעבור שחטא עדת ישראל כלה היה בשעיר רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בעניינו וישחטו שעיר עזים, ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כוונת כל אלו הפעולות לישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד", ושצריך כפרה על החטא ההוא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא.37
רשב"ם בראשית פרק לז – מי מכר את יוסף?
ויעברו אנשים מדיינים – בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו. ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים.38
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: "לא ראינו – אינה ראיה" (כתובות כג ע"א), נודה לכל מי שיאיר עינינו וימצא מקורות שכן דנים במה שכינינו: הסיפור שלא סופר.
מים אחרונים 2: אפשר שהדבר קשור לדף זה ואפשר שהוא עניין כללי ובסיסי בסיפור יוסף ואחיו. בכל השליש השלישי של ספר בראשית אין כמעט אזכור של שם הווי"ה, רק שם אלוהות. שם הווי"ה, שמופיע תדיר מתחילת הספר, ובסיפורי אברהם, יצחק והמחצית הראשונה של יעקב, ואף מושם בפי עממים שונים (אבימלך, לבן, אליעזר), נפסק מתחילת פרשת וישב (עוד בתחילת פרשת וישלח לאחר המפגש עם עשו ותפילת יעקב: "ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ") ועד אמצע ברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, בפסוק: "לישועתך קיויתי ה' ". חוץ משלושה מקרים שכולם ירידה: בפרק לח במעשה יהודה ותמר, ובפרק לט בהצלחת יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר ובשמם של פוטיפר ושר בית הסוהר! בפרט, אין שם הווי"ה רק אלוהות, בכל סיפור יוסף ואחיו. בפרק לז, השנאה, הריב, החלומות והמכירה, אין שום אזכור, לא של שם הווי"ה ולא של שם אלוהות. בשאר מאורעות יוסף ואחיו, פרשות מקץ ויגש, פרקים מ–מט מופיע רק השם "אלוהים". נראה שסיפור יוסף ואחיו הוא סיפור אנושי נטו, בהסתר פנים גמור ולא בכדי יוצר המדרש הקבלה בינו ובין מגילת אסתר (בראשית רבה פז ו). רק ברגעי השפל של יהודה ויוסף יש שם הווי"ה. שוב מצאנו בספר עבודת ישראל פרשת ויחי למגיד מקוזניץ (מגדולי וראשוני החסידות, אוקראינה מאה 18) שמציין את העובדה הזו ותמה איך היא לא מוזכרת בפירושי הראשונים: "אחר העיון בפרשת מקץ ופרשת ויגש ופרשת ויחי עד הפסוק הזה, ולא מצינו שם הוי"ה נכתב בם בפירוש. ותמיה נשגבה בעיני מדוע נפלא הדבר הזה מכל ספרי המקובלים שלא להביא איזה רמז שיש בזה". והוא מציע שהדבר קשור בירידה למצרים: "ואפשר לתת טעם ואיזה רמז, כי בפרשת מקץ על ידי החלומות פרעה ופתרונו של שני הרעב נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ובפרשת ויגש הוא תחילת הירידה שירד יעקב אבינו ע"ה ובניו … לכן נעלם שם הוי"ה המורה על הרחמים וחסדים גדולים עד הפסוק הזה לישועתך קויתי ה' שמורה על הגאולה העתידה שניבא יעקב אבינו ע"ה כמו שפירשו המפרשים שם, לכן נתגלה שם הוי"ה המרחם עלינו הפודנו והגואלנו במהרה אמן".