פרשות השבוע

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מו פסוק כח).

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: (שם כט).

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (שם פסוק ל).¹

 

מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ו – הארי והשור נפגשים

"הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה ב) – "המשל" – זה מיכאל "ופחד" – זה גבריאל. מיכאל מן המים וגבריאל מן האש. והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה, הוי אומר: "עושה שלום במרומיו". אמר ר' שמעון: כל הרקיע של מים והמלאכים של אש – "ומשרתיו אש לוהט". ואין המים מכבין את האש ולא האש שורף את המים.² יהודה ויוסף זה ארי וזה שור, אתמול מתנגחין זה עם זה³ ועכשיו הוא משלחו אצלו, שנאמר: "ואת יהודה שלח לפניו", הוי: "עושה שלום במרומיו".⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן י – יעקב סומך על יהודה

וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ מאביו היה דעתו של יעקב על יהודה. מנין אתה למד? – מבנימין, שאמר יהודה ליוסף: "כי עבדך ערב את הנער" (בראשית מד לב). וכיון שנתן דעתו על בנימין ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי, שנאמר: "וסרה קנאת אפרים וגו' ", לכך נאמר: "ואת יהודה שלח לפניו וגו' ".⁵

בראשית רבה פרשה נה ח – קלקול השורה מאהבה ומשנאה 

"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" – אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה דכתיב: "וישכם אברהם בבוקר" – ולא היה לו כמה עבדים? … ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר: "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" (במדבר כב) – ולא היה לו כמה עבדים?

אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר: "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו" – וכי לא היה ליוסף כמה עבדים? …שנאה מקלקלת את השורה דכתיב: "ויאסור את רכבו" (שמות יד) – ולא היה לו כמה עבדים?⁶

רש"י בראשית פרק מו פסוק כט – מי בוכה, מי מנשק ומי קורא קריאת שמע

"וירא אליו" – יוסף נראה אל אביו. "ויבך על צואריו עוד" – לשון הרבות בכיה … הִרְבָּה והוסיף בבכי יותר על הרגיל. אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.⁷

רמב"ן בראשית פרק מו פסוק כט – יוסף נראה ויעקב נפל ובכה

ולא ידעתי טעם ב"וירא אליו", כי בידוע שנתראו כאשר נפל על צוארו. ועוד, כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו… והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו.⁸  לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו, שהביט בו והכירו, נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו. ואחר כך אמר: "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך": ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר הייאוש והאבל, או הבן הבכור המולך.⁹

רד"ק בראשית פרק מו פסוק כט – שניהם בכו

ויפל על צואריו – בגשתו אליו נפל על צוארי אביו ובכה. ופירש עוד: יותר … כלומר פעם אחר פעם, כי כשהיה בוכה ועמד, היה חוזר עוד לבכות. אבל יעקב לא בכה על צוארי יוסף, אבל בכה באמת, אלא שלא נפל על צוארי יוסף לבכות על צואריו.¹⁰

רש"י בראשית פרק מו פסוק ל – אמות רק פעם אחת

"אמותה הפעם" – פשוטו כתרגומו.¹¹ ומדרשו: סבור הייתי למות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך. עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת.¹²

פירוש כלי יקר על הפסוק – צופה שנות השלווה במצרים

"אמותה הפעם" – לפי שקודם זה היו חייו חיי צער והיה חשוב כמת בחייו … אבל עכשיו שנאמר: "ותחי רוח יעקב אביהם" שנעשה איש חי, מעתה יהיה מעותד אל המיתה רק פעם אחת …  כי ע"י חיי השלווה שהיה לו באותן י"ז שנים, היה דומה למפרע כאילו חיה כל קמ"ז שנים חיים נעימים הקרויין חיים באמת.¹³

פירוש ספורנו על הפסוק – יהי רצון שאמות בזאת התשועה

מצרות אחרות נושעתי ואחר התשועה מהם אפפו עלי רעות. עתה, בזאת הפעם שנושעתי מצרתך, אחרי ראותי את פניך, יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה.¹⁴

מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן ד – יעקב תבע מיתה 

… ואף אברהם תבע מיתה בפיו, שנאמר: "ואנכי הולך ערירי" (בראשית טו), לכך אמר לו הקב"ה: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (שם). יצחק תבע מיתה בפיו, שנאמר: "ואברכך לפני ה' לפני מותי" (בראשית כז), לכך כתיב: "ויגוע יצחק וימת" (בראשית לה). יעקב תבע מיתה, שנאמר: "אמותה הפעם" (בראשית מו), אמר לו הקב"ה: אתה אמרת אמותה הפעם – תשב י"ז שנה. וחלה ונאסף.¹⁵

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צה – מהמקרא למעשי חכמים¹⁶

"ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם" – חנניה בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבה בבני ברק. ועשו שם שלוש עשרה שנה. ר' שמעון בן יוחאי היה משלח כתבים לביתו והיה יודע מה בביתו. חנניה בן חכינאי לא היה משלח כתבים לביתו ולא היה יודע מה בביתו. שלחה אשתו (של ר' חנניה) ואמרה לו: בתך בגרה, בוא והַשִׁיאָהּ. צפה ר' עקיבה ברוח הקודש ואמר להם: כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה.¹⁷ ידע (חנניה) מה הוא שומע, עמד, נטל רשות והלך. הלך, בִּקְשָׁהּ בתוך הבית ומְצָאָהּ שֶפִנְתָה לזווית אחרת.¹⁸ מה עשה? הלך וישב לו על מִלְיָה של נשים.¹⁹ שמע קול התינוקות אומרות: בת חכינאי, בת חכינאי, מלאי כדך ועלי לך.²⁰ הייתה מהלכת והוא מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו.²¹ נכנס אחריה פתאם. לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאתה נשמתה. ויש אומרים שחזרה (נשמתה).²²

אמר ר' שמעון בן יוחיי: שלושה דברין הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן …²³ ויש אומרים: אף הנכנס לביתו פתאם, קל וחומר לביתו של חבירו. ר' יוחנן כאשר היה עולה לביתו של ר' חנינה היה מכעכע,²⁴ שכן ישראל אומר ליוסף: "אמותה הפעם" – ראוי הייתי למות באותה הפעם, אילולי ששלחת ואמרת לי כי עודך חי.²⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו בראשית רבה צו ה, פרשת ויחי הבעל"ט, שכאשר יעקב מבקש מיוסף לטרוח ולעלות לקבור אותו במערכת המכפלה, ארץ ישראל, הוא מונה את אמירתו "אמותה הפעם" כחוב של יוסף אליו: "אל נא תקברני במצרים – בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי אמותה הפעם". מה פירוש ענין זה?

העמק דבר בראשית פרק מו פסוק כט²⁶

"וירא אליו". כבר עמד על זה הרמב"ן ראיה זו מה היא. וכן לשון המקרא "ויבך על צואריו עוד" צריך ביאור. ועיקר משמעות הכתוב שרק יוסף בכה ולא יעקב הוא פלא.²⁷ ורש"י כתב בשם מדרש חז"ל שיעקב קרא אז קריאת שמע, גם זה צריך ביאור … אבל כל זה ניתן ללמדנו על דרשת תרגום יונתן …²⁸ וכך הענין, שיוסף תקע עצמו לדבר החלום שעתיד השמש להשתחוות לו, והוא אביו. והרבה להשתדל על זה עד כה ולא עלה בידו²⁹ … על כן עלה בדעתו שיבוא לקראתו בבגדי מלוכה … והיה סבור יוסף שיעקב יכירנו מכל מקום וישתחוה לו מפני כבוד המלוכה.³⁰ או אפילו אם לא יכיר אותו ויהי סבור שהוא פרעה וישתחוה לו, יהא בזה האופן מתקיים החלום.³¹ אבל באמת, לא הכירו יעקב מתחילה, וכסבור שהוא פרעה והשתחוה לו. שהרי כבר נודע לו שפרעה גזר שיבואו לשם ויהיו משועבדים אליו.³² ואח"כ הראה עצמו יוסף לאביו, והיה לאביו תרעומת בלבו עליו. כי אף על גב שיעקב שמר דבר החלום ולא התקנא בו, מ"מ לא באופן שיוסף עצמו יהא גורם לדבר להשפיל את אביו לפניו. על כן מה עשה להסיח דעתו כרגע? קרא קריאת שמע בדביקות ואהבת ה' שיש בזה כח להסיח דעת מכל דברי עולם הזה. והנה יוסף השכיל שְׁשָׁגָה בזה, וכי גם החלום לא נתקיים בזה אחר שאביו כסבור שהוא פרעה … וא"כ נתחלל כבוד אביו בחנם, וגרם לו צער, ע"כ בכה יוסף עוד, על שהשתחוה אביו לו.³³