פרשות השבוע

מים ראשונים: אפשר שאין פרשה שהסעירה את המדרשים, הפרשנים ואף סופרי אומות העולם,¹ ונחרטה בתולדות עמנו, כפרשת מכירת יוסף. לא נספיק לדון בה אלא "ככלב המלקק מן הים" (סנהדרין סח ע"א, מסכת כלה ו ד) ונתמקד יותר באופן שבו נחרטה פרשה זו בתודעת הדורות ופחות בפרשה עצמה. לפיכך, גם בחרנו בכותרת לדף הלקוחה לא מן הפרשה, כי אם מההפטרה (אשר לעתים נדחית בשל הפטרת שבת חנוכה) שהיא במבט מרוחק וכפול: איך הדרשן משקיף על הנושא דרך דברי הנביא עמוס (פסוק שנראה עוד בהמשך).

 

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה: (בראשית לז כח).²

 

רשב"ם בראשית פרק לז פסוק כח – מי מכר את יוסף

"ויעברו אנשים מדיינים" – בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו. וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי "ויעברו אנשים מדיינים" משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר שהם ציוו למדיינים סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים.³

רש"י בראשית פרק מב פסוק ג – חרטה ואחווה

"וירדו אחי יוסף" – ולא כתב "בני יעקב", מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחווה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם.⁴

רמב"ן בראשית פרק מב פסוק כא – האכזריות קשה מהמכירה עצמה

"אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו" – חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו. והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר".⁵

מדרש תנחומא פרשת ויחי סימן י – יהודה מנע את הרציחה

"גור אריה יהודה מטרף בני עלית" (בראשית מט ט) – מטרף בני יוסף עלית שאמרת מה בצע כי נהרוג את אחינו.⁶

מדרש תנחומא פרשת תולדות סימן א – לא מסוגלים להתוודות

ואמר רשב"י: גדול הוא השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל שלום. ואי זה? "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך" (בראשית נ יז). ואין אנו מוצאים שצוה כלום מכל הדברים האלה. אלא לפי שהיה יודע חסידותו של יוסף ולא היה חושדו ומחזיק אותו כשופכי דמים.⁷

בראשית רבה פרשה פד סימן יח – עשרים כסף לדורות

"ויעברו אנשים מדינים סוחרים" , עברו אותן הדינים. רבי יהושע בן בייתוס בשם ר' יהודה בר סימון: כתיב: "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך" (ישעיה סג יז) – כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא.⁸

"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף" – אמר הקב"ה: אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן חמישה סלעים, לפיכך יהא כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים במנה צורי. א"ר יהודה בר סימון: אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיע בקע, זהו שכתוב: "בקע לגלגולת מחצית השקל".⁹

במדבר רבה פרשה יג סימן יד – שעיר חטאת לדורות

"שעיר עזים אחד לחטאת" – כנגד יהודה שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכותנת בדם"  (בראשית לז לא). ויהודה הביאה לאביו ואמר: "הכר נא הכתונת בנך היא" (שם לב). לכך נמדד לו באותה מידה, שאמרה לו תמר: "הכר נא למי החותמת והפתילים"  (שם לח כה).  ולכך נאמר בזה "לחטאת" – שהביאוהו כפרה עליו על שציער את אביו.¹⁰

מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מו – כפרה לדורות בהקשר לחטא

אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים, בעבור שחטא עדת ישראל כלה היה בשעיר רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בעניינו וישחטו שעיר עזים, ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות לישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד", ושצריך כפרה על החטא ההוא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא.¹¹

מדרש תהלים (בובר) מזמור י – תזכורת בפורים, בפסח, בנחלת הארץ

אמר ר' יודן: מאן דאמר רחמנא וותרן הוא, יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אף וגביה דיליה.¹² אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם אחיכם מתוך אכילה ושתיה, שנאמר: "וישבו לאכל לחם", והרי הוא נוטל את שלו מתוך אכילה ושתיה, שנאמר: "והמלך והמן ישבו לשתות" (אסתר ג טו).¹³

אמר ר' חנין: אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם אותו לעבד, שנאמר: "לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז), חייכם שאתם קורין בכל שנה ושנה: עבדים היינו לפרעה במצרים.¹⁴

ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר: שבטים גרמו לקרוע שמלת אביהם, והיכן נפרע להן? במצרים, שנאמר: "ויקרעו שמלותם" (בראשית מד יג). יוסף גרם לשבטים לקרוע שמלותם, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר: "ויקרע יהושע שמלותיו" (יהושע ז ו), מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך הוקרע נחלתו, חציה בעבר הירדן, וחציה בארץ כנען, שבטים קרעו על בנימין, עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר: "ויקרע מרדכי את בגדיו" (אסתר ד א).¹⁵

תהלים פרק קה פסוק יז – אזכור המכירה בנ"ך

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:¹⁶

רש"י על הפסוק  – בשליחות הקב"ה

שלח לפניהם איש –  וישלחני אלהים לפניכם (בראשית מה ז) – ואיזה איש? יוסף שנמכר.¹⁷

מדרש שכל טוב (בובר) שמות פתיחה – בעבותות אהבה

… כי היה ראוי לפרעה לבוא ולכבוש את ארץ חברון במצור ולהוציא מתוכו את יעקב ואת ביתו בכבלי ברזל ונחשת ולהורידם למצרים, לקיים גזירת הבורא, שנאמר: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". ומשכם שם הבורא בחבלי אדם בעבותות אהבה, כדכתיב: "שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז) … וניתן חנם בעיני פרעה ועבדיו, שנאמר: "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך" (שם מז ו). וכשעיוותו את דרכם לפני בוראם ובגדו בתורת הדעת, ונטמאו בשיקוצי עיניהם, ודבקו בגילולי מצרים כבוגדים, הקים הקב"ה עליהם מלך איתן הפכפך ועקלתון וחידש גזירותיו והעבידם בפרך.¹⁸

עמוס פרק ב – בעבור נעליים

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.¹⁹

מדרש משלי (בובר) פרשה א – עדיין החטא קיים

אמר ר' יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. א"ר אבין: הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו מדרש בראשית רבתי פרשת וישב עמוד 177, הוויכוח הגדול שהיה בין מדת הדין והמלאך מיכאל, באשר לאחריות הדורות על חטא מכירת יוסף, שאם השבטים לא נענשו, מישהו חייב היה ליתן את הדין. ואלה כידוע עשרה הרוגי מלכות. מיכאל, שרן של ישראל, טוען "לא יומתו אבות על בנים", ואילו מדת הדין טוענת "פוקד עוון אבות על בנים" גם אם זה יותר מארבע דורות. נראה שזה מדרש "צידוק הדין". ראו המדרש באריכות שם וכן דברינו פוקד עוון אבות על בנים בפרשת כי תשא.

מים אחרונים 2: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם", זועק הנביא עמוס, ובאים המדרשים והפרשנים ומעמידים זעקה זו על חטא מכירת יוסף שבעקבותיה ירדו אבותינו למצרים ועוד מעט וכלה בית ישראל פיסית ורוחנית בשעבוד מצרים הקשה. "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", עונה מנגד בעל ספר תהלים – הכל בדרכי ההשגחה הנסתרות מעיני בשר ודם, הכל בעבותות של אהבה ובחבלי אדם.

אין חובה לפשר בין שתי הדעות. האמונים עלי דרשות חז"ל מכירים היטב את רב-גוניות עולם המדרש ו"אלו ואלו דברי אלהים חיים". אך הרוצה לפשר ולתכלל, יכול לומר שאין כאן סתירה או קושי. "הכל צפוי, והרשות נתונה". חשבונות ההשגחה ומהלכיה לחוד, ואחריות האדם למעשיו לחוד. שני וקטורים מקבילים מושכים את עגלת החיים. אחי יוסף חטאו חטא כבד מאד שכפרתו בתזכורת מתמדת לאן עלולה שנאת אחים להגיע – שום 'חשבונות מלמעלה' לא יפחיתו מחומרת המעשה. בה בעת, ההשגחה מפלסת את הנתיב הבא בתולדות בית יעקב הוא ישראל. וכמאמר רבי שמואל בר נחמן בבראשית רבה פה א בפרשתנו: "כי אנכי ידעתי את המחשבות (ירמיהו כט א) – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח".