פרשות השבוע

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: (בראשית מג ט).¹

בבא בתרא קעג ע"ב – דין ערב מפרשתנו²

א"ר הונא: מנין לערב שמשתעבד? דכתיב: "אנכי אערבנו מידי תבקשנו".³ מתקיף לה רב חסדא: הא קבלנות היא, דכתיב: "תנה אותו על ידי ואני אשיבנו" (בראשית מב לז)!⁴ אלא אמר רבי יצחק, מהכא: "לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו" (משלי כ טז); ואומר: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך" (משלי ו א).⁵

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מד – מי כאן הערב ומי הלווה

"אנכי אערבנו מידי תבקשנו" – מכאן אמר רב הונא שערב משתעבד לבעל חוב, ואלו מאן דאוזיף לחבריה על ידי ערבא לא מבעיא ליה למתבע לערבא ברישא, אלא תבע ליה ליזופא ברישא,⁶ דתנן: המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחילה.⁷

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ויגש – ערבות של יד 

וזהו שאמר ראובן לאביו: "תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך", כלומר שאתן לך יד, אבל יהודה לא החמיר עצמו כל כך, אלא אמר: "אנכי אערבנו". ועם כל זה השתדל בכל כוחו ושם נפשו בכפו לצאת מן הערבות,⁸ כמו שמוזכר בזו הפרשה, דכתיב: "ויגש אליו יהודה".⁹

אבן עזרא תהלים קיט קכב – ערבות של הטבה

"עֲרוֹב" – כדרך אנכי אערבנו, דרך משל שייטב לבו.¹⁰

בראשית רבה צא ו – ערבות בזמן ובלשון הנכונים 

"ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית" – אמר לו: וכי בניך אינן בני?¹¹ אמר להם יהודה: הניחו לזקן עד שתכלה הפת. אמר לו יהודה: אבא, אם הולך בנימין עמנו, ספק נתפס ספק לא נתפס. ואם אינו הולך עמנו, כולנו מתים ברעב. מוטב תניח את הספק ותתפוש את הוודאי. אמר: מי מערב בו? אמר לו: אני, שנאמר: "אנכי אערבנו מידי תבקשנו". לכך נאמר: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים".¹²

רמב"ן בראשית מב לז – יעקב בטח ביהודה

"את שני בני תמית" – קיבל עליו באלה להביאו אל אביו.¹³ כי אמר לו את שני בני תמית, בהיות עונשך עלי אם לא אשיבנו אליך, והוא כענין מה שאמר יהודה: "וחטאתי לך כל הימים" (להלן מג ט) … והנה יעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה, כי יהודה גבר באחיו. ועוד כי ראובן כבר פשע באביו ולא יבטח בו.¹⁴

אבות דרבי נתן נוסח א פרק לז – שואל כעניין

"שואל כענין" – זה יהודה שאמר: "אנכי אערבנו" (בראשית מג ט). שואל שלא כענין – זה ראובן, שנאמר: "ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית" (שם מב לז).¹⁵

בראשית רבתי פרשת ויגש עמוד 220 – דבר ודיבור בעיתו

"שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי טו כג) – מי הוא זה שדִבֵּר בעיתו? זה יהודה. את מוצא בשלושה מקומות נשמע יהודה על שדבר דבר בעיתו.¹⁶

כשאמרו אחיו: "לכו ונהרגהו" – השיבן ראובן: "אל תשפכו דם". אבל יהודה לא השיבן דבר, אלא אמר תתיישב דעתן של אָחַי כשיאכלו וישתו ואח"כ אמר להם. כיון שאכלו ושתו ונתישבה דעתם באו לברך. אמר להם יהודה: מבקשים אנו להרוג את אחינו ואנו מברכין? הוי: "ודבר בעתו".¹⁷

הב',¹⁸ כשאמר ראובן: "את שני בני תמית", דִבֵּר ראובן שלא בעונתו. אבל יהודה לא ענה לאביו באותה שעה והמתין עד שהשלימו החטים ואח"כ פייס את אביו, שנאמר: "ויהי כאשר כילו לאכול".¹⁹

הג', בשעה שנתפס בנימין, אין אתה מוצא שדבר יהודה מכל הדברים שהיו להם עם יוסף.²⁰ אבל כשנתפס התחיל אומר: "מה נאמר לאדוני" (בראשית מד טז), כדי לידע סוף דעתו של יוסף על בנימין. כיון ששמע שבקש להחזיק בו והיה עושה עצמו צדיק כאילו הוא תופס מדת הדין, כדכתיב: "חלילה לי מעשות זאת" (שם מד יז), מיד מצא יהודה ידיו לדבר ולענות לו. על שהיה מחזיק עצמו והכין עצמו לכל דבר בין למלחמה בין לשלום בין לפיוס. התחיל משיבו על כל דבר ודבר כראוי, כדכתיב: "ויגש אליו יהודה". שמע יוסף דבריו של יהודה שהיו מכוונין וקבל ממנו וגילה עצמו להם. מי גרם לו ששמע לו יוסף? על שדיבר בעונתו – זהו שכתוב: "ודבר בעיתו מה טוב".²¹

שכל טוב (בובר) בראשית מג ט – יעקב האמין ביהודה ויהודה האמים ב"אדוני הארץ"

"אנכי אערבנו" – אהא ערב עליו. "מידי תבקשנו" – בחזירתינו. "אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך" – חי וקיים. בטח לו ברחמי הקב"ה והאמין באדני הארץ שהוא נאמן בדבריו.²²

קהלת רבה פרשה ט סימן ג – איש מסכן וחכם ²³

"עיר קטנה" – זה מצרים. "ואנשים בה מעט" – אלו אחי יוסף שנאמר (שם) וירדו אחי יוסף עשרה. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה" – זה יוסף. "ובנה עליה מצודים גדולים" – אלו שלוש גזרות שגזר: שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנס אדם שלא יכתב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו. "ומצא בה איש מסכן וחכם" – זה יהודה. "ומילט הוא את העיר בחכמתו" – שאמר: "אנכי אערבנו".²⁴

מדרש שמואל (בובר) פרשה כ – למוד זה השבט לערוב

"וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח" (שמואל א יז יח) – אמר רבי יהודה ברבי סימון לָמוּד שבטי יהודה להיות ערבים אלו את אלו, כמה דאת אמר "אנכי אערבנו".²⁵

שבת שלום, חודש טוב

והודיה בחנוכה

מחלקי המים

מים אחרונים: מפי הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל: "דבר בעִתוֹ – מה טוב. אם אומרים דבר תורה שלא בעתו ובזמנו: מתן תורה בחנוכה, הלכות סוכה בט"ו בשבט, דיני שופר בפורים – חייב זה להיות דבר תורה טוב ומעניין במיוחד. אבל אם אומרים דבר תורה בעתו, היינו בזמן הנכון: על מגילת אסתר בפורים, על ההגדה בפסח, מתן תורה בשבועות, פוחת והולך או מוסיף והולך בחנוכה וכו' – "מה" (אפעס ביידיש) גם טוב. נקווה שדברינו היו לפחות בבחינת אפעס – "מה".