פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: (בראשית מב כא).¹

רש"י בראשית פרק מב פסוק כא

אבל – כתרגומו בקושטא. וראיתי בבראשית רבה (צא ח) לישנא דרומאה הוא אבל, ברם.²

באה אלינו הצרה – טעמו בבי"ת, לפי שהוא בלשון עבר שכבר באה, ותרגומו אתת לנא.³

רש"י בראשית פרק מו פסוק כו

"כל הנפש הבאה ליעקב" – שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים. ואין הבאה זו לשון עבר, אלא לשון הווה … לפיכך טעמו למטה באל"ף …והשני (להלן פסוק כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת וכו'.⁴

אבן עזרא בראשית פרק מב פסוק כא

אבל – כמו אבל שרה אשתך (בראשית יז, יט) כמו אכן יש ה' (בראשית כח טז).⁵

רמב"ן בראשית פרק מב פסוק כא

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו – חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו. והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם. או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.⁶

בראשית רבה פרשה צא סימן ח

"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו" – ר' אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא: אבל – ברם.⁷

"אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו" – ר' לוי בשם רבי יוחנן בן שלה: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד, כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו.⁸ "ויען ראובן אותם לאמר .. הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד" – אלא כך אמרתם: "ועתה לכו ונהרגהו". וגם הנה דמו נדרש" –  דמו וגם דם הזקן.⁹

פירוש אור החיים בראשית מב כא

תיבת "אבל" אין לה משמעות כאן. והמתרגם אמר "בקושטא" וגם עליה דן אנכי¹⁰ … עוד, למה האריכו לומר "אשר ראינו צרת נפשו" …. היה להם לומר "אשר מכרנוהו" שהוא תכלית העוון. ואולי שנתכוונו לומר להיות שצידדו בטעם צָרָה זו, אם הוא בשביל מכר יוסף. ודחו טעם זה כפי מה שכתבתי למעלה (בראשית לז כ), שכפי הדין דנוהו להריגה … ואשר על כן לא מצאו עוון. ואמרו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו וכו' ", פירוש, שעל כל פנים היה להם לרחם עליו בראות אחיהם מתחנן על סכנת נפשו. ונתאכזרו עליו. ודבר זה מגונה לצדיקים לעשותו.¹¹

במדבר רבה פרשה יג סימן יח

– אע"פ שאירע לשבטים שבא לידיהם מכירת יוסף, אתה סבור שלא היה בא לידם אותו המעשה אלא א"כ היו רשעים במעשה אחרים – לאו! אלא צדיקים גמורים היו, ולא בא לידם חטא מעולם אלא הוא; זהו שכתוב:  "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו" (בראשית מב כא) – שהיו מפשפשים בעצמם למה אירע להם תפיסת מצרים, ולא מצאו אלא זה בלבד. ומתוך גנותם סיפר הכתוב שבחם, שלא היה בידם עון אלא זה בלבד.¹²

בראשית רבתי פרשת מקץ עמוד 204 – שבחם וגם גנותם

אבל אשמים אנחנו. א"ר יהודה: בוא וראה שבחן של שבטים שבשעת גנותם היה שבחם, בשעה שנשתתף להם יוסף אם מן השמים היה שמכרוהו, ואם מן השנאה ששנאוהו אחיו, כך אמר להם: לסטים אתם, מרגלים עיירות אתם, לראות ערות הארץ באתם. נתן אתם בבית אסורין והוציאם. אמר להם: תנו עֲרֵבִים עד שתודיעוני אם אתם כְּשֵׁרִים. לקח את שמעון ואסרו. אמרו זה לזה: נבלוש עצמנו ונראה מה עבירה יש בידנו. בלשו עצמן ולא מצאו בידם, שנאמר: "אבל אשמים אנחנו". מהו אבל? כאדם שהיה בידו דבר ושכחו ואח"כ נזכר. כך אמרו: אבל אשמים אנחנו. משכחים היו, אלא שבלשו עצמם ולא נמצאת בידם אלא זו.¹³

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מב פסוק כא – שמעון הראשון

"ויאמרו איש אל אחיו" – שמעון אומר ללוי, לפיכך נמחל לו מה שאמר תחילה, דכתיב: "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו" (בראשית לז יט-כ). ועכשיו קורא עצמו כמודה ועוזב ומצדיק עליו את הדין: "אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו' בהתחננו אלינו" – שלא נמסור אותו בידי אכזרים, ולא שמענו לתחינתו.¹⁴

תורת המנחה פרשת ויגש / דרשה יח עמוד 148 – למה התנכר יוסף לאחיו וצערם

ואם תאמר: מה ראה יוסף הצדיק להתעולל ולהתנכר אל אחיו והלא נאמר עליו שהוא צדיק גמור … והוא אמר על עצמו … "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים" (בראשית לט ט). אם כל כך היה מתירא מן האלקים, שבעריות שנפשו של אדם מתאוה להם כבש את יצרו, על עלבונו לא היה יכול למחול? ונקם ונטר לאחיו והעליל עליהם להרשיעם, וחס וחלילה לצדיקים שישלחו בעולתה ידיהם. ואם כן איך עשה זה הדבר.¹⁵

ספר העיקרים מאמר רביעי פרק יג

ונאמר שפעמים רבים יודעין בני אדם שעונותיהם גורמין יסוריהן, ועם כל זה צועקים וקוראין תגר על משפטי השם … ועל כיוצא בזה אמר שלמה: "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט ג'), כמו אחי יוסף שאמרו: "מה זאת עשה אלהים לנו" (בראשית מב כח), עם היותם אומרים: "אבל אשמים אנחנו וגו' " (בראשית מ"ב כ"א), ואין צורך לדבר בכיוצא באלו.¹⁶

ספר אבודרהם סדר תפלת יום הכיפורים ד"ה אבל אנחנו ואבותינו חטאנו

יש מפרשים "אבל" כמשמעו: אלא חטאנו. ויש מפרשים כמו (בראשית מב, כא) אבל אשמים אנחנו, כלומר, באמת חטאנו. "אנחנו ואבותינו" – על שם: "וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ" (נחמיה א ו) – על שם: "וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם" (נחמיה ט ב) וכתיב: " …ּ כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וכו' " (ירמיהו ג כה).¹⁷

שבת שלום וחודש טוב

והלל ואורים על הניסים של חנוכה

מחלקי המים

מים אחרונים: נראה שנשארנו עם השאלה מדוע לא נענה יוסף לאחיו כבר בשלב זה, לפחות לשיטת רוב הפרשנים שחרטת האחים הייתה כאן מלאה וכנה)? האם התעקש על קיום החלומות? האם רצה קודם לכן לראות את בנימין? האם חשב שהם צריכים עוד תיקון? ואיפה ייסורי אבא שהוא שואל עליו כל הזמן? על כך ניסינו לענות בדברינו מדוע לא שלח יוסף לאביו בפרשת ויגש.