מים ראשונים: ידועה שאלתו של רמב"ן מדוע לא שלח יוסף מסר לאביו כל אותם 22 שנים שהיה במצרים, בפרט מאז שהתמנה למשנה למלך והיה בידו לעשות. כבר הזכרנו שאלה זו ומקצת מהתשובות עליה בדברינו היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בפרשה זו וכן בדברינו מסע יעקב בדרכו חזרה לארץ בפרשת וישלח, והגיעה השעה לכנס את כל התשובות הידועות לנו לגיליון אחד, גם אם נחזור על דברים שכבר כתבנו. וכל היודע תשובות נוספות, אנא יחיש שמועתו אלינו ויבוא על שכרו משלם. חשוב לציין שבדף זה נעזרנו, בין השאר בדף של נחמה לייבוביץ דברי יוסף לאחיו, פרשת מקץ תש"ז ובמקורות נוספים שנזכיר להלן.
רמב"ן בראשית מב ט – קיום החלומות
"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם" (בראשית מב ט) – עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י.1 ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת. כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים. כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר. ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה.2 …….. וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות. כי יש לתמוה: אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו? כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו! … אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבואו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.3
אברבנאל בראשית פרק מא – קיום החלומות מוטל על הקב"ה, לא על החולם
והרמב"ן כתב שזכר את החלומות וראה שלא נתקיימו עדיין והשתדל בקיומם, כי ידע כי עכ"פ יתקיימו. וכבר כתבתי שלא היה קיומם בהשתחוואה הגשמית, כל שכן שאף שיכירוהו יתקיימו בהיכנעם והשתחוותם לו מפני גדולתו. ועוד שקיום החלומות היה מוטל על הקב"ה לא על יוסף החולם.4
עקידת יצחק בראשית שער כט, פרשת מקץ – ייסורי הצדיקים
והוא מה שראוי לחבר אל זה הספור והוא למה לא הודיע יוסף לאביו את כל כבודו שם כי יש לאל ידו להניחו מרגזו ומעצבו וכל שכן בשנות הרעב להציל ממות נפשו ולחיותו?! ותמהני ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שעשה כדי שיתקימו חלומותיו כי מה תועלת לו בשיתקיימו? ואף כי יהיה תועלת לא היה לו לחטוא כנגד אביו, אבל היה לחשוך עצמו מחטוא לו. והחלומות, העוֹשָׂם יגיש פתרונם. גם שתראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו שהרי הם הדברים אשר יעשו שלא מדעת הבעלים.5
ספורנו בראשית מב ט – סמל לעתיד לבוא
"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם". זכר להם את החלומות שבחלום האלומות היו כולם משתחוים ושאלומתו קמה וגם נצבה שלא נפלה אחר שקמה. ולכן רצה שיבואו כולם ויבשרם ויתקיים בו ענין "וגם נצבה". וזה בזכות שיהיה הוא רמז לגואל העתיד על דרך "יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג יז),6 כאמרו: "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד" (הושע ב, ב), ויתקיים בהם ענין וגם נצבה, כאמרו: "מלכו די לעלמין לא תתחבל" (דניאל ב מד).7
פירוש ריב"א בראשית פרק לז פסוקים ה-ח – החלום הנסתר8
"ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו וגו' … ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו וגו' ".9 אומר הרב ר' אליקים שלכך לא פירש הכתוב החלום, לפי שלא נתקיים כמו האחרים, וזהו שנאמר: "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" – חלום זה שלא נתפרש וחלום האלומות, הרי כאן ב' חלומות. ויש מפרשים שחלום הזה שלא נתפרש הוא שפרש"י בפרשת ויחי: "י' נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו' ".10 וקצת תימה למה לא נתפרש כאן כמו האחרים וצריך עיון.11
בכור שור בראשית לז כו – הייתה שבועה בין האחים ויוסף
"מה בצע כי נהרוג את אחינו" – אמר יהודא: למה נעשה עון זה להמיתו ולא נהנה כלום במיתתו? מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כל כך, ונהנה, וגם לא נראה אותו עוד, ולא יקניט אותנו. ונראים הדברים: שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבוא עוד אל בית אביו, ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי, ושהוא נמכר. ולא יאמר לשם12 שהוא מבני יעקב, בשום סימן ולא בשום ראייה. וכן עשה, שמוטב היה לו לעשות כן, ולא שימות בידם. דאי לא היה כן, כשהיה גדול בבית אדוניו, וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים, שבע שני השבע ושתים מן הרעב, למה לא שלח לאביו לאמר: "הנני כאן במצרים"? הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו! אלא ודאי נשבע להם.13
דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית מב א – חשש מפירוק בית יעקב
וגם יוסף למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים? אלא שהטילו חרם ביניהם וגם שתפו להקב"ה וליוסף נמי השביעו שלא לגלות והכתוב מוכיח דכתיב: "הוציאו כל איש מעלי שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה.14
ויש אומרים, כי כשהיה עבד לא רצה להגיד לו כי יותר היה מצערו וכן כשהיה בבית הסוהר. וגם כשהיה מלך לא יאמין לו כי אפילו לבסוף כשספרו לו אחיו לא האמין כדכתיב: "ויפג לבו כי לא האמין להם". ועוד אם היה מגיד לאביו היה ירא שמא ישמעו אחיו ויבהלו ויברחו זה לצפון וזה לדרום מרוב פחד שייראו שיהרגם ונמצא אביו מצטער עליהם וגורם צער גדול לאביו. ולכך המתין עד שבאו אחיו אצלו ונתגלה להם תחלה ופייסם בדברים ושאין בלבו עליהם ואמר להם לבשר לאביהם וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים.15
אור החיים בראשית מה כו – לא לבייש, לא להלבין פנים
וראיתי לתת לב בענין יוסף: איך לא חש על צער אביו כמה שנים? והן אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו? … ולמה לא שלח לבשרו? ותגדל עוד הקושיא על ימי הרעב שהיו עוברים ושבים מארץ מצרים לארץ כנען ולא חש על צערו, ועוד מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו תיכף ומיד?16
והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים שגזר הגוזר, רבים הם שהיו צריכין להיות כן.17 האחד, לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שימש אביו וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול, מה שלא היה כן אם היה יורד קודם וכמה פרטים שנמשכו. אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר.18
ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו. ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם.19
ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר גדול והלכה לה חששה ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו והוא על דרך אומרם ז"ל: "מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו" (בבא מציעא נט א)20 וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב וסבל שיישאר אביו בצערו מלביישם.21
כלי יקר בראשית כח י, פרשת ויצא – מידה כנגד מידה
לפי שמצינו שיעקב נענש על אותן עשרים ושתים שנה שלא קיים בהם מצות כיבוד אב ואם. ויש להקשות: הלוא הלך ברשות אביו ואמו ובמצוותיהם ולמה נענש על כל אותן הימים? כי אף אם תמצא לומר שעבר על מה שאמרה אמו (שם כז מד) וישבת עמו ימים אחדים, מכל מקום למה נענש על כל הימים?
אלא ודאי לפי שאביו אמר לו: "קום לך פדנה ארם", התיר לו לילך אבל לא לצאת מכל וכל! כי כל ההולך ודעתו לחזור או שעדיין מחשבתו משוטטת שמה, נקרא הולך ולא יוצא. והוא לא כן עשה, אלא: "ויצא יעקב" – מכל וכל, כאילו שכח כל בית אביו ואמו. על כן נענש בכיוצא בו, שבן אחד מבניו והוא יוסף לא כיבדו עשרים ושתים שנה, ולא זכר בו יוסף וישכחהו,22 כמו שנאמר: "כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי". וידע יוסף כי מאת ה' היתה זאת, על כן אמר נשני אלהים. אבל הוא בצדקתו היה לו חשק ורצון להיות לו בית אביו תמיד לזכרון נגד עיניו. ולא יכול "כי נשני אלהים".23
רש"ר הירש בראשית פרק מב פסוק ט – בניית בית יעקב
עלינו לנסות לבאר את הנהגת יוסף מתוך הכתוב. היה מתקבל על הדעת שיתודע אליהם מיד – ולו רק למען אביו – ומה גם שכבר ראה בכל השגחה אלוהית, שכבר למד לתת תודה לאסונו ולחטא אחיו… כמו כן יוסף שפיקח היה, מן הנמנע שהאמין שעליו להעמיד את עצמו לשירות חלומותיו. אם יש חשיבות לחלום, יש להשליך את הגשמתו על מי ששלחו.24
אילו רצה יוסף לעמוד מול אביו ואחיו כְּשַׂר … אילולי דאג לחזור אל חיק משפחתו כבן וכאח, לא היה זקוק לכל התחבולות הללו … (אבל) הוא נאלץ תחילה לחולל תמורה בשתיים: להביא לידי שינוי בדעתו על אחיו, אך בעיקר בדעת אחיו עליו. דעותיהם זה על זה חייבות להשתנות בתכלית למען ישרור ביניהם יחס לבבי הדוק; שאם לא כן גם אילו הוחזר אל משפחתו מבחינה חיצונית, היה הוא אבוד ממשפחתו, ומשפחתו אבודה ממנו.25
אך הדבר השני, והוא היה אולי חשוב עוד יותר: יוסף זכר איך על יסוד חלומותיו חשדו בו בתאוות שלטון, עד כי ראו סכנה צפויה לעצמם, וראו את עצמם זכאים גם לבצע פשע, כביכול להגנה עצמית.26 … היה … הכרח גמור שיכירו אותו באופיו האמיתי … יידעו מניסיונם שיש לאל ידו לעשות בהם ככל העולה על רוחו. אם למרות זאת יעשה עמהם חסד ויגמול להם טובה תחת רעה, הרי יוכל לקוות שיירפאו מדמיונותיהם המוטעים.27
כללו של דבר, בשעה שיתוודע אליהם כיוסף, חייבות עיניהם להיפקח, ושני הצדדים יעבירו מלבם את כל זכרונות העבר; רק כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח … שיקולים אלה הם שהניאו את יוסף מלשלוח הודעה לאביו בשנות אושרו. מה בצע ליעקב לזכות בבן אחד ולשכול תחתיו עשרה, ולראות מתיחות ואיבה שרויות בין בניו?! אך למטרה גדולה זו הוא נזקק לכל התחבולות הללו וכו'.28
של"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור – גזירה מגבוה
… וזהו הענין שכ"ב שנה לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי, כי יד ה' עשתה זאת. והוא אחד משני דרכים, או רוח הקודש שרה על יוסף וצוה לו שלא יודיע את אביו שהוא חי, והוצרך יוסף לקיים צווי המקום, כי הוא ואביו חייבים בכבודו יתברך. או היה בהכרח שלקח הקב"ה הבחירה מיוסף שלא יבחר בדבר זה להודיע לאביו, ואין בזה אשם ליוסף כי היה מוכרח מהשם יתברך, והשם יתברך עשה לכפרה ליעקב.29
גישת הרב יעקב מדן – תיקון ואיחוי התפרים
אפשר שיוסף היה מוטרד מחטאם הנורא של אחיו ומעתידו של בית ישראל לא פחות משהוטרד מגורלו האישי. מאז נמכר – החל לבנות, במקביל לבניין חייו האישיים, גם את תהליך איחודה של המשפחה. איחוד זה – ראוי שלא ייכפה על אחיו מאונס, אלא ייגרם מתוך רצון ואהבה. לו יוסף היה שולח שליח לאביו ומבשר לו שעוד עודנו חי – יעקב אמנם היה ודאי פודה אותו ממצרים ומכניס אותו למשפחה כבן-חורין, אך הוא היה נותר שנוא על אחיו בני לאה, ואין מי שיערוב שהם לא ינסו שוב להיפטר ממנו. יוסף לא חפץ באיחוד כזה, אלא באיחוד מכוח חרטת אחיו על חטאם ומכוח תשובתם השלמה.30
הצעת הרב יואל בן נון – יוסף הבין (בטעות) שהוא שולח מבית אביו
יוסף ייחס את כל אשר קרה לו לקב"ה, גם בקריאת שמות בניו, וגם בדבריו לאחיו כשלא יכול עוד להתאפק, וגם בדבריו לאחיו אחרי מות אביו. יוסף הבין שהוא שולח מבית אביו – כמו בן האמה מבית אברהם, כמו בני קטורה – וחשב שקב"ה גרם לכך, אם באמירה מפורשת ליעקב, ואם באופן שהדברים התרחשו. מי שנשלח אל אחיו על ידי אביו כממונה על "שלום אחיך" … מי שהגיע עד דותן, הושלך לבור ונמכר לעבד במצרים, ככל הנראה שולח מבית אביו בידי קב"ה. מכאן התנכרות יוסף לאחים, גם כאשר שמע את דברי החרטה שלהם, וגם אחרי שהשתחוו לו (גם בשם אביהם), ורק רצה להביא אליו את בנימין אחיו. ברגע ששמע יוסף מיהודה, שאביו חושב שהוא נטרף, אבל אינו בטוח לגמרי בכך כי "לא ראיתיו עד הנה", הבין יוסף שהוא חי בטעות ביחס לאביו, וכי מעולם לא שולח מבית אביו. או אז "לא יכול יוסף להתאפק" עוד, וגילה את הסוד. הקב"ה שם בפי יהודה את המילים שישברו את חומת הטעות הכפולה – זו של יוסף וזו של יעקב. בזכות נכונותו של יהודה להיות עבד לשליט במצרים (יוסף!) וכפרת "עון עבדיך", זכה יהודה לאחד מחדש את המשפחה. וגם זה בא מאת הקב"ה!31
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: הנה כי כן, בסערה הכללית של סיפור יוסף ואחיו, מעלה רמב"ן שאלה ערכית-אנושית מעניינת (שהמדרשים וחז"ל כלל לא התעכבו עליה ומעניין מדוע) – שאלה שזכתה לתשובות הרבה ובמנעד רחב ביותר: מגזירת שמים ורצון ה' (גם במחיר סילוק כח הבחירה שניתן לאדם), דרך ייסורי הצדיקים, איחוי הקרעים בדרך של פיוס, מסע חינוכי, שבועה וחרם, סמל לעתיד לבוא וכו', ועד שיוסף בחר מרצונו להתנתק מבית אביו. ובעולם הישיבות נהוג לומר שאם יש 'תוספות' ששואל שאלה ואח"כ נותן תירוץ: "ויש לומר", ואחריו עוד תירוץ: "ועוד יש לומר", ואחריו עוד ועוד – תירוצים הרבה, סימן שהשאלה מצוינת. ועוד אומרים שגם אם 'תוספות' לא מגיעים לתשובה וחותמים ב"צריך עיון", יש תוספות אחר שבא מיד לאחריו והלימוד נמשך והמים ממשיכים לנבוע. שנזכה להמשך גשמים בעיתם.