פרשות השבוע

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: (במדבר כז א).¹

מסכת שמחות פרק ח הלכה יד – זכו בנות צלפחד

… ולא עוד, אלא שישב עליו ודרש: מגלגלין זכות על יד זכאי. ראוין היו ישראל ליגאל ממצרים אילולי² עמדו משה ואהרן, שנאמר: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ראוין היו ישראל לקבל את התורה אילולי עמדו משה ואהרן במדבר, שנאמר: "יצפן לישרים תושיה". ראויה היתה פרשת שופטים ליאמר אילולי עמד יתרו.³ ראויה היתה פרשת פסח שני ליאמר אילולי עמדו טמאים. ראויה היתה פרשת נחלות ליאמר, אילולי עמדו בנות צלפחד.⁴

מסכת שבת דף צו עמוד ב – מי היה צלפחד

תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' " (במדבר טו לב) ולהלן הוא אומר: "אבינו מת במדבר" (במדבר כז ג), מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק.⁵ … אלא מהיכא הוה? – מ"ויעפילו" הוה.⁶

מסכת בבא בתרא קיח ע"ב – צלפחד לא מאס בארץ

אבינו מת במדבר – זה צלפחד, והוא לא היה בתוך העדה – זה עדת מרגלים, הנועדים על ה' – אלו מתלוננים, בעדת קרח – כמשמעו.⁷

מסכת בבא בתרא קיט ע"א – נתעלמה הלכה ממשה

וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו. וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן; ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה, שנאמר: "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד), אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות. וראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו; ללמדך שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.⁸

בבא בתרא קיט ע"ב, קכ ע"א – כולן ביחד

תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן … תנא דבי רבי ישמעאל: בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ותהיינה, הויה אחת לכולן.⁹

ילקוט שמעוני פרשת פינחס רמז תשעג – משלימות ומותירות את משה ללא מענה

"ותקרבנה בנות צלפחד" – חמישתן אמרו חמשה דברים. הראשונה אמרה: "אבינו מת במדבר". השניה אמרה: "והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח". השלישית אמרה: "כי בחטאו מת" הוא המקושש. הרביעית אמרה: "ובנים לא היו לו". החמישית אמרה: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" וכל הפסוק.¹⁰

אמר משה: אי אפשר לבת לירש. אמרו לו: למה? אמר להם: שאתם נקבות. אמרו לו: וכה אמרת משה רבנו הואיל שהזכר יורש, תתייבם אמנו לאחי אבינו שתוליד זכר שיירש. אמר להן משה: אי אפשר להתייבם הואיל שיש לה בנות. אמרו לו: מה הוא זה שאתה עושה משה רבינו? שנירש את אבינו – אין אנו בנים. שתתייבם אמנו – אנו בנים. אותה שעה סלקו את משה.¹¹ כיון ששמע משה כן, מיד: "ויקרב משה את משפטן לפני ה' ".¹²

אברבנאל פרשת פינחס – למה לפני משה, אלעזר וכל העדה

"ותקרבנה בנות צלפחד וגו' " – לפי שנמנו כל שבטי ישראל למשפחותיהם … ואמר יתברך על זה המנין "לאלה תחלק הארץ", התעוררו בנות צלפחד שהיו ממשפחות מנשה לבקש על נחלת אביהם … ואמרו: "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה", מורה שהבנות האלה הלכו בראשונה לפני משה. ואמרו לו: אדונינו, לדין באנו, והוא השיבן: הלא נתתי לישראל שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. לכו לפניהם ומה תבקשו ממני בדבר המשפט? והמה הלכו לפני אלעזר הכהן כי אהרן כבר היה מת והשיבן כזה המאמר. והלכו לנשיאים ושרי העדה ואמרו אליהם טענתם והם השיבו: הדבר הזה הוא מכלל הדבר הקשה ואנחנו לא שמענו משפטו. לכו אל משה כי כן כתיב: "כל הדבר הקשה יביאון אל משה". וכאשר ראו הבנות ההמה כי שומע אין להם, זה היה אומר: לכו לשרים, והם היו אומרים: לכו אל משה, התחכמו בעצמם וחכו עד אשר היו כולם, רוצה לומר: משה ואלעזר והנשיאים ושרי העדה נקבצים יחד פתח אהל מועד, ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר ולפני הנשיאים ואמרו בפני כולם טענתם, לאמר: ראו עתה מי הוא הראוי לדון בזה וישפטהו.¹³

מדרש תנחומא פרשת פינחס סימן ח – למה נעלמה ההלכה ממשה?

"ויקרב משה את משפטן". יש אומרים שהפליא ממשה. שיש צדיקים שנתגאו בדברים של מצוה והתיש הקב"ה כחן. את מוצא שאמר דוד: "זמירות היו לי חוקיך" (תהלים קיט נד), שקלות ורגילות עלי כזמירות. אמר לו הקב"ה: חייך, שסופך לטעות בדבר שהתינוקות של בית רבן יודעין בו. בשעה שהעלה הארון טעה ונתנו על העגלה, שנאמר: "ויביאו את ארון ה' ויתנו אותו אל העגלה חדשה" (שמואל ב ו ג). תלה הארון באויר נשמטו הפרות מתחתיו. קרב עוזא לסמכו … מיד: "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה" (שם שם ח). אמר לו הקב"ה: לא אמרת "זמירות היו לי חוקיך"? לא למדת: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז ט)?¹⁴

וכן משה, על שאמר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" (דברים א), התיש הקב"ה כוחו. משל לשולחני שאמר לתלמידו: אם יבואו לך סלעים לפרוט – פרוט. אם תבוא מרגליות הביאה לי.¹⁵ באת אצלו חוליא אחת של תינוקות, הוליכה לרבו. הלך רבו להראותה לאחר. אף כך, אמר משה: "הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתין". באו בנות צלפחד והפליא ממנו, שנאמר: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". "כן בנות צלפחד דוברות" – כך הוא הדין. א"ל הקב"ה למשה: לא כך אמרת "הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי"? הדין שאין אתה יודע – הרי הנשים יודעות אותו.¹⁶

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מ – אשרי מי שהקב"ה מודה לדבריו

ומודה על האמת זה משה, שנאמר: "וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא י כ). הקב"ה הודה על האמת, שנאמר: "כן בנות צלפחד דוברות" (במדבר כז ז) – "כן מטה בני יוסף דוברים" (שם לו ה) – "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" (שם יד כ). מכאן אמרו חכמים: אשרי מי שהקב"ה מודה על דבריו.¹⁷

במדבר רבה כא יד – משה בעקבות בנות צלפחד?

"וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כז יח) – בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו גמרא ערכין לב ע"ב: "דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה י), בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן; יכול היו עליה והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל יושביה", בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין!". פתח המקור התנאי בביטול היובל עקב גלות שבטי עבר הירדן המזרחי וסיים, בדברי האמוראים ופירושם, שהיובל בטל כאשר השבטים מעורבבים ואינם יושבים 'כתיקונם'. אם כך, אזי בנות צלפחד שחידשו שבת לא רק יורשת אלא יכולה להינשא לאשר חפץ ליבה ואין הירושה שהביאה חוזרת ביובל, אולי הן שגרמו שדין היובל פקע הרבה לפני גלות שניים וחצי השבטים. ביטול היובל אירע במרוצת הדורות, בהם התערבבו נחלות השבטים עקב 'בנות יורשות' ונישאות באשר יישאו, בפרט אם נאמר שט"ו באב הוא חג קדום מימי תקופת השופטים. ראו דברינו יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה בט"ו באב.¹⁹