פרשות השבוע

מים ראשונים: בספר דברים חוזרים תיאורי אירועים ומצוות שנזכרים כבר בחומשים הקודמים. לא לחינם נקרא ספר זה בשם משנה תורה (Deuteronomium בלטינית, "חוק שני"). אחד האירועים החוזרים ונשנים בספר דברים היא פרשת מינוי הדיינים עליה הרחבנו לדון בפרשת יתרו. נראה אם יש מקום להוסיף ולדרוש בנושא זה גם בפרשה זו.

 

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: (דברים א יב-טו).¹

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם: (שמות יח כא-כג).²

לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: … וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: (במדבר יא יד-יז).³

 

אברבנאל דברים פרק א – איפה עצת יתרו?

… באמרו: "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר". והמאמר הזה יקשה … ממה שייחס⁴ הענין הזה לעצמו, שהתעורר למנות שופטים מפני טרחו ועמלו. והנה בפרשת יתרו התבאר שמשה לא התעורר אליו מעצמו, אבל שיתרו חותנו עוררהו עליו. והוא מן הפלא איך אדון הנביאים שנחכם מכל האדם איך לא נפל בזה מעצמו בהיות הדבר מבואר שנבול יבול ולא יוכל עשהו לבדו, עד שהוצרך לזה עצת יתרו. ואם הוא לבדו למדו בזה והדריכו בעצה נכונה ,למה לא ייחס בכאן הדבר לאומרו ולא ייחסהו לעצמו.⁵

רמב"ן דברים א יח – הכל על פי הגבורה

והטעם להזכיר זה כאן, כי בידוע שזה הענין עצת יתרו והוא אמר למשה: "היה אתה לעם מול האלהים" (שמות יח יט) – שיתפלל עליהם בעת צרתם. ואמר לו: "והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו' " (שם כ) – שילמדם הוא התורה. אך במשפט נתן לו עצה שימנה שופטים לסייעו, וכבר פרשתיו שם (בפסוק כ). ולכן ספר בכאן, כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו ויעש כל אשר אמר.⁶ ולא הזכיר משה עצתו בכאן, ולא אמר דבר בשם יתרו אשר אמר.⁷ ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל, לענוותו.⁸ או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה "כי אשה כושית לקח" (במדבר יב א). ויתכן שהטעם, מפני שנמלך בשכינה ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא.⁹

דברים רבה א י, פרשת דברים – אנשי חיל מכל ישראל

"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א יא). הלכה: אדם מישראל שנתמנה חכם או דיין על הציבור, מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו? כך שנו רבותינו: "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד", שנאמר: "והוא באחד ומי ישיבנו" (איוב כג יג) …¹⁰ רבותינו אומרים: בוא וראה, בשעה שנתמנה משה על ישראל אמר להן: איני יכול לישא את משאכם לעצמי, אלא מנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו' ".¹¹ אמר רבי ברכיה בשם רבי חנינא: צריכים הדיינים שיהא בהם שבע מדות, ואלו הן: חכמים ונבונים וידועים, וארבע כמה שכתב להלן: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח) – הרי שבע. ולמה לא נכתבו שבע כאחת? שאם לא נמצאו משבע, מביא מארבע, ואם לא נמצאו מארבע, מביא משלוש. ואם לא נמצאו משלוש מביא מאחד, שכך כתיב: "אשת חיל מי ימצא" (משלי לא).¹²

גמרא עירובין דף ק עמוד ב – יודעי בינה

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה – הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן. דאילו בדורו של משה כתיב: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידעים לשבטיכם", וכתיב: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים", ואילו נבונים לא אשכח.¹³ ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם" (דברי הימים א יב לג).¹⁴

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי – גדולה בינה מן התורה

בי"ת¹⁵ – בו בינה לכל נברא, בו בינה לכל יצור, בו בינה לכל נפש, בו בינה לכל נשמה, בו בינה לכל רוח. שאלמלא בינה, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" (פ' דברים). באותה שעה אמר להם הקב"ה לישראל: בני! הבו לכם בעלי בינה להיות ראשים עליכם.¹⁶ מיד הלך משה והיה מחזיר בכל משכנותיהם של ישראל לבקש מהם בעלי בינה ולא מצא, שנאמר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים" (שם) ולא מצא נבונים.¹⁷ מכאן אתה למד שגדולה בינה לפני הקב"ה יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים וכתובים ושונה משנה ומדרשים, הלכות ואגדות, שמועות ותוספות מושבות ומעמדות והגדות וכל סדרי בראשית, ואין בו בינה, אין תורתו שוה כלום, שנאמר: "ובינת נבוניו תסתתר" (ישעיה כ"ט).¹⁸

מדרש תנאים לדברים א יג – איש, חכם ונבון

מה תלמוד לומר אנשים? – בחתיכה ובפסיפס.¹⁹ אנשים ותיקים וכשרים.²⁰

חכמים ונבונים – זו שאל אריוס²¹ את ר' יוסי, אמר לו: איזה הוא חכם? אמר לו כל המקיים תלמודו.²² אמר לו: והלא אינו אלא נבון?²³ אמר לו: והלא כבר נאמר "נבונים".²⁴ אמר לו: מה בין חכם לנבון? אמר לו: חכם דומה לשולחני עשיר, שאם הביאו לו לראות – רואה; ואם לאו מוציא משלו ורואה. ונבון דומה לשולחני עני, שאם הביאו לראות – רואה. ואם לאו – יושב ותוהה.²⁵

רש"י דברים פרק א פסוק יג – נבון עדיף על חכם

נבונים – מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי: מה בין חכמים לנבונים? – חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות – רואה, וכשאין מביאין לו – יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות – רואה, וכשאין מביאין לו – הוא מחזר ומביא משלו.²⁶

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות יח כא – שמינית מהעם הים חכמים ושרים

שרי אלפים – … שהיו כל השרים שמונה ושבעים אלף ושש מאות (סנהדרין יח א). כי שר האלף הוא הגדול שבהם, ותחת ידו עשרה שרים משרי המאות, ותחת יד שר המאה שני שרים משרי החמישים, ותחת יד שר החמישים חמשה שרים משרי העשרות. והנה הזכיר בפרשת אלה הדברים: אנשים חכמים וידועים (דברים א טו). והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים.²⁷

ספרי דברים פרשת דברים פיסקא טו – אשריכם שנתמנתם על בני האבות

"ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים ונבונים וגו' " … משכתים בדברים. אמרתי להם: אשריכם על מי אתם באים להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב. בני אדם שנקראו אחים ורעים, כרם חמדה ונחלה, צאן מרעית וכל לשון חיבה.²⁸ אנשים חכמים וידועים – זו אחת משבע מדות שאמר לו יתרו למשה.²⁹ הלך ולא מצא אלא שלושה: אנשים, חכמים, וידועים.³⁰

מדרש שמואל (בובר) פרשה ב סימן ז – לשמו של הקב"ה

"ונתת לאמתך זרע אנשים". אנשים – נבונים, היך מה דאת אמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" (דברים א יג). אנשים – נביאים, היך מה דאת אמר: "וישארו שני אנשים במחנה" (במדבר יא כו). אנשים – גדולים, היך מה דאת אמר: "והאיש בימי שאול זקן בא באנשים" (שמואל א יז יב). אנשים – צדיקים, היך מה דאת אמר: "ועמך כולם צדיקים" (ישעיהו ס כא). אמרו לחנה: למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים וגדולים וצדיקים? אמרה להן: שהן לשמו של הקב"ה. אמר רבי לוי: לאחד יושב ועושה עטרה למלך. עבר אחד וראהו, אמר לו: מה אתה עושה? אמר לו: עטרה למלך אני עושה. אמר לו: כל מה שאת יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות, קבע בה. למה? שהיא עתידה להינתן בראשו של מלך. כך אמרו לחנה: למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים גדולים וצדיקים? אמרה להן: שהן לשמו של הקדוש ברוך הוא.³¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת שלח לך – המרגלים היו אנשים חכמים ונבונים

שמא תאמר לא שלח הגונים? תלמוד לומר: "שלח לך אנשים". ואומר: "בחר לנו אנשים" (שמות יז). ואומר:  "והאיש בימי שאול זקן בא באנשים" (ש"א יז). ואומר: "ונתת לאמתך זרע אנשים" (שם א). מלמד שאנשים חכמים ונבונים היו, אלא שעשו עצמם כסילים, שנאמר: "ומוציא דבה הוא כסיל" (משלי י).³²

רמב"ן דברים א יג – ניכרים כראויים להיות שופטים

"וידועים לשבטיכם" – שהיו ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאי זה שבט הוא,³³ אבל אתם מכירים אותו שגדלתם אותו, לשון רש"י מספרי (דברים יג). ואם כן, יהיה "לשבטיכם" קשור עם "וידועים".³⁴ אבל על דרך הפשט טעמו: הבו לכם לשבטיכם אנשים חכמים.³⁵ ועל דעתי, טעם "וידועים" שהם ידועים לשופטים, כלומר שמעלתם ידועה ונכרת למנותם בה שופטים. וְכָּלָל מעלות השופטים במילת "וידועים", כי השופטים צריכין להיות אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע כאשר אמר יתרו. ואלה היו ידועים לשופטים מתחילה, כי היו הכל אומרים ראוי זה להיות שופט.³⁶

תרגום כתר יונתן דברים א יג, טו – נבונים מרעיונותיהם וממחשבותיהם

זמנו לכם אנשים חכמים נבונים מרעיונותיהם [ממחשבותיהם] ובעלי ידע לשִׁבטיכם ואמנם ראשים עליכם: … ואקח את ראשי שִׁבטיכם ומשכתים בדִברי אנשים חכמים ובעלי ידע, ונבונים מרעיונותיהם לא מצאתי.³⁷

מסכת מנחות דף סה עמוד א – תכונות חברי הסנהדרין

אמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן!³⁸

שבת שלום

ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלים

מחלקי המים

 

מים אחרונים 1: כנגד המדרשים לעיל בדבר התכונות הנדרשות מהדיינים: הדרישות לכתחילה וההסתפקות בדיעבד ב"אנשי חיל", בא פירוש אברבנאל בפרשת יתרו שמות יח שמדגיש שכנגד עצת יתרו "שימנה אנשים יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע בחשבו שישפטו באומר (אומד?) וסברא … משה אמר: אנשים חכמים וידועים. וכן בספור המעשה אמר: ויבחר לו משה אנשי חיל מכל ישראל ולא זכר יראי אלהים ולא אנשי אמת ושונאי בצע, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם השם". עפ"י פירוש אברבנאל חזקה על שלומי אמוני ישראל שהם אנשי אמת ושונאי בצע, היינו אנשים ישרים והגונים, רק עדיין צריך שיהיו חכמים ונבונים. וכל זה בהסתמך על דברי הקטרוג של קרח למשה: "כי כל העדה קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה' "! ראו דברינו כולם קדושים בפרשת קרח שם הבאנו מגוון דעות של גדולי ישראל לאורך הדורות שמסתמכים לטובה על דברים אלה של קרח. זכה קרח.

מים אחרונים 2: אם נחזור לפסוקי המקרא שהבאנו בראש הדף, יש לשים לב להבדל הגדול הבא. בפרשתנו, משה נעזר בראשי השבטים בבחירת השופטים מכל שבט, ככתוב: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". ואילו בפרשת יתרו, הכל בידי משה ומונחת "מלמעלה:, ככתוב: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם". ונשאיר לשואבי המים לדון בעניין זה ולחקור מי מפרשני המקרא התייחס להבדל "פעוט" זה.