פרשות השבוע

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה: (במדבר כא א-ג).¹

וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח … כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם: וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה: (במדבר יד מ-מה).²

וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה: וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה: וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם: וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם: (דברים א מא-מו).³

 

רש"י במדבר פרק יד פסוקים מ-מה – העפלה של האפלה

אל ראש ההר – והוא הדרך העולה לארץ ישראל: הננו ועלינו אל המקום – לארץ ישראל: אשר אמר ה' – לתתה לנו שם נעלה: כי חטאנו – על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה: והיא לא תצלח – זו שאתם עושין לא תצלח: כי על כן שבתם – כלומר כי זאת תבוא לכם על אשר שבתם וגו': ויעפילו – לשון חוזק … ומדרש תנחומא מפרשו לשון אופל, הלכו חשכים שלא ברשות:⁴ ויכתום – כמו: "ואכות אותו טחון" (דברים ט כא)⁵ – מכה אחר מכה: עד החרמה – שם המקום נקרא על שם המאורע.⁶

חזקוני במדבר יד מג – העונש גם אחרי ארבעים שנה?

"כי על כן שבתם" שהרי בשביל כך שהמרגלים הפחידו אתכם מן הכנעני והעמלקי העומדים שם. "שבתם מאחרי ה' " ויראים אתם ליכנס לארץ ואין אתם בוטחים בו. ובשביל כן לא יהיה עמכם אם תעברו את פיו ללכת להילחם עד לאחר ארבעים שנה.⁷ דבר האחר: סרסהו:⁸ על כן כי שבתם.⁹

רד"ק תהלים פרק קו פסוק כז – חטא לדורות רחוקים

"ולהפיל זרעם בגוים", זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר "להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וגו' ". וכן אמר ביחזקאל: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות" (כ כג). והנראה בעיני כי זה הוא מה שאמר: "וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה" (במדבר יד מה). וכן מה שאמר (שם כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו' וַיִּשְׁבְּ ממנו שבי", זהו לזרותם בארצות.¹⁰

ובמדרש (תנחומא שלח יב), כי מה שאמר ולהפיל זרעם בגוים על העתיד אמר, שגזר על זרעם להיותם גולים מארצם ולזרותם בארצות, זהו שאמר (דברים ד כה-כז): "כי תוליד בנים ובני בנים וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים", ואמרו (סנהדרין קד) כי מה שאמר (במדבר יד א): "ויבכו העם בלילה ההוא", ליל תשעה באב היה. אמר הקב"ה: הם בכו בכיה של חינם ואני אקבע להם בכיה לדורות, כי בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשנייה.¹¹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח הוספה – ירידה היא לכם

… "בשנאת ה' אותנו" – היו דורשים ואומרים: תדע לך שהוא שונא אותנו, מלך בשר ודם שיש לו ב' בנים, ויש לו ב' שדות, אחת שקי, ואחת של בעל,¹² למי שהמלך אוהב הוא נותן של שקי, ולאותו ששונא הוא נותן לו אותה של בעל! ארץ מצרים של שקי והיינו בתוכה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים [לתת לנו את ארץ כנען. אעפ"כ, "ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלות ההרה".¹³ "ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו" (דברים א מא מב) – סבור הייתי לעלות אתכם, ועכשיו לא תעלו – ירידה היא לכם אינה עלייה לכם. אעפ"כ, "ותחגרו איש את כלי מלחמתו" – נעשיתם כולכם אגודה אחת. "ותהינו לעלות ההרה", מהו "ותהינו לעלות ההרה"? שהיו אומרים: מטיפה לטיפה נתמלא ההין. כתוב אחד אומר "ותזידו", וכתוב אחר אומר "ותהינו", מהו ותזידו, שהזידו על הניותיו של הקב"ה.¹⁴

רש"י דברים פרק א פסוקים מא-מה – בפרשני המקרא

ותהינו – לשון (במדבר יד מ) הננו ועלינו אל המקום, זה הלשון שאמרתם, לשון הן, כלומר נזדמנתם: לא תעלו – לא עלייה תהא לכם, אלא ירידה: כאשר תעשינה הדבורים – מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים: ולא שמע ה' בקולכם – כביכול עשיתם מידת רחמיו, כאילו אכזרי.¹⁵

ספורנו דברים פרק א מה – תשובה לא שלימה כנגד השבועה

ולא שמע ה' בקולכם. מפני חילול השם שעשו שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת.¹⁶ וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה אחר שהעירו אזנם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא שבו אפילו אחר כך אלא מיראת עונש, ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר בעולם הזה. כמו שהיה הענין בקין ובשאול בדבר עמלק ובבני עלי. ולא האזין אליכם. אפילו להאריך ולא לבטל גזירת הבנים אפילו אחר מות האבות ובזה הוכיחם שלא היתה תשובתם שלמה ולפיכך לא השיגו דבר אפילו בדמעתם.¹⁷

רמב"ן דברים פרק א פסוק מה – ניחמו על חטאתם

"ותשבו ותבכו לפני ה' " – לא הזכיר שם הכתוב הבכי הזה, שאין צורך להזכירו. אבל משה הזכיר זה עתה, לשבח כי ניחמו על חטאתם. ולהגיד להם שהיה העון ההוא גדול מנשוא, כי באה עליו השבועה הגדולה, וּגְזָר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע (ראש השנה יח א).¹⁸

שבת דף צו עמוד ב – צלפחד היה מהמעפילים

תנו רבנן: מקושש זה צלפחד … דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! … אלא מהיכא הוה? – מ"ויעפילו" הוה.¹⁹

ירושלמי יומא פרק א הלכה א – הקשר למות אהרון

… מכיון שמת אהרן, נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם, הדא הוא דכתיב: "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל" [שם כא א]. מהו "דרך האתרים"? כי מת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך. ובאו ונתגרו בהם, ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות. ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות. אף הם הרגו ממנו ארבע: "לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי" [דברי הימים א כו כג].²⁰ אימתי חזרו? בימי דוד … אמרו: מי גרם לנו לדמים הללו? אמרו: על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק. וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאילו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד.²¹

מסכת תענית דף ט עמוד א

מת אהרן – נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: "וישמע הכנעני מלך ערד", מה שמועה שמע – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להילחם בישראל. והיינו דכתיב: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן".²²

רש"י במדבר פרק כא פסוק א

וישמע הכנעני – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בראש השנה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות: יושב הנגב – זה עמלק, שנאמר (במדבר יג כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר: "אם נתון תתן את העם הזה בידי": דרך האתרים – דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב): ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י לג): דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה: וישב ממנו שבי – אינה אלא שפחה אחת.²³

בראשית רבה ע ג פרשת ויצא – נדרו וקבלו שכר על כך

ארבעה הם שנדרו: שנים נדרו והפסידו ושנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד, יפתח נדר והפסיד, חנה נדרה ונשתכרה, ישראל נדרו ונשתכרו, שנאמר: "וידר ישראל נדר וגו' ". (במדבר כא ב).²⁴

משך חכמה במדבר כא ב – כיבוש בדרך הטבע ובעזרת השם

"וידר ישראל נדר וכו' אם נתן תתן את העם הזה בידי וכו' ". פירוש, דעד עכשיו היה מנהיגם בנסים, המצרים נטבעו וכיוצא בזה, ואם חלילה נטו מעט מדרך הישר, מיד היו מושפלים ומנוצחים. וכבן שסמוך על שולחן אביו שמעצמו אינו יודע דרך לפרנסתו. ולא לכבוד הוא לאומה, גם תמיד בלי מנוח, שכאשר ראה כי נסתלקו העננים – מיד בא להילחם. לכן ביקשו שיעשה השם חסד שינצחו במערכות המלחמה הטבעית, ויתראו לעיני העמים כגבור ביום קרב. וזה "אם נתן תתן את העם הזה בידי" – בדרכה של מלחמה טבעית. וכמו שעָרֵב לאחד מבית המלך כאשר ירוויח במסחר, יותר מכל מחמדי עיניו. וזה מכוון דברי הנביא (ישעיה ס יט) "והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך", פירוש, דשם הויה שמורה על ההנהגה הנסית, זה יהיה לך לאור עולם. "ואלקיך" – שזה מורה על כח כל הכוחות הטבעיים – זה יהיה לתפארתך, שגם בהנהגה הטבעית תצליח ותצא כגבור ביום קרב.²⁵

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]

כתוב: "טוב לחסות בה' מבטח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים" (תהלים קי"ח). טוב היה להם לישראל שבכל עת צרתם היו חוסים בהקב"ה והיה מושיעם. מה כתוב למעלה מן הענין? "וידר ישראל נדר ויאמר וכו' ". וכן הוא אומר (תהלים קו) וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אבל הכנענים באים בביטחונו של אדם, שנאמר: "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי". "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו' ". "אולי אוכל נכה בו ואגרשנו וגו'.²⁶

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, נשארנו ב"צריך עיון גדול" לא רק לפשר הכעס הגדול על המעפילים שניסו לכאורה לתקן את חטא המרגלים ולא ניתן בידם, אלא גם לסיבת ההנמכה אם לא התעלמות של מלחמת החורמה המתקנת של דור הבנים הנזכרת כ"פרשה קטנה" וסגורה בפרשתנו. הנמכה / התעלמות הן של משה בסקירתו בספר דברים והן של הפרשנים והמדרשים שאינם משבחים מלחמה זו, על פתחה הדרומי של ארץ ישראל.²⁷ נראה כאילו הם חוששים שמא שבח זה יעורר את השאלה המתבקשת: מדוע לא נוצלה הצלחה זו לכניסה ישירה לארץ ישראל מגבולה הדרומי? מדוע נגזר על דור הבנים מסע מפרך נוסף של מאות קילומטרים של הקפת ארץ אדום ומואב, נחשים שרפים, התרפסות לפני אדום, "ברכותיו" של בלעם שסופם חטא בעל פעור? למה לא ללכת ישר לארץ ישראל דרך הנגב שהכנעני השומר עליו סולק? האם יש כאן חזרה על תחילת פרשת בשלח: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וכו' "? הקרבה למצרים? והרי מאיפה שלא תיכנס לארץ ישראל תמיד היא קרובה למצרים! כך או כך, נראה שחלק מהחומרה ששפטו הפרשנים והמדרשים את דורות מלחמות החורמה, יסודו בנקודת המבט שלהם מתוך הגלות הארוכה שאין מי שרואה את קיצה. אילולי חטאו המרגלים והמעפילים, אולי לא גלינו מארצנו. אם אכן כך, אז רשאי וצריך כל דור ודור לקרוא פרשות אלה במשקפיים שלו.

ובאשר לשאלה למה לא נוצלה ההצלחה של מלחמת החורמה השנייה לכניסה ישירה לארץ ולמה כל ההקפה הגדולה מסביב לארץ אדום ומואב, ראו הרצאתו של הרב עמיחי גורדין כיבוש יהושע בימי התנ"ך, שמתייחס לנושא בהרחבה ומסביר את היתרונות של כיבוש הארץ מהמזרח דווקא.