פרשות השבוע

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: (במדבר א ב-ג).¹

וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי: (הושע ב א).²

במדבר רבה פרשה ב יט – סגולה חביבה לידע חשבונה

"אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם" (במדבר ב לב)³ – בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום, שהרי כתב הקב"ה חשבון ישראל ד' פעמים בדגלים: ב' פעמים בפרט וב' פעמים בכלל. ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט. להודיע כמה היו חביבין לפניו, שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה. כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים, כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין. כך היה הקב"ה שמח בזכירת מנין ישראל, לומר: כך צבאות יש לי בעולמי שעושין רצוני ומתנחם בהם.⁴

"והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה" (שם ב לג) – כשם שאמור במנין ישראל … לומר ששמחה היתה לפני המקום, לפי שהלוים לא נמנו עמהם כדי שלא יכלו עמהם בגזירה.⁵

במדבר רבה פרשה ד סימן א – גורן זו דקדק במניינה

"מאשר יקרת בעיני, נכבדת ואני אהבתיך" (ישעיהו מג ד) – אמר הקב"ה ליעקב: הרבה יקר אתה בעיני, שלכל אומות העולם לא נתתי מנין ולך נתתי מנין. משל למלך שהיו לו גרנות הרבה … והיה לו גורן אחת, ראה אותה נאה. אמר לבן ביתו: אותן הגרנות … אל תדקדק במניינם. אבל הגורן הזו חיטים נאות הן. לכך דקדק במניינן: כמה כורים יש בה, כמה שקים, כמה מודיאות⁶ יש בו. כך, המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה והגורן אלו ישראל … כולם חטים אגורי הם,⁷ שנאמר "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". לכך דקדק במניינם של ישראל. כך עשה משה – מנה אותם … שנאמר: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל".⁸

במדבר רבה פרשה א סימן יא – נשיאת ראש אם יזכו

אמר ר' פנחס אמר ר' אידי: מה כתוב בראש הספר? "שאו את ראש כל עדת בני ישראל". "רומם את ראש", "גדל את ראש" – לא נאמר, אלא "שאו את ראש". כאדם האומר לקוסטינר (לתליין): טול ראשו של פלוני. כך נתן רמז למשה: "שאו את ראש", שאם יזכו יעלו לגדולה, כמו שאתה אומר: "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך". ואם לא יזכו, ימותו כולם, כמו שאתה אומר: "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ".⁹

מסכת ברכות דף סב עמוד ב – דוד מונה את ישראל

"אם ה' הסיתך בי ירח מנחה" (שמואל א כו יט).¹⁰ אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו". מיד: "ויעמוד שטן על ישראל" (דברי הימים א כא א) וכתיב: "ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל" (שמואל ב כד א).¹¹ וכיון דמנינהו, לא שקל מינייהו כופר.¹²

יומא כב עמודים א-ב – מקור האיסור למנות

משנה: הממונה אומר להם: הצביעו. ומה הן מוציאין? אחת או שתיים ואין מוציאין אגודל במקדש.¹³

גמרא: תנא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ונימנינהו לדידהו! מסייע לר' יצחק, דאמר ר' יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה שנאמר: "ויפקדם בבזק" … "ויפקדם בטלאים".¹⁴

אמר ר' אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר".¹⁵

במדבר רבה ב יח – הכל תלוי במטרה ובצורך

"והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יִמָּד ולא יִסָּפֵר" – א"ר שמלאי: מהו הדבר הזה? מי שהוא אומר שיש להם מספר, הוא חוזר ואומר להם שאין מספר: "לא ימד ולא יספר"?¹⁶ אלא, בזמן שאין עושין רצונו של מקום, יש להם מספר … ובזמן שהם עושין רצונו של מקום, אין להם מספר … רשעים שבהם, יש להם מספר, אבל לצדיקים אשר לא ימד ולא יספר.¹⁷

דבר אחר: לפני הקב"ה יש להם מספר, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל", אבל לפני בשר ודם אין להם מספר, שנאמר: "אשר לא ימד ולא יספר".¹⁸

דבר אחר: ליתן להם גדולה ציוה הקב"ה לִמְנוֹתָם, כגון: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" (שמות ל יב), אחר מעשה העגל כדי לרומם קרנם. וכן ציוה הקב"ה למנותם כדי לעשות דגלים, שנאמר: "אלה פקודי בני ישראל" (במדבר ב לב). וכן ציוה הקב"ה למנותם לחילוק הארץ, הוי: "והיה מספר בני ישראל". אבל לענין חסרון, לא ציוה הקב"ה למנותם. ואם תאמר: הרי דוד מנאם וחסרו? הא לא ציוה המקום למנותם ולכך חסרו, ולכך נאמר: "אשר לא ימד ולא יספר".¹⁹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן ח – הרבה פעמים נמנו ישראל²⁰

אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל: אחת בירידתן למצרים, במצרים כתיב: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" (דברים י כב).²¹ ואחת בעלייתן, שנאמר: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף" (שמות יב לז).²² ואחת בפרשת כי תשא, ושנים בספר וידבר:²³ אחת בדגלים, ואחת בחילוק הארץ. ושנים בימי שאול, שנאמר: "ויפקדם בטלאים" (שמואל א טו ד), "ויפקדם בבזק" (שמואל א יא ח).²⁴ ואחת בימי דוד, שנאמר: "ויתן יואב את מספר מפקד העם" (שמואל ב כד ט). ואחת בעלייתן מן הגולה,²⁵ שנאמר: "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים" (עזרא ב סד). ואחת לעתיד לבוא, שנאמר: "עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה אמר ה' " (ירמיה לג יג).²⁶ אמר הקב"ה: בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם, ואין מי יספור אתכם, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר" (הושע ב א).²⁷

דברים רבה א יג פרשת דברים –

"ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (דברים א י-יא) … כך אמרו לו ישראל: רבינו משה, הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו: ואתה אמרת: "אלף פעמים"? אמר להם: מה שברכתי אתכם, משלי ברכתי; כשיבוא הקב"ה, "יברך אתכם כאשר דבר לכם".²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הזכרנו לאורך כל הדף את פסיקתא רבתי מספר פעמים, הן את פסיקתא י – כי תשא והן את פסיקתא יא – יהודה וישראל. שתי פסיקתאות אלה מוקדשות לפרשת שקלים ומשתיהן שאבנו מים מלוא החפניים לדף זה. הפסיקתא השנייה, יא, דנה באריכות בחטאו של דוד ודווקא היא מוכתרת בשם יהודה וישראל, שם הלקוח מתיאור השפע בימי הזוהר של מלכות שלמה, מלכים א ד כ: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים". ללמדך שנסלח לדוד, ואולי גם ללמדך שוב שחטאו היה באופן שערך את המפקד ולא בעצם קיומו.

מים אחרונים 2: מפלאי לוח השנה המתחדש בימינו היא הסמיכות של פרשת במדבר והפטרתה המזכירים את חטא דוד במניית העם, עם יום ירושלים בו דרשנו על קניית הר הבית בידי דוד בעקבות המגפה שבאה בעקבות המנייה.