פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נדרשנו באופן כללי להפטרת שבת חזון בדברינו הפורענות השלישית – חזון ישעיהו, למקומה של הפטרה זו בלוח השנה ובסדר הפרשות, למנהגים השונים סביבה ולמקצת מפסוקיה. והפעם נבקש להתמקד בשתי המילים הפותחות את ההפטרה ואת ספר ישעיהו כולו: חזון ישעיהו.

חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (ישעיהו פרק א פסוק א).¹

בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ: (משלי כט יח).²

טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם־נְבִיאֶיהָ לֹא־מָצְאוּ חָזוֹן מֵה': (איכה ב ט).³

מסכת פסחים דף פז עמוד ב

אמר רבי יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו. שנאמר: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז, חזקיהו מלכי יהודה".⁴

מסכת מגילה דף י עמוד ב

אמר ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים הוו … כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן? – מתמר. דכתיב: "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה" … משום שכסתה פניה … זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים – מדוד, נביאים – דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו. וכתיב: "חזון ישעיהו בן אמוץ".⁵

מלכים ב פרק יט פסוקים טו-כ (ובמקבילה בישעיהו לז)

וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ: הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי: … וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ: ס וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל־סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי:⁶

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפה⁷

"חזון ישעיהו" – בעשרה לשונות דיברה הנבואה: אמירה, הגדה, חידה, משל, מליצה, נבואה, משא, הטפה, וחזון. ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכן אמר ישעיה: "חזות קשה הוגד לי" (ישעיהו כא ב).⁸ וכשנגלה הקב"ה על אברהם, בחזון נגלה עליו. היה (אברהם) מתירא שנגלה עליו בדבר קשה, שנאמר: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־ה' אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו א).⁹

אמר לו הקב"ה: מתיירא אתה שנראיתי לך בחזון? חייך שאיני מראה לבניך אלא בחזון היאך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל, שנאמר: "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד־עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי" (דניאל ז יג) – אל תתיירא שנגליתי לך בחזון, "אל תירא אברם".¹⁰

איכה רבה (בובר) פרשה ב סימן ט

"גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ". "נביאיה" – אלו נביאי השקר. "גם נביאיה" – אלו נביאי אמת. אלו ואלו לא מצאו חזון מה'.¹¹

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפה

חזון ישעיהו בן אמוץ. זה שאמר הכתוב: "וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא) – אמר הקב"ה: ודאי ודברתי על הנביאים, אלא – אנכי חזון הרביתי, שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה. והיאך עמוס – רואה אותי "עומד", שנאמר: "ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו' ". מיכה – ראה אותי "יושב", שנאמר: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וגו' ". משה – ראה אותי "כגיבור", שנאמר: "ה' איש מלחמה". דניאל – ראה אותי "כזקן", שנאמר: "ושער ראשיה כעמר נקי". לכך נאמר: "וביד הנביאים אדמה".¹²

ואף ישעיה – כשנתנבא אמר תחילה התוכחות. למה היה דומה? לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן. עבר אביו וראה את הלבלר יושב, קרא אותו ואמר לו: לך כתוב שאני כופר בבני. והלך וכתב ולא היה שם עדים ולא חתם. אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו וביקש הימנו וקבלו. ואח"כ עבר אביו אצל אותו הלבלר, ואמר לו הלבלר: מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך ואמרת לי הבא עדים וּכְתוֹב שאני כופר בבני?¹³ אמר לו: שמא אמרתי לך בכעסי אכפור בן, חס לי, וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא? אין אני כופר בבני. שמא מדמה אתה אותי.¹⁴ – כך, הכעיסו ישראל להקב"ה, וקרא לישעיה ואמר לו: כתוב שאני כופר בבני. התחיל כותב: "שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' ", למה כופר אני בהן? שהן הכעיסו אותי: "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וגו' ידע שור קונהו וגו' ". אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה וקבלן.¹⁵ אותו הפה שאמר: "והם פשעו בי", חזר ואמר: "מחיתי כעב פשעיך" (ישעיהו מד כב), וקבלן, שנאמר: "שובה אלי כי גאלתיך" (החצי השני של הפסוק שם). אמר לו ישעיה: ריבון כל העולמים, אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך? אמר לו הקב"ה: איני כופר בבני. שמא דמית אותי, שנאמר: "וביד הנביאים אדמה".¹⁶

מדרש תהלים (בובר) מזמור קלה

"הללויה הללו את שם ה' וגו', מעלה נשיאים מקצה הארץ". ריש לקיש ור' יוחנן. רבי יוחנן אומר: אין עננים אלא למעלה, שנאמר: "וארו עם ענני שמיא" (דניאל ז יג). ריש לקיש אמר: אין עננים אלא מלמטן, שנאמר: "מעלה נשיאים מקצה הארץ".¹⁷  על דעתיה דרבי יוחנן: לאחד שכבד את חבירו בחבית של יין וקנקנה עמה. ודעתיה דריש לקיש: לאחד שאמר לחברו הלויני סאה של חטין, וא"ל: הביא קופתך. כך אמר הקב"ה לארץ: אייתי עננך וקבלי מטר.¹⁸

חמישה שמות יש לו: עב ענן איד נשיא חזיז.¹⁹ עב – שהוא מעבב את פני הרקיע. איד – שהוא שובר בעלי שערים.²⁰ ענן – שהוא עושה את הבריות ענוים אלו על אלו. נשיאים – שהוא עושה הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז – שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמו שאתה אומר: "חזון ישעיהו".²¹

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפה

דבר אחר: "חזון ישעיהו". שני נביאים נתנבאו בלשון זה: ישעיה ועובדיה. ישעיה גדול שבנביאים, ועובדיה קטן שבנביאים²² … כל נביא שאינו מזכיר אבותיו, מזכיר מקומו … עמוס הזכיר מקומו: "דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע" … עדו בן זכריה – נביא בן נביא, צפניה – נביא בן נביא. עובדיה לא הזכיר לא אביו ולא מקומו אלא סתם "חזון עובדיהו", שהיה גר שהיה ירוד שבנביאים.²³ אבל, ישעיה "חזון ישעיהו בן אמוץ", "חזון עובדיהו" – שניהם שוין כאחד.²⁴ והיאך? עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר: "חזון עובדיהו כה אמר ה' " – הרי מפי הקב"ה. מפי סנהדרין מנין? שנאמר: "שמועה שמענו". אף ישעיה נתנבא מפי סנהדרין, שנאמר: "ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח" – מפי הקב"ה, "ומי ילך לנו" – מפי סנהדרין. שאע"פ שהיו מתנבאים מפי הקב"ה, אילו היתה סנהדרין זזה הימנו, לא היה לו רשות להתנבאות … ולכך נתנבאו שניהם בחזון, ש"חזון" – בגימטריא שבעים ואחד, שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין.²⁵

מלבי"ם משלי פרק כט יח

"באין חזון יפרע עם ושומר תורה אשרהו". כשסיים חותם הנביאים את נבואתו, אמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' זכרו תורת משה עבדי", כי כל עוד שהיתה הנבואה בישראל היו הנביאים באים במלאכות ה' להישיר את העם. אולם בעת שנסתם חזון, צריכים הם לזכור את התורה, וזהו שכתוב: "באין חזון יפרע עם", ואז: "ושומר תורה אשרהו", ישיג האושר ע"י שמירת התורה, שתעמוד במקום החזון והנבואה.²⁶

שכל טוב (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יח סימן כא

"ואתה תחזה מכל העם". מדהוה ליה למימר "תראה" ואמר "תחזה", שמע מינה לשון נבואה, ודומה לו חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה (ישעיהו א א), חזות קשה הוגד לי (שם כא ב), וכל כדומה.²⁷

שבת שלום

ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלים

מחלקי המים