פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי־ה' דִּבֶּר־טוֹב עַל־יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם־אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי־תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: (במדבר י כט-לב).¹

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ: (שמות יח כז). ²

 

ספרי זוטא במדבר פיסקא י סימן כט – דושנה של יריחו³

"נוסעים אנחנו … אל  המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם" – לכם הוא, אין לגרים חלק בו. שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני. אלא על מנת כן את בא, על מנת שאין  לגרים נחלה בארץ. אעפ"כ: "לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל" – והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל! אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים ולך אנו מטיבים מכל הגרים. ומה היתה הטובה שהטיבו לו? כשבאו לארץ ישראל הפרישו דושנה של יריחו חלק בראש ואמרו: איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה תחת מקום בית המקדש … ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה ⁴ … באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם שנאמר: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר  התמרים את בני יהודה"  (שופטים א טז).⁵

ספרי זוטא במדבר פיסקא י סימן ל – יש לי ארץ, נכסים ומשפחה

"ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי" – אמר לו: אם בשביל ארץ אם בשביל נכסים אני הולך, יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה. אני איני כן, אלא יש לי ארץ ויש  לי נכסים ויש לי משפחה ומקום היה בעירי. אם לא אלך בשביל ארצי, אלך בשביל משפחתי. אם לא אלך בשביל משפחתי, אלך בשביל ארצי.⁶

דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך" –  למה חזר לארצו? … אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה? משה חמה ואהרן לבנה, מה אור יש לי ביניהם? אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה. לפי כך הוא אומר: "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך". יכול הלך ולא עשה? תלמוד לומר: "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים … וישב את העם" (שופטים א טז) מלמד שהיה עמהן עם רב.⁷

דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך" – למה חזר לארצו? אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר, ואם אני מניחן  והולך לי הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו. נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך. אלא הריני הולך ומחזיר את כולן.⁸

דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך" – למה חזר? אלא היה מחשב ואומר: השנה הזאת שנת בצורת היתה ואני לויתי ופרנסתי את העניים ואם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים. אלא הריני הולך ופורען.⁹

ספרי במדבר פיסקא פ 

"ויאמר אל נא תעזוב אותנו" – אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו: … עכשיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ ישראל, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו … כסבור  היה יתרו שמתנתו מרובה, עכשיו שראה שמתנתו מועטת הניחן והלך לו.¹⁰

דבר אחר: כסבור אתה שאתה מרבה כבוד המקום, אין אתה אלא ממעט. כמה גרים ועבדים אתה עתיד להכניס תחת כנפי השכינה. "והיית לנו לעיניים" – שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם יתרו חותנו של מלך לא קיבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם.¹¹

"כי על כן ידעת חנותנו במדבר", אמר לו: אילו אחר שלא ראה נסים וגבורות במדבר והניח והלך לו, כדיי הוא הדבר. אתה שראית תניח ותלך לך? "אל נא תעזוב אותנו" – ר' יהודה אומר: אמר לו: אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים, שנאמר: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים" (שמות יב לו) תניח אותנו ותלך לך? אל נא תעזוב אותנו.¹²

דבר אחר: "והיית לנו לעיניים" – אפילו אין דָיֵיךָ אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה. דבר אחר: "והיית לנו לעיניים" – אפילו אין דיינו אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו, כענין שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא). והלא אף ביד משה היה מסיני, שנאמר: "וצוך אלהים ויכולת עמוד" (שם כג) ולמה נתעלם ממשה? – לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.¹³

דבר אחר: "והיית לנו לעיניים" – שתהא חביב עלינו כגלגל עיניים, שנאמר: "ואהבתם את הגר" (דברים י יט)   "וגר לא תלחץ" (שמות כג ט) "וגר לא תונה ולא תלחצנו"  (שם כב כ).¹⁴

רבי בחיי בן אשר במדבר י לא – מה פשר "והיית לנו לעיניים"?

"והיית לנו לעיניים" – להורות לנו הדרך. ויש לשאול: כיון שישראל היו נוסעים על פי הענן והוא המורה להם הדרך, מה צורך היה להם ביתרו? אבל משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם.¹⁵

או יאמר: "והיית לנו לעינים", לעדות בפני האומות ממה שראית בעיניך האותות והמופתים הגדולים ויראו ויקחו מוסר ויכנסו תחת כנפי השכינה, וזה דעת אונקלוס ע"ה שתרגם: וגבורן דאתעבידא לנא חזיתא בעינך.¹⁶

ובמדרש (ספרי פ): "והיית לנו לעינים – כל דבר המתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו. דבר אחר: תהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר (דברים י יט): ואהבתם את הגר."¹⁷

רש"י שמות פרק יח פסוק יג – יתרו חזר לארצו

אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן:  "וישלח משה את חותנו" ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה: "נוסעים אנחנו אל המקום … אל נא תעזוב אותנו". ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך, היכן מצינו שחזר? ואם תאמר: שם לא נאמר יתרו אלא חובב ובנו של יתרו היה! – הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב: "מבני חובב חותן משה" (שופטים ד יא).¹⁸

רמב"ן שמות פרק יח פסוק א – יתרו הלך וחזר והסתפח לעם ישראל

וכן נראה לי שאמר כאן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו. ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו (במדבר י כט). וענה אותו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל). התחנן לו משה מאד ואמר לו אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעיניים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (שם לא לב). ולא השיב אותו דבר. ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם.¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו פירוש ספורנו שהולך בדרכו של רמב"ן ומבסס את פירושו על ההבחנה בין לנסוע ובין ללכת ובין טובה חומרית לרוחנית, ולצד פירוש העניין כפשוטו מפליג גם ל"עולמות גבוהים". ראו גם פירוש רש"ר הירש, שמסכם את הצד ההיסטורי של סיפור יתרו ובניו לאורך הדורות ממשה ועד שאול ושלמה. וגם הוא הולך כשיטת רמב"ן שיתרו נשאר והסתפח אל בני ישראל. ומפשט הפסוקים בפרשתנו, גם בלי לחַבְּרָהּ לספר שמות לפסוק "וישלח משה את חותנו", נראים הדברים יותר כרש"י וסיעתו.

מים אחרונים 2: נחזור למדרש ספרי זוטא י כט לעיל שמסביר שיתרו ובניו זכו לדושנה של יריחו כפיקדון עד שיבוא מי שבית המקדש נפל בחלקו (ונגרע מנחלתו) ויקבל את דושנה של יריחו לצמיתות. ובני בניו של יתרו עולים לירושלים לבית מדרשו של יעבץ (דמות מסתורית שיש לדון בה). נראה שבכך נסגר המעגל שנפתח בפרשת יתרו בה יתרו הוא שמייעץ למשה להקים את מערכת המשפט והדיינים.