פרשות השבוע

פסיקתא דרב כהנא – שלוש הפטרות הפורענויות

פסקא יג: דברי ירמיהו, פסקא יד: שמעו דבר ה' בית יעקב, פסקא טו: איכה היתה לזונה קריה נאמנה.¹

מסכת מגילה דף לא עמוד ב – שיטת הפסיקתא ושיטת המשנה

אמר רב הונא: ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".²

תוספות שם: ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' – ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה (פרק ב) שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט' באב חזון ישעיהו. והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן: דברי ירמיה, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו …³

והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ראש חודש אב, משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט' באב להיות בתוכה.⁴

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה יט – שיטת הרמב"ם ויהדות תימן

נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלוש שבתות בדברי תוכחות. שבת ראשונה מפטירין בדברי ירמיהו, שנייה חזון ישעיהו, שלישית איכה היתה לזונה.⁵

פסיקתא דרב כהנא פסקא טו – יש איכה ויש איכה

"איכה היתה לזונה" (ישעיה א כא)⁶ –  ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה אמר: אין לשון זה איכה אלא לשון תוכחת,  כמה דאת אומר: "איכה תאמרו חכמים אנחנו" (ירמיה ח ח).⁷ ור' נחמיה אמר: אין לשון זה איכה אלא לשון קינה, כמה דאת אומר: "איכה ישבה בדד" (איכה א א), "איכה יעיב באפו" (שם ב א), "איכה יועם זהב" (שם ד א).⁸ (משל) למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בְּפָּחָזָה, אחד ראה אותה בניוולתה. כך, משה ראה את ישראל בשלוותן: "איכה אשא לבדי" (דברים א יב).⁹ ישעיה ראה אותן בפחזן ואמר: "איכה היתה לזונה" (ישעיה א כא) . ירמיה ראה אותן בניוולן ואמר: "איכה ישבה בדד" (איכה א א).¹⁰

פסיקתא דרב כהנא פרשה טו – מאיכה של אדם הראשון לאיכה של החורבן

ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה פתח:¹¹ "והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי" (הושע ו ז). "והמה  כאדם" – זה אדם הראשון, אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתי אותו בגן עדן וציויתיו ועבר על  ציוויי, ודנתי אותו בגירושין ודנתי אותו בשילוחין וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן" (בראשית ב טו). וציויתיו, "ויצו ה' אלהים על האדם … ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" (שם טז).¹² ועבר על ציווי, "המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת" (שם ג יא). ודנתי אותו בגירושין: "ויגרש את האדם" (שם כד). ודנתי אותו בשילוחין: "וישלחהו ה' אלהים מגן עדן" (שם כג). וקוננתי עליו איכה: "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה" (שם ט), "איכה" כתיב.¹³

אף בניו, הכנסתי אותן לארץ ישראל וציויתים ועברו על  ציוויי, ודנתי אותן בגירושין ודנתי אותם בשילוחים וקוננתי עליהם איכה. הכנסתי אותם לארץ ישראל, "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל"  (ירמיה ב ז). וציויתים, "צו את בני ישראל" (ויקרא כד ב).¹⁴ ועברו על ציווי, "וכל ישראל עברו את תורתך" (דניאל ט יא). ודנתי אותם בגירושין, "מביתי אגרשם"  (הושע ט טו). ודנתי אותם בשילוחין, "שלח מעל פני ויצאו" (ירמיה טו א). וקוננתי  עליהם איכה, "איכה ישבה בדד" (איכה א א).¹⁵

במדבר רבה כא כה – חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי

"עצרת תהיה לכם" (במדבר כט לה) – מהו "תהיה לכם"? אמר להם הקב"ה לישראל: השמחה נאה לכם, ראשי חודשים נאים לכם, מועדים נאים לכם, ימים טובים נאים לכם, לכך נאמר: "תהיה לכם".¹⁶

שאל עובד כוכבים אחד את ר' עקיבא, אמר לו: למה אתם עושים מועדות, לא כך אמר לכם הקב"ה: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיה א יד)? אמר לו ר' עקיבא: אילו אמר: "חדשי ומועדי שנאה נפשי", הייתי אומר.¹⁷ לא אמר, אלא "חדשיכם ומועדיכם" – בשביל אותן מועדות שעשה ירבעם, שנאמר: "ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמישה עשר יום לחדש … בחודש אשר בדא מליבו" (מלכים א יב לב-לג), אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם ולא החדשים. למה? שהן להקב"ה, שנאמר: "אלה מועדי ה' " (ויקרא כג ד) וכן: "אלה הם מועדי" (שם ב) וכן: "וידבר משה את מועדי ה' " (שם מד). ולכך אין עתידים ליבטל לעולם, ועליהם נאמר: "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר" (תהלים קיא ח).¹⁸

שמות רבה טו כט – מתנה הם לישראל

"החדש הזה לכם" – מדת הקב"ה אינו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים לפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא שלו ואחד מלמד סניגוריא שלו. לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא. אבל הקב"ה אינו כן, הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד  קטיגוריא.¹⁹ הוא הפה שאמר: "הוי גוי חוטא" (ישעיה א ד) – הוא הפה שאמר: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק" (שם כו ב). הפה שאמר: "עם כבד עון" – הוא שאמר: "ועמך כלם צדיקים" (שם ס כא).  הפה שאמר: "בנים משחיתים" – הוא שאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (שם נד יג). הפה שאמר: "זרע מרעים" (שם א ד) – הוא הפה שאמר: "ונודע בגויים זרעם" (שם סא ט).²⁰ הפה שאמר: "גם כי תרבו תפילה אינני שומע" (שם א טו) – הוא הפה שאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה" (שם סד כד). הפה שאמר: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" – הוא שאמר: "והיה מדי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו" (שם סו כג). למה אמר "חדשיכם", לפי שחדשים מתנה הם לישראל, שנאמר: "החדש הזה לכם".²¹

שבת שלום

ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: בהמשך לסיומת המדרש האחרון הקושר חודשים ומועדות, קורבנות ותפילה, ראו מדרש תנחומא פרשת וירא סימן א: "אמר להן הקב"ה לישראל: הוו זהירין בתפילה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות, שנאמר: למה לי רוב זבחיכם וגו', כי תבואו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת וגו', חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו', ובפרשכם כפיכם וגו', גם כי תרבו תפילה וגו' (ישעיה א). מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפילתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו: כל ארחות ה' חסד ואמת". ראו איך מבחין שם הדרשן בין תפילה שבאה עם קרבנות ומועדות בזויים ובין תפילה נקייה נטו (של ימינו). ראו דברינו על דברי עולה וזבח בפרשת צו.