הפורענות השלישית – חזון ישעיהו

פסיקתא דרב כהנא

פסקא יג: דברי ירמיהו, פסקא יד: שמעו דבר ה' בית יעקב, פסקא טו: איכה היתה לזונה קריה נאמנה.1

מסכת מגילה דף לא עמוד ב

אמר רב הונא: ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".2

תוספות שם: ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' – ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה (ב) שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט' באב חזון ישעיהו. והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן: דברי ירמיה, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו …3

והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט' באב להיות בתוכה.4

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה יט

נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלוש שבתות בדברי תוכחות. שבת ראשונה מפטירין בדברי ירמיהו, שנייה חזון ישעיהו, שלישית איכה היתה לזונה.5

פסיקתא דרב כהנא פסקא טו

"איכה היתה לזונה" (ישעיה א כא)6 –  ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה אמר: אין לשון זה איכה אלא לשון תוכחת,  כמה דאת אומר: "איכה תאמרו חכמים אנחנו" (ירמיה ח ח).7 ור' נחמיה אמר: אין לשון זה איכה אלא לשון קינה, כמה דאת אומר: "איכה ישבה בדד" (איכה א א), "איכה יעיב באפו" (שם ב א), "איכה יועם זהב" (שם ד א).8 (משל) למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בְּפָּחָזָה, אחד ראה אותה בניוולתה. כך, משה ראה את ישראל בשלוותן: "איכה אשא לבדי" (דברים א יב).9 ישעיה ראה אותן בפחזן ואמר: "איכה היתה לזונה" (ישעיה א כא) . ירמיה ראה אותן בניוולן ואמר: "איכה ישבה בדד" (איכה א א).10

פסיקתא דרב כהנא פרשה טו

ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה פתח:11 "והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי" (הושע ו ז). "והמה  כאדם" – זה אדם הראשון, אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתי אותו בגן עדן וציויתיו ועבר על  ציוויי, ודנתי אותו בגירושין ודנתי אותו בשילוחין וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן" (בראשית ב טו). וציויתיו, "ויצו ה' אלהים על האדם … ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" (שם טז). ועבר על ציווי, "המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת" (שם ג יא). ודנתי אותו בגירושין: "ויגרש את האדם" (שם כד). ודנתי אותו בשילוחין: "וישלחהו ה' אלהים מגן עדן" (שם כג). וקוננתי עליו איכה: "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה" (שם ט), "איכה" כתיב.12

אף בניו, הכנסתי אותן לארץ ישראל וציויתים ועברו על  ציוויי, ודנתי אותן בגירושין ודנתי אותם בשילוחים וקוננתי עליהם איכה. הכנסתי אותם לארץ ישראל, "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל"  (ירמיה ב ז). וציויתים, "צו את בני ישראל" (ויקרא כד ב).13 ועברו על ציווי, "וכל ישראל עברו את תורתך" (דניאל ט יא). ודנתי אותם בגירושין, "מביתי אגרשם"  (הושע ט טו). ודנתי אותם בשילוחין, "שלח מעל פני ויצאו" (ירמיה טו א). וקוננתי  עליהם איכה, "איכה ישבה בדד" (איכה א א).14

במדבר רבה כא כה

"עצרת תהיה לכם" – מהו "תהיה לכם"? אמר להם הקב"ה לישראל: השמחה נאה לכם, ראשי חודשים נאים לכם, מועדים נאים לכם, ימים טובים נאים לכם, לכך נאמר: "תהיה לכם"

שאל עובד כוכבים אחד את ר' עקיבא, אמר לוף למה אתם עושים מועדות, לא כך אמר לכם הקב"ה: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיה א יד)? אמר לו ר' עקיבא: אילו אמר: "חדשי ומועדי שנאה נפשי", הייתי אומר.15 לא אמר, אלא "חדשיכם ומועדיכם" – בשביל אותן מועדות שעשה ירבעם, שנאמר: "ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמישה עשר יום לחדש … בחודש אשר בדא מליבו" (מלכים א יב לב-לג), אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם ולא החדשים. למה? שהן להקב"ה, שנאמר: "אלה מועדי ה' " (ויקרא כג ד) וכן: "אלה הם מועדי" (שם ב) וכן: "וידבר משה את מועדי ה' " (שם מד). ולכך אין עתידים ליבטל לעולם, ועליהם נאמר: "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר" (תהלים קיא ח).16

שמות רבה טו כט

"החדש הזה לכם" – מדת הקב"ה אינו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים לפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא שלו ואחד מלמד סניגוריא שלו. לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא. אבל הקב"ה אינו כן, הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד  קטיגוריא. הוא הפה שאמר: "הוי גוי חוטא" (ישעיה א ד) – הוא הפה שאמר: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק" (שם כו ב). הפה שאמר: "עם כבד עון" – הוא שאמר: "ועמך כלם צדיקים" (שם ס כא).  הפה שאמר: "בנים משחיתים" – הוא שאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (שם נד יג). הפה שאמר: "זרע מרעים" (שם א ד) – הוא הפה שאמר: "ונודע בגויים זרעם" (שם סא ט). הפה שאמר: "גם כי תרבו תפילה אינני שומע" (שם א טו) – הוא הפה שאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה" (שם סד כד). הפה שאמר: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" – הוא שאמר: "והיה מדי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו" (שם סו כג). למה אמר "חדשיכם", לפי שחדשים מתנה הם לישראל, שנאמר: "החדש הזה לכם".17

 

שבת שלום

ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: בהמשך לסיומת המדרש האחרון הקושר חודשים ומועדות, קורבנות ותפילה, ראה מדרש תנחומא פרשת וירא סימן א: "אמר להן הקב"ה לישראל: הוו זהירין בתפילה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות, שנאמר: למה לי רוב זבחיכם וגו', כי תבואו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת וגו', חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו', ובפרשכם כפיכם וגו', גם כי תרבו תפילה וגו' (ישעיה א). מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו: כל ארחות ה' חסד ואמת". ראה איך הוא מבחין בין תפילה שבאה עם קרבנות ומועדות בזויים ובין תפילה נקייה נטו (של ימינו). ראה דברינו על דברי עולה וזבח בפרשת צו.

 

עדכון אחרון: 25/07/2017

הערות שוליים

  1.  מדרש פסיקתא דרב כהנא (ומדרש האח פסיקתא רבתי) הם מדרשים הערוכים עפ"י לוח השנה בסדר מיוחד. תחילתם בחנוכה (ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, מזמור שיר חנוכת הבית) וסופם בשמיני עצרת ושמחת תורה (ויהי ביום השמיני, וזאת הברכה). ולשלושת השבועות שבין יז בתמוז לתשעה באב – ג' דפורענותא בלשון המדרש – יש פסקאות מיוחדות לפי ההפטרות הנקראות בשבועות אלה: בשבת הראשונה (שהיא בד"כ פרשת פנחס, לעתים גם מטות) - פרק א בירמיהו (עד פסוק ג בפרק ב). בשבת השנייה (שהיא לעולם פרשת מסעי בד"כ מחוברת עם מטות ולעתים לעצמה) - פרק ב בירמיהו (מפסוק ג עד פסוק כט ומשם מדלגים לתחילת פרק ג). ובשבת השלישית היא שבת חזון – פרק א בישעיהו (עד פסוק כו: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"). אלא שמסתבר שעפ"י הפסיקתא היו מתחילים בפסוק כא "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" ולא מתחילת הפרק "חזון ישעיהו" כמו שאנו נוהגים. ובמקבילה בפסיקתא רבתי יש עוד פסקאות לתקופת בין המצרים "ויהי בעת שסרחה", "וימלוך צדקיהו" ועוד. ופסיקתא "איכה" שם, היא ליום תשעה באב עצמו: "איכה ישבה בדד".
  2.  הגמרא שם דנה בקריאות בתורה ובהפטרות של חגים ומועדים מיוחדים כגון: פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות, חנוכה וגם ראשי חודשים. אין היא דנה בקריאות ובהפטרות של שבתות רגילות. הגמרא מבוססת על משניות ד-ו בפרק שלישי מגילה (יש הבדל בין המשנה לגמרא בסדר הפרקים כאן). ולכן אין להתפלא שמכל שלושת השבועות, הגמרא דנה דווקא במקרה המיוחד של ראש חודש אב שחל בשבת שאגב אין הוא אירוע כל כך נדיר והוא יוצא בכל שנה שבה פסח חל במוצאי שבת ואז גם תשעה באב ביום ראשון – לפי הכלל א"ת ב"ש ג"ר וכו' - כך היה בשנת תשס"א ובשנת תשס"ה וכך גם בשנים תשע"ו, תשע"ח, תשפ"ט הבאות עלינו לטובה (אלא אם יבוא בינתיים משיח).
  3. ומכאן נוצר גם הסימן של ג' הפורענויות: דש"ח (דברי, שמעו, חזון). אך דא עקא, שבנוסח הפסיקתא שלפנינו הפורענות השלישית היא איכה (היתה לזונה) ולא חזון. האם היתה לפני התוספות גרסה אחרת של הפסיקתא? כך או כך, התוספות מעדיף להלכה את הפסיקתא שלנו על פני הגמרא הגם שבמקום אחר הם (ומפרשים אחרים, ראה רא"ש מועד קטן ג פ, אור זרוע ח"ב הלכות אבילות סימן תכא) מכנה את הפסיקתא "ספרים החיצונים". ראה דברי התוספות במסכת ברכות יח ע"א: "מניחין הגמרא שלנו ועושין כספרים החיצוניים". מהמשך דבריו שהסיבה היא שהפסיקתא מכניסה סדר ברור בלוח השנה בכל התקופה שמי"ז בתמוז ועד יום הכיפורים: שלש פורענות, שבע נחמה ושתיים של תשובה וסימנך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש (חידון ליושבים סביב שולחן שבת), בעוד שהגמרא איננה מתייחסת לכך. סדר זה הוא קבוע ובלתי תלוי בסוג השנה (מעוברת, רגילה, פשוטה, כסדרה וכו'). כל זאת, עד שנפסק שגם בראש חודש אלול שחל בשבת אין קוראים "השמים כסאי", אלא ממשיכים בנחמות כסדרן על מנת לא להפסיק בנחמות. ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ"ה.
  4.  מפסקה אחרונה זו של דברי התוספות אנו למדים שסיבה נוספת בגללה הם מעדיפים את הפסיקתא על פני הגמרא היא משום שהם סבורים שאין להרבות באבילות ואין להרחיבה מעבר לשבוע שחל בו תשעה באב. הפטרת חזון ישעיהו היא הקשה מכולן ("זרע מרעים, בנים משחיתים ... נאצו את קדוש ישראל ... קציני סדום, עם עמורה") ולפיכך אין לקרותה בשבת השניה של פורענות שהיא (עדיין) מחוץ לשבוע שחל בו תשעה באב. ומה קוראים? קוראים "שמעו דבר ה' " מירמיהו פרק ב שהיא תוכחה רכה יותר ("מה מצאו בי אבותיכם עול", ראה המדרשים בפסקא יד שמעו ובע"ה עוד נדון בהפטרת שמעו). ואחרי שדחינו את דברי הגמרא, איזו הפטרה באמת קוראים בשבת שניה של פורענות אם היא חלה בראש חודש אב (שאז היא חלק מתשעת הימים, אבל גם ראש חודש)? מהתוספות במסכת פסחים דף מ ע"ב משמע שקוראים "השמים כסאי" כמו כל שבת ראש חודש ואילו מהמשך דבריו אצלנו משמע שקוראים "שמעו" (הפורענות השנייה), שכן העיקר הוא להקפיד על ג' הפורענויות כסדרן בסימן דש"ח. ולהלכה ראה שוב שולחן ערוך אורח חיים סימן תכ"ה ובמשנה ברורה שם. עכ"פ, יצא לנו מדברי התוספות שהפורענות האחרונה "חזון ישעיה" היא אכן הקשה מכולן, בודאי קשה יותר מ"שמעו" של ירמיה. וכל שבע הנחמות שבאות אחרי תשעה באב, כולן הן של ישעיהו המנחם הגדול. האם בכוונה שמים את ישעיהו בפורענות השלישית והקשה מכולן, קשה אפילו מתוכחותיו של ירמיהו נביא החורבן, בסמוך לתשעה באב, על מנת להדגיש לאחר מכן את נחמותיו?
  5. הרמב"ם מציג שיטה נוספת הנהוגה בקהילות תימן (ראה חומש ברויאר). הפורענות השלישית היא אכן כנוסח הפסיקתא שבידינו, אך השנייה היא חזון ישעיה, מתחילת פרק א, עד פסוק כ המסתיים במילים: "כי פי ה' דיבר" (והיו, כך נראה, כופלים את פסוק יט: המסתיים במילים: "טוב הארץ תאכלו", על מנת לסיים בדבר טוב). כאילו חלקו את הפטרת שבת חזון שאנו מכירים לשתי הפטרות (וישעיהו הוא עיקר התוכחה ולא ירמיהו). מנין לקח הרמב"ם שיטה זו? ראה הכסף משנה שמפנה לפסיקתא שלנו, אך שוב, אין זה תואם את נוסח הפסיקתא שבידינו. השבת השלישית היא אמנם איכה, אך השבת השנייה איננה חזון. האם גם לפני הרמב"ם עמד נוסח אחר של הפסיקתא? המאיר עינינו יבורך. (ועוד אפשר להעיר לאלה המנסים להוכיח מכתבי יד שונים, ש. בובר למשל, שפסקא טו בפסיקתא דרב כהנא היא אכן איכה היתה לזונה של ישעיהו ולא איכה ישבה בדד של ירמיהו, שהם יכולים להסתמך על רמב"ם זה ולא לשבת בדד ולא לידום).
  6. כבר אמרנו ש"איכה" שבפסיקתא (פסקא טו) כוונתה ל"איכה היתה לזונה" של ישעיהו ולא ל"איכה ישבה בדד" של ירמיהו שהיא כבר תשעה באב עצמו ולא שבת שלפני. אך למעשה, הרבה מהמדרשים שמובאים בפסקא טו בפסיקתא דרב כהנא המכונה "איכה" וממנה אנו מצטטים כאן, דורשים למעשה את "איכה ישבה בדד", לעתים קשה להחליט מה הוא מה. רבו חילופי הגרסאות בכתבי היד השונים. ראה בובר שהאריך לדון בנושא וניסה, בכל מקום אפשרי, להעמיד את המדרשים שבפסקא זו על איכה של ישעיהו ולא איכה של ירמיהו (ולא שם לב, כנראה, לרמב"ם לעיל ולמנהג יהודי תימן המושתת עליו שהבאנו לעיל). אך אין הדברים פשוטים כלל ועיקר, מה גם שבפסיקתא רבתי, מדרש האח, הכוונה אכן לאיכה של ירמיהו. ומהמדרש עצמו נראה שדורשים הכל ביחד. אולי (גם) בשל כך חזרו לבסוף וקראו בשבת השלישית מתחילת הפרק והספר (ישעיהו א) ונקראית השבת חזון ולא איכה.
  7. ואנו נצרף לאיכה של תוכחה גם את זה מתהלים עג יא: "וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע־אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן".
  8. ובפסוק הסמוך שם: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי־חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר". ואולי ניתן לצרף לקבוצה זו גם איכה נוסף של ירמיהו שנשמע יותר קינה מתוכחה: "נֻדוּ לוֹ כָּל־סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה־עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה" (ירמיהו מח יז).
  9. עוד איכה של שלווה מצאנו בשיר השירים א ז: "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ". מכאן ומשם נראה שעברנו על כל "איכה" שבמקרא. יהי רצון שנזכה לאיכה של משה ושל שיר השירים.
  10. שלושה "איכה" יש לנו בשבוע שחל בו תשעה באב (עם שבת שלפניו). שניים בשבת חזון: בתורה (של משה) ובהפטרה (של ישעיהו); ואחד במגילת איכה (של ירמיהו). הכל לכאורה מתערבב ומתמזג, אבל גם מנוגד. יש הבדלים ודרגות שונות של איכה. החמור ביותר הוא בכל זאת זה של ירמיהו, למרות שהוא מדבר על איכה של בדד. כי זהו ניוול. חמור פחות הוא ישעיהו שאמנם מדבר על איכה של זונה, אבל זו פחזות בעיני המדרש (ראה שמות רבה ל כא "על ששיחקה לסריס"), או תוכחה כשיטת ר' יהודה. ואיכה של משה? זה בכלל שבח! אז מדוע אנו קוראים אותו במנגינת קינה של איכה? ויש לנו עוד מקור להוכיח שאולי מנהג לא נכון הוא. ראה איכה רבה (בובר) פתיחתא יא: "אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי (דברים א יב), ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים  איכה ישבה בדד (איכה א א)". וראה גם ברכי יוסף (החיד"א) אורח חיים סימן תקנא ס"ק ב: "מנהג ארץ ישראל שלא לומר בשבת חזון שום קינה, כמו שכתוב בסידורים. וכן הוא מנהג מצרים וכרכים ועיירות גדולות שבתוגרמה ... ומי שם פה לבכות ואב'ל הביא גם הוא כאשר קונ'ן, ומה גם בפרהסיא קבל עם ביום שבת קדש, הא ודאי ראוי לבטל מנהג זה ולכבוד השבת". ולא באנו כמובן לפסוק הלכה.
  11. זה המדרש הפותח את פסקא טו בפסיקתא דרב כהנא שאנו כל הזמן מצטטים ממנה. זו פתיחתא תרתי משמע שכן, כפי שנראה, הוא פותח בתחילת התורה, באדם הראשון. אך אין זו הפתיחתא היחידה, ראה שם עוד "ר' אבא בר כהנא פתח" (שהוא בנו של רב כהנא שעל שמו כל המדרש הזה, בר קפרא פתח ועוד). ראה גם מקבילה לכל המדרש הזה בבראשית רבה יט ט (שאולי הוא המקור) וכן באיכה רבה פתיחתא ד שהוא מן הסתם שאול מהפסיקתא כאן או מבראשית רבה.
  12. ובמקבילה בבראשית רבה "איכה – איך היה לך, אתמול לדעתי ועכשיו לדעתו של נחש". איך קורה לך דבר כזה? איך התדרדרת?
  13.  מכל הציווים הרבים שבתורה, ספר ויקרא בפרט, על עריות ועבודה זרה ("כמעשה ארץ מצרים ... וכמעשה ארץ כנען ...לא תעשו", ראה דברינו בנושא זה בפרשת אחרי מות), בחר הדרשן דווקא את הציווי על פרשת המנורה ש"נחבא" בפרשת אמור!? ועוד ניתן לחקור ולעיין בשאר הפסוקים שהדרשן בחר כאן ואכמ"ל.
  14. הרי לנו איכה רביעי איכה של אדם הראשון, האם רק טריק לשוני וחיבור דרשני אסוציאטיבי כאן, או שמא רעיון מהותי של חיבור לחטא הראשון של האנושות. האם ראיית החטא של עם ישראל כהמשך לחטא הראשון הקדמון נותנת לנו נקודת מבט אחרת על חטא חורבן הבית? קלה יותר? מחמירה יותר? אנושית יותר?
  15.  הייתי מסכים לדבריך.
  16. אחד הפסוקים הקשים בהפטרת חזון הוא פסוק יד: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא" ופסוק טו הסמוך שהוא גם תוצאה של מצב ללא נשוא זה וגם סיבה להיווצרותו: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". עובד הכוכבים שמתגרה בר' עקיבא כאילו מכיר את כל המדרשים הנאים על הקשר בין המועדות וישראל ("עצרת תהיה לכם", מדרש רבה זה מסיים את תיאור המועדות בפרשת פנחס), בפרט המדרשים המשבחים את עם ישראל שהמועדות נמסרו בידיו: " לשעבר היה בידי ... אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם, ברשותכם הוא. אם אמרתם הן - הן. אם אמרתם לאו - לאו"  (שמות רבה טו ב, ראה דברינו החודש הזה לכם בשבת החודש). עובד הכוכבים המלומד (מין?) אומר לר' עקיבא: אכן, אלה המועדות שלכם ושוב אינם של הקב"ה. בתשובתו לגוי, מותח ר' עקיבא קו חשוב שאולי קצת מצנן את התלהבותנו מהדרשות על "החודש הזה לכם". בסופו של דבר, המועדות הם של הקב"ה. הכוח שניתן לבית הדין הוא בעיקר לקבוע את מועדי החגים ולוח השנה, אך לא לשנות סדרי חג ומועד. לא להפוך את דיני התורה. ראה בפסיקתא שלנו: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו. שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקים בה, השאור שבה היה מחזירן אצלי" (ובנוסחאות אחרות "המאור שבה").
  17. חזרנו לשבת (ו)ראש חודש ולגמרא במגילה בה פתחנו. הפטרת שבת וראש חדש, בפרק סו החותם את ספר ישעיהו, המסיימת בפסוק: "והיה מידי חודש בחודשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני", היא התשובה ל"חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" שבפרק א הפותח את הספר. שים גם לב לסיומת של המדרש: "למה אמר חודשיכם? לפי שחודשים מתנה הם לישראל", אשר חולק על מדרש רבה לעיל ועל תשובת ר' עקיבא לגוי שקנטר אותו. גם "חודשיכם" בשיא תוכחתו הקשה של ישעיהו, אומר המדרש שלנו, היא תזכורת חיובית לכך שהמועדות נמסרו לישראל. לטוב (בית הדין הגדול שבירושלים, עיבור השנה עפ"י צרכי עם ישראל וכו') או חו"ח למוטב (המועדות שעשה ירבעם אשר בדא מליבו). מכאן אולי גם סמך, דרשני אמנם, לשיטה שבראש חודש אב שחל בשבת קוראים "השמים כסאי" (ישעיהו פרק סו) ולא "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיהו פרק א) ולא כגמרא במגילה בה פתחנו. ושנזכה במהרה שתקיימו בנו דברי הנביא זכריה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח יט) ולקריאת הפטרות חדשות מענייני פרשיות השבוע בשלשת השבועות של סיום ספר במדבר ותחילת ספר דברים: פנחס, מטות-מסעי ודברים.