- בכיבוש יריחו בתרועה האחרונה שלאחריה נפלה חומת העיר. יובל הוא איל עפ"י התרגום לארמית (תרגום יונתן ביהושע הנ"ל) ולערבית (ירושלמי ברכות ט א, רש"י שמות יט יג). הנה, אומר ר' יוסי, גם שופר של איל נקרא קרן.
- ולפיכך לא תוקעים בקרן של פרה או שור משום שזה מזכיר את חטא העגל. כך גם המסקנה בירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ב: "מאי כדון? כהיא דאמר רבי לוי שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור". אגב, מתשובה שקבלנו ממכון המקדש למדנו שגם ציץ הזהב של הכהן הגדול הוסר כשעבר מבגדי זהב ללבן. ראה גמרא יומא ז ע"ב רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק י הלכה ה.
- הגמרא לא מניחה לכלל "אין קטיגור נעשה סניגור" ותוקפת אותו בשאלות רבות: מה עם דם הפר שניתן על מזבח הזהב "אחת בשנה" ביום הכיפורים וגם מוּזֶה על הפרוכת שבכניסה אל קודש הקדשים? מה עם הארון והכפורת והכרובים שהיו מזהב והם בתוך קודש הקדשים? ומה עם המחתה שהייתה עשויה מזהב והוכנסה גם היא אל קודש הקדשים להקטרת הקטורת? על כולם יש לגמרא תשובות, אך אוסף השאלות (והתשובות הקצת דחוקות) מעיד על חולשת הכלל "אין קטיגור נעשה סניגור". נשארו הבגדים שאכן בכל העבודה בקודש פנימה היו בגדי לבן ולא בגדי זהב המפוארים של הכהן הגדול כל השנה ואותם נראה להלן.
- אם האבחנה של חכמים לגבי הבגדים היא שיש להבדיל בין בגדים "מבחוץ" ובין בגדים "מבפנים", הרי השופר, טוען ר' יוסי, הוא מבחוץ! הדם נכנס פנימה, מחתת הזהב נכנסת פנימה ואת השופר שבא מקרן פרה אתם פוסלים? גם לכך יש לחכמים תשובה דחוקה "כיון דלזכרון הוא – כבפנים דמי". אולי משום שקול השופר מתפשט בכל חלל המקדש והעולם. אך ראה משנה סמוכה שם ששופר של ראש השנה "פיו מצופה זהב" (בניגוד לשופר של תעניות שפיו מצופה כסף). אז פסלתם שופר של פרה, יאמר ר' יוסי, שמא יזכיר את חטא העגל, וציפיתם את פיו שמשם יוצא הקול שהוא "כבפנים דמי" בזהב?
- כיון שהזכרנו את בגדי הזהב של הכהן הגדול (שהיה משמש בהם בחלק מהעבודה, ראה משנה מסכת יומא) שהם בבחינת "אין קטיגור נעשה סניגור", ראינו להביא מקור זה, שמסתמך על הירושלמי מסכת יומא פרק ז הלכה ג, שמונה שתי סיבות נוספות מדוע עיקר עבודת יום הכיפורים, בראשה הכניסה אל קודש הקדשים, נעשה בבגדי לבן ולא בזהב. האחת, "מפני הגאווה" והשנייה שהתורה חסה על ממונם של ישראל (ראה דברינו בנושא זה בדפים המיוחדים). מתוספת נימוקים אלה, כמו משאלות הגמרא בראש השנה לעיל, נראה שהכלל "אין קטיגור נעשה סניגור" צריך חיזוקים וסיוע ממקומות אחרים. עוד נזכר כאן עניין פתחון הפה לשטן בהקשר צמוד ל"אין קטיגור נעשה סניגור", אבל הוא עניין קצת אחר שמוזכר גם בהקשרים אחרים.
- כך בתיאור המרכבה "הגדול" בפרק א ביחזקאל. ארבעה הפנים (בכל אחת מארבע החיות הנושאות את המרכבה) הם: אדם, אריה, שור ונשר. ולכולם רגל של עגל, ככתוב שם: "רַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל".
- אבל בתיאור המרכבה "הקטן" שבפרק י ביחזקאל נעלם השור ונוסף במקומו הכרוב הוא נער. שני פני אדם במרכבה השנייה!
- השור מזוהה עם מעשה העגל ולפיכך נשמט ממעשה המרכבה השני. ראה שמות רבה מג ח תשובת הקב"ה לסניגוריה של משה אחרי חטא העגל: "מהו ראה ראיתי? אמר הקב"ה למשה: אתה רואה אותן עכשיו, ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי אני יוצא בקרוכין (מרכבה) שלי שאתן להם את התורה ... והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי, שכתוב: ופני שור מהשמאל". יש במדרש זה ביקורת סמויה על יחזקאל ואולי על מי שהכניס את מראה המרכבה למעמד הר סיני בעוד התורה אומרת במפורש: "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: ... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים פרק ד). זה נושא נכבד לפעם אחרת. לעניינינו, יש בדברים אלה סניגוריה מסוימת על מעשה חטא העגל המרככת קצת את הקטיגור. מה שיכול להיות פתח לצעד נוסף שיהפוך הקטיגור גם לסניגור.
- הרי לנו "אין קטיגור נעשה סניגור" גם בטבע ובגרמי השמיים. לפני המבול סילק הקב"ה שני כוכבים ממזל כימה שהוא צביר כוכבים בולט ברקיע (ראה הערך פליאדות בויקיפדיה) כסמל להחשכת העולם הצפויה במבול. אבל כשהסתיים המבול לקח במקומם שני כוכבים אחרים ממזל עיש. אי אפשר היה להחזיר את שני הכוכבים שמזוהים עם המבול למקומם ברקיע משום שאין קטיגור נעשה סניגור.
- כאן יש לנו כיוון נגדי: סניגור לא ייעשה קטיגור. הגמרא דנה במעשה הגירושין שהוא בשטר (גט) ושואלת מדוע בעצם לא יהיו גירושין גם בכסף? (שהבעל ייתן לאשה כסף, כך אומרים המפרשים. אך אולי שהאשה תיתן כסף לבעל כמהלך נגדי לקידושין בו "האשה נקנית" וכעת קונה את עצמה?). תשובת הגמרא היא שזה בלתי אפשרי משום שאין הסניגור - כסף הקידושין שחיבר בין האיש לאישה ויצר אחדות ובניין - יכול להיעשות קטיגור ולגרום כעת לפירוד ושבירה. ראה המשך הסוגיה שם שחוזרת ושואלת מדוע בשטר כן? והתשובה היא שבשטר המילים קובעות "מילי דהאי שטרא לחוד, ומילי דהאי שטרא לחוד" ואילו כסף מהותו בטביעתו "טיבעא מיהא חד הוא". כך או כך, כאן התהפכו היוצרות: אין הסניגור יכול להיעשות קטיגור.
- בעגל חָטָא אהרון ובעגל יכופר לו. מעין תשובת המשקל. חנוכת המשכן ביום השמיני היא התיקון לחטא העגל של אהרון ושל העם. שני עגלים הובאו באותו יום לצד הקרבנות האחרים. שתי כפרות נעשו בחנוכת המשכן: של אהרון ושל העם. הפסוקים שם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה': וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ" (ויקרא ט ז-ח), מקבלים לאור מדרש זה פירוש אישי נוקב: "עשה את חטאתך ... כפר בעדך ובעד העם ... עגל החטאת אשר לו". כבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו כפרת אהרון וכפרת העם בפרשת שמיני. כאן רק נדגיש את הקטיגור הוא העגל שנעשה סניגור וכפרה בלי כחל ושרק ובלי שום חשש שמא יחזור הקטיגור ויקטרג. אדרבא, יבוא הקטיגור וייעשה סניגור בחנוכת המשכן וחניכת אהרון לכהונה.
- מדרש זה מוסיף את המזבח שאהרון עצמו עשה. המזבח לצד העגל מזכיר לאהרון את תבנית השור ואת הזבחים והקרבנות שהוקרבו לפני פסל העגל, ככתוב בשמות לב ה-ו: "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק". גם מקומו של השטן לא נפקד כאן. יבואו כל הקטיגורים האלה: העגל, המזבח, הזבחים שהוקרבו לפני פסל העגל וגם השטן, יעמדו נכוחים בחנוכת המשכן וייעשו סניגורים.
- כאן כבר לא מדובר בחנוכה החד-פעמית של המשכן, אלא בקרבנות כולם. במצווה הכללית לתת לבעל החיים שמונה ימים של חיות (בדומה לילד שנימול לשמונה ימים, ראה במדרשים ובמפרשים שם) לפני שיהיה ראוי לקרבן. כאן נקטה התורה בשם "שור" ולא "עגל" (או "פר") למרות שמדובר בולד, מה שיכול לשמש 'בריחה' ממעשה העגל. ראה מדרש תנחומא פרשת אמור סימן ח שכך אכן מבין כשהוא דורש את הפסוק ביחזקאל כט טז: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה' ". הוא מזכיר את מעשה מרכבה שגרם לבני ישראל לטעות בעגל, מזכיר את המשנה שלא תוקעים בקרן פרה, את הדין שסוטה לא שותה בכוס ששתתה חברתה ועוד, ומסיים: "אף כאן שור או כשב או עז כי יולד - שור נולד ולא עגל נולד? אלא משום דכתיב: ויעשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא קראו עגל". אבל מקריאת מדרש ויקרא רבה נראה אחרת. נראה שהוא "תופס את השור בקרניו" ואומר אדרבא. נשים את השור, הוא העגל הוא הפר, בראש כל הקרבנות על מנת שיבוא ויעיד שלא היה במעשה העגל ממש ונסלח להם. ראה דברינו והלוא אין בו (בה) ממש בפרשת כי תשא.
- המדרש לא מסתפק בחנוכת המשכן ובקרבנות הקרבים על המזבח, אלא ממשיך למעשה הטהרה שהוא התנאי לבוא אל המקדש ולהקריב קרבנות. פרה אדומה שנלאו חכמים ופרשנים למצוא את טעמה עד שאמרו: "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזירתי" (ולא תדע את טעמה של מצווה זו, ראה דברינו חוקה חקקתי גזירה גזרתי בפרשת חוקת), הנה כאן יש לה טעם פשוט. אמנם לא כהסבר לתהליך הטהרה עצמו, אבל לרעיון הכללי שמצוות פרה אדומה גם היא תיקון לחטא העגל. גם היא קטיגור שיבוא וייעשה סניגור. או לפחות תבוא אמו של הקטיגור ותיעשה סניגור לחטאי בנה. היא הפרה שאי אפשר לקיים מצוות תקיעת שופר בקרנה משום "אין קטיגור נעשה סניגור" מסנגרת כאן על חטא העגל עליו אמרו חכמים: "אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של עגל" (איכה רבה א כח). .. שים אגב לב לביטוי "טינף פלטין של מלך" במשל. מהי המקבילה בנמשל?
- משחקי לשון על גבול הפיוט. נראה גם שהוא מכוון לפסוק בהושע ד טז: "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל".
- בפרה אדומה עצמה: "תבוא האם ותכפר על מעשה בנה", ואילו בעשייתה: יבוא הבן אלעזר ויכפר על אהרון אביו.
- ראה פירוש רש"י בתחילת פרשת חוקת שמתמצת מדרש זה ומשלב אותו עם המדרש הקודם: "ויקחו אליך - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם: פרה אדומה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבוא אמו ותקנח הצואה. כך תבוא פרה ותכפר על העגל: אדומה - על שם (ישעיה א יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום: תמימה - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבוא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: לא עלה עליה עול - כשם שפרקו מעליהם עול שמים: אל אלעזר הכהן - כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור: ושרף את הפרה - כשם שנשרף העגל". מדרש זה ורש"י בעקבותיו מכיל מוטיבים רבים ומגוונים, חלקם אולי גם סותרים. מצוות פרה אדומה היא תהליך מפורט שכל מעשה ושלב בו הם תיקון לחטא העגל! יש במעשה זה מהכלל 'קטיגור שנעשה סניגור', אבל גם מהכלל "אין קטיגור נעשה סניגור", מעין הליכה על חבל שנוטה פעם לכאן ופעם לכאן ומכירה בצדקת שתי התפיסות. אולי גם הערבוב של טומאה וטהרה בתוך מעשה הפרה שכבר עמדו עליו חז"ל ומסוכם במשפט האחרון: "לָמָה היתה פרה מטמאה כל העוסקין בה? לפי שכל המתעסקין בעגל נטמאו מטומאת הנדה" – אולי גם ערבוב זה מעיד על הראייה הכפולה של מעשה פרה אדומה בהקשר הנושא שלנו: מתי ייעשה קטיגור סניגור ומתי לא.
- חזרנו למשכן ולמקדש. עפ"י מדרש ספרי הכל פשוט וברור. המשכן כולו הוא תיקון לחטא העגל! זהב המשכן הוא תזכורת ברורה וגלויה לזהב העגל, הוא הוא הקטיגור שנעשה סניגור, וכפסוק בתהלים נא ה: "כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד". ראה דברינו חטא העגל לדורות בפרשת כי תשא. אין שום בעיה עם ריבוי הזהב שבמשכן ובמקדש, וממילא מתורצות כל הקושיות של הגמרא במסכת ראש השנה על הכלים שהיו מזהב. ראה הערה 2 לעיל ובמקור במסכת ראש השנה שם. לפי מדרש ספרי, אין בעיה עם פיו של השופר שמצופה בזהב, עם המחתה שבכל יום הייתה של כסף כי "התורה חסה על ממונן של ישראל" וביום הכיפורים של זהב (מסכת יומא מד ע"ב) ועוד. וכהן גדול שלובש בגדי לבן ולא של זהב הוא כשיטת ר' סימון בירושלמי: "אַל־תִּתְהַדַּר לִפְנֵי־מֶלֶךְ" (משלי כה ו), או גם משום: "אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה" (תהלים לו יב).
- התכשיטים שבני ישראל הביאו לעשיית העגל כמסופר בפרשת כי תשא, הם הם שנזכרים בפרשת ויקהל הסמוכה. תכשיטים מגונים שנזכרים אח"כ בתורה גם בשלל שנלקח ממדין ונתרם לקודש. ככתוב בפרשת מטות, במדבר לא נ-נא: "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה': וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה". והגמרא שבת סד ע"א הדנה באלו תכשיטים יוצאים בשבת מסבירה את טיבם של תכשיטים אלה בדמות המקומות האינטימיים ביותר של גוף האישה: "אמר רבי אלעזר: עגיל - זה דפוס של דדין, כומז - זה דפוס של בית הרחם". בדבר בו חטאו – יתקנו.
- לנושא זה הקדשנו דף מיוחד ביום הכיפורים: כיסוי החטא או גילויו. לפיכך קצרנו כאן. נראה לקשר את הנושא שלנו לנושא הנ"ל ולחבר את דוד שמעדיף לכסות את החטא (אולי מסיבות טובות שלו) עם השיטה "אין קטיגור נעשה סניגור". גם לא צריך לפתוח פתח לשטן (אבל כן לתת לתוך פיו). ואת שיטת משה שאמר: "ייכתב סרחוני" וידעו הכל שחטאתי ומה היה חטאי, ניתן לקשר עם השיטה שאין לירא מהקטיגור. אדרבא, נהפוך אותו לסניגור, בעצם העובדה שאיננו מסתירים דבר. הנה אנחנו כמות שאנו עומדים ומתוודים: "חטאנו, עווינו, פשענו". בני אדם אנחנו שטועים ומבקשים לתקן.
- המקור הוא בגמרא שבת כח ע"א וכן קח ע"א. בפועל היום הקלף לספרי תורה, תפילין ומזוזות בא רק משליל (עובר) של פרה, בעיקר מבהמות מחו"ל, בלי כל קשר לשחיטה כשרה. מכאן אולי תוספת (שלנו) לנושא. על עור של פרה כותבים את ספר התורה ובו כמובן גם פרשת העגל! לא נתקע בקרן של פרה שמא יזכיר הדבר את חטא העגל אבל נכתוב ספר תורה על קלף העשוי מעור הפרה ונקרא בו גם את פרשת העגל. תבוא האם ותשמש בסיס לקריאה כהלכה הן של החטא והן של הריצוי והכפרה.
- נשלים את הדף בעוד שניים-שלושה מדרשים על קטיגור וסניגור אשר אפשר שהם עניין אחר ואפשר שבכל זאת קשורים לנושא הנ"ל. הקורא החרוץ יחליט.
- הליסטיס היינו הגזלן שדד את גובה המיסים של המלך.
- בית סוהר.
- לשון שבועה.
- מדרש נאה זה מביע את העקרון: "מצוה הבאה בעבירה" בלשון ציורית משלו. ראה מסכת אבות פרק ד משנה יא: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד". ראה גם גמרא שבת לב ע"א על כוחו של פרקליט (מלאך) אחד שמלמד זכות לאדם: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות – ניצול". אך אוי לו לאדם שסניגורו נעשה קטיגורו שחשב שניתן לקנות זכויות ומצוות בגזל ובחמס.
- מרוב קטיגור וסניגור כמעט ושכחנו את הדיין! גם הוא בתמונה. סבר פניו הוא שנותן לסניגור את הכוח להמשיך וללמד זכות. אולי גם לקטיגור להתרכך. נראה שמדרש זה מותח קצת את ההלכה לטובת האגדה שהרי אסור לדיין להסביר פנים לאף צד. עכ"פ, הסניגור מדבר ומסנגר כל עוד שהדיין מקשיב לו. הדיין מצדו צריך שיקשיב לסניגור המנסה ללמד זכות ולתת לו את מלוא האפשרות לטעון את טענותיו. אבל נראה שגם הסניגור צריך להיות מספיק קשוב ולראות מסבר פניו של הדיין שדבריו מוצו ומה שלא טען עד עכשיו אין לו עוד לטעון ומוטב שיכלה דבריו וישתוק, שהרי: "כל המוסיף – גורע". אבל משעה שהסניגור משתתק והדיין מסתלק, הולך הקטיגור ועושה שליחותו. לפיכך חשוב לטרוח ולעשות את הקטיגור – סניגור.
- שימהר להוציא את פסק הדין.
מים ראשונים: המאמר "אין קטיגור נעשה סניגור" ידוע ומוכר, בפרט בקשר לראש השנה ויום הכיפורים: אין תוקעים בשופר של פרה, הכהן הגדול אינו נכנס לפני ולפנים בבגדי הזהב ועוד. אך מנגד, עומדת דעה שמשום מה מוצנעת, וטוענת אדרבא: קטיגור נעשה סניגור. הפיוט אומר: "הס קטיגור וקח סניגור מקומו", יש גם לפייס את השטן ולתת לתוך פיו (ראה דברינו פיו של שטן בפרשת שמיני), אבל אולי טוב משניהם "לתפוס את השור בקרניו" ולהפוך את הקטיגור (השטן) לסניגור וביחד ילמדו שניהם זכות על עם ישראל.
מסכת ראש השנה דף כו עמוד א – אין קטיגור נעשה סניגור ור' יוסי שואל
משנה. כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר: "במשך בקרן היובל" (יהושע ו ה).1
גמרא. … עולא אמר: היינו טעמא דרבנן – כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה – לפי שאין קטיגור נעשה סניגור.2 ולא? והא איכא דם פר! … והא איכא ארון וכפורת וכרוב! … והא איכא כף ומחתה! … והא איכא בגדי זהב מבחוץ! – מבפנים קא אמרינן.3 … ורבי יוסי אמר לך: דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור – הני מילי מבפנים, והאי שופר – מבחוץ הוא.4
ויקרא רבה כא י פרשת אחרי מות – סיבות נוספות לחיזוק
ר' סימון בשם ר' יהושע אמר: מפני מה אין כהן גדול משמש בבגדי זהב? שלא ייעשה סניגור קטיגור, כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלהי זהב, והיום הם מבקשים לשמש לפניו בבגדי זהב! ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר: בשביל לחוס על ממונן של ישראל. רבי לוי אמר: מפני גאוה, על שום "אל תתהדר לפני מלך".5
מסכת חגיגה דף יג עמוד ב – השור שנשמט מהמרכבה
כתוב אחד אומר: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א י).6 וכתיב: "וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר" (שם י יד) ואילו שור לא קא חשיב!7 אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו: ריבונו של עולם! קטיגור יעשה סניגור?8
מסכת ברכות נט ע"א – בגרמי השמים
בשעה שהקב"ה ביקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה – נטל שני כוכבים מעיש וסתמה. וליהדר לה? – אין הבור מתמלא מחוליתו, אי נמי: אין קטיגור נעשה סניגור.9
מסכת קידושין דף ה עמוד א – אין סניגור נעשה קטיגור
ומנין שאף בשטר? … אמר קרא: ויצאה והיתה, מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר, אף הויה נמי בשטר. ואקיש נמי יציאה להויה, מה הויה בכסף, אף יציאה בכסף! אמר אביי, יאמרו: כסף מכניס כסף מוציא, סניגור יעשה קטיגור?10
מים ביניים הבאים בסעודה: נעבור לשיטה הנגדית שאדרבא, יבוא הקטיגור ויהפוך לסניגור. לא מצאנו במפורש את הביטוי "ייעשה קטיגור סניגור" או "קטיגור נעשה סניגור" כמשקל נגדי לביטוי: "אין קטיגור נעשה סניגור", אבל המקורות שלהלן מראים מוטיב זה בבירור.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ו – אהרון מקריב עגל בחנוכת המשכן
"ויאמר אל אהרן קח לך עגל" (ויקרא ט ב), למה לא נאמר לו פר אלא עגל? א"ל שעל ידי העגל נתפקפקה הכהונה בידך, ועל ידי העגל היא מתבוססת בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים יש להם עונות ממעשה העגל. לפיכך אמר: הם יקריבו עגל, שנאמר: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' " (ויקרא ט ג), כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל.11
מדרש ספרא שמיני פרשה א – פיו של השטן והמזבח כתבנית שור
"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" (ויקרא ט ב) – מלמד שאמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שְׁלַח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש … ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו וא"ל משה: אחי, לא ממה שאתה מתיירא ממנו, הגיס דעתך וקרב אליו לכך נאמר: "קרב אל המזבח".12
ויקרא רבה כז ח – נעשה שור ראש לכל הקרבנות
"שור או כבש או עז כי יולד" (ויקרא כב כז) – וכי מה ראה שור להיעשות ראש לכל הקרבנות? אמר ר' לוי: למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש. מה עשה המלך? עשה סעודה והושיב אותו האיש בראשן שלמסובין. כל כך למה? שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש. כך אומות העולם מונין להן לישראל ואומרין להן עשיתן את העגל. ובדק הקב"ה בדברים ולא מצא בהן ממש. לפיכך נעשה שור ראש לכל הקורבנות: "שור או כשב או עז כי יולד".13
במדבר רבה יט ח, פרשת חוקת (פרשת פרה) – האם מנקה צואת בנה
מפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? אמר ר' איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.14
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח – חקת פרק יט סימנים ב-י – פנים לכאן ולכאן
"ונתתם אותה אל אלעזר הכהן". ולא לאהרן, לפי שאהרן עשה להם העגל, לכך לא צוה ליתנה לאהרן, שאין קטיגור נעשה סניגור. ולמה פרה? הם המירו כבוד המקום בבן פרה וסררו בפרה, תבוא אמו שהיא פרה ותהיה לעם כפרה אשר סררו בפרה.15 ועוד למה אדומה? שהאדימו פנים כשעשו העגל להיות בעלת כתמים, שנאמר: "נכתם עונך לפני" (ירמיהו ב כב). לכך הביא פרה שהיה תמימה ותכפר על בעלי תמימים, אדומים, שנאמר: "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיהו א יח). ולמה "אשר אין בה מום"? עשו העגל ומאותה שעה נעשו בעלי מומים זבין וגם מצורעים. לכך תבוא היא שאין בה מום ותכפר על עושי העגל שנעשו בעלי מומין. ולמה "אשר לא עלה עליה עול"? לפי שהם נתנו עול העגל על צואריהם, שזבחו לו והשתחוו לו, לכך תבוא הפרה אשר לא עלה עליה עול, ותכפר עליהם. הם נקהלו על הכהן לעשות להם עגל, לפיכך התאנף הקב"ה באהרן על הכהן לעשות להם עגל להשמידו, ונתן הקב"ה לבניו מעשה הפרה, לכפר על אביו שהוא כהן.16
"ונתתם אותה אל אלעזר הכהן" – פעולתה בסגן בבגדי בד ולא בכהן גדול שיהא מלובש בבגדי זהב, לפי שהעגל נעשה מזהב שלא יהא קטיגור נעשה סניגור. הם זבחו לעגל לפני אהרן, לפיכך: "ושחט אותה לפניו". ועל ידי העגל נשפך דמם, שנאמר והרגו איש את אחיו (שמות לב כז), לכך ולקח הכהן מדמה.
לָמָה היתה פרה מטמאה כל העוסקין בה? לפי שכל המתעסקין בעגל נטמאו מטומאת הנדה.17
ספרי דברים פסקא א – זהב מכפר על זהב
"ולבן וחצרות ודי זהב" – יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל.18
שמות רבה מח ו – מתכשיטים למשכן
"ארפא משובתם אוהבם נדבה" … כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה: ועתה הניחה לי וגו' אמר לו: בדוק אותן שיעשו את המשכן. מה כתיב באותו קלקלה? "פרקו נזמי הזהב". ומה הביאו? נזמים. וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב? "כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז" – בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם … אמר משה לפני הקב"ה: כתבת (שמות כא) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור, הרי הביאו ה' (חמישה): "חח ונזם טבעת עגיל וכומז".19
מסכת יומא דף פו עמוד ב – מחלוקת משה ודוד
אמר רב יהודה … כתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב א) וכתיב: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח יג)! … וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב", דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". אלא מהו שאמר משה "ויעשו להם אלוהי זהב"? – כדרבי ינאי. דאמר רבי ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די – גרם להם שיעשו אלוהי זהב. … שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד. משה אמר: יכתב סורחני, שנאמר: "יען לא האמנתם בי להקדישני". דוד אמר: אל יכתב סורחני, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".20
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה י – הקלף של ספר תורה
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים, אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן.21
ויקרא רבה ל ו, פרשת אמור22
"ולקחתם לכם" תני ר' חייא: במקח ולא בגזל. "לכם" – לכל אחד ואחד מכם. "לכם" – משלכם ולא הגזול. אמר ר' לוי: מי שלוקח לולב גזול למה הדבר דומה? לְלִסְטֵיס שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים. פעם אחת עבר עליו לגיון אחד לגבות דימוסיא של אותה מדינה. עמד עליו וקפחו ונטל כל מה שהיה בידו.23 לאחר ימים, ניצוד אותו ליסטיס ונחבש בְּפִילָקֵי.24 שמע אותו הלגיון ובא אצלו. אמר לו: תן לי מה שקפחתני ואני מלמד עליך זכות לפני המלך. אמר לו: לָכֶסִין,25 מכל מה שקפחתי ומכל מה שנטלתי, אין לאותו האיש אלא טפיט זה שתחתי והוא משלך. אמר לו: תן אותו לי ואני מלמד עליך זכות לפני המלך. אמר לו: טלהו. אמר לו: תהא יודע שאתה נכנס מחר לפני המלך לדין, והוא שואל אותך ואומר לך: יש לך בן אדם שילמד עליך זכות? ואתה אומר לו: יש לי לגיון פלוני שילמד עלי זכות. והוא שולח לי ואני בא ומלמד עליך זכות לפניו. למחר העמידוהו לפני המלך לדין. שאלו המלך: יש לך בן אדם ללמד עליך זכות? אמר לו: יש לי לגיון אחד שילמד עלי זכות. שלח המלך וקרא לו. אמר לו: יודע אתה ללמד זכות על אדם זה? אמר לו: יודע אני כששלחתני לגבות דימוסיא של אותה מדינה, עמד זה עלי וקפחני ונטל כל מה שהיה עמי, וטפיט זה הוא משלי מעיד עליו. התחילו כל העם צווחים ואומרים: אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול צווח לפני הקב"ה ואומר: גזוּל אני חמּוס אני. ומלאכי השרת אומרים: אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.26
בראשית רבה מט יד, פרשת וירא – הדיין בין הקטיגור לסניגור
"וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו" (בראשית יח לג) – הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין. נשתתק הסניגור עמד לו הדיין. כך: "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם". הסניגור הזה, כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד. עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור. כך: "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו". הקטיגור הזה, כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים, ממתין. עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו. כך: "וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם" וכתיב: "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב".27
שמות רבה יח ה, פרשת בא – הסניגור משתיק את הקטיגור.
א"ר יוסי: למה מיכאל וסמאל דומים? לסניגור וקטיגור עומדין בדין, זה מדבר וזה מדבר. גמר זה דבריו וזה דבריו, ידע אותו הסניגור שנצח, התחיל משבח את הדיין שיוציא אפופסין.28 ביקש אותו קטיגור להוסיף דבר, אמר לו הסניגור: הַחֲרֵשׂ ונשמע מן הדיין. כך מיכאל וסמאל עומדים לפני השכינה, והשטן מקטרג ומיכאל מלמד זכותן של ישראל. והשטן בא לדבר ומיכאל משתקו. למה? שנאמר: "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו" (תהלים פה ט).
מחלקי המים