פרשות השבוע

מים ראשונים: פרשתנו פותחת בנר התמיד – עליו כבר זכינו לדון בפרשה זו בשנה האחרת, ועוברת בהמשכה לעולת התמיד – היא נושאנו הפעם. אגב שני אלה, ראה את התמיד השלישי אש תמיד שגם עליו כבר זכינו לכתוב בפרשת צו.

בין צו לתצוה – שלושה תמידים תעשה

בהלכתם ובמדרשם תהגה – עד ישוב מקדש וייבנה.

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד: אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם … עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: (שמות כט לח-לט, מב).¹

צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד: אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם … עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה' : (ספר במדבר, פרק כח פסוקים ב-ד, ו).²

וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם … וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־מְכוֹנֹתָיו וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב: וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ: וְאַחֲרֵי־כֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַה' : (עזרא פרק ג א-ו).³

מסכת פסחים דף סו עמוד א – עולת תמיד כולל בשבת

תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר "מועדו" בפסח ונאמר "מועדו" בתמיד.⁴ מה מועדו האמור בתמיד – דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח – דוחה את השבת.⁵

מסכת חגיגה דף ו עמוד ב – האם נהג קרבן תמיד בשנות המדבר

תניא: "עולת תמיד העשויה בהר סיני" – רבי אלעזר אומר: מעשיה נאמרו בסיני, והיא  עצמה לא קָרְבָה. רבי עקיבא אומר: קָרְבָה ושוב לא פָּסְקָה. אלא מה אני מקיים "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל" (עמוס ה כה)? – שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה, הן הקריבו אותה.⁶

מסכת חגיגה דף ו עמוד א – קרבן תמיד קדם למשכן

… הכתיב: "ויעלו עֹלֹת" (שמות כד ו)! – קסברי בית הלל: עולה שהקריבו ישראל במדבר, עולת תמיד הואי.⁷

מסכת יבמות דף ה עמוד ב – קרבן תמיד הוא מקרה מיחד

מה לתמיד שכן תדיר! …. ותמיד, שכן ישנו לפני הדבור.⁸

רש"י במדבר פרק כח פסוק ו – שתי אפשרויות מתי התחיל קרבן תמיד

העשויה בהר סיני – כאותן שנעשו בימי המילואים. דבר אחר: העשויה בהר סיני – הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני, אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה: "וישם באגנות" (שמות כד ו), מלמד שטעונה כלי.⁹

אבן עזרא במדבר פרק כח פסוק ו – לא הייתה אפשרות לקרבנות במדבר

העשויה בהר סיני – הטעם כאשר עשיתם בהר סיני. גם זה אות שלא העלו עולות במדבר אחר נוסעם מסיני, כאשר פירשתי בראיות גמורות.¹⁰

פסיקתא דרב כהנא פיסקא ו את קרבני לחמי – במקדש על מכונו ובירושלים בבניינה

"כבשים בני שנה תמימים שנים ליום" (במדבר כח ג). בית שמאי אומרים: כבשים, שהן כובשים עונותיהם של ישראל, כמה דאת אמרת: "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו" (מיכה ז יט). ובית הילל אומרים: כבשים, כבסים שהן כובסין עונותיהן של ישראל, כמה דאת אמרת: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א יח). בן עזיי אומר: "כבשים בני שנה" – שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנתו.

"שנים ליום" – בגלל היום.¹¹ "שנים ליום" – פרקליט לאותו היום, שכתוב בו: "היו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה" (מלאכי ג יז). "שנים ליום" – שהם נשחטין כנגד היום. "שנים ליום" – שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים. "עולת תמיד" (במדבר כח ו), א"ר יודה בר' סימון: מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עוון. הא כיצד? תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום, לא היה אדם לן בירושלם ובידו עוון. ומה טעמו? "צדק ילין בה" (ישעיה א כא).¹²

המשך פסיקתא דרב כהנא שם – הקרבנות אינן בשביל הקב"ה

א"ר יצחק: כתיב: "את קרבני לחמי לאשי" (במדבר כח ב). וכי יש לפני אכילה ושתיה? אם אומר אָתָ: יש לפני אכילה ושתייה, ממלאכיי לְמָד, ממשרתיי לְמָד! "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט" (תהלים קד ד). מאיכן הן ניזונין? מזיו שכינה הם ניזונין, דכתיב: "באור פני מלך חיים" (משלי טז טו). ר' חגי בשם ר' יצחק: "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט: ו) – אתה מחיה לכולם.¹³

א"ר שמעון בן לקיש: כתיב: "עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' " – וכי יש לפני אכילה ושתייה? למד ממשה דכתיב ביה: "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד כח) … והרי דברים קל וחומר: מה אם משה שהלך בשליחותי ארבעים יום, לחם לא אכל ומים לא שתה, ולפני יש אכילה ושתייה? הוי: "אם ארעב לא אומר לך" (תהלים נ יב). א"ר חייא ברבא: בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי? שמעת מימיך אומרים: השקו את הגפן הזה יין שהוא עושה יין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה?¹⁴ בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי? הוי: "אם ארעב לא אומר לך".¹⁵

מסכת סוטה דף מט עמוד ב – חזיר כקרבן תמיד

תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה.¹⁶

תנחומא פרשת כי תבא סימן א – חביבה התפילה מכל הקרבנות

"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים" (דברים כו טז). זה שאומר הכתוב: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" (תהלים צה) – צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבִּכּוּרִים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום. לפי שחביב תפילה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים