פרשות השבוע

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: (שמות כד י).¹

ספורנו על הפסוק – נפש שכלית טהורה

כמעשה לבנת הספיר: "עצם נעדר כל הצורות השכליות ומוכן לקבלם. כמו הספיר הלבן הנעדר מכל המראות והוא עצם הנפש האנושית השכלית הנעדרת מכל מדע … וכעצם השמים לטוהר: וראו שזה העצם הוא נבדל מן החומר האנושי וטהור ממנו, כמו שעצם השמים והוא נפש הגלגל בלתי מעורב עם חומר הגלגל …".²

אבן עזרא שמות פרק כד פסוק י (הפירוש הארוך) – הקשר לחיזיון יחזקאל

… ועוד, אם לבנת הספיר הוא לובן, מה טעם לומר "כמעשה"? היה ראוי לומר "כמראה".³

והנכון, כי לִבְנַת מגזרת לְבֵנָה, כמו חֶשְׁכַת מַיִם (תהילים יח, יב) מגזרת חֲשֵׁכָה (בראשית טו, יב). והנה לבנת הספיר, כאבן ספיר שראה יחזקאל במראות הנבואה שהוא דמות כסא (יחזקאל א כו; י, א). וטעם "וכעצם השמים לטוהר" תחת לבנת הספיר, והוא הרקיע, שהוא כעין הקרח, שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל (שמות א כב). והנה כתוב "ויראו את אלהי ישראל". ושם כתוב: "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (יחזקאל י כ).⁴

רש"י על הפסוק – זכרון השעבוד והגאולה

"כמעשה לבנת הספיר" – היא הייתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים. "וכעצם השמים לטוהר" – משנגאלו, היה אור וחדווה לפניו.⁵

ויקרא רבה כג ח – רשומה ברקיע

דרש רבי לוי בר סיסי בנהרדעא: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" – זו עד שלא נגאלו. אבל משנגאלו היכן היא דרכה של לבנה לינתן, שם הייתה נתונה.⁶

אמר רבי ברכיה: "מעשה לבנת הספיר" אין כתיב כאן, אלא "כמעשה לבנת הספיר" – היא וכל ארגלייא שלה ניתנה: היא והסל והמגרפה שלה.⁷

בר קפרא אמר: עד שלא נגאלו ישראל ממצרים כביכול הייתה רשומה ברקיע. משנגאלו עוד לא נראתה ברקיע.⁸ מאי טעמא? "וכעצם השמים לטוהר" – כשהם נקיים מעננים.⁹

מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א – על דבר זה נענש משה

תניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים. מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בוא ואראך מה עשו אבותיי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבניין.¹⁰ ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין.¹¹

ספרי זוטא בהעלותך, פיסקא י לה – בכל צרתם לו צר – כל זמן שישראל בצרה

ואומר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט). אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו ואם אינו צר לו.¹² כשהוא אומר: "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא טו) – הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקב"ה כאילו עמהן בצרה. וכן את מוצא בשעה שהיו ישראל משועבדין במצרים, לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה. וכן הוא אומר: "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" – זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים. אמר להם: אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר.¹³

מנחות דף מג ע"ב – בין תכלת ללבן – הקשר למצוות ציצית

תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", וכתיב: "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א כו). תניא, היה רבי מאיר אומר: גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר: הבא לי חותם של טיט, ולאחד אמר: הבא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא.¹⁴

ספרי במדבר פיסקא קא – לוחות שניים – מעשה אדם

וכן מצינו שהספיר של לוחות של משה היה, שנאמר: "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" (דברים י א). ובמקום אחר הוא אומר: "והלוחות מעשה אלהים המה" (שמות לב טז). ואומר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". מקיש מעשה למעשה. מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר.¹⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: בהערה 5 לעיל, הערנו שרש"י הולך בשיטתו שמחזה לבנת הספיר היה לפני מעמד הר סיני. אזכור צער השעבוד הוא חלק ממעמד הר סיני. אבן עזרא ורמב"ן עומדים בשיטתם, שלבנת הספיר במקומה, בפרק כד בשמות, לאחר מעמד הר סיני ופרשת משפטים, ולפיכך הם מפרשים אותה על דרך הסוד והטוהר ולא טיט השעבוד. האם שיטה אחת גוררת אחריה בהכרח את השיטה השנייה, או שיש אפשרות שגם אזכור הצער והשעבוד בא אחרי מעמד הר סיני ואחרי פרשת משפטים דווקא?

מים אחרונים 2: עוד בנושא לבנת הספיר, ראו פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק לב, הקושר את המחזה הזה עם חטא העגל, דרך "רגלי המלאכים" ודרך מחזה המרכבה של יחזקאל. ראו דבריו שם: "ויצר אותו בחרט. התיך הזהב בכור ועשאו דמות שור. למה? שהיו ישראל אומרים: כדמות שראינו ביום מתן תורה. וכבר כתוב: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י), מלמד שראו מלאכי השרת, וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א יז). לפיכך שאלו דמות עגל. וכך עשה, יצקו במעבה האדמה כדמות שור. וכתיב: וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו כ), מלמד שהיה דומה כדמות שור בשעה שאוכל עשב, שהוא מאוס בשעה שהוא אוכל העשב, ואעפ"כ וימירו את כבודם בו". מדרש זה לוקח אותנו לנושא המורכב של חטא העגל ולקשר האפשרי בינו ובין ראיית המרכבה ועל כך כבר עמדנו בדפים אחרים.