פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נדרשנו לפסוקים שלהלן מספר מלאכי, בדברינו תורת אמת הייתה בפיהו בפרשת חוקת, בשבחו של אהרון הוא בית אב לכל הכהנים המשמשים בקודש. שם, בפטירתו של אהרון, וכאן, בפרשה הראשונה בתורה בחניכתם של אהרון ובניו לכהונה. ללמדך, מה עיקר תפקידו ומעמדו של הכהן, לפחות עפ"י ספר מלאכי.

בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: (מלאכי פרק ב פסוקים ה-ז).¹

שמות רבה פרשת תצוה, פרשה לח סימנים ג-ד

סימן ג: "לְקַח פר בן בקר אחד" (שמות כט א) … לכפר עליהם על מה שעתיד, שנאמר: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" (ויקרא ט ב), לכך נאמר: "גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם" (תהלים קיא ב).²

דבר אחר: שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר: "ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב ז).³ אמר ר' יהודה: מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבוא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר: "כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי" (הושע ד ו) שכן ג' אָלֶ"פִים יש בו, שנמאס מן הכהונה ומן המקדש ומן הלְוִיָה.⁴ אבל אם היה בן תורה, הוא כמלאך שנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא". ואם לאו, ראה מה כתיב: "ארץ עיפתה כמו אופל" (איוב י כב)⁵ – זה גיהינום שהרשעים פורחים כעוף … שהרשעים עייפים בה. ומי יֵרֵד לשם? אמר ר' אחא: מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט, שנאמר: "צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים".⁶

"ותורה יבקשו מפיהו" – אם יָגַע בה, אֵלוּ לא דָיוֹ,⁷ אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' " (ישעיה נד יג), וכן: "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל כ).⁸

סימן ד: "וזה הדבר אשר תעשה להם" (שמות כט א).⁹ זהו שכתוב: "קחו עמכם דברים" (הושע יד ג). זהו שאמר הכתוב: "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה' " (תהלים כו ו-ז) – יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר: "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ". לפי שישראל אומרים: ריבון העולם, הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן … עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות! אמר להם: דברים אני מבקש, שנאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין "דברים" אלא דברי תורה, שנאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה" (דברים א א). אמרו לו: אין אנו יודעים. אמר להם: בכו והתפללו לפני ואני מקבל.¹⁰

ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

חביבים ישראל, כשהוא מְכַנָן¹¹ אין מְכַנָן אלא בכהנים, שנאמר: "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיה סא ו).¹² חביבין כהנים, כשהוא מְכַנָן אין מְכַנָן אלא במלאכי השרת, שנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב ז) – בזמן שהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת,¹³ ואם לאו, הרי הוא כחיה וכבהמה שאינה מַכֶּרֶת את קוֹנָהּ.¹⁴

רש"י מלאכי פרק ב פסוק ז

כי שפתי כהן – עליהם מוטל לשמור דעת. למה? שהרי תורה יבקשו מפיהו, שכבר דבר זה מסור להם: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג י).¹⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ז

לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת העבודה שלא תטלטל דעתו שהוא משמר את התורה (ומשמר את העבודה) ואת הדעת, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו" (מלאכי ב ו), ואומר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת (שם שם ז).¹⁶

אבן עזרא הושע פרק ד פסוק ו

"כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך" – הטעם כפול כי אתה הדעת מאסתה כי לכהן ניתנה התורה. ועוד, כי הם השופטים כי שפתי כהן ישמרו דעת.¹⁷

רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב-ג

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" … ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם¹⁸ אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". בריך רחמנא דסייען.¹⁹

מסכת מועד קטן דף יז עמוד א

ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה.²⁰ אמר רב יהודה: כיצד נעשה? ננדה אותו – צריכים לו חכמים, לא ננדה אותו – יתחלל שם שמים. אמר ליה לרבה בר בר חנה: האם שמעת דבר בעניין זה?: אמר לו: הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", אם דומה הרב למלאך ה' – יבקשו תורה מפיו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיו.²¹ נידה אותו רב יהודה. לסוף נחלש רב יהודה,²² באו חכמים לשאול בו (לשאול בשלומו), ובא גם אותו האיש המנודה איתם. כאשר ראה אותו רב יהודה – חייך.²³ אמר לו (המנודה לרב יהודה): לא דייך שנידית את אותו האיש,²⁴ אלא שאתה גם צוחק עלי? אמר לו: לא עליך אני צוחק, אלא שכאשר אני הולך לעולם ההוא, שמח אני שאפילו לאדם גדול כמוך לא החנפתי.²⁵

מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר?²⁶ והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו!²⁷ – אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" (משלי כבי ז) – לדעתם לא נאמר, אלא "לדעתי".²⁸ רב חנינא אמר מהכא: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' " (תהלים מה יא).²⁹ קשו קראי אהדדי! – לא קשיא, הא – בגדול, הא – בקטן.³⁰ כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא.³¹

דרש רבא: מאי דכתיב: "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' " (שיר השירים ו יא) – למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה – אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח – אין תורתו נמאסת.³² אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? – משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר.³³ אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!³⁴ אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: "בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת – קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים – קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך" (סנהדרין פרק ו משנה ה).³⁵

…..³⁶

כאשר נפטר אחר אמרו: לא ידונו אותו ושלא יבוא לעולם הבא. לא ידונו אותו – משום שעסק בתורה,³⁷ ולא יבוא לעולם הבא – משום שחטא.³⁸ אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו ושיבוא לעולם הבא. מתי אמות ואעלה עשן מקברו.³⁹ כאשר נפטר רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: וכי גבורה היא לשרוף את רבו? אחד היה בינינו ולא יכולנו להצילו?! אם היינו מחזיקים אותו בידינו – מי יוציא אותו מידינו, מי? אמר (ר' יוחנן): מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כאשר נפטר רבי יוחנן – פסק העשן מקברו של אחר. פתח עליו אותו ספדן: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.⁴⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לנושא אלישע בן אבויה ור' מאיר הקדשנו דף מיוחד בשם אלישע בן אבויה הוא אחר – סיפור בשני נוסחים בדפים המיוחדים. ואחרים האריכו לדון בו והקדישו לו ספרים שלמים. נגררנו לנושא זה אגב הדיון בפסוק: "כי שפתי כהן ישמרו דעת" ואם הארכנו וחרגנו יתר על המידה, עם שואבי המים הסליחה.