מסכת תענית פרק ד משנה ו (ובגמרא בבלי דף כו עמוד ב)
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטים בשמחה.1
גמרא ראש השנה יח ע"ב
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח יט). קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה! בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום, אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי!2 – אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.3
איכה רבה פרשה ב סימן ד4
אמר רבי יוחנן: רבי היה דורש: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד יז) – אל תקרי "כוכב" אלא כוזָב.5 רבי עקיבא כאשר היה רואה את בר כוזיבא, היה אומר: זהו מלך המשיח.6 א"ל ר' יוחנן בן תורתא:7 עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא.8 א"ר יוחנן: "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב), קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף ריבוא בני אדם.9 ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר,10 והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע,11 שלחו לו חכמים: עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין? אמר להם: והיאך ייבדקו? אמרו לו: כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון, אל יכתב באסטרטיא (בצבא) שלך, והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן.12 ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים: לא תסעוד ולא תסכיף (תכסוף).13 הדא הוא דכתיב: "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו" (תהלים ס יב).14
ומה היה עושה בן כוזיבא? היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות. ועל זה א"ר עקיבא כך.15
שלוש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו. ובכל יום ויום מתפלל ואומר: רבש"ע, אל תשב בדין היום.16 ולבסוף נתן דעתו לחזור.17 בא כותי אחד (לאדריאנוס) ומצאו ואמר לו: אדוני, כל הימים ש"התרנגולת הזו" מתגלגלת באפר, אין אתה כובש אותה.18 אלא המתן לי שאני עושה לך שתוכל אותה עוד היום. מיד נכנס לעיר דרך תעלות הביוב ומצא את רבי אלעזר שהוא עומד ומתפלל. עשה (הכותי) עצמו לוחש באוזנו של ר' אלעזר המודעי. הלכו ואמרו לבר כוזיבא: חביבך19 ר' אלעזר, רוצה להשלים (למסור) את העיר עם אדריאנוס.20 שלח והביא את הכותי ההוא, אמר לו: מה אמרת לו (לר' אלעזר)? אמר לו (הכותי לבר כוכבא): אם אני אומר לך מה אמרתי לו, המלך (אדריאנוס) יהרוג "את האיש ההוא",21 ואם אין אני אומר לך, אתה הורג "את האיש ההוא". אבל מוטב שיהרוג "האיש ההוא" את עצמו ולא יתגלו סודות (מסטורין) המלכות.22 בן כוזיבא סבר בדעתו (שר' אלעזר) רוצה להשלים עם המדינה.23 כיון שסיים ר' אלעזר תפילתו, שלח (בר כוכבא) והביאו אליו. אמר לו: מה אמר לך אותו כותי? אמר לו: אין אני יודע מה לחש לי באוזני ולא שמעתי ממנו כלום, שאני בתפילתי עמדתי ואין אני יודע מה אמר.24 נתמלא רוגזו של בן כוזיבא, נתן לו בעיטה אחת ברגלו והרגו. יצאה בת קול ואמרה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל־זְרוֹעוֹ וְעַל־עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה יא יז). אמרה לו: אתה סִמִיתָּ זרוען של ישראל וסִמִיתָּ עין ימינן, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.25
מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא והביאו את ראשו אצל אדריאנוס. אמר: מי הרג את זה? אמר לו גונתאי (כותי) אחד: אני הרגתי לזה.26 אמר לו: לך והביאו לי.27 הלך והביא ומצאו נחש כרוך על צווארו. אמר לו (אדריאנוס לכותי): אילו לא אלוהיו הרגו, מי היה יכול לו! וקרא עליו: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" (דברים לב ל).28 היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין. ואם תאמר שקרובה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין.29 וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום. ר' הונא אמר: יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה "הטוב והמטיב",30 "הטוב" – שלא הסריחו "והמטיב" – שנתנו לקבורה.31
חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית,32 ולמה נחרבה?33 על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש.34 ולמה הדליקו? אמרו: הבוליוטין35 שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה,36 וכאשר היה עולה אחד מאיתנו להתפלל, אמרו לו: רוצה אתה להיעשות (להתמנות) בוליוטין? אמר להם: לא. – אתה רוצה להיעשות ארכונטיס?37 אמר להו לא.38 אמרו לו: שמענו שיש לך שדה אחת, האם תרצה למכור אותה לי? אמר לו: אין בדעתי. והיה39 כותב ומשלח שטר מכר לבן ביתו:40 אם יבוא איש פלוני, אל תניח לו להיכנס לשדה שכן מכרה לי. והיה אומר האיש הזה (הביתרי): הלוואי ונשברה רגלו של 'אותו האיש'41 ולא עלה לאותה 'זווית'.42 זהו שכתוב: "צדו צעדינו"43 – שוממה הדרך מלכת בה לאלה הארמונות.44 "קרב קיצנו" – קיצו של אותו הבית.45 "מלאו ימינו" – יומו של אותו הבית. אף הם,46 לא האריך להם הטוב, דכתיב: "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז ה). א"ר יוחנן: שלש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת ושלש מאות קופות של קצוצי תפילין נמצאו בביתר. וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין.
אמר רבן גמליאל:47 חמש מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם. וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני וקרא על עצמו :"עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי וגו' ".48
שני אחים היו בכפר חרוכא ולא היו מניחים רומאי שעבר שם שלא הרגוהו. אמרו: כל עיקר הדבר,49 להביא את כתרו (זרו) של אדריאנוס ולשים אותו בראשו של שמעון (בר כוכבא). כאשר יצאו50 פגע בהם זקן אחד, אמר להם: יהא הבורא בעזרתם מאלה. אמרו לו: לא נסעוד ולא נסכיף.51 מיד גרמו עונות ונהרגו, והביאו את ראשיהם אל אדריאנוס. אמר: מי הרג את אלה? אמר לו גונתאי (כותי) אחד: אני הרגתי אותם. אמר לו: לך והבא לי גופותיהם. הלך ומצא נחש כרוך בצוואריהם. אמר (אדרייאנוס): אילו אלוהיהם של אלא לא הרג אותם, מי היה יכול להרוג אותם? וקרא עליהם: "אם לא כי צורם מכרם".
אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לח
"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (שמות כב כג). ממשמע שנאמר: "והרגתי אתכם בחרב", אני יודע שהנשים נעשו אלמנות. אלא, אלמנות ולא אלמנות52 שלא ימצאו להן עדים להתירם להינשא. כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר: "והיו נשיכם אלמנות", אני יודע שהבנים יתומים.53 אלא יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן.54
גמרא ראש השנה יח ע"ב55
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית־יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח יט). קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה! בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום, אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי! – אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.56
שנזכה לגאולה השלימה
לנחמת ציון ובניין ירושלים
מחלקי המים
נוסח הירושלמי תענית ד ה עם פירוש ידיד נפש57
תַּנִי, א"ר יְהוּדָה בֶּן ר' אֶלְעָאי, בָּרוּךְ ר' הָיָה דּוֹרֵשׁ (בראשית כז) הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב צוֹוֵחַ מִמַּה שֶׁעָשׂוּ לוֹ יְדֵי עֵשו בְּבֵיתָר. תַּנִי ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, עֲקִיבָה ר' הָיָה דּוֹרֵשׁ (במדבר כד) דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב. דָּרַךְ כּוֹזְבָא מִיַּעֲקֹב. ר' עֲקִיבָה כאשר ראה את בר כוכבא, אמר: זהו המלך המשיח. א"ל ר' יוֹחָנָן בֶּן תוֹרַתָא: עֲקִיבָה, יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחַיַיִךְ וַעֲדַיִין בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא. א"ר יוֹחָנָן, קוֹל אָדְרִיָּינוּס קֵיסָר, הוֹרֵג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִיבּוֹא.
א"ר יוֹחָנָן שְׁמוֹנִים אֶלֶף זוּג שֶׁל תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ מָקִיפִין אֶת בֵּיתָר וְכֹל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמוּנֶה עַל כַּמָּה חֵיְילוֹת. וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזְבָה וְהָיָה לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מַטִּיפֵי אֶצְבַּע. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ, עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין. אָמַר לָהֶן, וְכִי הֵיאַךְ אֵיפְשָׁר לְבָדְקָן? אָמְרוּ לוֹ: כֹּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶץ מִן לְבָנוֹן לֹא יִהְיֶה נִכְתַּב בגדודים שֶׁלְּךָ. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ. וכשיצא למלחמה היה אומר: ריבון העולם, לָא תִסְעוֹד וְלָא תִכְסוֹף; "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (תהלים ס)
שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה עָשָׂה אָדְרִייָנוּס מַקִּיף מצור עַל בֵּיתָר. וַהֲוֵה ר' אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק וְעַל הָאֵפֶר וּמִתְפַּלֵּל בְּכֹל יוֹם וְאוֹמֵר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם. רצה אדריינוס ללילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך, לפי שאני אראה מה לעשות למסור לך את הארץ הזו. נכנס דרך הביוב לתוך העיר. נכנס ומצא את רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו (של רבי אלעזר). ראוהו בני העיר ומסרוהו לבר כוכבא. אמרו לו: ראינו זקן זה מתרועע עם דודך. אָמַר לו (בר כוכבא לכותי): מה אמרת לו, וּמַה אָמַר לָךְ? אמר לו (הכותי לבר כוכבא) אם אומר לך, מלכי יהרוג אותי, ואם לא אומר לך, אתה תהרוג אותי. טוב לי שמלכי יהרוג אותי ולא אתה.58 אמר לו (הכותי לבר כוכבא): אמר לי (ר' אלעזר) שרוצה למסור את המדינה לידי הרומאים.
בא בר כוכבא אצל רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי. אָמַר לו: מה אמר לך אותו כותי? אָמַר לו: לֹא כְּלוּם – ומַה אתה אמרת לו? אמר לו: לֹא כְּלוּם. נתן לו בעיטה והרגו.59 מִיָּד יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה יא יז) – הָרַגְתָּ אַתְּ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי זְרוֹעָן שֶׁל כֹּל יִשְׂרָאֵל וְעֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִּכְהֶה. מִיָּד נִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶהֱרַג בֶּן כְּזוּבָה. הביאו את ראשו אצל אָדְרִיָינוּס. אָמַר להם: מי הרג את זה? אמר לו כותי אחד: אני הרגתי אותו. אמר להם: הראו לי את גופו. הראו לו את גופו. מצא נחש כְּרוּכָה עָלָיו. אָמַר אדריינוס: אִלּוּלֵי אלהיו הרגו (ע"י הנחש), מי יכול היה להרגו? וְקָרָא עָלָיו (דברים לב) "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם". וְהָיוּ הרומאים הוֹרְגִין בָּהֶם וְהוֹלְכִין עַד שֶׁשָּׁקַע הַסּוּס בְּדָם עַד חוֹטְמוֹ, וְהָיָה הַדָּם מְגַלְגֵּל סְלָעִים מָשְׂאוֹי מ' סְאָה עַד שֶׁהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם ברוחב אַרְבָּעַת מִיל. אִם תֹּאמַר שֶׁהִיא ביתר קְרֵיבָה לַיָּם, וַהֲלֹא רְחוֹקָה מִן הַיָּם אַרְבָּעִים מִיל. אָמְרוּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מוֹחֵי תִּינוֹקוֹת מָצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת, וּמָצְאוּ שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל קְצוּצֵי תְּפִילִּין שֶׁל תֵּשַׁע תֵּשַׁע סְאִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים תֵּשַׁע עַל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין.
תַּנִי, רשב"ג אוֹמֵר, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתָר וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן אֵין פָּחוֹת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת. וְהָיוּ אוֹמְרִים אִם בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בְּמַכְתוֹבִים הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן וּמְנַקְּרִים אַתְּ עֵינֵיהֶם. וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת, הָיוּ כּוֹרְכִים כֹּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ. וּמִכּוּלָם לֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶלָּא אֲנִי. וְקָרָא על עצמו (איכה ג) "עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי".
כֶּרֶם גָּדוֹל הָיָה לְאָדְרִיַינוּס הָרָשָׁע שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל כְּמִן טִיבֶּרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהִקִּיפוּ גָּדֵר מֵהֲרוּגֵי בֵּיתָר מְלֹא קוֹמָה וּפִישׁוּט יָדַיִם, וְלֹא גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּקָּבְרוּ60 עַד שֶׁעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּקָּבְרוּ. אָמַר רַב חוּנָה: מִשֶׁנִיתְנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה ברכת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ, וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְנוּ לִקְבוּרָה.
תַּנִי, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר, נ"ב שָׁנָה עֲשַׂת בֵּיתָר לְאַחַר חַרְבָּן בית המקדש. וְלָמָּה חָרְבָה? עַל שֶׁהִדְלִיקָה נֵירוֹת לְאַחַר חוּרְבָּן בית המקדש. וְלָמָּה הִדְלִיקָה נֵירוֹת? שֶׁהָיוּ בּוֹלְיוּטִי של יְרוּשָׁלַם יוֹשְׁבִים בְּאֶמְצַע הַמְּדִינָה. וכשראו אדם העולה לירושלים, היו אומרים לו: כיון ששמענו עליך שאתה רוצה להיות שר ומושל. וְהוּא אָמַר לוֹן: לֵית בְּדַעֲתִי. – כיון ששמענו שאתה רוצה למכור את השדה שלך. וְהוּא אָמַר לוֹן: לֵית בְּדַעֲתִי. והיה חבירו אומר לו: מה אתה רוצה ממנו? כתוב ואני אחתום!61 והיה כותב וחבירו חותם.62 והיו שולחים את השטר לבית הממונה על השדות ואמרו לו אל תתן לפלוני לרדת לשדהו כי הוא מכר אותה לי. כיון ששמע כך אמר על עצמו: הלואי ורגלו הייתה נשברת ולא היה עולה לירושלים. ומתוך ששנאו מה שנעשה להם, שמחו על חורבן ירושלים.63 הַדָא הִיא דִכְתִיב: "צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ". צָדוּ צְעָדֵינוּ – תהיה חרבה ושוממה הדרך לאותו הבית. קָרַב קִצֵּנוּ – קָרַב קִיצֵיהּ דְהַהוּא בַּיְיתָא. מָלְאוּ יָמֵינוּ – מלאו ימיו של אותו הבית.
אף הם (אנשי ביתר) לא יצאו בטוב "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז)
שְׁנֵי אָחִים הֲווּן בִּכְפָר חֲרֵיבָה. והיו הרומאים הולכים עליהם והם הורגים בהם. ואמרו (הרומאים): התרופה לדבר היא לתת כתר מלכות על ראשם.64 אָמְרִין, מְבָדְקִינַן אמרו הרומאים נבדוק עוד פעם אוּף חַד זְמַן מְנַפְּקִין ננסה עוד פעם אחת, ואם לא נצליח נהיה להם לעבדים. לפני שהאחים יצאו למלחמה פָּגַע בֵּיהּ חַד סָב פגש בהם זקן אחד אָמַר לוֹן, בְּרַיְיכוֹן סָעוּדִינְכוֹן יהיה בוראכם בעזרתכם. אָמַר, לָא יַסְעִיד וְלָא יִסְמוֹךְ אמר אחד מהאחים, אין אנו זקוקים לעזרה ולא שיפריע לנו שנאמר (תהלים ס) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וגרם העון ונהרגו.