מועדי ישראל

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת־זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל־דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה: (קהלת ז יד).¹

רש"י על הפסוק

ביום טובה היה בטוב – ביום שיש בידך לעשות טובה היה בעושי הטובה. וביום רעה ראה – כשתבוא הרעה על הרשעים, אתה תהיה מן הרואים, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" (ישעיה סו כד) ולא תהיה מן הנראים: "והיו דראון לכל בשר" (שם). גם את זה לעומת זה – הטובה ושכר פעולתה לעומת הרעה ושכר פעולתה: אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה – להרהר אחריו של הקב"ה.²

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח – ביום השמיני עצרת³

"ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה וכו' " (קהלת ז יד). א"ר אבא בר כהנא: אם נזדווג לך יום טוב, עשה אותו מיד, דכתיב: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה" (שם).⁴ ואם נזדווג לך יום רעה, ראה איך לעשות תשובה ולהינצל ממנו. ר' יודן בשם ר' לעזר: שלשה הן שמבטלין את הגזירה ואילו הן: התפילה והצדקה והתשובה וכו'.⁵

"גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז יד), עשה הקב"ה צדיקים ורשעים, הדא הוא דכתיב: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כה כו). ר' פנחס רב חלקיה בשם ר' סימון: אפילו דופן לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע. מפני מה ברא הקב"ה צדיקים ורשעים? כדי שיהו מכפרים אילו על אילו, על שם: "גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז יד).⁶

דבר אחר: ביום טובה היה בטוב. א"ר תנחום בר' חייא: ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה, וביום רעה ראה, אם נזדווג לחבירך יום רעה, ראה היאך לעשות עמו חסד ולהציל אתו ממנו. כך הייתה אמו של ר' תנחום בר' חייא עושה, ביום שהייתה לוקחת לו ליטרא אחת של בשר לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. ביום שהייתה לוקחת לו אגודה אחת של ירק הייתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים.⁷ מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים? כדי שיהיו מתפרנסין אילו מאילו, על שם "גם את זה לעומת זה עשה האלהים".⁸

דבר אחר: "ביום טובה היה בטוב". אמר ר' אחא: ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה, לכשיגיע אותו היום שכתוב בו: "פחדו בציון חטאים וגו' " (ישעיה לג יד), תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מטברטי ולא מיקנגריא,⁹ תהא מאותן שכתוב בהן: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" (ישעיה סו כד) ולא מאותן שכתוב בהן: "כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה" (שם).¹⁰

מפני מה ברא הקב"ה גיהינום וגן עדן? כדי שיהו מצילות זו מזו.¹¹ וכמה ריוח יש ביניהם? ר' יוחנן אומר: כותל, ור' חנינא אמר: טפח, ורבנין אמרין: שתיהן שוות.¹²

א"ר לוי: אמר הקב"ה לישראל: בניי, אותם הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירים בהן, שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות. לפיכך צריך הכתוב לומר: "ביום השמיני עצרת" (במדבר כט לה).¹³

מסכת חגיגה דף טו עמוד א

שאל אַחֵר¹⁴ את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב: "גם את זה לעומת זה עשה האלהים"? – אמר לו: כל מה שברא הקב"ה – ברא כנגדו. ברא הרים – ברא גבעות, ברא ימים – ברא נהרות.¹⁵ אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים – ברא רשעים, ברא גן עדן – ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק – נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע – נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.¹⁶ …

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח )? – אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. – אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה – אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. – אמר לו: אף אתה חזור בך! – אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים – חוץ מאחר. תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. אמר ליה: אף אתה חזור בך. – אמר ליה: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים – חוץ מאחר.¹⁷

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תמורה עמוד 581

… אילולי מות לא היה חיים, ואילולי חיים לא היה מות, ואילולי שלום לא היה רע, ואילולי רע לא היה שלום … אם היו כל בני אדם טפשין לא היו ניכרין שהן טפשין, ואילו היו כל בני אדם חכמים לא היו ניכרין שהם חכמים. אלא: "גם זה לעומת זה עשה האלהים". ואילו היו כל בני אדם עשירים לא היו ניכרין שהם עשירים, ואילו היו כולם עניים לא היו ניכרין שהם עניים, אלא ברא עניים ועשירים שיהיו ניכרין זה מזה. וברא חכמים וטפשים כדי להבדיל זה מזה, וברא מתים וחיים כדי להבדיל בין זרע ושממה. ברא חן וברא כיעור, זכרים ונקבות, ברא אש ומים, ברזל ועץ, אור וחשך, חום וקור, אכילה ורעבון, שתיה וצימאון, הילוך וחיגרות, ראיה וסמיות, שמיעה וחרישות, ים ויבשה, דיבור ואלמוות, מעשה ובטלות, דאגה ורצון, שחוק ובכייה, רפואות וחולי, עם כל התמורות שאמר שלמה בקהלת: עת ללדת ועת למות וגו'. וכל זה להודיע גבורתו של הקב"ה, שכל דבר שברא ברא בשתים ובשיתוף.¹⁸

שכל טוב (בובר) בראשית פרק נ פסוק י

"ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד" – יותר ממה שנעשה עד כאן לכל אדם: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – מפני מה נהגו לעשות אבל ז' ימים? כנגד ז' ימי המשתה. וכן הוא אומר: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלהים" (קהלת ז יד).¹⁹

שבת שלום ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו במוטיב "זה לעומת זה", בדואליות שבבריאה ובחיים שמקורה באחדות האל והבריאה. אבל נדרשנו גם לביטוי "ביום טובה היה בטוב" שהוא פתיחת הפסוק. בקריאה חוזרת של מדרש ויקרא רבה לד ה מצאנו את הפנינה הבאה: "ביום טובה היה בטוב – ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה ואל תכניס בו עין רעה". בלשוננו – תפרגן. וגם זה לעומת זה עשה האלהים, שמתוך שתלמד לפרגן לחברך, יפרגנו גם לך. וכבר הערנו פעם שהמילה לפרגן שמקורה ביידיש (גרמנית) יש לה מקבילה בעברית – לפרכס (מסכת שבת לד ע"א: "יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן?"). תלמד לפרכס ויפרכסו לך.