מיוחדים

מסכת נדרים דף נ עמוד א – אשתו של ר' עקיבא¹

ר' עקיבא התקדשה לו בתו של (בר) כלבא שבוע. שמע (בר) כלבא שבוע והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונישאה לו.² בחורף היו ישנים במחסן תבן. היה מוציא (ר' עקיבא) את התבן משערותיה. אמר לה: אם היה לי (כסף) הייתי נותן בראשך ירושלים של זהב.³ בא אליהו ונדמה להם כאדם וקרא, דפק, על הדלת, אמר להם: תנו לי מעט תבן, שילדה אשתי ואין לי דבר להשכיבה עליו. אמר לה ר' עקיבא לאשתו: ראי איש שאפילו תבן אין לו.⁴

אמרה לו: לך, היה בבית הרב. הלך (ועסק בתורה) שתים עשרה שנים לפני ר' אליעזר ור' יהושע. בסוף שתים עשרה שנה בא לביתו.⁵ שמע מאחורי ביתו שאמר רשע אחד לאשתו (לרחל): יפה עשה לך אביך. חדא, שאין הוא דומה לך!⁶ ועוד, הניח אותך אלמנה כל השנים הללו! אמרה לו: אם הוא שומע לי, שיהיה שם עוד שתים עשרה שנה אחרות. אמר: הואיל ונתנה לי רשות, אחזור לאחורי. חזר והלך והיה (בבית המדרש) שתים עשרה שנים אחרות. בא ועשרים וארבעה אלפי זוגות תלמידים (עמו). יצאו הכל לקבל פניו, ואף היא עמדה לצאת לקבל פניו. אמר לה אותו רשע: ואת להיכן? אמרה לו: "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב י). באה להיראות לפניו, והיו חכמים דוחים אותה. אמר להם: הניחו לה, שלי ושלכם שלה הוא. שמע (בר) כלבא שבוע, בא ונשאל על נדרו שיתירוהו והותר.⁷

ירושלמי מסכת שבת פרק ו הלכה א – ר' עקיבא ואשתו בירושלמי

מעשה בר' עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה. הלכה ואמרה לפני בעלה. אמר לה: כך היית עושה [=כך עשית] לי כמו שהייתה עושה לו, שהייתה מוכרת צמת [שער] של ראשה ונתנה לו והוא לומד תורה?⁸

מסכת כתובות פרק ה משנה ו – תלמידים היוצאים לתלמוד תורה

המדיר את אשתו מתשמיש המטה, בית שמאי אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלושים יום. הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה: הטיילין בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלושים יום, הספנים אחת לששה חדשים – דברי רבי אליעזר.⁹

גמרא כתובות דף סא ע"א – סב ע"ב – חכמים שהלכו ללמוד תורה

הטיילין – בכל יום. מאי טיילין? אמר רבא: בני פִּירְקֵי.¹⁰ א"ל אביי, מאן דכתיב בהו: "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי־שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא" (תהלים קכז ב), ואמר רב יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב, ואת אמרת: בני פירקי!¹¹

… הספנים – אחת לששה חדשים, דברי ר' אליעזר. אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כר' אליעזר. אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו.¹²

כי הא דרב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא. היה רגיל שהיה בא לביתו כל ערב יומא דכיפורי. יומא חד, משכה אותו הסוגיה. הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי (הייתה מצפה אשתו: עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא). לא בא. חלשה דעתה והורידה דמעה מעיניה. היה יושב על גג, נפחת הגג מתחתיו ונחה נפשו.¹³

יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה, אזיל ויתיב בבי רב. וכל בין השמשות (של ערב שבת) היה בא לביתו. וכאשר היה בא, היה רואה (ר' ינאי) לפניו עמוד של אש. יומא חד משכתיה שמעתא. כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי: כפו מיטתו, שאילמלי יהודה קיים, לא ביטל עונתו. הואי כשגגה שיוֹצָא מלפני השליט ונח נפשיה.¹⁴

רבי אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו לו שתים עשרה שנה ללכת לבית הרב. העבירו אותה לפניו, אמר להם: שיהיו שש שנים. העבירו אותה לפניו (בשנית), אמר להם: אכנוס ואח"כ אלך.¹⁵ היה מתבייש מאביו. א"ל: בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו יז), ולבסוף כתיב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). הלך ישב שתים עשרה שנה בבית הרב. עד שבא לביתו, נעשתה אשתו עקרה. אמר רבי: היכי נעביד? נגרשה, יאמרו ענייה זו לשוא שימרה! יישא אישה אחרת, יאמרו זו אשתו וזו זוֹנָתוֹ! ביקש עליה רחמים והתרפאה.¹⁶

רבי חנניה בן חכינאי היה הולך לבי רב בשילהי הילוליה דר"ש בן יוחאי.¹⁷ א"ל (ר' שמעון): המתן לי עד שאבוא אתך. לא המתין לו. הלך ישב שתים עשרה שנה בבית הרב. עד שבא, השתנו שבילי העיר ולא ידע ללכת לביתו.¹⁸ הלך וישב על גדת הנהר, שמע לאותה נערה שהיו קוראים לה: בת חכינאי, בת חכינאי, מלאי כדך ובואי נלך. אמר: שמע מיניה, זוהי הילדה שלנו. הלך אחריה. הייתה יושבת אשתו ומנפה קמח. הרימה עיניה, ראתה אותו, ראה ליבה, פרח רוחה. אמר לפניו: רבש"ע, ענייה זו זה שכרה? ביקש רחמים עליה וחייתה.¹⁹

ויקרא רבה פרשת אחרי מות כא ח, בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש צה ל²⁰

דְלָמָא, ר' חנניה בן חכינאי ור' שמעון בן יוחי הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבה בבני ברק. שהו שם שלש עשרה שנה. ר' שמעון בן יוחי היה שולח ויודע מה בתוך ביתו, ר' חנינה בן חכיניי לא היה שולח ולא יודע מה בתוך ביתו. שלחה אשתו ואמרה לו: בתך בגרה, בוא והשיאה.²¹ ואפעלפי כן לא הלך. צפה ר' עקיבה ברוח הקודש ואמר להם: כל מי שיש לו בת בוגרת, ילך וישיאה. ידע מהו שומע, עמד, נטל רשות והלך. הלך, בִּקְשָׁהּ בתוך הבית ומצאה שפינתה לזוית אחרת.²² מה עשה? הלך וישב לו על מִלְיָה של הנשים.²³ שמע קול התינוקות אומרות: בת חכיניי מלאי כדך ועלי לך.²⁴ מה עשה? היה מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו.²⁵ נכנס אחריה פתאום. לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצתה נשמתה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ענייה זו – זה שכרה לאחר שלש עשרה שנה? באותה שעה חזרה נפשה לגופה.²⁶

רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא. כי אתא, אמר: לא איעביד כדעביד בן חכינאי. הלך וישב בבית המדרש, שלח לביתו. בא ר' אושעיא בנו וישב לפניו.²⁷ והיה שואל אותו (ר' הושעיה) שמעתא (הלכות). ראה ששמועותיו מחודדות, חלשה דעתו, אמר: אם הייתי כאן, היה לי זרע כמו זה. עלה לביתו, נכנס בנו. עמד האב (ר' חמא) לפניו. הוא סבר, לשאול אותו דבר הלכה הוא רוצה. אמרה לו אשתו: האם יש אב שעומד בפני בנו? קרא עליו רמי בר חמא: "החוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד יב) – זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא.²⁸

רבי עקיבא רועה של בן כלבא שבוע היה, ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם אתקדש לך תלך לבית הרב? אמר לה: כן. התקדשה לו בצנעה ושלחה אותו (ללמוד). שמע אביה הוציאה מביתו והדיר אותה הנאה מנכסיו. הלך וישב שתים עשרה שנה בבית הרב. כאשר בא, הביא איתו שנים עשר אלף תלמידים. שמע לאותו זקן שאומר לה: עד כמה את נוהגת כאלמנות חיות? אמרה לו: אם לי היה מקשיב, היה יושב עוד שתים עשרה שנים אחרות. אמר (רבי עקיבא): ברשות אני עושה. חזר הלך וישב שתים עשרה שנים אחרות בבית הרב. כאשר בא, הביא איתו עשרים וארבעה אלף תלמידים.²⁹ שמעה אשתו ויצאה לקראתו. אמרו לה השכנות: שאלי בגד ללבוש והתכסי בו. אמרה להם: "יודע צדיק נפש בהמתו". כאשר הגיעה אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו. היו דוחפים אותה שמשיו. אמר להם: הניחו לה, שלי ושלכם שלה הוא. שמע אביה שבא אדם גדול לעיר, אמר: אלך אליו, אפשר מפר את נדרי.³⁰ בא אליו, א"ל: על דעת זה שעקיבא יהיה אדם גדול האם נדרת? א"ל: אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר לו: אני הוא. נפל על אפיו ונשקו על רגליו ונתן לו חצי ממונו.³¹

ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי. והיינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רחילא אזלא, כמעשה אמה כך מעשה ביתה.³²

רב יוסף בריה דרבא שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף, פסקו לו שש שנים. כאשר היו שלוש שנים, הגיע ערב יום כיפור, אמר: אלך ואראה אנשי ביתי. שמע אביו, לקח כלי (מלחמה) ויצא לקראתו. אמר לו: זונתך נזכרת? יש אומרים, אמר לו: יונתך נזכרת? נטרדו. לא מר הפסיק (את הסעודה המפסקת של ערב יום הכיפורים) ולא מר הפסיק.³³

מסכת עירובין דף כב עמוד א – שחורות כעורב אכזרי

"קווצותיו תלתלים … שחורות כעורב" – במי אתה מוצאן? במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו: ינוקי דידך מאי אעביד להו? אמר לה: מי שלימו קורמי באגמא? (האם אין כבר קנים באגם?).³⁴

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנח – מצא או מוצא

מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה. מה עשה? כיון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה (בפרשה). אמר לה: סיבי בוצינא ואנהירי לי (קחי נר והאירי לי). סבת לה כל ליליא בוצינא והות קיימא קמיה מנהרא עד דאתא צפרא. בצפרא קרב רבי עקיבא לגביה ואמר ליה: ברי, מצא או מוצא? אמר ליה מצא וכו'.³⁵

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ח – הבן שלמד תורה בעצמו³⁶

שלושה שיושבין ועוסקין בתורה מעלה עליהם הקב"ה כאילו נעשו אגודה אחת לפניו … שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכרם מתקבל במרום … יחיד יושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום …³⁷ מָשְׁלוּ משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו בן קטן הניחו ויצא לשוק עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב והוגה בה. כיון שבא אביו מן השוק אמר: ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק מה עשה, מעצמו למד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב והוגה בה. הא למדת שאף יחיד שיושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום.³⁸

 

מחלקי המים

ירושלים

מים אחרונים: בכתיבת דף זה נעזרנו רבות בעבודת המאסטר של משה מיה הי"ו, ובספרו של ד"ר יהודה ברנדס, אגדה למעשה, אגדתא בית מורשה 2005, פרק שלישי בין אדם לרעייתו. במקורות אלה מובאים מקורות רבים אחרים שנדרשו לנושא קונפליקט לימוד התורה ויחסי אישות, כגון ספרה של שולמית ולר, נשים ונשיות בסיפורי התלמוד, דניאל בויארין, הבשר שברוח ועוד. מקורות אלה מקשרים את הנושא לדיון בגמרא קידושין (כט ע"ב) אם לימוד תורה קודם או נישואין: "תנו רבנן: ללמוד תורה ולישא אשה – ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה – ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה? ולא פליגי: הא לן, והא להו". "להו" – אלה בני ארץ ישראל שהעדיפו שאדם ילך ללמוד תורה כרווק ורק אח"כ יישא אישה. "לן" (לנו) – אלה בני בבל שהעדיפו את הנישואין קודם ומכאן הסיפורים הקשים הנ"ל בתלמוד הבבלי. ואנו התמקדנו בדמעתן וכאבן של הנשים הממתינות.