מועדי ישראל

מים ראשונים: כבר נדרשנו למוטיב הקציר של חג השבועות בדברינו חג הקציר במועד זה.¹ כאן והפעם נרחיב ונתמקד ב"קציר חטים" ואזכוריו במקומות אחרים במקרא. ואם כפלנו וחזרנו על מקצת מהמקורות, הרי כבר למדונו חכמים שכל הלומד ואינו חוזר דומה למי שזורע ואינו קוצר (סנהדרין צט ע"א). והיום חג הקציר הוא.²

 

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: (שמות לד כב).³

וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ (רות ב כב).⁴

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: (בראשית פרק ל יד).⁵

וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים: (שופטים טו א).⁶

הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: (שמואל א יב יז).⁷

וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת: (שמואל א ו יג).⁸

 

מסכת יבמות דף קטז עמוד ב – הסכנות שבימי הקציר ⁹

משנה: בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה. אמרו להם בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה מן הבציר, ואחת הבאה ממדינה למדינה, לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.¹⁰

גמרא: תניא, אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, אין לי אלא קציר חטים, קציר שעורים מנין? ואין לי אלא קוצר; בוצר, מוסק, גודר, עודר מנין? אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין לכולהו, הכא נמי מעשה שהיה באותה מדינה והוא הדין לכולהו … מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר שמואל: שילפי קציר חטין היו,¹¹ והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין, נשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאת אשתו והודיעה לבית דין, ושלחו ומצאו כדבריה; באותה שעה אמרו: האשה שאמרה מת בעלי – תינשא, מת בעלי – תתייבם.¹²

ירושלמי יבמות פרק טו הלכה ב – בנה של השונמית

גמרא: אמרו להם בית שמאי: והלא כל השנה כולה קציר … יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים, יצא קציר ונכנס בציר, יצא בציר ונכנס מסיק. נמצאת כל השנה כולה קציר. וקיימו את דבריהן.¹³

ולמה קציר?¹⁴ אמר ר' מנא: דאונסה שכיח,¹⁵ שאין החמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת הקציר, הדא היא דכתיב: "ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת" [מלכים ב ד יח – כ]. ורבנן אמרי: דריחשא שכיח.¹⁶

מדרש זוטא – רות (בובר) פרשה ב סימן כג – בזכות פת לחם

"ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים". כתיב: "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ ח), אין לך ימים קשים, שחמה מכה בעת הקציר. "ויאמר אל אביו" – לא נתנסה אותו היום, אלא להודיע גבורתן של צדיקים ומתן שכרן של עושי מצות, שעל ידי פת לחם חיה המתים שלא בזמנה שני פעמים, אחת בימי אליהו, ואחת בימי אלישע.¹⁷

ירושלמי נדרים פרק ח הלכה ד – זמנים שונים לקצירים

מתניתין: עד הקיץ –  עד שיעשה הקיץ, עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות. עד שיעבור הקיץ – עד שיכפילו המקצועות.¹⁸ עד הקציר – עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים, אבל לא קציר של שעורים. הכל לפי מקום נדרו אם היה בהר – בהר, ואם היה בבקעה – בבקעה.¹⁹

גמרא: … עד הקציר. כתיב: "עד כלות קציר השעורים וקציר החטים" [רות ב כג]  ואת אמר כן?²⁰ מה דהוא קרייא – בדרום היא. מתניתא – בגליל.²¹

רות רבה פרשה ה סימן יא – שלושה חדשים

אמר ר' שמואל בר נחמן: מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים שלושה חדשים. "וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ".²²

"וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ: וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ".²³

מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב – הדודאים בימי קציר חיטים ²⁴

תנו רבנן: "והנפש אשר תעשה ביד רמה" (במדבר טו ל) – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא: "ואחות לוטן תמנע", "ותמנע היתה פילגש לאליפז", "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה"?! יצאה בת קול ואמרה לו: "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (תהלים נ כ)  … וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל. וימצא דודאים בשדה – מאי דודאים? – אמר רב: יברוחי, לוי אמר: סיגלי, רבי יונתן אמר: סביסקי.²⁵

מסכת חגיגה דף יז עמוד ב – חג שאתה קוצר וקורא וחוגג בו

דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא: אמר קרא: "וקראתם", "ובקוצרכם" (ויקרא כג כא-כב).²⁶ איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו? הוי אומר זה חג עצרת. אימת? אילימא ביום טוב – קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו – לתשלומין²⁷ … וריש לקיש אמר: "וחג הקציר" (שמות כג טו), איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו? – הוי אומר זה עצרת. אימת? אילימא ביום טוב – קצירה ביום טוב מי שרי? אלא לאו – לתשלומין.²⁸

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות לד כב – שתי הלחם במקדש

"וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" – לפי שהעומר מתיר בחדש ובקציר חטים מתיר במקדש, שלא היו ישראל מביאים מנחות מתבואה חדשה עד חג השבועות, שהיו מקריבים שתי הלחם בעצרת.²⁹

חג שמח ולימוד פורה ומהנה

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נחזור לשאלה ששאלנו בהערה מס' 1 לגבי החלוקה של שלושת הרגלים בספר שמות פרשות משפטים וכי תשא: קודם פסח (חג המצות) ואח"כ הצמד: חג השבועות וחג הסוכות. בספר דברים פרק טז הם נזכרים באופן יותר שקול: אזכור כל חג לעצמו במספר פסוקים וסיכום שלושתם ביחד: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וכו' ". הסיבה למבנה המיוחד של ספר שמות הוא ספר הגאולה היא ברורה: חג המצות נחוג כבר במצרים וכבר שם הצטוו גם על פסח דורות (שמות יב יד-כ), בעוד ששבועות וסוכות הם חגי ארץ ישראל ולעתיד. ראו תיאור חג הפסח (המצות) שם: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם". הפסוק מדגיש את הייחודיות של פסח כחג יציאת מצרים, אבל בה בעת גם את חיבורו לשאר הרגלים החקלאיים והתקופתיים כ"חודש האביב". מכל זה עולה מעמדו המיוחד של חג השבועות הוא חג הקציר כחג האמצעי. מחד גיסא הוא קשור עם חג הסוכות דרך מצוות הביכורים, ומאידך גיסא, בכניסה לארץ, מתחזק הקשר עם פסח הוא חג המצות דרך מצוות העומר וימי הספירה.

מים אחרונים 2: נחזור למוטיב "חג שאתה קורא וקוצר וחוגג בו", שבגמרא חגיגה יז לעיל. אחרי הדרשות הנאות, נשארה שאלה מרכזית לגבי עלייה לרגל בחג השבועות. ניחא פסח בתחילת העונה החקלאית וסוכות חג האסיף בסופה. אבל שבועות, בעיצומה של העונה החקלאית מצפים מהחקלאי (בגליל למשל) שיעזוב הכל ויעלה לרגל לירושלים? ליום אחד, או שמא לשבעה ימים (או עד שיצליח להביא את קרבנותיו). באופן דומה ניתן לשאול על הבאת הביכורים המתוארת באופן כל כך ציורי במסכת מנחות פרק ג. האם בחרה כאן התורה (וחז"ל) לצייר מצבים אידיליים? אולי לא בכדי התווסף לחג זה מוטיב "זמן מתן תורתנו" ("וקראתם") וגם המוטיב החקלאי שנותר בו ("ובקוצרכם"), נחגג יותר בפריפריה (בגבולין) ופחות במדינה (בירושלים ובמקדש).