רביעות היורה

מים ראשונים:1 את גשמי היורה הצפויים לרדת במהלך חודש חשוון ותחילת כסלו, חלקו חכמי המשנה והתלמוד לשלוש תת-עונות, רביעות בלשונם: רביעה ראשונה שזמנה בערך השבועיים הראשונים של חודש חשוון, שנייה – השבוע השלישי ורביעה שלישית בסוף חשוון תחילת כסלו. את מקור השם "רביעה" נראה להלן ועכ"פ איננו נובע מהמילה "רבע". בחרנו הפעם בנושא מורכב שיש בו חישובים מורכבים, נוסחים שונים במקורות ושיטות שונות בראשונים. לפיכך יהיו דברינו בו כלליים. ונפתח בסוגיה בגמרא תענית בבלי.

מסכת תענית דף ו עמוד א

תנו רבנן: יוֹרֶה – שֶׁמּוֹרֶה את הבריות להטיח גגותיהן,2 ולהכניס את פירותיהן, ולעשות כל צרכיהן. דבר אחר: שֶׁמְּרַוֶּה את הארץ וּמָשְׁקָהּ עד תהום, שנאמר: "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ" (תהלים סה יא). דבר אחר: יורה – שיורד בנחת ואינו יורד בזעף.3 או אינו יורה אלא שמשיר את הפירות, ומשטיף את הזרעים, ומשטיף את האילנות?4 – תלמוד לומר מלקוש, מה מלקוש לברכה – אף יורה לברכה.5 או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין?6 – תלמוד לומר יורה, מה יורה לברכה – אף מלקוש לברכה.7 ויורה גופיה מנלן?8 – דכתיב: "וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי־נָתַן לָכֶם אֶת־הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן" (יואל ב כג).9

תנו רבנן: יורה במרחשון, ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר?10 – תלמוד לומר: "בעתו".11 מלקוש, אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל. דבי רבי ישמעאל תנא: דבר שממלא תבואה בְּקַשֶּׁיהָ. במתניתא תנא: דבר שיורד על המלילות ועל הקשין.12

תנו רבנן: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון, או אינו אלא בחודש כסליו? תלמוד לומר: "בעתו יורה ומלקוש" – מה מלקוש בעתו, אף יורה בעתו13 … תניא אידך: יורה במרחשון ומלקוש בניסן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: יורה בכסליו. מאן חכמים? – אמר רב חסדא: רבי יוסי היא.14

דתניא:15 איזו היא רביעה ראשונה?16 הַבַּכִּירָה בשלושה במרחשון, בינונית – בשבעה בו, אֲפִילָה – בשבעה עשר בו, דברי רבי מאיר.17 רבי יהודה אומר: בשבעה ובשבעה עשר, ובעשרים ושלושה. רבי יוסי אומר: בשבעה עשר, ובעשרים ושלושה, ובראש חדש כסליו. וכן היה רבי יוסי אומר: אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו. אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי.18 … כמאן אזלא הא דתניא, רבי שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה – אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית, כמאן – כרבי יוסי.19

תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק א

הלכה ב: מימתיי שואלין את הגשמים? משתגיע זמנה של רביעה. אם היתה שנה חסירה, נותנין לה חסרונה; אם לאו הולכין אחר סדרן. דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם הולכין אחר סדרן אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה.20

הלכה ד: … כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי של שלושה טפחים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: ראשונה טפח, שניה טפחיים, ורביעה שלושה טפחים.21 אמר ר' שמעון בן לעזר: אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחים. וכן הוא אומר: "תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ וכו' " (תהלים מב ח). למה נקרא רביעה? שרובעת את הארץ.22

תוספתא מסכת טהרות (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה ח

ואלו הן ימות החמה: משתיעקר תבואה מתוכה. אלו הן ימות הגשמים: משתרד רביעה שניה.23

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ג

"בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ־זֶה וְאִם־שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת יא ו).24

רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר: אם בִּכַּרְתָּ וזרעת ברביעה ראשונה, שוב ולך וזרע ברביעה שנייה, שמא ירד ברד לעולם וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים. כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם נתקיימו בידך והם שניהם כאחת טובים, שנאמר: "בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא ו). אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה, שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות: " כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' " (שם).25

רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בילדותך, אל תאמר איני לומד בזקנותי, אלא לְמוֹד תורה, כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה, אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח, אל תשב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (שם).26

שבת שלום וחורף טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: למידע נוסף בנושא המורכב של רביעות היורה, ראה הדף של דרור פיקסלר בדפי פרשת השבוע של אוניברסיטת בר אילן.

עדכון אחרון: 21/01/2018

הערות שוליים

  1. נשמע מאד סימבולי לפתוח את הדף על היורה ב: מים ראשונים ...
  2. החיבור יוֹרֶה – מוֹרֶה איננו המצאה של הדרשן, אלא נסמך על פסוק בספר יואל שנראה להלן בסוף דרשה זו.
  3. ראה הנוסח בספרי פיסקא מב: "יורה – שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף". הגשם מכוון לאדמה להרוותה ולהשקותה (ולא יורד בים).
  4. היינו הורס את הפירות המאוחרים שנותרו על העצים: רימונים, תאנים מאוחרות, ענבים שנותרו בכרם וזיתים והורס את התבואה הראשונה שנזרעה. וכל זה, מסבירים המפרשים ובראשם רש"י, משום שבמילה יורה יש גם ירייה, כמו בפסוק: " ... כִּי־סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ־יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט יג).
  5. ומי אמר שהמלקוש הוא תמיד לברכה? ראה רש"י שמסביר שם: "מלקוש לברכה - שאי אפשר לדורשו לשבר גרנות ולהשיר פירות, שאינם מצויים באותו הפרק. ואי אתה יכול לדורשו אלא לטובה, שיורד על המלילות ועל הקשין, וממלא את התבואה בְּקַשֶּׁיהָ". אבל כידוע יכול בהחלט להיות מלקוש לרעה, כגון גשמי קיץ כאשר התבואה עומדת לקצירה (ראה שמואל א פרק יב). הגמרא אכן מיד שואלת שיכול להיות ההפך וגם רש"י ממשיך ואומר: "הדר אמר: דלמא מלקוש קללה הוא, והכי משמע: שמל וקשה, כלומר: מל את הבתים והאילנות, שמפילן ומשברן, וקשה לתבואה".
  6. והורס את לבלוב וחניטת הפירות! סקאי הוא מין חגב או ארבה וזה מתקשר היטב לפסוק שמובא מספר יואל להלן.
  7. נראה שהדוגמאות שהמדרש מביא שהיורה והמלקוש עושים לעתים נזקים ולא רק ברכה, הן דוגמאות אמתיות מהתנסות הדרשן וקהל שומעיו, אלא שהתקווה, האיחול הרצון הבסיסי הוא: יורה ומלקוש לברכה.
  8. מנין לנו שהיורה הוא לברכה?
  9. הרי לנו היורה בלשון מורה במקרא והמילה "לצדקה" בפסוק פירושה לברכה (ראה בלשון חכמים שהקב"ה אוהב לצָדֵק או להצדיק את בריותיו, שמות רבה ט א ועוד). היורה הוא שבא ברוב שנים לברכה ("מורה על שנה טובה", לשון רבינו בחיי דברים יא ד), והוא שמוכיח על המלקוש ולא ההפך. אלא שפסוק זה הוא מקור לא כל כך טוב לברכה וצדקה של היורה. הפסוק ביואל מתאר את הגשם והחורף שבאו במרוכז, בחודש אחד, לאחר אסון הארבה הכבד שאירע באותה שנה, כמתואר שם בתחילת פרק ב. ראה תיאור מאורעות אלה בגמרא תענית ה ע"א: "הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה: יתר הגזם אכל הארבה וגו'. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? - אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמישה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". ברכה גדולה מזו של ימי יואל הם "גשמים בעיתם" (ראה דברינו גשמים בעיתם בפרשת בחוקותי), כפי שהגמרא ממשיכה בפיסקה הבאה ולא חורף שחון ומכות ארבה שרק בסוף ובנס יש תקווה.
  10. אולי נרחיב את עונת הגשמים ונתפלל ונקווה שהיורה יקדים לרדת כבר בחודש תשרי ואילו המלקוש יתאחר עד לחודש אייר?
  11. בפסוק שאנו אומרים בפרשה השנייה של קריאת שמע: "וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא יד) ויורה מוקדם ומלקוש מאוחר אינם גשם "בעיתו".
  12. מל-קוש, משביח את המלילות (גרעיני התבואות) ואת הגבעולים (הקש), ממלא את הקש, אבל גם מל את קושיים של ישראל.
  13. כאן יש הצעה שאולי היורה מתחיל בעצם בכסלו ואולי חשוון שחון והתחלת חורף מאוחרת, אינם בהכרח סימן לחורף שחון, מה גם שהלוח העברי לא תמיד מכוון לעונות השנה (כפי שנראה להלן). והתשובה היא שגם זה לא "בעתו יורה ומלקוש". תשובה זו לא כ"כ ברורה (אולי כוונתה שבכך אתה מקצר את משך החורף משישה לחמישה חודשים), עכ"פ, הדעה שהחורף בעצם מתחיל מכסלו תחזור להלן ואין לבטלה כלאחר יד.
  14. אכן, יש שיטה שהיורה הוא בעצם בכסלו וזו, אליבא דרב חסדא האמורא, שיטת ר' יוסי התנא. ומכאן אנו גולשים לנושא העיקרי שלנו שהוא החלוקה הפנימית של תקופת היורה, בה אנו מצויים, לחלוקות משנה של רביעות.
  15. "תניא" זו היא תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק א הלכה ב. ויש שם נוסחאות שונות המבוססים על כתבי יד שונים, ואנחנו הולכים בדרכו של ליברמן בתוספתא ודפוס ש"ס וילנא המקובל, שמדובר ברביעה ראשונה, אבל במשמעות מורכבת כדלהלן.
  16. לגבי המילה "ראשונה" יש שמשמיטים אותה, כגון רש"י. אחרים מקיימים אותה, אך גם הם מסכימים שמדובר כאן בכל תקופת הגשמים הראשונה שהיא תקופת היורה (ראה פירוש שטיינזלץ על אתר). נראה להבחין בין המועד בו מצפים לרביעה הראשונה (ומתחילים לשאול על הגשמים) ובין הגשם שאם ירד בזמן ייחשב ל"רביעה ראשונה". בין רביעה ראשונה כמועד, רביעה ראשונה כתקופת הזמן של הגשם הראשון (שאם ירד אין מתענים), ובין רביעה ראשונה כאירוע שאכן קרה וירד גשם משמעותי ראשון, הוא היורה. לפיכך, ייתכנו מספר 'שלוש רביעות' בתקופת היורה. קצת מבלבל, אבל נראה שאין מנוס מהתחשבות בכל המשמעויות האלה של "רביעה ראשונה".
  17. רבי מאיר, שלשיטתו חודש מרחשוון הוא עונת היורה, מבחין בין שלוש אפשרויות (תאריכים) לרביעות היורה: הראשונה, המוקדמת מכולם, הבכירה, היא בשלושה במרחשוון; הבינונית (האמצעית, הממוצעת) היא בשבעה בו; והמאוחרת, האפילה, היא בשבעה עשר במרחשוון. תאריכי הלוח העברי נופלים במועדים שונים של הלוח השמשי (הלוח הכללי בימינו) ולפיכך, הגשם הראשון יכול להקדים או לאחר. (יש שמסבירים ש: בכירה, בינונית ואפילה כאן הם השנים, היינו שנה שלפני שנת עיבור: אפילה, בה הגשם מתאחר, שנה לאחר שנת עיבור: בכירה, כמו השנה בה הגשם הקדים, או שנה ממוצעת). ואם תשאל איך מסתדרת הרביעה הבכירה של ר' מאיר, שלושה במר חשוון עם מועד התחלת שאילת הגשמים (ברכת "טל ומטר")? התשובה נמצאת במסכת תענית פרק א משנה ג: "בשלושה במרחשוון שואלים על הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו, חמישה עשר יום אחרי הרגל, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". אנחנו נוהגים כשיטת רבן גמליאל ומורגלים לתאריך ז' במרחשוון, אבל הדעה הראשונה, בלי שם התנא, אומרת: בשלושה במרחשוון. וסתם משנה – רבי מאיר. כך אכן מופיע במפורש בירושלמי תענית פרק א הלכה ג: "מתניתא דר' מאיר, דתני: אי זהו זמנה של רביעה ר' מאיר אומר הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר".
  18. אלה שלוש השיטות העיקריות לגבי זמנה של תקופת הגשם הראשונה (רביעה סתם או רביעה ראשונה כפי שהסברנו בהערה 16 לעיל) שהיא בעיקרה במהלך חודש חשוון ומחוברת מצד אחד לתפילה לשאילת גשמים ומאידך למועדי התעניות על הגשמים, את שניהם נראה במקצת להלן. שיטת ר' יוסי היא מיוחדת ושונה. נהפוך דף ונזכור מאיפה הגענו ל"תניא" זו – מדברי חכמים לעיל: "יורה בכסלו" ודברי רב חסדא ש"חכמים" אלה הם ר יוסי. ר' יוסי מסכים שהרביעה הראשונה יכולה לחול כבר מהחצי השני של חודש מרחשוון (מיז' בו שאגב קשור עם מועד תחילת המבול, בראשית ז יא), ואולי הוא אפילו מסכים שמתחילים לשאול גשמים בז' במרחשוון כשיטת רבן גמליאל במשנה (ועדיין זה נקרא "סמוך לגשמים"), אבל אין לנהוג שום תענית, גם לא היחידים, לאורך כל חודש חשוון. יז' בחשוון, שעפ"י המשנה במסכת תענית (פרק א משנה ה) הוא מועד תחילת תענית יחידים אם לא ירדה רביעה ראשונה עד אותו זמן, הוא לדעת ר' יוסי המועד הבכיר (המוקדם) לרביעה הראשונה ויש עוד שני מועדים אחרים לרביעה ראשונה. היורה הוא בכסלו כמועד האפיל (המאוחר) לרביעה הראשונה ורק כשמגיע ראש חודש כסלו ולא ירדו גשמים, מתחילים להתענות. שיטה זו נראית קצת מורכבת, ועדיין רב חסדא סבור שהלכה כר' יוסי (ואין הלכה כרב חסדא).
  19. קטע אחרון זה מחזק את ההסבר שהבאנו בהערה 16 למושג "רביעה ראשונה" ולאופן שחכמים משתמשים בו. כך יש גם להבין את המשנה במסכת תענית פרק ג משנה א: "סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה, אבל צמחים ששנו מתריעין עליהם מיד. וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת", היינו שלא ירדה עדיין רביעה ראשונה, באף אחד מהמועדים שראינו לעיל. ראה דברי הגמרא על משנה זו בגמרא תענית יט ע"א: "ורמינהי: רביעה ראשונה ושניה - לשאול, שלישית - להתענות! אמר רב יהודה: הכי קאמר: סדר תעניות האמור, אימתי? בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים". שם מדובר במועדים. והנושא סבוך כאמור ולא נאריך בו יותר.
  20. תוספתא זו קושרת בבירור את מועד שאילת הגשמים למועדי הרביעה. התוספתא גם ממשיכה את הקו שראינו בגמרא לעיל (שהיא ציטוט של התוספתא) של הבחנה בין אפשרויות שונות לרביעה הראשונה: מבכירה, בינונית ואפילה. יש כאן ניסיון להתחשב בשנת השמש, נכון יותר בפיגור או בהקדמה של הלוח העברי לעונות השנה, לקיים "סמוך לגשמים" ואולי למנוע בקשות ותעניות שוא. אבל רק בכיוון של איחור שאילת הגשמים שתהיה תמיד "סמוך לגשמים", כמו בשנה לפני שנה מעוברת, אבל לא להקדים את הבקשה. ואנחנו נוהגים תאריך קבוע – ז' במרחשוון. ואפשר שלעניין התעניות יש להתחשב בלוח הכללי, בפרט בשנים מעוברות שאנו יודעים שז' בחשוון עדיין איננו עונת הגשמים. ולא באנו כמובן לפסוק הלכה.
  21. אולי שסה"כ ברביעה כולה, היינו בתקופת היורה, יהיו שלושה טפחים גשם (240 מ"מ?)
  22. ראה גמרא בבלי תענית ו ע"ב: אמר רבי אבהו: מאי לשון רביעה - דבר שרובע את הקרקע, כדרב יהודה. דאמר רב יהודה: מיטרא בעלה דארעא הוא, שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה". ובתלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ג (וכן בברכות ט ב): "אמר רבי לוי: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות. מה טעמא? "הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ־צֶדֶק תִּפְתַּח־אֶרֶץ וְיִפְרוּ־יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי ה' בְּרָאתִיו" (ישעיהו מה ח). תפתח ארץ - כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ויפרו ישע - זו פריה ורביה. וצדקה תצמיח - זו ירידת גשמים. אני ה' בראתיו - לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם. רבי אחא ותני לה בשם רבן שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ". ובמדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק: "ומספר את רובע ישראל - זרע ישראל, כמו שאמרו רביעה ראשונה, והמקרא אומר בהמתך לא תרביע כלאים". ראה גם הדימוי, בגמרא ברכות נט ע"ב, של מפגש המים הנוטפים ממעל עם המים שנקוו בארץ "משיצא חתן לקראת כלה". וראה שוב הדימוי בספרי: "יורה – שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף". יש לגשם כוונה או התכוננות לקראת האדמה. ויש עוד דימויים כאלה במדרשים. חז"ל לא הססו לדמות את ירידת הגשם על הארץ, את המים שמרווים את האדמה, למפגש בין זכר ונקבה, שניהם באים להפרות ולהרבות את העולם, לקיים את החי והצומח ומין האדם בכלל. ומכאן השם "רביעה".
  23. הרביעה הראשונה עליה הארכנו לדון עדיין אינה קובעת את התחלת "ימות הגשמים". החורף מתחיל, ימות הגשמים מתחילים, כאשר יורדת הרביעה השנייה. ראה גמרא תענית ו ע"א: "בשלמא רביעה ראשונה - לשאול, שלישית - להתענות, שניה למאי? אמר רבי זירא: לנדרים. דתנן: הנודר עד הגשמים - משירדו גשמים עד שתרד רביעה שניה". ובמסכת שביעית פרק ט משנה ז: "המשכיר בית לחברו עד הגשמים - עד שתרד רביעה שניה, המודר הנאה מחברו עד הגשמים - עד שתרד רביעה שניה". וראה גם בבלי מסכת בבא קמא פא ע"א שאחד מעשרה התנאים שהתנה יהושע בין בני ישראל כשנחלו את הארץ הוא: "ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה". אבל כפי שכבר הערנו לעיל, לגבי רביעה ראשונה, גם כאן, יש דברים שבהם "רביעה שנייה" הוא התאריך ויש כאלה שבהם "רביעה שנייה" הוא אירוע הגשם המשמעותי השני, באיזה תאריך שייפול. ראה תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ט הלכה ה: "תני רבי יוסי אומר: כל דבר שהוא תלוי ברביעה - עד שתרד רביעה שנייה. ושאינה תלוי ברביעה - עד שיגיע זמנה של רביעה. תני רשב"ג אומר: שבעת ימים שירדו בהן גשמים ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה".
  24. פסוק זה איננו נמצא בגוף המדרש ואנחנו הרשינו לעצמנו להוסיף אותו, משום שהוא משמש מוטיב ראשי לדרשה שלהלן.
  25. ממקור זה וכן ממקורות נוספים שלא הספקנו להביא, נראה שהמושג "רביעה" הלך והתרחב לתקופות גדולות יותר של החורף כולו ולא רק של היורה. לא סביר שמדובר כאן בהפרשים של ימים בודדים, אלא של חודשים, כגון אם זרעת בתחילת החורף בחשוון, אל תימנע מלזרוע שנית אפילו בחודש שבט כי אינך יודע מתי יהיה עיקר הגשם ומה אורך ההפסקות בין פרקי הגשם העיקריות. ראה למשל השימוש ב"רביעה" בפירוש פענח רזא (רבי יצחק ב"ר יהודה הלוי חי, צרפת מבעלי התוספות המאוחרים): "בעתו יורה ומלקוש דהיינו יורה בחשון ומלקוש בניסן דהיינו רביעה ראשונה ושניה, באופן שאח"כ ואספת דגנך וגו' בלי מטר".
  26. והמוטיב ממשיך שם: "רבי מאיר אומר: אם למדת מרב אחד, אל תאמר דיי, אלא לך אצל חכם [אחר] ולמוד תורה ... חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא [ורבי טרפון], שנאמר: אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (שם ח' ל"ד) - אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי. כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך, אם שניהם כאחד טובים, שנאמר: בבוקר זרע את זרעך (שם)". ובמדרש בראשית רבה פרשת חיי שרה פרשה סא: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך - רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אמר: אם זרעת בבכיר, זרע באפיל, שאין אתה יודע איזהו יכשר, אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאחד טובים. רבי יהושע אמר: אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקדוש ברוך הוא כותב עליך: הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בנערותך, למוד תורה בזקנותך, שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך, הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר' עקיבא אומר: אם היו לך תלמידים בנערותך, עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים".