מועדי ישראל

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:

הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:

שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים פרק קכו)

 

מסכת תענית דף כג עמוד א

תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר" (איוב כב כח). "ותגזור אומר" – אתה גזרת מלמטה, והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה.¹ "ועל דרכיך נגה אור" – דור שהיה אפל הארת בתפילתך …²

אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא?³ יום אחד היה הולך בדרך וראה אדם אחד שנטע חרוב. אמר לו: זה (עץ החרוב), עד כמה שנים טוען פירות?⁴ – אמר לו: עד שבעים שנה. – אמר לו: פשוּט לך שאתה חי שבעים שנה? – אמר לו: אותו האיש (כלומר אני) עולם מלא חרובים מצא (מצאתי), כמו ששתלו לי אבותי – כך אני שותל לְבָּנַי.⁵

ישב ואכל פיתו ובאה לו שינה וישן. הקיפה אותו שן סלע ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה. כאשר קם, ראה אדם אחד שמלקט מן החרובים. אמר לו: אתה הוא ששתלת את העץ הזה? אמר לו: בן בנו אני. אמר לו: שמע מיניה שישנתי שבעים שנה … הלך לביתו ואמר להם: בנו של חוני המעגל האם הוא חי? אמרו לו: בנו איננו עוד, בן בנו קיים.⁶ אמר להם: אני הוא חוני המעגל ולא האמינו לו. הלך לבית המדרש ושמע את החכמים שאומרים: מאירות וברורות הלכותינו כבשנות חוני המעגל … שכל קושיה שהייתה לחכמים היה פותר להם. אמר להם: אני הוא. ולא האמינו לו ולא עשו לו כבוד כראוי לו. חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת.⁷

תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה ט (י)⁸

אמר רבי יודן גיריא: חוני המעגל זה, בן בנו של חוני המעגל היה סמוך לחורבן בית המקדש.⁹ יצא להר אצל פועליו. עד שהוא שם ירד גשם, בא לו למערה. בישיבתו נרדם וישן לו והיה שקוע בשנתו שבעים שנים, עד שחרב בית המקדש ונבנה פעם שנייה. לסוף שבעים שנה התעורר משנתו, יצא לו מן המערה וראה עולם מוחלף: מקום שהיה כרמים נהיה זיתים, מקום שהיה זיתים נהיה זרעים. בא לו למדינה (לעיר), אמר להם: מה קול בעולם?¹⁰ אמרו לו: ואין אתה יודע מה קול בעולם ? אמר להם: לא. אמרו לו: מי אתה ? אמר להם: חוני המעגל. אמרו לו: שמענו שהיה בא לעזרה והיא נוהרת [מלאת אור]. בא והונהרה [התמלאה אור] וקרא על עצמו: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".¹¹

פירוש רד"ק על "היינו כחולמים"

כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו, כן פירשׁוֹ אדוני אבי ז"ל. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש, כן יאמרו ישראל בשוב האל יתברך שבותם: אין אדם רואה בעיניו כפלא הזה רק בחלום.¹²

ספר העיקרים מאמר רביעי פרק לג

כי ההשכלה שתשכיל הנפש בעודה בחיים, ענינה כמו ענין החלום. וכמו שתענוג החלום מיגע ומַלְאֶה את האדם אם לא יסכים עמו המציאות, כן מושכלות הנפש מצערות אותה אחר המות כאשר לא יסכים עמהם המציאות. ואם יסכים המציאות עמהם, וזה בהיותם אמתיות, תתענג הנפש תענוג נפלא … ולזה מה שדימה הכתוב השגת שיבת ציון המושגת על פי הנביאים, עם היותה אמתית שאין לספק בה, אל החלום. ואמר: בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א), כלומר, נדע ונכיר שהיינו בהשגתנו הענין ההוא על פי הנביאים כחולמים. כי לא היה ערך למה שהשגנו על פי הנביאים אל מה שנראה בפועל, אלא כיחס החלום אל היקיצה. ולזה כשנראה הדבר בפועל נשמח שמחה שלמה, ואז ימלא שחוק פינו.¹³

מסכת ברכות דף לא עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה", אימתי?¹⁴ – בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.¹⁵

מדרש תהלים (בובר) מזמור קלח

"אשתחוה אל היכל קודשך ואודה את שמך". וכן הוא אומר: "ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי וגו' (צפניה ג טז), כך כשיאבדו רשעים מן העולם, ישראל מקלסין להקב"ה, כשיבנה היכל ובית מקדשו. אותה שעה: "אשתחוה אל היכל קודשך" – למה? "כי הגדלת על כל שמך אמרתך". אמרו ישראל להקב"ה: הגדלת על כל מה שאמרת לנו על ידי הנביאים. ומה אמרת? "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" (יואל ג א),¹⁶ "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס" (יואל ד יח), וכן הוא אומר: "אל תיראי אדמה גילי ושמחי" (יואל ב כא) – למה? "כי הגדיל ה' לעשות" (שם), וכתיב: אז ימלא שחוק פינו וגו' הגדיל ה' לעשות עם אלה וגו' (תהלים קכו ב).¹⁷

מסכת תענית דף ה עמוד א

משנה. עד מתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיצא ניסן, שנאמר: "ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון" (יואל ב כג).¹⁸

גמרא. אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! דתנן: יורה במרחשון ומלקוש בניסן! – אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה: "יתר הגזם אכל הארבה וגו' " (יואל א ד). אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? – אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע".¹⁹ מאי הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע? אמר רבי יהודה: שור כשהוא חורש – הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם. וזהו בוא יבוא ברינה.²⁰ מאי נושא אלומתיו? אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא: קנה – זרת, שיבולת – זרתים.²¹

 

פתחנו וסיימנו במסכת תענית שכידוע מסיימת בטוב: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים … יוצאות וחולות בכרמים²² … וכן הוא אומר: צאינה וראינה בנות ירושלים במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו … ביום חתונתו – זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן". ומגילת תענית מונה כידוע את הימים הטובים שבהם אסור להתענות. ויקוימו בנו דברי המשנה בפסחים פרק י:

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים²³, שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.²⁴ לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו: הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה:

 

חג חירות ועצמאות שמח

נפנוף קל וטעים

מחלקי המים²⁵