פרשות השבוע

בראשית רבה פב ו – בשעה שהארץ חלולה ככברה

"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה" (בראשית לה טז)¹ – אמר ר' אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה כִּכְבָרָה,² וכבר הַבָּר מצוי, ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא.³

ויקרא רבה פרשה כח – שמירה מרוחות ומטללים רעים

אמר ר' אלעזר: כתוב: "ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' א-להינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו" (ירמיה ה, כד), זו נתונה, עכשיו אין אתה צריך לו (יותר)? זהו שכתוב: "שבועות חוקות קציר ישמור לנו" (המשך הפסוק בירמיהו שם) – ישמור לנו מן השרב ישמור לנו מן טללים רעים. ואלו הן שבע שבתות שבין פסח לעצרת.⁴

ספורנו ויקרא פרק כג פסוק ח – כפי מזג הזמן

… וחג השבועות שבו נתן הודאה לאל יתברך על שבועות חקות קציר ששמר לנו … ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחילת האביב עד הקציר, כאומרו: "שבועות חקות קציר ישמר לנו" (ירמיה ה, כד), היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים, והיה הקרבן עמו לתפלה על העתיד, והיתה הספירה זכרון לתפילת יום יום והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף.⁵

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מב – השרב טוב לדייש

"ואספת דגנך", למה נאמר? לפי שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א ח) – שומע אני כמשמעו!⁶ תלמוד לומר: ואספת דגנך – דרך ארץ דברה תורה, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף. קוצר בשעת קציר, חורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח, אימתי אדם למד תורה? אלא, כשישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי אחרים. וכשאינם עושים רצון המקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם … ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשה על ידם, שנאמר: "ועבדת את אויביך" (דברים כח מח).⁷

ויקרא רבה פרשה טז סימן ח – שרב, צינה או עין הרע

"והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז טו) – אמר רבי אחא: מאדם יהא שלא יבואו חליים עליו. מאי טעמא? דאמר ר' אחא: "והסיר ה' ממך כל חולי" – ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך.⁸ … רב ור' חייא שניהם אמרו: תשעים ותשעה בעין (הרעה) ואחד בידי שמים. ר' חנינה ור' נתן שניהם אמרו: תשעים ותשעה בצינה ואחד בידי שמים.⁹ רב בדעתו ור' חנינה בדעתו. רב על שהיה שרוי בבבל שהייתה עין רעה מצויה. ור' חנינה על שהיה שרוי בציפורי והיתה שם צינה.¹⁰

ר' שמואל בר נחמן משום ר' נתן: תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים. ורבנין אמרין: תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים.¹¹

ויקרא רבה פרשה טז סימן ח – ואין נסתר מחמתו (תהלים יט ז)

אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש: התפלל עלי. אמר לו: תנצל מן הצינה. אמר לו: אין זו תפילה, הוסף כסות אחת והצינה הולכת. אמר לו: תנצל מן השרב. אמר לו: עכשיו התפללת עלי! שכתוב: "ואין נסתר מחמתו".¹²

ויקרא רבה לד ח פרשת בהר – החומץ יפה לשרב

"ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום" (רות ב יד) … "וטבלת פתך בחומץ" – שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב. א"ר יונתן: מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות.¹³

ספרי במדבר קמח פרשת פינחס – משעורים לחיטים, מהעומר אל שתי הלחם

"וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' " (במדבר כ חכו) – למה נאמר? לפי שהוא אומר "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כג טז) – מְנֵה חמישים והקריב מנחה בחמישים … "מנחה חדשה לה' " – שתהא חדשה לכל המנחות, שלא תקדמנה מנחה אחרת. מיכן אמרו: "אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר, ואם הביא פסול. קודם לשתי הלחם – לא יביא, ואם הביא כשר".¹⁴ מה הפרש בין עומר לשתי הלחם? הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט, לפיכך אם קרבו, לא יעלו.¹⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה ה – הכניסה לארץ בימי יהושע

"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" (שמות טז לה),¹⁶ ר' יהושע אומר: ארבעים יום אכלו את המן אחרי מות משה.¹⁷ כיצד? משה מת בשבעה באדר ואכלו ממנו ארבעה ועשרים יום של אדר וששה עשר של ניסן הרי ארבעים, שנאמר: "וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ" (יהושע ה יב), ואומר: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי" (שם יא).¹⁸

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה טז – חודש כשר וראוי ליציאה ממצרים

"היום אתם יוצאים בחדש האביב" (שמות יג ד). שאין תלמוד לומר "חדש האביב", אלא חודש שהוא כשר לכם, לא חמה קשה ולא גשמים. וכן הוא אומר: "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות" (תהלים סח ז), שאין תלמוד לומר "בכושרות". מה תלמוד לומר "בכושרות"? אלא חודש שהוא כשר לכם לא חמה קשה ולא גשמים.¹⁹

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מג – המתנה למתן תורה

… ושבועות, הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהביו ושהוא מונה יום וגם השעות. וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם באמרו "ואביא אתכם אלי".²⁰

ספר החינוך פרשת אמור מצוה שו – ספירה קדימה או לאחור

נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות. כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.²¹

שבת שלום,

וברכת אביב נעים וקיץ נסבל

מחלקי הטל ²²