פרשות השבוע

וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים: עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד: שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן: (שמות כו טו-יז).¹

וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ: וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם: (במדבר ג לו-לז פרשת במדבר).²

מסכת שבת דף מט עמוד ב – אבות מלאכה בשבת, מלאכת הוצאה

הדור יתבי וקמיבעיא להו³: הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי?⁴ אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן. אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא: כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה – ארבעים חסר אחת. …⁵ תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן, דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו – ואתם לא תזרעו, הם קצרו – ואתם לא תקצרו, הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה – ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, הם הוציאו מעגלה לעגלה – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד. מרשות היחיד לרשות היחיד, מאי קא עביד? – אביי ורבא דאמרי תרוויהו, ואיתימא רב אדא בר אהבה: מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים.⁶

מסכת שבת פרק יב משנה ג – מלאכת כתיבה

הכותב שתי אותיות, בין בימינו בין בשמאלו, בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממניות, בכל לשון – חייב. אמר רבי יוסי: לא חייבו שתי אותיות, אלא משום רושם, שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו. אמר רבי: מצינו שם קטן משם גדול: שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל. גד מגדיאל.⁷

ירושלמי מסכת שבת יב ג – משפט העצים וענייניי כבוד

א"ר אימי: "והקמות את המשכן כמשפטו" [שמות כו ל]. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון – ינתן בצפון, בדרום – ינתן בדרום.⁸

גמרא שבת קב ע"ב – מלאכת בונה

הבונה כמה יבנה ויהא חייב? – הבונה כל שהוא … שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו, דכוותה גבי משכן – שכן קרש שנפלה בו דרנא⁹ – מטיף לתוכה אֲבָר¹⁰ וסותמו.¹¹

מסכת שבת דף צח עמוד ב – מבנה הקרשים

תנו רבנן: קרשים מלמטן עוביין אמה, ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר: "יהיו תמים על ראשו" (שמות כו כד) ולהלן הוא אומר: "תמו נכרתו" (יהושע ג טז),¹² דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלן עוביין אמה, שנאמר "יחדו".¹³

מסכת שבת דף כח עמוד א – בסיס למשכן

ואימא: מה להלן קרשים, אף כאן קרשים! – אמר קרא ועשית קרשים למשכן, משכן – קרוי משכן, ואין קרשים קרויין משכן.¹⁴

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עח – משכן שילה

"ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו" (תהלים עח נד) – זה בית המקדש … "ויטוש משכן שילו" (שם ס) – ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא שניהם אומרים: כתוב אחד אומר: "ויטש משכן שילו", וכתוב אחד אומר: "ותביאהו בית ה' שילו" (שמואל א א כד)¹⁵ – בית אבנים מלמטן, ויריעות עזים מלמעלן. ר' זעירא אמר: קרשים היו, שנאמר: "ויטוש משכן שילו".¹⁶

שמות רבה לה ב פרשת תרומה – לימוד דרך ארץ

"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים" – למה עצי שטים? לימד הקב"ה דרך ארץ לדורות; שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומרים לו: ומה מלך מלכי המלכים הקב"ה שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן אמר: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתה – על אחת כמה וכמה.¹⁷

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא ב – צמצום השכינה בין הקרשים

ר' יודה בר סימון בשם ר' יוחנן: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח), אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכו' " (מלכים א ח כז)¹⁸ ואתה אמרת ועשו לי מקדש?! אמר לו הקב"ה: משה, לא כשאתה סבור. אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום, שמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. דכתיב: "ונועדתי לך שם" (שמות ל כב).¹⁹

שמות רבה לה ו פרשת תרומה – אתה בסממניך ואני בכבודי – עצי שיטים עומדים

"ועשית את הקרשים למשכן" – אמר ר' אבין: משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה? א"ל: אתה בסממניך ואני בכבודי.²⁰ כך אמר הקב"ה למשה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". אמר לפניו: ריבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו? אמר לו: כתבניתם: בתכלת ובארגמן ותולעת שני. וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה, שנאמר: "עצי שטים עומדים" – כנתונים באיסטרטיא של מעלה. ואם תעשה כאותם של מעלה למטה, אני מניח סנקליטון של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה.²¹

מה למעלן: "שרפים עומדין ממעל לו" (ישעיהו ו ב) – אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים – אף למטן כן. אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע.²²

שמות רבה לה א – ראויים היו להיגנז ולא נגנזו

"ועשית את הקרשים למשכן", זהו שכתוב: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו, חסידה ברושים ביתה" (תהלים קד טז-יז) – הרבה בריות²³ ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקב"ה מן העולם. ואיזה זה? זה אור שנברא ביום ראשון.²⁴  …. והרבה בריות ברא הקב"ה בעולם, ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן והיו ראויים להיגנז, ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה.²⁵.

א"ר חנינא: לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, ולמה נבראו? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש, שנאמר: "ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע" (תהלים קד טז) – ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון". א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: כ"ד מיני ארזים הם, ואין לך משובח מכולן אלא שבעה, שנאמר: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיה מא יט).  ולמה לא נגנזו? שצפה הקב"ה שהן עתידין ליעשות בהן מלאכת המשכן, במקום שהשכינה עתידה לשכון, שנאמר: "אשר שם צפרים יקננו, חסידה ברושים ביתה" (תהלים שם) …²⁶

שבת שלום

ומשנכנס אדר מרבים, בשמחה.²⁷

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו בספר של"ה מסכת חולין פרק נר מצוה שמצטט את הירושלמי שהזכרנו לעיל: "וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים? אֶלָּא אֵי זֶהוּ קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָתֵן בַּצָּפוֹן יִנָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִנָּתֵן בַּדָּרוֹם", היינו שהקפידו שכל קרש יהיה במקומו הקבוע. וממנו הוא לומד שני מנהגים: האחד, "בענין הנחת הטלית, ראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד ראש שיהיו לעולם לצד הראש, כיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתן.²⁸ ועל כן נוהגים לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה".²⁹ ומנהג שני, לבנות את הסוכה כל שנה בדיוק באותו הסדר: "וכעין זה מצאתי במהרי"ל בהלכות סוכה איך שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה א' ב' ג', כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותן משנה לשנה". בניית הסוכה כל שנה ופירוקה בתום החג, מסמלים את הבנייה של המשכן מחדש בכל מקום בו חנו ופירקו בכל מסע. משכן המדבר זכה לישיבת קבע עם בניין אבנים בשילה, ולאחר מכן פעמיים בבית עולמים. אך אלה חרבו ונותרנו עם מקדשי מעט ועם הסוכה שמתחברת אל המשכן הראשון – אל "משפט העצים". ומן הסתם כבר עמדו רבים וטובים על דימיון זה. חג הסוכות מחבר אותנו לארץ ישראל מחד גיסא – חג האסיף לתקופת השנה, ולנדודים במדבר מאידך גיסא – זכר ליציאת מצרים ונדודינו במדבר.

מים אחרונים 2: ראו שו"ת חתם סופר אורח חיים תשובה עב שעל סמך הירושלמי שבת ז ב (ראו בהערה 11 לעיל) שנתינת הקרשים באדנים היא בנייה לשעה, ורק בגלל הדיבור מלמעלה הייתה "לעולם" (וההשגה על טיעון זה), אין שום בעיה בנשיאת מטריה בשבת ולא כפי שפסק לחומרא הנודע ביהודה. ותודה לדוד בן ימין הי"ו על מקור זה.