- האור שנגנז בלשון זכר ככתוב במקרא או האורה שנגנזה בלשון נקבה כפי שנראה בעיקר במדרש בראשית רבה. כך או כך, מדובר באור בראשית המיוחד.
- כמו "שנוי" וכאילו מצוטט כאן מקור תנאי, אך אין אנו מכירים אותו.
- ראה עוד דברים שמכהים את גלגל החמה היינו את אור השמש כמו "תפוח עקבו של אדם הראשון" (ויקרא רבה כ ב), או העוף "זיז" הפלאי (שם שם י). אבל כאן האורה הבראשיתית מאפילה על אור החמה.
- האור הראשון של הבריאה המכונה "אורה" אינו אור השמש, ואינו יכול להסתדר עם היום והלילה כפי שאנו מכירים ולפיכך נגנז. היכן? באותו מקום בו יהיו הצדיקים שרויים לעתיד לבוא כפי שמנבא ישעיהו, ובפשטות הכוונה לימות הגאולה הסופית או ימות המשיח (לא לעולם הבא של חז"ל). מיד מתעוררת השאלה איך אור בראשית זה, שישעיהו מעיד עליו שהיה שבעת ימים, מסתדר עם המאורות שנבראו ביום הרביעי? תשובת המדרש היא ש"שבעת הימים" הוא כינוי לאור מיוחד זה על שם ייעודו ומטרתו, אבל באמת נהג רק שלושה ימים – עד שנבראו המאורות ביום הרביעי. ועדיין השאלה מהדהדת כפי שנראה בהמשך, מדוע פסקה אורה מיוחדת זו? למה הוחלפה במאורות הרקיע? האם משהו בבריאה המקורית נפגם?
- עד שנפתור את השאלה שבסוף ההערה הקודמת, בא ר' נחמיה ומציע ששבעת הימים של ישעיהו אכן התקיימו, אבל לא בתחילת הבריאה, אלא בשבעת ימי האבל על מתושלח. הם הימים ממש לפני המבול שנדחה על מנת לא לפגום באבל על מותו של מתושלח. ראה מסכת סנהדרין קח ע"ב: "ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ, מה טיבם של שבעת הימים? אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח. ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבוא. דבר אחר: לשבעת - ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח". אבל ר' נחמיה סבור שבשבעה ימים אלה ערב המבול האירה האורה הבראשיתית במלוא זוהרה! האם על מנת שיעשו תשובה כפי שמלמד אותנו מדרש בראשית רבה לב ז: "מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבילות של מתושלח הצדיק, כדי שיעשו תשובה ולא עשו"?. נראה שגלשנו לפרשת נח, נחזור לנושא שלנו.
- ידידנו יהושע דגני מציע לחבר את הרעיון שהאור הבראשיתי מאפשר לאדם לצפות מקצה העולם ועד קצהו עם מדע הקוסמולוגיה המודרני, ואלה הדברים ששלח לנו: "הערת ר' יהודה בר סימון, על האור שברא הקב"ה ביום ראשון משקפת את ההבנה המודרנית שלנו על גודלו והיקפו של היקום. בפשטנות מה ניתן לומר, שהבנתנו היום היא שבזמן ההיווצרות של היקום, הוא המכונה כאן בשפת המדרש "היום הראשון" לבריאה, נוצר הבהק בעל עוצמה אדירה של קרינה אלקטרומגנטית כתופעת לוואי ל"מפץ הגדול". ניתן להתייחס לקרינה אלקטרומגנטית זו כאל "אור" במובן הרחב, אלא שחלק מהאור ניתן להבחנה בעין האדם, והחלק הבלתי נראה לעין ניתן לחישה רק בעזרת מכשירי עזר. אבל מבחינה פיסיקאלית אין כל הבדל בין אור שנראה לעין לאור שניתן להבחין בו רק בעזרת ציוד עזר. כל אלה הם בבחינת "אור", ההולך ומתפשט מאז המפץ הגדול. שולי הקרינה הזאת ההולכת ומתפשטת מאז, רק מעט שבמעט ממנה מגיעה אלינו ונמדדת על ישי חיישנים רגישים ביותר, מגדירים למעשה את שולי היקום. לכן כשר' יהודה בר סימון הפטיר לפי תומו "אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו" – הרי זו הגדרה פיוטית אגבית להבנה הקוסמית-מדעית המודרנית שלנו עד היום". ואנו רק נוסיף שעפ"י סדר הדברים במדרש לאחר שנזכר שהאור הבראשיתי המאפשר לאדם לראות את העולם (הקוסמוס) מקצה לקצה, מובא שהקב"ה צפה בהיסטוריה האנושית מקצה ועד קצה והחליט לגנוז את האור! ואם האור הבראשיתי הוא אכן הקרינה הקוסמית שהמין האנושי השכיל לגלות, נראה שמהאסטרונומים (הצדיקים) הוא לא נגנז.
- מוטיב גניזת האור הבראשיתי לצדיקים לעתיד לבוא מצוי במקורות רבים נוספים, חלקם נראה להלן.
- שאלה שיש לשאול ונידרש לה מעט בהמשך, היא: מאימתי הרשעים קובעים או משפיעים על בריאת העולם? ראה התנגדות המלאכים לבריאת האדם שרשעים יצאו ממנו: "והפליג הקב"ה דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו" (בראשית רבה ח, בדברינו נעשה אדם). ראה גם השאלה שמעורר פירוש גור אריה בראשית א יד אם אין כאן כביכול חרטה של הקב"ה על בריאת האור בדומה לפסוק: "וינחם כי עשה את האדם" והרי בלעם אומר: "כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (במדבר כג יט)! כך או כך, גניזת האור הבראשיתי כלולה ברשימת "ויהי" של צער. ראה בראשית רבה מב ג וגם בויקרא רבה יא ז על המדרש שעלה מן הגולה שכל "ויהי" הוא של צער או צרה: "משיבים לו: ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, אמר להם: אף היא אינה שמחה לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור, דאמר רבי יהודה בר סימון: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלין עמד וגנזו מהם". ראה דברינו המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה בפרשת לך לך.
- לפני שנמשיך במסענו אחרי האור שנגנז, ובהמשך להסבר המדעי של ידידנו יהושע דגני לעיל, נביא מדרש מופלא זה שלא רק האור נגנז, כי אם גם החושך שצריך "להחשיך יפה". בעת הבריאה היה לא רק אור בראשיתי מופלא שנגנז, אלא גם חושך תהומי שאיננו מכירים היום – הוא החושך במכות מצרים שעליו נאמר: "וימש חושך"? הוא החושך שצריך היה לברוא אותו, כמאמר: "יוצר אור ובורא חושך"?. היום חושך בעינינו הוא פשוט העדר אור. האם חושך מסתורי זה הוא המאסה החסרה ביקום? חורים שחורים? נשאיר נושא זה למבינים בעניין, אין גם צורך לקשר בין המדרשים והמדע המודרני. די לנו בעצם הרעיון שלא רק האור הבראשיתי נגנז אלא גם החושך הבראשיתי שנמנע מאיתנו. ואם האור הראשיתי נגנז בגלל הרשעים, אולי החושך הבראשיתי נגנז בגלל שיש למד ווא"וניקים צדיקים בכל דור, ונוצר כאן איזון?
- האור ביום הראשון נברא? והלא רק ביום הרביעי נבראו המאורות. גם מדרש זה מתעכב על הבעייתיות של בריאת האור ביום הראשון ויצירת המאורות ביום הרביעי. ותשובתו, כפי שאני כבר יודעים, שביום הראשון נברא האור המיוחד של בראשית והוא נגנז ובמקומו באו המאורות ביום הרביעי. ובאמת, הבעיה איננה רק "האור" שנברא ביום הראשון מול "המאורות", אלא שכתוב כבר ביום הראשון: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (וכן שני וכן שלישי, והרי התחלפות היום והלילה היא חלק מבריאת היום הרביעי! על כורחנו יש לומר שגם בימים בהם האירה האורה הגדולה של הבריאה, היום יום ולילה. ודבר זה צריך עיון נוסף.
- הצדיקים הם שיזכו ליהנות מ-"כי טוב" של האור הבראשיתי. אימתי?
- האור עצמו שמח שנגנז. ראה עניין זה גם בבראשית רבה יב ובאליהו זוטא (איש שלום) פרשה כא: "כיון שראה האור שגנזו שמח שמחה גדולה, שנאמר: אור צדיקים ישמח (משלי יג ט)". ראה הפסוק המלא שם: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ". על מה ולמה שמח האור כשנגנז? על כך להלן בקומי אורי כי בא אורך.
- כאן יש לנו 'הפתעה קטנה'. מתברר שהדעה ששמענו עד כאן על האור שנגנז, ביום הראשון, או ביום הרביעי או אולי בכלל במוצאי שבת בראשית הראשונה כפי שנראה להלן, היא שיטת רבי יעקב (ובמקורות אחרים, רבי מאיר). אבל חכמים סבורים שהאור שנברא ביום הראשון הוא הוא האור של השמש של היום ולפיכך נראה שהם חולקים לחלוטין על כל מוטיב גניזת האור. יש דברים אחרים שנגנזו כפי שהארכנו לדון בדברינו דברים שנגנזו בפרשת תרומה, אבל לא האור. מה אירע ביום הרביעי? ראה פירוש רבינו חננאל על הדף במסכת חגיגה: "ויש תנא חולק על זה ואומר זה האור נתלה ביום רביעי שנאמר יהי מאורות ברקיע השמים. ופירוש יהי אותו האור שנברא ביום ראשון למאורות והן ב' המאורות". אור בראשית הפך להיות אור שני המאורות הגדולים שהאירו והתמקד באור השמש המוכר לנו. ובדור המבול ובדור הפלגה לא אירע שום ליקוי מאורות מסוג זה או אחר. ומה יקרה לעתיד לבוא עפ"י חכמים? יהיה אכן אור גדול יותר כדברי הנביא ישעיהו ואין זה סותר.
- מדרש שמות רבה שמאוחר למקורות שהבאנו עד כאן ובנוי עליהם, מתייחס בפרשת תרומה, לדברים אחרים שנגנזו בפרט בהקשר למשכן. וכבר הרחבנו כאמור בנושא זה בדברינו דברים שנגנזו בפרשת תרומה.
- ראה (שוב) מדרש אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כא: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון ... עמד הקב"ה וגנזו ... שעתידין אומות העולם להכעיס לפניו. אמר: לא יזכו אותן הרשעים לשמש באור זה, אבל ישתמשו באור חמה ולבנה, שהן עתידין להיבטל". ומה עם השמש והירח, הרי גם להם סוגדים עובדי האלילים? על כך כבר עונה הגמרא במסכת עבודה זרה פרק ד משנה ז: "שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה? אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים?" ראו בדומה בבראשית רבה פרשה ח שכאשר משה חושש מה יאמרו המינים על "כצלמנו וכדמותנו", עונה לו הקב"ה: כתוב! (וכל) הרוצה לטעות יטעה". הקב"ה לא מכוון את הבריאה לפי הרשעים, שאם כן – אין עולם. אז מדוע נגנז האור הבראשיתי?
- האור הבראשיתי היה יותר רך ונעים מאור השמש שלנו: "שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק כשמש הזה". ראה פירוש אבן עזרא בראשית א ד הפסוק "ויהי אור": "ולפי דעתי שנראה האור שיהיה יום, ולא כיום השמש זורח רק כיום מעונן. וטעם כי טוב לנולדים באדמה". אור השמש שלנו הוא מזיק! אמנם אמר הנביא: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וכו' " (מלאכי ג כ) ואמרו על כך חכמים: "אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה" (נדרים ח ע"ב), ובתוספתא מסכת קידושין (ליברמן) פרק ה הלכה יז על הפסוק: וה' ברך את אברהם בכל, דרשו: "זו מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל הרואה אותה מיד נתרפא. משמת אברהם אבינו נטלה המקום ותלאה בגלגל חמה". אבל מדרש שמות רבה עדיין יאמר שהאור הבראשיתי היה נאה יותר לעולם. האם הוא סותר את אור שבעת הימים הבוהק של הנביא ישעיהו לעיל "שבעתיים כאור שבעת הימים", או שמא מפרש אותו באופן שונה ממה שאנו חושבים?
- עד כאן כפי שכבר ראינו בדרשות לעיל, כולל שמחתו של האור עצמו על שהוא נגנז.
- ובמקבילה בבראשית רבה יא ב: "ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת". ומכאן המנהג לקדם כל אדם בברכת שבת שלום במאור פנים. ראה שם גם הברכה בנר הפשוט: "ר' אלעזר אומר: ברכו בנר ובי היה המעשה. פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום". ראו דברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך שם הצענו שנרות השבת הם ההמשך של נרות המקדש ובהם מתקיימת הבטחת הקב"ה לאהרון (עפ"י המדרש): "אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן .... הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים – הם נוהגים. אבל הנרות – לעולם".
- החמה שימשה גם ביום שישי וגם בשבת. האור הבראשיתי נוסף על אור החמה (שמשעה שנברא ביום הרביעי שוב לא פסק). בליל שבת המשיכה האורה להאיר אחרי ששקעה השמש, אך במוצאי שבת חזרה ונגנזה. מכאן נראה חיזוק לשיטת מדרש שמות רבה ופירוש אבן עזרא שהאור הבראשיתי היה אור רך ונעים ומלטף ולא עז ובוהק. אולי בדומה לזוהר הצפוני? אולי כמו בליל ירח מלא?
- מדרש זה המבוסס על ירושלמי ברכות ח ה ועבודה זרה א ב לוקח אותנו למחוזות חדשים. האורה שנגנזה ביום הראשון או ברביעי חזרה ביום השבת והאירה לאדם הראשון במשך שלושים ושש שעות! הכל לכבודה של השבת! ראה דברינו שבחי השבת וברכתה בפרשה זו. וכשכבתה אותה אורה גדולה במוצאי שבת וחשך הלילה על אדם הראשון שגורש בה בעת מגן העדן (השבת רק דחתה את עונש הגירוש), נוצרה האש. ומהאורה הגדולה באנו לברכת "מאורי האש", ומ"ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך" וכן "להבדיל בין היום ובין הלילה" באנו לברכת "המבדיל בן אור לחושך", ומ"כי טוב" של בריאת האור ויצירת המאורות באנו ל"שבוע טוב". האם נוכל לומר שהאורה לא נגנזה לגמרי מחיינו ועוד לפני שתחזור ותגיע בימות המשיח ותשרה בגן עדן של הצדיקים, הרי היא באה וחוזרת בכל שבת? "מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה". (ויש אומרים: מאין עולם הבא, היינו כל עוד שעדיין לא הגיע העולם הבא, אנחנו כאן ויום שבת היא המנוחה).
- לעיל ראינו מדרשים שהאור שנגנז שמור לצדיקים "לעתיד לבוא", משמע בעולם הבא לאחר העולם הזה. ראה גם מדרש תנחומא נח ג ומשנת רבי אליעזר פרשה יג שהאור הגנוז מצפה בעולם הבא "לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד" (ראה שם בתנחומא ההבדל המעניין בין פרשה ראשונה של קריאת שמע שאין בה שום הבטחה לשכר ויש בה "בכל מאדך" ובין הפרשה השנייה שיש בה הבטחה לשכר, ולהבדיל גם עונש, ואין בה "בכל מאדך"). אבל פסיקתא רבתי על נבואת הנחמה "קומי אורי" מחזיר את האור הגנוז לעולם הזה, אמנם רק בימות המשיח. ראה הקשר בין נבואת הנחמה "קומי אורי" ובין חזרת האור שנגנז גם באליהו זוטא (איש שלום) פרשה כא בדגש על קיבוץ גלויות: "כיון שראה האור שגנזו שמח שמחה גדולה ... אמר האור לפני הקב"ה: רבש"ע, אעפ"י שנמנעתי מישראל כשרים בעולם הזה, אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא עלי. ובשעה שאמר הקב"ה לציון: קומי אורי כי בא אורך, אמרה לפניו: רבש"ע, עמוד אתה בראש ואני אחריך ... ובמה הוא שמח? בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה". וכבר זכינו להשלים את הדף קומי אורי כי בא אורך בפרשת כי תבוא.
- פשט פסוק ד בפרק א בפרשתנו הדן בבריאת האור הוא ברור, כפי שרש"י בעצמו מביא בהמשך פירושו שם: "ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחושך שיהיו משמשין בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה". תחת המילה "טוב" יש אתנחתא, והמילה "ויבדל" שייכת לחצי השני של הפסוק. אבל עדיין "אנו צריכים לדברי אגדה" (אולי "נזקקים", "נדרשים" בלשוננו היום) ורש"י לא מוותר על הפירוש האגדי של הפסוק על בסיס המדרשים שראינו לעיל, גם במחיר סירוס תחביר הפסוק וחיבור "כי טוב" עם "ויבדל" לרצף אחד "כי טוב ויבדל". האור הבראשיתי היה כה טוב שמיד בתחילת ברייתו ראה הקב"ה שאין הוא ראוי לעולם שבו יהיה גם רֶשַׁע ולפיכך מיד הבדילו, היינו גנזו. כך מסביר ר' עובדיה מברטנורא את דברי רש"י: "וכתב כי טוב קודם גמר מעשה ... שלא היה יכול לכתוב כי טוב אחר ההבדלה ואדרבה ההבדלה ... היתה שנלקחה אור הטוב ההוא מן העולם ונגנז". כך גם בפירוש גור אריה על רש"י זה שאומר: "שדרך הכתוב לכתוב: וירא אלהים כי טוב אחר גמר מעשה, וכאן כתיב: וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל, ומשמע בשביל שראה הקב"ה שהוא טוב - "ויבדל", וקשה איך תלה ענין ההבדלה במה שהוא ראה שהוא טוב, ולפיכך אנו צריכין למדרש". אבל מהבנתו של רש"י את דברי האגדה (שצריכים לה) לא ברור מי ומה האיר בימי הבריאה. ואנו עדיין צריכים תשובה לשאלה שמנסרת כל הזמן בין השורות: מדוע מתחשבים ברשעים (הערה 15 לעיל)?
- עד כאן הרעיון שהכל נברא בפוטנציאל כבר ביום הראשון ויצא מהכח אל הפועל כל אחד ביומו וזמנו, כפי שמצוי בפירושים ומדרשים אחרים למעשי הבריאה, כולל הגישור בין סיפור הבריאה בפרק (סדרה) ב ופרק (סדרה) א של ספר בראשית.
- אבל הקטע של "שבעת ימים" לא ברור ונראה כאילו רש"י מתמרן בין שיטת ר' יעקב ושיטת חכמים בגמרא חגיגה לעיל. ואולי הוא מבין שהאורה נגנזה במוצאי שבת כנ"ל ושמשה שבעה ימים ביחד עם המאורות, ולפיכך יש מי שמגיה "ארבעת ימי בראשית" ברש"י. האם בכל ימי הבריאה לא היה בעצם יום ולילה, ערב ובבוקר? דברי רש"י כאן, בפרט אם ננסה לחברם לדבריו בפסוק ד לעיל, הביאו את נושאי כליו הנאמנים: הרא"ם וגור אריה לפירושים והסברים שונים. המעוניינים להרחיב יעניינו שם.
- ראה מדרש זה במקור: "רבי חנינא בר יצחק אמר: ג' נוֹבְלוֹת הן: נוֹבֶלֶת מיתה - שֵׁינָה, נובלת נבואה - חלום, נובלת העולם הבא – שבת. רבי אבין מוסיף עוד שתיים: נובלת אורה של מעלה - גלגל חמה, נובלת חכמה של מעלה – תורה". נובלת הוא פרי הבוסר ובאה כאן במובן מושאל של "מְעֵין", דוגמא, בזעיר אנפין. ואנו חוזרים לאור של השבת שהוא מעין האורה הבראשיתית.
- רמב"ן מחזיר אותנו למדרשי בראשית רבה שהבאנו לעיל ולשיטה שהאור הבראשיתי התקיים שלושה ימים ולאחר מכן האציל מאורו לשני המאורות הגדולים (באסטרונומיה של ימינו מוכרות מערכות שמש בהם יש שתי שמשות במרכז). ומסיים שם רמב"ן בפירוש על דרך הסוד: "ואם תוכל לדעת כוונתם באמרם בברכת הלבנה "עטרת תפארת לעמוסי בטן", תדע סוד האור הראשון והגניזה וההבדלה שאמר הבדילו לו, וסוד שני המלכים המשתמשים בכתר אחד, כאשר בסוף שיהיה אור הלבנה כאור החמה אחר שיהיה אור החמה שבעתים". את סודות רמב"ן לא הבנו, אבל דבריו המזכירים את קידוש לבנה (דווקא המאור הקטן שנאצל בנגזרת שנייה מהאור הבראשיתי), מביאים אותנו למקור הבא והאחרון. ראו גם דברינו שני מלכים בכתר אחד בפרשה זו.
- נתגלגל הנושא שלנו גם לספרות ההלכה בדיון על ברכת המאורות שאנו אומרים בשחרית, יוצר המאורות ואור חדש על ציון תאיר, על איזה אור ועל אילו מאורות בדיוק אנחנו מברכים? שהרי אי אפשר לברך על אור שלעתיד לבוא. אך עפ"י מקור זה, וכן הוא בשולחן ערוך הרב אורח חיים נט ואחרים, אין כל בעיה לברך לא רק על המאורות שאנו צופים בהם ברקיע השמים, אלא גם על האור שנברא ביום הראשון ונגנז, שהוא קיים אי שם ונזכה בו לעתיד לבוא. אולי הוא כבר מתחיל להתגלות בקיבוץ גלויות שזכינו לו בימינו. ולכל אלה נראה שאפשר להוסיף את אור השבת שראינו לעיל שיש בו מעין האור הבראשיתי. ראו שוב "התחילו מקלסין להקב"ה" באורה של שבת בבראשית רבה יב ו לעיל.
- שבת פרשת בראשית זו וכן כל שבתות בראשית הבאות עלינו לטובה. בלשון חז"ל כל שבת היא 'שבת בראשית' להבדיל משבתונים ושביתות של המועדים והרגלים. ראה הביטוי 'שביתת הרגל'.