וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: (שמות כה מ).1
מנחות כט ע"א – ארון, שולחן ומנורה הראה משה
תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר".2 אלא מעתה, "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר" (שמות כו ל)3 – הכי נמי? הכא כתיב: כמשפטו, התם כתיב: כתבניתם.4
שמות רבה לה ו – למטה כמו למעלה
"ועשית את הקרשים למשכן" – אמר ר' אבין: משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה. אמר לו: אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה? א"ל: אתה בסממניך ואני בכבודי.5 כך אמר הקב"ה למשה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". אמר לפניו: ריבון העולם, א-לוה אני שאני יכול לעשות כאלו? אמר לו: כתבניתם: בתכלת ובארגמן ותולעת שני. וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה, שנאמר: "עצי שטים עומדים" – כנתונים באיסטרטיא של מעלה. ואם תעשה כאותם של מעלה למטה, אני מניח סנקליטון של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה.6
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ פ' מתן תורה – ארבעה הצבעים
מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה; והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן, שנאמר: "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר" (שמות כו ל). אמר לפניו: ריבונו של עולם, איני יודע דמות ארבע צבעונים.7 אמר לו: חזור לימינך.8 חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו: זו היא תכלת. אמר לו: חזור לשמאלך. חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו: מה אתה רואה? אמר לו: אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו: היא ארגמן. חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק.9 אמר לו: זו היא תולעת שני. חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן – זו היא שש משזר.10
במדבר רבה יב ט ביום כלות משה להקים את המשכן – חשיבות הדיוק
אתה מוצא במשה שנתן נפשו על שלושה דברים ונקראו על שמו. ואילו הם: דינים, תורה ומשכן … המשכן מנין? את מוצא שהיה משה מחזר על האומנין בכל יום ובכל שעה, ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה. לפי שאמר לו הקב"ה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". ולכך כתיב על כל דבר ודבר: "כאשר ציוה ה' את משה", שלא היה זז מעל גביהם.11 וכן הוא אומר: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו ויברך אותם משה" (שמות לט מג). מה ברכה ברכם? אמר: "ויהי נועם ה' אלהינו ומעשה ידינו כוננה עלינו (תהלים צ יז) – אמר להם: תשרה השכינה במעשה ידיכם.12
ספרי זוטא במדבר פרק יד – משה ממנה שליחים – משתף
ר' אליעזר אומר: מנין ששלוחו של אדם כמותו? שנאמר: "ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את המגילה שוב קח לך מגילה אחרת וכתוב עליה" (ירמיה לו כז – כח). מה עשה ירמיה? לקח מגילה אחרת ונתנה לברוך בן נריה וכתבה. והלא הקב"ה אמר לו: "כתוב"?! אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו. ממי למד? ממשה רבינו שאמר לו הקב"ה: "ראה ועשה בתבניתם" (שמות כה מ). וכתיב: "ויעשו כל חכם לב" (שמות לו ח). מיכן ששלוחו של אדם כמותו.13
תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן יא – חקיקה על היד ועשייה פלאית
שלושה דברים נתקשה משה: מעשה המנורה, והירח, והשרצים.14 מעשה המנורה כיצד? בשעה שעלה משה היה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן. כיון שהראה לו מעשה המנורה נתקשה בו משה. א"ל הקב"ה: הרי אני עושה אותה לפניך. מה עשה הקב"ה? הראה לו אש לבנה, אש אדומה, אש שחורה, אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים. ואומר לו: "זה מעשה המנורה" (במדבר ח ד), שהקב"ה מראה לו באצבע. ואעפ"י כן נתקשה. מה עשה הקב"ה? חקקה על ידו.15 אמר לו רד ועשה כשם שחקקתיה על ידך, שנאמר: "וראה ועשה בתבניתם". ומנין שחקקה על ידו? שנאמר: "וישלח תבנית יד" (יחזקאל ח ג) ואין תבנית, אלא מעשה המנורה. שנאמר: "וראה ועשה בתבניתם". ואעפ"י כן נתקשה ואמר: "מקשה תיעשה המנורה" (שמות כה לא) – מה קשה היא לעשותה. א"ל הקב"ה: השלך את הזהב לאש והיא תיעשה מאליה, שנאמר: "מקשה תיעשה המנורה" – מעצמה תיעשה.16
תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק יב הלכה ג – משפט העצים ומשחקי כבוד
א"ר אימי: "והקמות את המשכן כמשפטו" [שמות כו ל]. וכי יש משפט לעצים?17 אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון – ינתן בצפון, בדרום – ינתן בדרום.18
אֵילִין דְּרַ' הוֹשַׁעֲיָה וּדְבַר פָּזִי הַווּן שָׁאֲלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂיָא בְּכָל יוֹם. וַהֲווּן אֵילִין דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָה עָלִין קָדְמָאי וְנָפְקִין קָדְמַאי.19 הלכו בני משפחת בר פזי והתחתנו עם הנשיא ורצו להיכנס תחילה.20 שאלו את ר' אימי מה לעשות. אָמַר להם רַבִּי אֵימִי: נאמר: "וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ". וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים? אֶלָּא אֵי זֶהוּ קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָתֵן בַּצָּפוֹן יִנָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִנָּתֵן בַּדָּרוֹם.21
שתי משפחות היו בציפורי, האחת בּוּלְווֹטְיָא והשניה פָגְנִיָא, והיו דורשים בשלום הנשיא בְּכָל יוֹם. והיו בני בולווטיה נכנסים תחילה ויוצאים תחילה. הלכו בני משפחת פגניא ולמדו תורה וזכו להיות תלמידי חכמים. באו ורצו להיכנס תחילה לנשיא. שאלו לְר' שמעון בן לוי, שאל הוא לְרַ' יוֹחָנָן. עלה ר' יוֹחָנָן וּדְרָשָׁהּ בְּבֵי מִדְרַשָׁא דְּרַבִּי בְּנַיָיה: אפילו מַמְזֵר תלמיד חכם וְכֹהֵן גָּדוֹל עָם הָאָרֶץ – מַמְזֵר תלמיד חכם קוֹדֵם לְכהן גדול עָם הָאָרֶץ.22 סברו לומר שזכות הקדימה תהיה לִפְדּוֹת וּלְכַסּוֹת וּלְהַחֲיוֹת, הָא לַיְּשִׁיבָה,23 א"ר אָבִין: אַף לַיְּשִׁיבָה. מַה טַעֲמָא? שנאמר: (משלי ג) "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" – אפילו מכהן גדול שֶׁהוּא נִכְנַס לִפְנַי וּלְפָנִים.24
שבת שלום
מחלקי המים