פרשות השבוע

מים ראשונים: התורה ממעטת בתיאור יחסים בין אישיים ורגשותיהם, בפרט יחסי איש ואישה, הגם שלא חסרים כאלה במקרא, כגון: אברהם ושרה (כעס), יצחק ורבקה (אהבה), יעקב ורחל (אהבה, כעס, קנאה) ואולי עוד. מה מספרת לנו התורה ומוסיפים המדרשים והפרשנים על יחסי משה וציפורה? איך התגלגלה אשה מדינית שנשאה לפי הבנתה "איש מצרי" להיות אשתו של "איש האלהים"? המפגש המחודש בפרשתנו של משה עם ציפורה (או שמא ההפך: של ציפורה עם משה בחסות יתרו אביה) מזמן לנו דיון קצר בנושא זה.

 

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ …. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:  (שמות יח ב-ו).¹

וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן: וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה: (שמות ב יח-יט).²

 

שמות רבה א לב פרשת שמות – רצה כציפור וטיהרה את הבית

"וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" – דְלִיָה אחת דָלָה, והשקה את כל הצאן שהיו שם ונתברכו המים על ידו … "צאננו" לא נאמר אלא "הצאן"! שאף צאן הרועים השקה. ומהו "לנו"? שאף לנו דלה, שהרועים השליכונו למים והוא הוציאנו.³ "ויאמר אל בנותיו: ואיו?" – אמר להן: סימן שאתן אומרות שדלה והשקה את כל הצאן, זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר והבאר מתברכת בשבילו. "למה זה עזבתן את האיש? קראן לו ויאכל לחם" – שמא ישא אחת מכם … , ואין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה, ודומה לו: "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט ו).⁴ מיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאה אותו, ולמה נקרא שמה צפורה שטיהרה הבית כצפור.⁵

בראשית רבה סח ד פרשת ויצא – מי בא אל מי?

… השיבה ר' יוסי בר חלפתא: הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה … יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו, שנאמר: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". יעקב הלך אצל זיווגו, שנאמר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".⁶

שמות רבה (שנאן) פרשה א סימן לג – שבועת משה ליתרו

"ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא) –  ר' יהודה אמר: שנשבע לו, ואין "ויואל" אלא לשון שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם" (שמואל א יד כד). ולמה השביעו? אמר לו: יודע אני שיעקב אביכם, כשנתן לו לבן בנותיו, נטלן והלך לו חוץ מדעתו. שמא אני נותן לך את בתי, את עושה כך? מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה בתו.⁷

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א – משה נפרד מציפורה

"ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שילוחיה" (שמות יח ב). רבי יהושע אומר: אחר שנפטרה ממנו בגט. נאמר כאן שילוח ונאמר להלן שילוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט.⁸ ר' אלעזר המודעי אומר: מאחר שנפטרה ממנו במאמר.⁹ שבשעה שאמר הקב"ה למשה לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" (שמות ג י), באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנאמר: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים" (שמות ד כ).¹⁰

באותה שעה נאמר לאהרן: "לך לקראת משה" (שמות ד כז). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו.¹¹ אמר לו: משה! היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו: אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו?! באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר: "אחר שילוחיה".¹²

שמות רבה ה ח פרשת שמות – ציפורה מלה את אליעזר

"ויהי בדרך במלון" (שמות ד כד-כו), חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת. לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו, מיד: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". אתה מוצא, מלאך של רחמים היה ואעפ"כ ויבקש המיתו. "ותקח צפורה צור" – וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה? אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה. כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק.¹³

שכל טוב (בובר) שמות יח ד פרשת יתרו – שמות הבנים וייחוסם לציפורה ולמשה

"ושם האחד אליעזר". לא נאמר ושם השני, אלא ושם האחד אליעזר – זה מיוחד לצפורה, וזה גרשם מיוחד למשה.¹⁴ ולמה קראו אליעזר? כי אמר "כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".¹⁵

שמות רבה ה כ-כא פרשת שמות – משה חוזר לשישה חודשים למדין

"ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר … ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה" (שמות ה טו-כ). – אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה על משה במדין ואמר לו: "לך שוב מצרים".¹⁶

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א – ציפורה חוזרת למשה

"ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה". ר' יהושע אומר: כתב לו באגרת; ר' אלעזר המודעי אומר: שלח לו ביד שליח ואמר לו: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך ואם לאו, עשה בגין בניך.¹⁷ לכך נאמר: "ויאמר אל משה וגו' ".¹⁸

ר' אליעזר אומר: נאמר למשה: "אני", אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר: "האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק" (ירמיה כג כג). אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.¹⁹

אבן עזרא שמות פרק יח פסוק ב – ציפורה שולחת דורונות למשה

"אחר שילוחיה" – יש אומרים: אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים. ויש אומרים: אחר ששלחה דורונות אליו, כמו "שלוחים לבתו" (מלכים א  ט טז, פרעה לבתו שנשאה לשלמה).²⁰

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי־ה' דִּבֶּר־טוֹב עַל־יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם־אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי־תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: (במדבר י כט-לב).²¹

 

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט – האישה הכושית

"על אודות האשה הכושית" – מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה בנוייה. וכן הוא אומר: "אבי מלכה ואבי יסכה" (בראשית יא כט) … שהכל סכין ביופיה. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה – צפו וראו מה נאה: האשה הכושית. וכי כושית היתה? והלא מדיינית היתה! … אלא מה כושי משונה בעורו כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.²²

ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ב – לעז על ציפורה המדיינית

"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה" (במדבר כה ו) – מהו "לעיני משה"? כאינש דמר: הא גו עינך משה.²³ אמר לו: אין צפורה מדינית ואין טלפיה סדוקות? זו טהורה וזו טמאה?²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: פרשתנו פותחת באיחוד מחדש של משפחת משה וציפורה, לאחר הפרידה בירידה למצרים, אבל נראה שאיחוד זה הוא תחילת סוף הדרך. ציפורה שהופיעה זריזה ומהירה כציפור באהבתה למשה וחדה כצור לקיים מצוות מילה בדרך לגאולת בני ישראל ממצרים (שלא מלו כל אותם שנים), הולכת ונעלמת מן העין מפרשתנו ואילך, בה היא נזכרת בשמה בפעם האחרונה. מה עלה בגורלה כל אותם ארבעים השנים במדבר? אימתי נפטרה, לפני פטירת משה או שמא אחריו? (אולי בסמוך לפטירת מרים גיסתה). סתמה התורה ולא גילתה לנו. אבל בני מדין ושבט הקיני נזכרים בהמשך המקרא, אם לגנאי כזנות בשיטים ומלחמת מדין (שמשה לא יצא בה אבל אלעזר כן) ואם בברית בספרים שופטים ושמואל עם הקיני. האם יעל אשת חבר הקיני מחזירה את דמותה של ציפורה?

מים אחרונים 2: נראה שכל הנושא של "אחר שילוחיה", היינו היכן ומדוע נפרדה ציפורה ומשה וכיצד יתרו מביא את ציפורה למשה והם מתאחדים (?) מחדש, כולל החזרה לשישה חודשים (שמות רבה ה כ לעיל), כולל אימתי אירעה פרשת "ויהיה בדרך במלון", ראוי לתשומת לב נוספת ואולי לדף נפרד. ראו שוב מדרש מכילתא על ירידת משה עם ציפורה למצרים בהשוואה למכילתא "עשה בגיני" של יתרו; המחלוקת אם נתגרשו ציפורה ומשה וכיצד; פירוש אבן עזרא לעיל שיתרו שלח דורונות למשה, מעין נדוניה שנייה (אחרי שהחזיר או לא החזיר את הנדוניה כשהם נפרדו); רמב"ן שמצדד בזכות הבאתה של ציפורה עם משה למצרים – בניגוד למדרש מכילתא ואח"כ מציין שיתרו פחד שבדעת משה לגרש סופית את ציפורה; פירוש כלי יקר (מובא בקצרה בהערה 17) על צערה של האשה והילדים בשל הפרידה ממשה וההרחבה שהוא עושה על "עשה בגיני" של יתרו במכילתא; ועל כל אלה פירוש עקידת יצחק שמבקר מאד את מעשיו של משה, ואומר: "וישמע יתרו – להיות עיקר מסידור הנהגת הבית להשגיח במה שיאות לאשה לפי כבודה לשבת בית בדרך מוסר וצניעות בהכנת כל צרכי השארה כסותה ועונתה, ואף כי טורח הבנים ומזונותם מוטלין על האב. והמשנה את חוקם ומבטל מנהגם הרי הוא עושה עול לפי הסדר הדתיי שזכרנו וישאר להם עליו תרעומת צריך להשלים ולפייס. וכבר נפל משה בזה החטא במה ששלח אם על בנים ועזבם זה ימים וגם עתה אחר כל הכבוד ההוא לא שם לבו עליהם אשר כל זה יגדיל עוד התלונה" – פירוש שלא הזכרנו לעיל ומן הסתם יש עוד ביאורים ודרשות חשובים בעניין. כל זה כאמור יכול להצדיק דף נפרד בע"ה.