פרשות השבוע

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם: וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה': וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (שמות ה יד-יט).¹

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: (שמות שם כ-כג).²

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (דברים כט ט פרשת נצבים).³

 

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מה – הם נשיאי ישראל

"ויקריבו נשיאי ישראל", שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו? תלמוד לומר: "ראשי בית אבותם". ולא ראשי בית אבותם בלבד, אלא אף נשיאי שבטים – נשיאים בני נשיאים: "הם נשיאי המטות" – הן הן שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר: "ויוכו שוטרי בני ישראל" (שמות ה יד).⁴

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צב – הם זקני הסנהדרין הראשון

"אשר ידעת כי הם זקני העם" – אתה צריך לידע אם ברורים הן לפני: "כי הם זקני העם", מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו ואומרות: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם.⁵ "ושוטריו", כמה שנאמר: "ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר" – אמר המקום: הואיל וראו עמהן בצער ההוא של מצרים, יבואו ויראו בריוח עמהן.⁶

במדבר רבה טו כ פרשת בהעלותך – בזכות מסירות נפש

"אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וכו' " (במדבר יא טז) – וכי לא היו זקנים לשעבר? והלא כבר נאמר במצרים: "לך ואספת את זקני ישראל" (שמות ג טו)! אלא מפני מה אמר לו הקב"ה למשה: "אספה לי שבעים איש"? ללמדך שבשעה שאמר פרעה: "הבה נתחכמה לו … ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שם א י-יא), קִבֵּץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה, היינו דכתיב: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" –  בפה רך. נטל סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כוחם, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שחשכה, העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום.⁷

מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם.⁸ וכשאמר להם: "לא תוסיפון לתת תבן לעם" (שם ה ז),⁹ היו באים הנוגשים ומונים את הלבנים ונמצאו חסרות. היו מכים הנוגשים את השוטרים, שנאמר: "וַיֻּכּוּ שוטרי בני ישראל" (שם יד). והיו השוטרים מוכים על יתר העם, ולא היו מוסרים אותן בידי הנוגשים ואומרים: מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך, כשאמר הקב"ה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי! אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" – אותם הזקנים והשוטרים, שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, יבואו וייטלו בגדולה הזו. לפיכך הוא אומר: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו".¹⁰ ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך: "ונשאו אתך במשא העם" (שם יא יז) – ללמדך שהשוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש. לכך כתיב: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" – מי הם? אותם שכתוב בהם: "ויכו שוטרי בני ישראל".¹¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר דף קב עמוד א – כבר מורגלים להיות מוכים

"ושוטריו" – אלו שנאמר בהם: "ויכו שוטרי בני ישראל" (שמות ה). אמר הקב"ה: הואיל וראו עצמן בצער של מצרים, יבואו ויראו בריוח ובכבוד, שנאמר: "ולקחת אותם אל אהל מועד".¹² קחם בדברים, אמור להם. דברי שבח: אשריכם שנתמניתם. ועוד חזור ואמור להם: הֱיוּ יודעין שישראל סורבנין וטורחנין. אלא על מנת כן שתהו מקבלין עליכם, שיהו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים. כמה שהתניתי עמך התנה עמהן. "והתיצבו שם עמך" – שתכניסם עמך ויהיו ישראל נוהגים בהם כבוד.¹³

שמות רבה ה כ-כא פרשת שמות – טוענים כלפי משה ואהרון?

"ויוכו שוטרי בני ישראל", מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקודש, שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ". אמר הקב"ה הם לקו עליהם לפיכך יזכו לרוח הקודש ונתמנו נביאים עליהם.

"ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר … תבן אין נתן לעבדיך … והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך … ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר … ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה" (שמות ה טו-כ).¹⁴

– אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה על משה במדין ואמר לו: "לך שוב מצרים".¹⁵ בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאים מלפני פרעה. מהו "נצבים"? אמרו רבותינו: דתן ואבירם היו עמהן, שכתוב בהם: "ודתן ואבירם יצאו נצבים" (במדבר טז כז) – התחילו מחרפים ומגדפים כלפי משה ואהרן.¹⁶

"ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט" (ה כא) – אם באמת באתם משמו של הקב"ה, ישפוט בינינו ובין פרעה. ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם. "אשר הבאשתם את ריחנו" – ר' יוחנן אמר: מן המכות שהיו מכים אותם היה ריחן מבאיש. ור' שמעון בן לקיש אמר: מאותם שהיו משקועים בבנין והיו מתים וריחם מבאיש.¹⁷ ור' חייא בן אבא אמר: משל לנבלה שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה: משה, ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידים ליגאל ובאתם ועכרתם אותו.¹⁸

"לתת חרב בידם להרגנו" – א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום: אמרו לו למשה: למה אנו דומים? לשה שבא הזאב ליטול אותה, רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב. בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה. כך אמרו ישראל: משה מבינך לבין פרעה אנו מתים.¹⁹

שכל טוב (בובר) שמות ה טו-טז – טוענים כלפי פרעה בהיגיון

"ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר". מהו "לאמר"? אלא מלמד שהיו שם דברים אחרים.²⁰ אמרו: לא קניתנו לא בחרבך ולא בקשתך ולא בכסף ולא בזהב, אלא מעצמינו ירדנו לארצך,²¹ ומאותו זמן עד עכשיו עבדיך אנחנו, והואיל ואנו עבדיך: "למה תעשה כה לעבדיך" – כלום יש אדון הורג את עבדו?²²

רש"י שמות ה יט-כ פרשת שמות – הטוענים כנגד משה לא היו השוטרים

"ויראו שוטרי בני ישראל" – את חבריהם הנרדים על ידם: "ברע" – ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו'.²³

"ויפגעו את משה ואהרון … ירא ה' עליכם וישפוט וכו' " – אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו'. ורבותינו דרשו: כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים.²⁴

שמות רבה ה טז פרשת שמות – שבט לוי לא היה בשעבוד

"ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' " – מהו "למה"? אמר להם: אתם למה ודבריכם למה? – "לכו לסבלותיכם". א"ר יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים אתם אומרים: "נלכה ונזבחה לאלהינו"? – "לכו לסבלותיכם".²⁵

שמות רבה א כח פרשת שמות – סיפורה של שלומית בת דברי

"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (שמות ב יד) – מה ראה? א"ר הונא בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: אחד שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בערווה. ומנין שלא נחשדו על הערוה? שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: "ויצא בן אשה ישראלית, והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל … ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן" (ויקרא כד י-יא). אמרו רבותינו: נוגשים היו מן המצריים ושוטרים היו מישראל. נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על עשרה מישראל. והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו, שהייתה יפת תואר בלי מום. עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו. וחזר המצרי ובא על אשתו, והייתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו. חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו, שאל אותה: שמא נגע בך? אמרה לו: הן, וסבורה הייתי שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להורגו. והיה משה רואה אותו ומביט בו. ראה ברוח הקודש מה שעשה בבית, וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר: ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב: "ומכה אדם יומת" (ויקרא כד כא), ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר: "מות יומת הנואף והנואפת" (שם כ י). והיינו דכתיב: "ויפן כה וכה" – ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מן הסתם חשבו לא מעט משואבי המים על ההקבלה בין "שוטרים יהודיים" במלחמת העולם השנייה וימי השואה המחרידים ובין שוטרי בני ישראל במצרים. נראה שהשוטרים של ימינו עמדו בפני מצבים קשים פי כמה ומלבד הרעיון הכללי, אין באמת מה להשוות. אך למי שיש הגיגים בעניין, נשמח אם ישתף אותנו.