שוטרי בני ישראל | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

שוטרי בני ישראל

פרשת שמות, תשפ"ג

עדכון אחרון: 24/01/2023

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם: וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה': וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (שמות ה יד-יט).1

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: (שמות שם כ-כג).2

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (דברים כט ט פרשת נצבים).3

 

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מה – הם נשיאי ישראל

"ויקריבו נשיאי ישראל", שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו? תלמוד לומר: "ראשי בית אבותם". ולא ראשי בית אבותם בלבד, אלא אף נשיאי שבטים – נשיאים בני נשיאים: "הם נשיאי המטות" – הן הן שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר: "ויוכו שוטרי בני ישראל" (שמות ה יד).4

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צב – הם זקני הסנהדרין הראשון

"אשר ידעת כי הם זקני העם" – אתה צריך לידע אם ברורים הן לפני: "כי הם זקני העם", מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו ואומרות: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם.5 "ושוטריו", כמה שנאמר: "ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר" – אמר המקום: הואיל וראו עמהן בצער ההוא של מצרים, יבואו ויראו בריוח עמהן.6

במדבר רבה טו כ פרשת בהעלותך – בזכות מסירות נפש

"אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וכו' " (במדבר יא טז) – וכי לא היו זקנים לשעבר? והלא כבר נאמר במצרים: "לך ואספת את זקני ישראל" (שמות ג טו)! אלא מפני מה אמר לו הקב"ה למשה: "אספה לי שבעים איש"? ללמדך שבשעה שאמר פרעה: "הבה נתחכמה לו … ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שם א י-יא), קִבֵּץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה, היינו דכתיב: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" –  בפה רך. נטל סל ומגריפה, מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה? מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כוחם, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שחשכה, העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום.7

מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם.8 וכשאמר להם: "לא תוסיפון לתת תבן לעם" (שם ה ז),9 היו באים הנוגשים ומונים את הלבנים ונמצאו חסרות. היו מכים הנוגשים את השוטרים, שנאמר: "וַיֻּכּוּ שוטרי בני ישראל" (שם יד). והיו השוטרים מוכים על יתר העם, ולא היו מוסרים אותן בידי הנוגשים ואומרים: מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך, כשאמר הקב"ה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי! אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" – אותם הזקנים והשוטרים, שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, יבואו וייטלו בגדולה הזו. לפיכך הוא אומר: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו".10 ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך: "ונשאו אתך במשא העם" (שם יא יז) – ללמדך שהשוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש. לכך כתיב: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" – מי הם? אותם שכתוב בהם: "ויכו שוטרי בני ישראל".11

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר דף קב עמוד א – כבר מורגלים להיות מוכים

"ושוטריו" – אלו שנאמר בהם: "ויכו שוטרי בני ישראל" (שמות ה). אמר הקב"ה: הואיל וראו עצמן בצער של מצרים, יבואו ויראו בריוח ובכבוד, שנאמר: "ולקחת אותם אל אהל מועד".12 קחם בדברים, אמור להם. דברי שבח: אשריכם שנתמניתם. ועוד חזור ואמור להם: הֱיוּ יודעין שישראל סורבנין וטורחנין. אלא על מנת כן שתהו מקבלין עליכם, שיהו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים. כמה שהתניתי עמך התנה עמהן. "והתיצבו שם עמך" – שתכניסם עמך ויהיו ישראל נוהגים בהם כבוד.13

שמות רבה ה כ-כא פרשת שמות – טוענים כלפי משה ואהרון?

"ויוכו שוטרי בני ישראל", מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקודש, שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ". אמר הקב"ה הם לקו עליהם לפיכך יזכו לרוח הקודש ונתמנו נביאים עליהם.

"ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר … תבן אין נתן לעבדיך … והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך … ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר … ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה" (שמות ה טו-כ).14

– אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה על משה במדין ואמר לו: "לך שוב מצרים".15 בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאים מלפני פרעה. מהו "נצבים"? אמרו רבותינו: דתן ואבירם היו עמהן, שכתוב בהם: "ודתן ואבירם יצאו נצבים" (במדבר טז כז) – התחילו מחרפים ומגדפים כלפי משה ואהרן.16

"ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט" (ה כא) – אם באמת באתם משמו של הקב"ה, ישפוט בינינו ובין פרעה. ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם. "אשר הבאשתם את ריחנו" – ר' יוחנן אמר: מן המכות שהיו מכים אותם היה ריחן מבאיש. ור' שמעון בן לקיש אמר: מאותם שהיו משקועים בבנין והיו מתים וריחם מבאיש.17 ור' חייא בן אבא אמר: משל לנבלה שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה: משה, ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידים ליגאל ובאתם ועכרתם אותו.18

"לתת חרב בידם להרגנו" – א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום: אמרו לו למשה: למה אנו דומים? לשה שבא הזאב ליטול אותה, רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב. בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה. כך אמרו ישראל: משה מבינך לבין פרעה אנו מתים.19

שכל טוב (בובר) שמות ה טו-טז – טוענים כלפי פרעה בהיגיון

"ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר". מהו "לאמר"? אלא מלמד שהיו שם דברים אחרים.20 אמרו: לא קניתנו לא בחרבך ולא בקשתך ולא בכסף ולא בזהב, אלא מעצמינו ירדנו לארצך,21 ומאותו זמן עד עכשיו עבדיך אנחנו, והואיל ואנו עבדיך: "למה תעשה כה לעבדיך" – כלום יש אדון הורג את עבדו?22

רש"י שמות ה יט-כ פרשת שמות – הטוענים כנגד משה לא היו השוטרים

"ויראו שוטרי בני ישראל" – את חבריהם הנרדים על ידם: "ברע" – ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו'.23

"ויפגעו את משה ואהרון … ירא ה' עליכם וישפוט וכו' " – אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו'. ורבותינו דרשו: כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים.24

שמות רבה ה טז פרשת שמות – שבט לוי לא היה בשעבוד

"ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' " – מהו "למה"? אמר להם: אתם למה ודבריכם למה? – "לכו לסבלותיכם". א"ר יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים אתם אומרים: "נלכה ונזבחה לאלהינו"? – "לכו לסבלותיכם".25

שמות רבה א כח פרשת שמות – סיפורה של שלומית בת דברי

"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (שמות ב יד) – מה ראה? א"ר הונא בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: אחד שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בערווה. ומנין שלא נחשדו על הערוה? שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: "ויצא בן אשה ישראלית, והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל … ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן" (ויקרא כד י-יא). אמרו רבותינו: נוגשים היו מן המצריים ושוטרים היו מישראל. נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על עשרה מישראל. והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו, שהייתה יפת תואר בלי מום. עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו. וחזר המצרי ובא על אשתו, והייתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו. חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו, שאל אותה: שמא נגע בך? אמרה לו: הן, וסבורה הייתי שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להורגו. והיה משה רואה אותו ומביט בו. ראה ברוח הקודש מה שעשה בבית, וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר: ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב: "ומכה אדם יומת" (ויקרא כד כא), ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר: "מות יומת הנואף והנואפת" (שם כ י). והיינו דכתיב: "ויפן כה וכה" – ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה.26

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מן הסתם חשבו לא מעט משואבי המים על ההקבלה בין "שוטרים יהודיים" במלחמת העולם השנייה וימי השואה המחרידים ובין שוטרי בני ישראל במצרים. נראה שהשוטרים של ימינו עמדו בפני מצבים קשים פי כמה ומלבד הרעיון הכללי, אין באמת מה להשוות. אך למי שיש הגיגים בעניין, נשמח אם ישתף אותנו.

הערות שוליים

  1. בתחילת פרק ה בספר שמות באים משה ואהרון בפעם הראשונה אל פרעה בדרישה "פשוטה": "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר". פרעה מסרב: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" ומכביד את עולו על בני ישראל: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", וההמשך, תוך דילוג על כמה פסוקים, הוא בקטע שמובא לעיל, בו נזכרים שוטרי בני ישראל כעומדים בתווך, בין פרעה והנוגשים המצריים ובין העם, בין הפטיש והסדן, כאשר גם משה ואהרון בתמונה. מי הם שוטרי בני ישראל ומה חלקם בכל סיפור שעבוד מצרים? ומה פשר הפסוק האחרון: "וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ". חשוב תחילה לקרוא את פרק ה במלואו.
  2. הכבדת עול פרעה 'מתגלגלת' אל משה ואהרון בטענה קשה שבשליחותם לא רק שלא הצילו את העם, אלא גרמו להכבדת עול השעבוד הקשה בלאו הכי. ומשה פונה לקב"ה בדברים לכאורה קשים ביותר. שימו לב למילה "רע" שמופיעה פעמיים בדברי משה לקב"ה ונזכרת גם בסוף הקטע הקודם. על דברים קשים אלה של משה לקב"ה כבר הרחבנו בדברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשה זו. כאן נתמקד בנושא שוטרי בני ישראל, אך לפני שנצלול למדרשים נזכיר שוב שחשוב מאד לקרוא את פרק ה במלואו.
  3. עוד אזכור של שוטרים כלוקחים חלק באירוע בתולדות העם ובהקשר עם "ישראל", מצוי בכינוס זה של משה את העם ערב פטירתו והכניסה לארץ ("שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" בדברים טז יח הוא ציווי לדורות ולא אירוע). אזכור דומה מצוי בספר יהושע פעמיים. בקיום מעמד – ברית הר גריזים והר עיבל, ככתוב ביהושע ח לג: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה". וכן בעת שיהושע נפרד מהעם בסוף ימיו, דוגמת מה שעשה משה, ככתוב ביהושע כד א: "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים".
  4. כך גם בנוסח במדבר רבה יב טז שמוסיף גם את הנשיאים שבמפקד העם בתחילת פרשת במדבר ובדגלים, היינו מסע המחנות: "ויקריבו נשיאי ישראל - שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו? תלמוד לומר: ראשי בית אבותם. ולא ראשי בית אבות, אלא אף נשיאי שבט: הם נשיאי המטות - נשיאים בני נשיאים, הם נשיאי המטות הם שהיו ממונים עליהם במצרים: ויכו שטרי בני ישראל וגו', הם העומדים על הפקודים על מנין הדגלים כמה דתימא (במדבר א) ואתכם יהיו איש איש למטה וגו' ". סוף דבר, מי הם שהתמנו לנשיאי ישראל במנין הפקודים, בדגלים ובמסעות, בהתוועדויות עם משה (במדבר י ג) ובקרבנות הנשיאים במשכן – שוטרי בני ישראל שהיו בשעבוד מצרים.
  5. קטע אחרון זה נראה להסביר כך: מי הוא שראוי לשבת "בישיבה של מטה", היינו בבית דין של בני אדם ובכללם הסנהדרין? מי שכבר נבחר לשבת "בישיבה של מעלה", היינו נמצא ראוי בידי שמים. ואיך נדע זאת? כאשר הציבור הרחב משבח אותו ואומר עליו: "איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם". יש כאן מקור לאמירה "קול המון כקול שדי" (שלקוחה מאומות העולם), וחיבור טוב לפסוק: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד) וכוחו של הציבור במינויים. אבל בנושא שלנו, מקבלת אמירה זו עוצמה נוספת בהקשר של מינוי שוטרי ישראל לראשי הסנהדרין כפי שהמדרש ממשיך ומפתח.
  6. שידעו השוטרים לראות בצער העם. ראו גם ספרי זוטא (הורוביץ) במדבר יא טז פרשת בהעלותך: "וכי צריך הקב"ה לומר למשה: אשר ידעת? והלא גלוי לפניו מי שהוא ראוי לגדולה. אלא מלמד שכל זקן שחלק לו ראש הדור כבוד, מן השמים הסכימו על ידו. שכן הבריות משיבין ואומרין: כשר הוא איש פלוני וחסיד ונאה ליקרא חכם. ולמה אמר לו: ושוטריו? לפי שנאמר: ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד) - אמר לו: כשם שראו עמהן בצער שבמצרים ומסרו עצמם עמהם ולקו בעבורם, יבואו ויראו עמהן ברווח שראן, וינהגו עליהם בסררה וגדולה". "רווח שראן" הוא הרווחה שנראית כעת בעם לאחר הגאולה ממצרים, ו"סררה" היא כמובן "שררה" – סמ"ך ושין שמאלית מתחלפים. החידוש של ספרי זוטא הוא בחזרה על השאלה: "ולמה אמר ושוטריו"? הרי כבר אמר הקב"ה למשה: "אתה ידעת". האם היה צריך להזכיר למשה מי הם האנשים שהיו עם עם ישראל בשעבוד הקשה ועמדו בין פטיש פרעה לסדן העם המשועבד? בין כך ובין כך, ראו דברינו קול אחד וקולות רבים על מינוי הזקנים בפרשת בהעלותך.
  7. מפה-רך לפרך. מִקָבַּלַת בני יעקב בשמחה למצרים בפרשת ויגש, בראשית מז ו: "אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי", לשעבוד והתעמרות: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם ... וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ". איך עושים זאת? - "הבה נתחכמה לו". ראו מקור דרשה זו בשמות רבה ה יח שבוחר להזכיר אותה דווקא בפרק ה בעת הכבדת השעבוד ומכנה אותה "גזירה רביעית". ועל הסל והמגריפה כסמל לשעבוד ראו דברינו לבנת הספיר בפרשת משפטים.
  8. האם בין הנוגשים והשוטרים ו"יתר העם", יש גם קבוצה נוספת? התשובה – בהמשך.
  9. לאחר הפגישה הראשונה של משה ואהרון, ראו הערה 1.
  10. כבר ראינו לעיל דרשות על "אשר ידעת" לעיל - "צריך אתה לדעת", "גלוי לפניו מי שהוא ראוי לגדולה". אך כאן אומר משה: איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי! ולפיכך "אשר ידעת" נשמע כמעין תוכחה: אינך יודע משה מי ראוי לשאת איתך ביחד במשא העם (אחרי שאמרת "לא אוכל לבדי לשאת את משא העם הזה")? "צריך אתה לדעת"! אך מהיכן? משנותיו של משה בבית פרעה? משנותיו במדין? לא, מאותה יציאה קצרה "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (דברינו בפרשה זו). מאותה יציאה בה ראית איש מצרי (נוגש) מכה איש עברי (שוטר ישראלי), צריך אתה משה לדעת מי ראוי כעת לשאת אתך במשא העם – מי שכבר נשא בעבר.
  11. כך גם במדרשי תנחומא בפרשת בהעלותך (תנחומא בובר סימן כג, תנחומא הרגיל סימן יג) שמביאים דרשה זו באותה לשון בדיוק (מדרש במדבר רבה בחציו השני הוא מדרש תנחומא, ראו סקירה על מדרש במדבר רבה באתר מחלקי המים). ופירוש רש"י בשמות ה יד מעצים את מסירות נפשם של שוטרי בני ישראל שניסו להשלים את מתכונת הלבנים היומית, כאשר בני ישראל העבדים לא סיימו את המכסה, ולקו גם על זה. ראו פירושו: "ויכו שטרי בני ישראל - השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין". אולי מסירות נפש גדולה זו, שמשה כעת נחשף אליה, היא שהביאה אותו לקבול לפני הקב"ה בפסוקים המסיימים את הפרשה: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" – דברים קשים שעליהם גם מסר משה את נפשו, עפ"י  המדרש, שמכאן נגזרה עליו הגזירה שלא להיכנס לארץ. ראו מדרש שמות רבה ה כב, מובא בדברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשה זו.
  12. עד כאן בדומה לדרשות שכבר ראינו, אלא שדרשן מאוחר זה, שמן הסתם הכיר את מדרשי התנאים בספרי לעיל, ממשיך את הפסוק ומתעכב על מוטיב הלקיחה. ראו הפסוק המלא שם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ".  
  13. בני ישראל מצווים לנהוג כבוד בשוטרים שמסרו נפשם עליהם במצרים (אולי מקצתם גם נטרו להם טינה כי ראו בהם נציגי השלטון ולא זכרו שהיו נתונים בין הפטיש לסדן). אבל לשוטרים, הם כעת חברי הסנהדרין הראשון שזכו גם למקצת נבואתו של משה, מזכיר משה (בתזכורת מהקב"ה), שאין מינוי זה רק "ריווח וכבוד", אלא נשיאת עול בשנית. ראו הפסוק הצמוד שם: "וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ". במצרים הייתם מוכים ע"י פרעה, כעת כזקני העם ושוטריו, תהיו מוכים, מקוללים ומסוקלים, ע"י עם ישראל הידוע בטרוניותיו ותלונותיו הרבות. מה שנאמר למשה בתחילת שליחותו: "בָּנַי סָרְבָנִים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על מנת כן תהיו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים" (שמות רבה ז ג), מעביר כעת משה לזקני הסנהדרין – הם שוטרי בני ישראל. (והם אולי עונים לו: את זה אנחנו מכירים משה עוד ממצרים כשאתה גדלת בבית המלוכה ורעית את צאן יתרו). ראו דברינו בני סרבנים הם בפרשה זו. ורבן גמליאל אומר לשני תלמידי חכמים שמינה לתפקיד: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" (גמרא הוריות י ע"א, בדברינו שררה בפרשת קרח, ראו גם שררה על הציבור בפרשת שמיני).
  14. ציטוט פסוקים טו-כ כאן נראה ברצף אחד, אך איננו מעיד בהכרח על כך שהדרשן רואה אותם כרצף ענייני. ראו ההפרדה שעשינו בציטוט הפסוקים בראש הדף (בשיטת רש"י שלהלן). יש פנים לכאן ולכאן.
  15. כאן מתחיל עניין חדש ולא בכדי התחלנו פיסקה חדשה במדרש. מה פשר שישה חודשים אלה? ראו בסימן יט בשמות רבה שם: "ויצאו נוגשי העם ושוטריו ויאמרו אל העם ... אתם קחו לכם תבן - כיון שגזר כן, הלך משה למדין ועשה ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים. ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין". לאחר שפרעה משלח את משה ואהרון מעל פניו ומכביד את עולו על בני ישראל, חוזר משה למדין למשך שישה חודשים. מה שאגב מסביר את הבאת ציפורה למשה בתחילת פרשת יתרו ומפרש את האמירה למשה בשמות ד יט: "לך שוב מצרים" (ושלא כפשט הפסוקים). לפסק זמן זה נדרש גם רמב"ן בפירושו לשמות ה כב, ראו פירושו במקור שם. ראו עוד במדרשים (פסיקתא דרב כהנא החודש הזה לכם, שיר השירים רבה פרשה ב על הפסוק "דומה דודי לצבי" ועוד רבים) שהפסקה זו בתהליך הגאולה והסתלקותו של משה, הם הבסיס לאמונה שגם הגאולה לעתיד תהיה בגילוי וכיסוי: "מה גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה, כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם".
  16. במי פוגעים משה ואהרון בחזרתם לבית פרעה בשנית? בשוטרי ישראל ובהם גם דתן ואבירם הידועים לנו מפרשת קרח: "משה ואהרן באו לפלטין של פרעה והשוטרין יצאו ופגעו אלו באלו" (שכל טוב שמות ה כ). ומה עושים השוטרים? מחרפים ומגדפים את משה ואהרון. האם השתנתה התמונה? האם הגיעו שוטרי בני ישראל עד נקודת שבר? ומה הם עשו אצל פרעה? נראה שבכל מקרה, הייתה להם אוזן קשבת אצלו ויכלו לבוא ולהיכנס בארמונו.
  17. ראו גמרא סנהדרין קיא ע"א: "תניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד, ואמר לי: בוא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך: מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין". ובילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רמג: "א"ר יהושע בן לוי: כיון שראה מיכאל ששרי האומות מלמדין סניגוריא על מצרים רמז לגבריאל וטס למצרים טיסה אחת ושמט לבנה עם טיטה ותינוק אחד מה ששקעוהו בבנין. עמד לו לפני הקב"ה, אמר לפניו" רבש"ע בזה ענין שעבדו בניך". ותרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק בשמות כד י, מביא את הסיפור המצמרר על הנערה שהפילה ושקעו המצרים את עוּבָּרָהּ בעשיית הלבנים!
  18. משל הנבלה והריח של ר' חייא הוא משל חריף למדי, ויש להבינו. השוואת הציפייה לגאולה לנבלה קצת מקוממת – אולי כך היא בעיני המצרים. אבל נראה שכוונת ר' חייא, על בסיס מציאות שהוא וקהל שומעיו הכירו היטב, היא הרעיון של הסתרת דבר שאינו רצוי על מנת שלא יתן ריחו ובא אחד והסיר את הכיסוי והחל הריח לפעפע בכל עוז. המצרים חשדו כל הזמן בבני ישראל שהם שואפים להשתחרר מעוּלָם "ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידים ליגאל", אלא שבני ישראל הקפידו להניח שאיפות גאולה אלה בצד ולכסות עליהן, שמא יכבד עליהם השעבוד. והגאולה? היא תבוא בזמנה כפי שהבטיח להם יוסף: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וכו' " (בראשית נ כד). ראו שיר השירים רבה פרשה ב "קול דודי הנה זה בא" שמשה בא לבני ישראל עם בשורת הגאולה והם עושים את החשבון שטרם מלאו ארבע מאות השנה שנאמרו לאברהם בברית בין הבתרים. בני ישראל אולי גם האמינו שהגאולה תהיה במהלך ניסי אחד שלא יאפשר למצרים להכביד על בני ישראל את השעבוד. באים משה ואהרון ומסירים את העפר מעל הנבלה ומזרזים את הגאולה והנה אין היא ניסית וכמכת הברק, אלא תהליך ארוך וקשה. (משה חוזר למדין לשישה חודשים!). ואחרי כל זאת, אפשר שאין כאן השוואה מדוקדקת של המשל מול הנמשל, אלא רעיון כללי בלבד. ושואבי המים מוזמנים להציע הסברים משלהם למשל של ר' חייא.
  19. משל ר' יהודה הלוי ב"ר שלום רך ומובן יותר, אבל גם הוא מבטא זעקה קשה של שוטרי בני ישראל: בינך משה ובין פרעה – אנחנו מתים. כדבריהם במקרא: "ירא ה' עליכם וישפוט", ובדרשה: "אם באמת באתם משמו של הקב"ה, ישפוט בינינו ובין פרעה. ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם". וחוזרת השאלה: מה פשר שינוי דרמטי זה במדרש, מהלל ושבח לשוטרי ישראל הכשרים שמסרו עצמן על ישראל ולפיכך זכו לרוח הקודש, למי שפוגעים תרתי משמע במשה ואהרון, עומדים "נצבים" כנגדם, וטוענים כלפיהם טענות קשות ביותר?! או נשאל הפוך בקריאת המדרש מלמטה למעלה, האם מי שדרש את צעקת השוטרים וזעקתם כלפי משה ואהרון בשלושת הקטעים האחרונים – מריח הנבלה ועד השה הבקועה – הוא גם שדרש את הדרשה החיובית בשבחם שבתחילת הדרשה? אפשר לומר בפשטות שלפנינו דרשות חלוקות שמאן דהוא חברן יחדיו (לאותו סימן כ והמשכו בסימן כא בשמות רבה). אך אם לא יד הדרשן כאן, יד העורך בוודאי והדברים צריכים עיון. נוכל אולי לומר כך: אין סתירה ואין ניגוד. אותם שוטרים כשרים וצדיקים שסבלו בסבל בעם, הם שגם קובלים כלפי משה ואהרון. הכל בשל צערם של ישראל. התפרצותם של שוטרי בני ישראל כנגד משה ואהרון (תוך עירוב עקיף של הקב"ה) בא מכאב גדול; וכאב זה הוא שמזכה אותם להיות נשיאים ומנהיגים, חברי הסנהדרין הראשון בתולדות עם ישראל ומקבלי נבואה ורוח הקודש. אין סתירה! הכל אחד הוא. ואדרבא, בעקבות השוטרים צועד משה כאשר הוא פונה לקב"ה בזעקה וטרוניה קשה בפסוקים החותמים את הפרשה: " ... לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". ובעקבות המקרא גם המדרש שממשיך בסימן כב לעימות הגדול של משה עם הקב"ה: " ... באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקב"ה אמר לו: למה הרעות לעם הזה ... העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו ... ואם תאמר: מה איכפת לי, אם כן למה זה שלחתני ... ר' ישמעאל אומר: והצל לא הצלת ודאי. ר' עקיבא אומר: יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין". ראו דרשה נפלאה זו במקור ודברינו אותם הנתונים תחת הבניין. כאן רק הצענו שזעקת משה באה בעקבות זעקת שוטרי בני ישראל. ואם הוא זכה להיות ראש הסנהדרין, הם זכו להיות חברים בו. והוא וגם הם לא זכו להיכנס לארץ, כפי שדורם לא זכה. זה המחיר שמנהיגי אמת נוטלים על עצמם בהזדהות עם צערו וכאבו של דורם, עד עימות 'כלפי שמיא'. ראו בהקשר זה מדרש במדבר רבה יט יג על הרועה שנשבתה צאנו – מדוע לא נכנס משה לארץ (בדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה).
  20. היה שם דיבור נוסף שהתורה מכסה. מחד גיסא, שוטרי בני ישראל טוענים כנגד משה ואהרון; ומאידך גיסא, מתברר שיש להם "דיבור" לפני פרעה. ראו בהקשר זה פירוש רמב"ן שמות ה כב: "ויתכן שהיו בזה המעשה שסִפֵּר הכתוב ימים רבים. כי כאשר הוכו שוטרי בני ישראל עמדו ימים עד שדברו עם פרעה עצמו, ואמרו לו: למה תעשה כה לעבדיך (פסוק טו). כי אין ברשות כל אדם לבא בהיכל מלך פנימה ולדבר אליו פנים בפנים, אף כי שוטרי העם הנבאשים בעיניו. והנה סבלו עמלם ולחצם ימים רבים והיו באים עד לפני שער המלך עד שנשמעה צעקתם לפני המלך וצוה שיבאו לפניו וידברו עמו". ורק אחרי כן לפי פירושו שם: "שב משה אל ה' ואמר למה הרעותה, אחרי ימים מעת שפגעו בו השוטרים". האם דיבור אחד משלים את השני?
  21. ואפילו התקבלנו בברכה ע"י קודמך. ראו הערה 7 לעיל.
  22. ובדומה לכך עצת משה לפרעה להתקין לעבדיו יום מנוחה שבועי, אחרי שיצא מבית המלכות וראה כיצד עבודת הפרך שוחקת את האנשים. ראו בשמות רבה א כח: " ... מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת! ואלו הם עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים. אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח" – ראו בדברינו ויצא אל אחיו וירא בסבלותם בפרשה זו וכן מי ומתי נתן לנו את השבת בפרשת בשלח. ראו עוד איך מדרש שיר השירים רבה (פרשה ב) מקשר בין דברי שוטרי בני ישראל לפרעה ובין השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל ואת אומות העולם – בין גאולת מצרים ובין הגאולה לעתיד לבוא: "רבי יוסי בר חנינא אמר: שתי שבועות יש כאן: אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכיות, ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הן גורמים לקץ לבא שלא בעונתו ... רבי אבהו בשם ר' תנחום אמר: מה שוטרי ישראל אומרים לפרעה: תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך - את חטי על עמך ואת חטי על אומתך, ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת". (בעניין השבועות ראו בהמשך שם שיטת ר' חלבו שיש ארבע שבועות, ובגמרא כתובות קיא ע"א בשם רבי יוסי ברבי חנינא – שלוש שבועות). לעניינינו, שוטרי בני ישראל שהיו במגע עם פרעה ושריו יותר ממשה (ואהרון), סובלים בכניעה ובחירוק שיניים ובה בעת פונים אל פרעה בטיעונים הגיוניים. אולי גם מסיבה זו נבחרו לנשיאים וזקני הסנהדרין.
  23. שוטרי ישראל הם "ברעה" ובצרה מתוך הזדהות עם סבלם, צרתם ורעתם של אחיהם העובדים בפרך. כך כבר מצאנו במדרש ספרי לעיל וכך מפרש גם אבן עזרא בפירוש הקצר על הפסוק: "ויראו שוטרי בני ישראל אותם - פירושו נפשם ועצמם, כשהוא מביא דוגמאות לשוניות נוספות ש"אותם" הוא "עצמם". ורש"י עצמו בפירושו לפסוק יד (צוטט כבר בהערה 11 לעיל) מדגיש את חסידותם של השוטרים שהיו מוכים כי: "היו חסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה". אבל כל זה, לשיטת רש"י נכון רק בפסוק יט.
  24. עפ"י רש"י, בפסוק כ מתחלף הנושא. האנשים הפוגעים (תרתי משמע) במשה ואהרון אחרי שפרעה לא רק שלא נענה לדרישתם לשחרר את העם אלא עוד הכביד עולו עליהם, אינם שוטרי בני ישראל שמסרו נפשם על סבל העם, ושלא כמדרש שמות רבה ה כ-כא לעיל. רש"י מעביר סכין חדה בין פסוק יט ופסוק כ ואולי בתוך מדרש שמות רבה הנ"ל - אותם "אנשים" בהם דתן ואבירם, שחלקו על משה כבר במצרים, עומדים "נצבים" מולו כפי שיעמדו מאוחר יותר בפרשת קרח ומתלוננים: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" (במדבר ט זיג). הם עפ"י המדרש גם שני האנשים הניצים להם אומר משה: "למה תכה רעך". ראו מפרשי רש"י: ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא), רא"ם ועוד שמרחיבים ומסבירים את דברי רש"י כאן.
  25. נחזור למדרשים. ראו גם במדרש במדבר רבה יג ח ובשיר השירים רבה פרשה ד על הפסוק: "כולך יפה רעייתי" כשיטת חכמים שם, ששבט לוי נהג שררה במצרים לאחר ראובן ושמעון: "ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים. מת ראובן, נתנו שררה לשמעון. מת שמעון, נתנו שררה ללוי. מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה ויצאת בת קול ואמרה להם הניחו אותה עד שיגיע זמנה". לגבי ראובן ושמעון, אפשר אולי לומר שכל זה היה עדיין כהמשך לשררתו של יוסף ורק לאחר מכן קם פרעה "אשר לא ידע את יוסף" והחל השעבוד (כך נראה למשל מפירוש צרור המור). אבל לא כך לגבי שבט לוי שהמשיך להיות נבדל ולא השתעבד כל שנות השעבוד (ראו פירוש העמק דבר לשמות ו יד). אם כך, האם יש בדרשה זו הסבר לכעסם של שוטרי ישראל על משה ואהרון בטענה: אתם בני לוי לא מצויים בשעבוד ובאים לגאול אותנו - בינתיים רק גרמתם להכבדת העול? האם זה חייב לסתור את הדעה שהם היו אנשים כשרים וראויים להתמנות אח"כ לנשיאים וזקני העם? ולנושא הנהגת שררה במצרים הקדשנו בינתיים דף מיוחד בפרשת וארא מיוחסים ובעלי שררה במצרים.
  26. סיפור קשה זה מצוי גם במדרש ויקרא רבה לב ד ובמדרשי תנחומא פרשת אמור בפרשת המקלל. צר לנו לסיים במדרש קשה זה, אך נראה שגם זה חלק מסיפור שוטרי בני ישראל במצרים. מרבית המדרשים והפרשנים הדנים בפרשת המקלל בספר ויקרא, מגנים את האיש המקלל ומצדיקים את הריגתו. ראו ספרא אמור פרשה יד, ספרי זוטא כז א, שמות רבה א כח ועוד – חלקם גם מכפישים את שלומית בת דברי אמו, שהייתה היוצא מן הכלל שמעיד על כלל בני ישראל שלא נחשדו על הערוה במצרים (הייתה צריכה לזהות שאין זה בעלה?). ומה עוד, שאותו שוטר היה דתן שכבר נזכר לעיל. אבל מהדרשה הנ"ל נראה שזה סיפור טרגי שמשקף את המצב הקשה בו היו נתונים שוטרי בני ישראל וגם אם מעד מישהו פה ושם, כולל ביחס למשה ואהרון, אל לנו לשפוט אותם. זו אולי מטרת מדרש זה כנגד כל שאר המדרשים, כולל דמותם של דתן ואבירם! גם הם היו משוטרי בני ישראל ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (אבות ב ד). אשרי מי שלא נתנסה במצבים קשים אלה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה