בדרך במלון

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: (שמות ד כב-כד).1

בראשית רבה פרשה עו סימן ב

… אמר ר' יודן: אמר לו המקום: "שוב אל ארץ אבותיך", אע"פ כן "ויירא יעקב מאד"?! אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: "הנה אנכי עמך" – "אם יהיה אלהים עמדי"! אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: "ויאמר כי אהיה עמך" (שמות ג יב) – ואין דבר רע מזיקך. וכתיב: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שם ד כד)! אלא שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין אמר: "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה' אלהי אדוני המלך" (מלכים א א לו), והלוא כבר נאמר: "הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה" (דברי הימים א כב ט)! אלא אמר: הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון.2

מסכת נדרים דף לא עמוד ב

משנה: … רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. רבי יוסי אומר: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה. רבי נחמיה אומר: גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר: גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל … דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר (ירמיה לג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.3

גמרא: תניא: ר' יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שמות ד כד).4 אמר רבי: חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא – סכנה היא, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בראשית לד כה). אמול ואשהא שלשה ימים – הקב"ה אמר לי: "לך שוב מצרים" (שמות ד יט). אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר: "ויהי בדרך במלון" (שמות ד כב).5

אבן עזרא שמות פרק ד פסוק כד

… וזה הדבר עשה משה, כי לא היה יכול להתאחר, שלא ילך בשליחות ה' … והיה ראוי שיעזבהו עם אמו וילך אל מצרים הוא לבדו.6

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דעמלק פרשה א

אמר משה: הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם.7 שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו: בן שיהיה לך תחילה, יהיה לעבודה זרה. מכאן ואילך לשם שמים. וקבל עליו. אמר לו: הישבע לי – וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה" (שמות ב כא) – אין אלה אלא לשון שבועה … לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה. מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'.8

ר' אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה שנתגנו בה רשעים … ר' ישמעאל אומר: גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. ר' יוסי הגלילי אומר: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה שחייבין עליה כרת. ר' יהושע בן קרחא אומר: גדולה מילה שלא נתלה למשה עליה מלא שעה. ר' נחמיה אומר, גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר: גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו, שנאמר: ויהי בדרך במלון …. 9

אגדת בראשית (בובר) פרק יז ד"ה [א] כה אמר

כל ישראל בטלו את המילה ארבעים שנה, חוץ משבטו של לוי, שהן היו מלים את בניהם, שנאמר: "ובריתך ינצורו" (דברים לג ט) – זה ברית מילה. באו ישראל לעבור בירדן והיו ערלים ושבטו של לוי מהולין, והיו סובלין את הארון. ובקשו מי הירדן לחנוק את ישראל, מפני שהיו ערלים … ראה מה ערלה שנואה לפני הקב"ה, משה גדול הנביאים וחכמים וצדיקים על שעיכב שעה אחת את המילה בקש הקב"ה להרגו, שנאמר: "ויהי בדרך במלון ויבקש המיתו" (שמות ד כד). ישראל אם יבטלו את המילה אין העולם חרב מיד … שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר הגדול, אמר לו: ואם חביבה מילה לפני הקב"ה, למה לא כתובה במתן תורה עם עשרת הדברות? …10

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) יג. דרשה שלמה ממדרש ילמדנו עמוד קב

אמר לו האלקים: אני עימך, מה את מבקש מן אדם? ויאמר: "כי אהיה עמך" (שם, ג, יב). יצא לילך … היאך שהוא מהלך בדרך מה כתוב? "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שם, כד). למה ביקש לחונקו? אילא אמר לו האלקים: אני שלחתיך שתלך ותגאל את בניי שהן בצרה, וישבתה לך במלון, ספאטאלון!11 לכך ויבקש המיתו (שם).12

דבר אחר: "ויבקש המיתו" – למה? שהיה בנו ערל. אמר האלקים: משה הולך לומר לישר' שימולו, והן אומרים לו: אסיה אסי חגרתך, בניך ערלים ואת אומר לנו לימול.13

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק ד

"ויהי בדרך במלון" – אם דרך למה מלון? אלא מלמד שהיה משה נכנס ויצא ממלון לדרך, ומדרך למלון, והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו. לפי שהיה מהרהר בדעתו: אם אומר הגיע זמן הגאולה, יאמרו בודאי אנו יודעין שהקב"ה אמר שיהא השעבוד ארבע מאות שנה, ועדיין אין עת הגאולה! ואם אומר להקב"ה: אנה אני הולך שהרי עדיין לא הגיע ארבע מאות שנה – כעס14 עליו הקב"ה! אמר לו הקב"ה: כבר נתנבא להם יוסף פקד יפקוד (בראשית נ כד), כלומר מנין פקו"ד יְחַסֵר להם הקב"ה מן השעבוד. ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ', כנגד צ' של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק, ומאה שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק.15

רשב"ם בראשית פרק לב פסוק כט

"כי שרית" … ומה שלקה יעקב ונצלע לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כתיב: "שלח נא ביד תשלח" – "ויחר אף י"י במשה". ולפי הדרש (הפשט) אעפ"י שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש? הלא אהרן אחיך הלוי עתיד היה להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי. אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת. כתיב: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". וכן ביונה שנבלע במעי הדגה. וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא ונעשה חיגר, כדכתיב: "ותלחץ את רגל בלעם". וילך שפי, חיגר כמו ושופו עצמותיו.16

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא חשוב שלא הספקנו לדון בו, אשר נראה בתחילה אולי שולי, הוא האם מדובר בבן השני, אליעזר, לפי פשוטו של מקרא (ראה רש"י), או שמא בכל זאת מדובר בבן הבכור גרשום שקשור כל הזמן לעניין עבודה זרה. ראה שוב הערת שוליים 7 לעיל. ראה תרגום יונתן על הפרשה שלנו וכן שיטת הגאון ר' שמואל בן חופני שמובאת באבן עזרא. ומכל פרשני המקרא, בולטת "שתיקתו הרועמת" של הרמב"ן בכל ביאור ופירוש "פרשה קטנה" זו.

עדכון אחרון: 27/11/2016

הערות שוליים

  1.  אנחנו אחרי ההתגלות בסנה, משה חוזר ליתרו חותנו ומבקש (את רשותו? ראה דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשה זו) לשוב מצרימה. בדרך למצרים, מצווה הקב"ה למשה פעם נוספת על השליחות ואומר לו: "בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם: וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל: וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ". והנה פסוק לאחריו הקב"ה מבקש להמית את משה, או את בנו, כפי שנראה. סמיכות זו אומרת דרשני. מי שהולך לגאול את ישראל - הבן הבכור של הקב"ה – ולהרוג את בנו הבכור של מצרים אם צריך לשם כך, עומד כעת עצמו בסכנת הריגתו הוא, או בנו (הבכור?). מה קורה כאן? צירוף מקרים? סמיכות פרשיות? מה מקומה של פרשה קטנה זו: "בדרך במלון" בתוך הסיפור הגדול של שליחות משה ויציאת מצרים? סיפור ההתגלות בסנה מזה ועמידת משה מול זקני ישראל ואיתם מול פרעה מלך מצרים מזה, ופרשה קטנה זו באמצע, מה באה ללמדנו?
  2. מדרש זה, מבראשית רבה פרשת וישלח, רואה את האירוע שהקב"ה מבקש להמית את משה בגין עניין המילה (המדרש אינו יורד אל פרטי האירוע), במסגרת רחבה יותר של הכלל: "אין הבטחה לצדיק בעולם הזה. אפילו לא הבטחות שנתנו מפי הגבורה! בדומה לכלל: "שמא יגרום החטא" (ברכות ד ע"א). כך היה בהבטחה שנתנה ליעקב: "והנה אנכי עמך ושמרתיך" ובכל זאת הוא דואג ונודר נדר: "אם יהיה אלהים עמדי"; וכך גם בהבטחה שנתנה לדוד ששלמה הוא שיירש אותו: "הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה" ועם זאת, עדיין הרבה קטגורים ועיכובים יכולים לעמוד בדרך לגיחון (מקום הכתרת שלמה, ראה מלכים א א לג). וכך גם אצלנו בשליחות משה. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו אין הבטחה לצדיק בפרשת ויצא. הסבר ב"גדול" יש כאן. צו השליחות הנעלה ביותר, התפקיד ההיסטורי והלאומי הנכבד ביותר, איננו מגן או פוטר מפני המעשה הפרטני, לטוב או לרע. "גדולה מצוה בשעתה" ובודאי שאין המטרה מקדשת את האמצעים. אבל הסבר ב"קטן" אין כאן. מה בדיוק קרה שם במלון? במה חטא משה?
  3. מסכת נדרים פרק ג משנה יא. וכבר הקדשנו למצוות מילה שני דפים בדברינו מילה על מילה  ובדברינו וביום השמיני ימול, שניהם בפרשת תזריע.
  4. מכל הדעות שהובאו במשנה, בוחרת הגמרא לפתוח בדרשתו של רבי יהושע בן קרחה: גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה.
  5. ראה מקבילה בירושלמי נדרים פרק ג דף לח (ושם "נתעצל" מול "נתרשל" שבלשון הבבלי). הסבר "בגדול", כאמור יש כאן, אך כשבאים לפרוט אותו לפרוטות ולנסות להעמיד את עצמנו במקומו של משה, מתברר שהעניין כלל וכלל אינו פשוט. מה בדיוק צריך היה משה לעשות? כיצד צריך היה לאזן בין צרכי התינוק, משפחתו והשליחות האלהית? מגוון האפשרויות שמעלה הגמרא איננו ברור. לצאת מיד אחרי שמל את הבן, אי אפשר - זה ברור. למול ולחכות שלושה ימים ורק אז לצאת לדרך, אי אפשר כי זה מעכב את הגאולה – זה כבר פחות ברור. הרי זה עצמו טוענת הגמרא שגדולה המילה שדוחה כל כך הרבה דברים. אין הכי נמי, תידחה הגאולה, שכל כולה מבוססת אח"כ על המילה ומצוות הפסח, בשלושה ימים. ובסוף מה? כשהגיע משה למלון (עדיין לא למצרים משמע שהרי כתוב ויהי בדרך במלון ועדיין לא פגש את אהרון) שם כן היה צריך למול מיד?! אבל עכשיו ישתהה שם, במלון בסיני, שלושה ימים? אז מה ההבדל בין להשתהות בתחילת הדרך ובין להשתהות כעת? על שאלה אחרונה זו מתעכב פירוש רבינו נסים והוא מתרץ: "יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה, ובאורחא פורתא ליכא סכנתא". ואולי באמת התכוון משה להשאיר שם את אשתו וילדיו ולא להכניסם למצרים עצמה. כך או כך, אנו עדיין שואלים: מה בדיוק חטא כאן משה? שלא מיהר מספיק במצוות המילה ופרק מזוודותיו והתמקם במלון תחילה? שאץ רץ לעשות שליחותו במצרים?
  6. אבן עזרא מציע לכאורה פתרון פשוט. משה היה צריך להשאיר את אשתו וילדיו במדין וללכת לשליחות לבדו. דברים אלה מתחברים יפה עם) ראה מדרש מכילתא בפרשת יתרו כאשר משה שולח להביא את אשתו וילדיו ממדין לקראת מתן תורה: "אחר שילוחה - אמר לו (אהרון למשה): משה, היכן היית כל השנים הללו? אמר לו במדין. א"ל: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו למצרים. א"ל: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו? באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר אחר שלוחיה". האם ראה אבן עזרא מדרש זה? אבל לכתחילה, אולי חשב משה שאדרבא, זו דוגמא רעה מאד למנהיג שמשאיר את משפחתו מחוץ למאבק. הם בחו"ל במקום בטוח. ואולי כן נכון להביאם עמו למצרים. כמשקל נגד למכילתא הנ"ל (ולדעת אבן עזרא), ראה שמות רבה ד יד כשמשה נפרד מיתרו: "אמר לו יתרו: להיכן אתה מוליכן? אמר לו: למצרים, אמר לו: אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן? אמר לו: למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם? מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום". דווקא יתרו כמנהיג, משתכנע. אך בדרך זו, נראה שמשה באמת נכנס כאן לדילמה מה עדיף ומה קודם, עם המשפחה ובלעדיה, מצוות מילה או הגאולה ...
  7. מזכיר את אברהם. ראה דברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם וכן אברהם העברי, שניהם בפרשת לך לך. אבל המשך המדרש יוצר, במכוון או שלא במכוון, הבדל בין משה לאברהם ומזכיר את המדרשים שאומרים למשה "אל תתהדר לפני מלך ובמקם גדולים אל תעמוד" (בראשית רבה נה ו, דברים רבה ב ז).
  8. ענין זה שמשה נשבע ליתרו שבנו הבכור, גרשום, יוקדש לעבודה זרה, הוא נושא נכבד שכבר הבטחנו פעם לדון בו (בדברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשה זו) וטרם קיימנו הבטחתנו. נושא זה קשור לכל העניין של פסל מיכה שהכהן המכהן שם נקרא יונתן בן גרשום בן מנשה כאשר הנו"ן של מנשה היא נו"ן קטנה ורבו על כך המדרשים. אבל בה במידה שהבן הראשון מוקדש לע"ז, הבן השני, אליעזר, הוסכם שיוקדש לשמים! ולפי "פשט המדרש", גרשום שהוקדש לע"ז גם לא נימול ואילו אליעזר שהוסכם עליו שיהיה לשם שמים, חייב היה להימול ונתעצל משה במילתו. האם המדרש מותח כאן ביקורת על משה שנמשך ממה שעשה לבנו הבכור גם לשני? אותו אליעזר ששמו מתקשר אח"כ במדרש עם התנא אליעזר הגדול, "ושם האחד אליעזר" (פסיקתא פרשה ד, במדבר רבה יט ז)? ראה מדרש אגדה (בובר) שמות פרק יח שאינו מזכיר את עניין ע"ז, אלא רק את המילה: "אשר שם האחד גרשם - כך התנה יתרו עם משה שימול אחד מבניו, והאחד יניח מלימול, הה"ד ויהי בדרך במלון וגו' (שמות ד כד), ומי הוא שלא נימול, זה אליעזר". ואפשר להבין את הכל גם הפוך: שהראשון, גרשום, יימול (יחד עם הקדשתו לע"ז) והשני, אליעזר, לא יימול, וכעת שיצא משה מרשותו של יתרו (ראה שוב דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו) ובטלו התנאים, צריך היה משה למהר ולמול את בנו. כך או כך, "בדרך במלון" קשורה למערכת היחסים המורכבת שהייתה למשה עם יתרו חותנו ואכמ"ל.
  9. קטע זה של המכילתא (כולל ההמשך שהשמטנו), דומה מאד למשנה ולגמרא בבלי ולירושלמי שהבאנו לעיל (כאן ובירושלמי לשון "נתעצל" מול "נתרשל" של הבבלי, האם זה משמעותי?). אבל יש כאן תוספת חשובה שנאמרת בשמו של רבי. אותו רבי שבמשנה אומר דעה אחרת שמקשרת את ברית המילה עם אברהם אבינו, כאן הוא חוזר ומחזק את שיטתו של ר' יהושע בן קרחה: "גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו". אך עדיין, גם תוספת זו ניתנת להבנה בשני כיוונים (לפחות). האם מדרש פרשני לפנינו שמנסה להתמודד עם סיפור המקרא, או שמא מדרש דרשני לפנינו שמדגיש את חשיבותה של מצוות המילה לקהל השומעים הנוכח לפני הדרשן? לבני דור השמד שמסרו נפשם על מצוות המילה? מה עיקר מגמתו של מדרש זה (והגמרות בבלי וירושלמי שראינו לעיל)?
  10. מדרש זה ורבים כמותו, נוטים לאפשרות השנייה שהעלנו, היינו, שלפנינו מדרש דרשני שעיקר מטרתו לחזק את קיום ברית המילה בדורו של הדרשן והסיפור שבתורה איננו אלא בסיס לדרשה. חזרנו לסיפור "בגדול" מול הסיפור "בקטן" בו פתחנו. מה שחשוב הוא המסר לדורות של קיום מצוות המילה ולא תיאור מדויק מה קרה שם במלון בדרך.
  11. מלון ספא, לא סתם מלון אלא מלון SPA?
  12. הבאנו קטע זה של המדרש למען השלמות והרצף של המקור. אך באמת הוא שייך לרעיון שנראה בהמשך. כי מה פירוש שמשה מחליט כעת לשבת ולהתענג על מנעמי בית המלון? רעיון זה נראה להלן.
  13. מדרש זה נוטה לאפשרות הראשונה שהעלנו, היינו שלפנינו מדרש פרשני שמנסה לפרש את המקרא עצמו, מה בדיוק קרה שם ולמה נענש משה (לא שבמדרש פרשני אין גם תמיד סממנים של דרשה ומוסר ולקח לקהל השומעים בנושאים אקטואליים). כל מהות השליחות היא להוציא את בני ישראל ממצרים. יציאתם קשורה בקרבן הפסח שמחייב מילה: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג, ראה דברינו כל בן נכר לא יאכל בו בפרשת בא). איך יכול מנהיג לבוא ולהוציא את בני ישראל במצרים ולצוות עליהם על פסח ומילה ("בדמייך חיי", "בדמייך חיי"), אם בני ביתו שלו לא מלו? אמנם אח"כ בני ישראל לא מלו ארבעים שנה במדבר "משום חולשא דאורחא" (יבמות עא ע"ב), אבל זה כנראה לא תירוץ למנהיג שמיועד להוציא את עם ישראל. ולפי מדרש זה, לא מדובר בהשתהות של שעה זו או אחרת, אלא בדחיית המצווה ממש! ואולי שוב מתחברים דברים אלה לכל העניין של ההסכמים שהיו בין יתרו ומשה לגבי הקדשת הבן לע"ז ומי מהם שלא ימול. ראה הערת שוליים 7 לעיל.
  14. יכעס.
  15. כאן אנו מגיעים לזווית ראייה אחרת לגמרי של מה שאירע שם בדרך במלון. משה חוזר לסירובו לקבל עליו את השליחות והפעם מכיוון של חשבונות הגאולה: עוד לא הגיעה השעה, לא לדחוק את הקץ (לא לעלות בחומה?). עד שבא הקב"ה ודחק את הק"ץ וויתר על 190 שנות גלות, בזכות חישוב השנים דרך מעשי האבות (ראה הגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא ... שהקב"ה חישב את הקץ", האם יש לנו כאן פירוש חדש לביטוי לדחוק את הקץ?). וממדרש זה נחזור למדרש הקודם: "ישבת לך במלון ספאטאלון" ונהפך בזכותו של משה (ושל הדרשן) ונאמר שאף הוא מתכוון לומר שמשה היסס ברגע האחרון במימוש השליחות ולא סתם ישב בטל במלון של תפנוקים. ואיך בכל זאת מתקשר העניין למילה? שהרי אין מדרשים אלה יכולים להתעלם מפשט הפסוקים! יאמרו הם, עכשיו שמשה עוסק בחשבונות והיסוסים, באה מצוות מילה ומקטרגת. אילו היה משה מתרכז בשליחות ובגללה היה דוחה את המילה שעה לכאן או שעה לכאן, לא על השתהות זו היה נענש ואפשר היה לקיים מצוות גאולה ומצוות מילה בסדר עניינים קרוב ומעשי ובלי לחץ. שהרי אף אנו לא תמיד מלים עם הנץ החמה ומתחשבים בסידורים, רוב עם, זמן המוהל וכו'.
  16. לפי רשב"ם, פשטן המקרא, משה פשוט בורח מהשליחות! כמו יונה. ובדומה, אך קצת שונה לבלעם! משה כיונה וכבלעם ועל זה מבקש ה' להמיתו. ומה עם עניין המילה? איפה פשט הפסוקים? ראה הערתנו הקודמת. שים לב היכן ממוקם רשב"ם זה!