פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

יתרו הוא חובב הוא רעואל

פרשת יתרו, תש"ף

עדכון אחרון: 15/01/2023

מים ראשונים: התורה היא סִפְרוֹ וסיפוּרוֹ של העם העברי – עם ישראל, אבל אינה מצטמצמת רק באישים 'משלנו'. לא מעט אישים שאינם בני-ברית נזכרים בתורה, מי לשבח ומי לגנאי. אחד הבולטים שבהם הוא יתרו חותן משה שזכה ופרשת מתן תורה קרויה על שמו. מי הוא יתרו הוא חובב הוא חֶבֶר הוא רעואל?

 

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: … וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: … וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל  הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה': … וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: (שמות יח א-י).1

וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: (שמות ב יח).2

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: (שמות ג א).3

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי־ה' דִּבֶּר־טוֹב עַל־יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם־אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי־תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: (במדבר י כט-לב).4

 

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מס' דעמלק יתרו פרשה א  – שבעה שמות נקראו לו

"וישמע יתרו". שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קֵנִי. יתר – שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו – שייתר במעשים טובים.5 חובב – שהיה חביב למקום. רעואל – שהיה כריע למקום. חבר – שנעשה כחבר למקום. פוטיאל – שנפטר מעבודה זרה. קֵנִי, שקנא לשמים וקנה לו תורה.6

שמות רבה א כו פרשת שמות – יועץ לפרעה על משה הנער

"ויגדל הילד" … והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול … והיו שם יושבים חרטומי מצרים ואמרו: מתייראים אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו… מהם אומרים להורגו מהם אומרים לשורפו. והיה יתרו יושב ביניהם, אמר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה אחת זהב וגחלת. אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו. ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו ושלח ידו ליקח הזהב. ובא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון.7

מסכת סוטה דף יא עמוד א – בורח מפרעה בעקבות "הבה נתחכמה"

שלשה היו באותה עצה: בלעם, ואיוב, ויתרו, בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר: "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב" (דברי הימים א ב נה), וכתיב: "ובני קיני חותן משה" (שופטים א טז).8

שמות רבה פרשה ד סימן ב – בין יתרו לסיסרא

"וילך משה וישב אל יתר חותנו" (שמות ד יח).9 זהו שכתוב: "בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז יז) – מי היה אֹהֵב הָרֵעַ? זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה. מכאן אתה למד: מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו. מצותו של יתרו שקיבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, עמד מביתו (מי) שקיבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו. איזה זה? זה סיסרא שנאמר: "וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני" (שופטים ד), וכתיב: "ובני קיני חותן משה" (שופטים א).10

כתר יונתן שמות ב כא פרשת שמות – משה מושלך לבור ומגלה את המטה

וכאשר החכים רעואל11 שברח משה מלִפני פרעה, השליך אותו לבור והיתה ציפורה בִתו של בנו מפרנסת אותו בסתר בעת עשׂר שנים. ולסוף עשׂר שנים הוציאו מִן הבור ובא משה בתוך גינתו של רעואל ויהי מודה ומִתפלל לפני יי שׁעשׂה עִמו ניסים וגבורות.12 וירא מקל שנברא בין השמשות וחקוק ומפורש עליו השם הגדול הנִכבד שבו עתיד לעשׂות את המופתים במִצרים ובו עתיד לקרוע את ים של סוף ולהוציא מים מִן הסלע, והיה תקוע בתוך גינתו ומיד הושיט ידו ולקחו. והִנה בכך הואיל משה לשבת עם האיש ויתן את ציפורה בת בִתו למשה.13

שמות רבה א לב – יתרו פורש מעבודה זרה

יתרו כומר לעבודה זרה היה, וראה שאין בה ממש ובִסֵר עליה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה. וקרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני, בחרו לכם כומר אחר. עמד והוציא כלי תשמישי עבודת זרה ונתן להם הכל. עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו … לפיכך הוציא את בנותיו.14

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א – אמונה מתוך עבודה זרה

… אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו: הישבע לי, וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה" (שמות ב כא) – אין אָלָה אלא לשון שבועה וכו'.15

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א – לקרב ולא לרחק

"ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה" …שלח לו ביד שליח ואמר לו: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך ואם לאו, עשה בגין בניך. לכך נאמר: "ויאמר אל משה וגו' ". ר' אליעזר אומר: נאמר למשה: "אני", אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר: "האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק" (ירמיה כג כג). אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.16

מסכת סנהדרין דף צד עמוד א – מתגייר ומברך: ברוך ה'.

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וגו' " (ישעיהו כד ט).17 כיוצא בדבר אתה אומר: "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם". תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'.18 "ויחד יתרו", רב ושמואל. רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו. אמר רב, היינו דאמרי אינשי: גיורא, עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה.19

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה ב – מייעץ בהקמת מערכת המשפט

"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם" … "וירא חתן משה" … ראהו שהיה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו; אמר לו: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך" … "ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תבול". ר' יהושע אומר: יחללו אותך וינשרו אותך; ר' אלעזר המודעי אומר: ינבלו אותך ויקנטרו אותך כתאנה זו שעליה נובלות … "כי כבד ממך הדבר". אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה שנים שלושה נכנסין תחתיה ואין יכולין לעמוד בה, ארבעה חמישה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה.20 כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך. …"וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר" – כל אשר אמר לו חותנו … "אל נא תעזוב אותנו" (במדבר י לא). אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו.21

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה ב – שילוח יתרו בכבוד ובצער22

"וישלח משה את חותנו" ר' יהושע אומר: שלחו בכבודו של עולם; ר' אלעזר המודעי אומר: נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר: "אל נא תעזוב אותנו" (במדבר י לא). אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו.23

ספרי זוטא במדבר פיסקא י סימן ל – חושש מחילול השם

"ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי" …  למה חזר לארצו? … אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה? משה חמה ואהרן לבנה, מה אור יש לי ביניהם?24 אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה. לפי כך הוא אומר: "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".25

דבר אחר: … למה חזר לארצו? אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר, ואם אני מניחן  והולך לי הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו. נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך. אלא הריני הולך ומחזיר את כולן.

דבר אחר: … למה חזר? אלא היה מחשב ואומר: השנה הזאת שנת בצורת היתה ואני לויתי ופרנסתי את העניים ואם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים. אלא הריני הולך ופורען.26

שמות רבה (שנאן) ז ז פרשת וארא – פוטיאל

"וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס" (שמות ו כה). בת פוטיאל לא נאמר, אלא "מבנות פוטיאל", שהיתה אשתו משתי משפחות: מצד אחד משבט יוסף, שפטפט ביצרו, ומצד אחר מיתרו, שפיטם עגלים לעבודה זרה.27

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו באזכורים של יתרו (ורעואל וחובב) בתורה ומוצה היקף הגיליון ואף גלש. בניו ושבטו של יתרו הוא: "חובב חותן משה",  נזכרים גם מעבר לתורה, בעיקר "חבר" והקיני שהם משפחתו (הרחבה). ראו הפסוקים בראש הגיליון. דיון באלה דורש גיליון נפרד. לסקירה של גלגול צאצאי בית יתרו, ראו פירוש רד"ק שופטים א טז אשר מתאר באריכות את קורות שבט הקיני ויחסיו עם עם ישראל מאז פרידתו של יתרו מבני ישראל בפרשת בהעלותך, דרך תקופת השופטים, (עתניאל בן קנז), ימי שאול המלך, ימי דוד ושלמה סיפור "דושנה של יריחו" והקשר לבניית בית המקדש, ועד תקופת ירמיהו ("בית הרכבים"). ראו שם דבריו בהפרדה הגמורה מעמלק: "כי עמלק הרע לישראל בצאתם ממצרים והצר להם לפיכך שמר לו הקב"ה הדבר עד סוף כל הדורות … ויתרו הטיב לישראל ושמח בטובתם והטיב להם בעצתו ושמר לו הקב"ה הטובה עד סוף כל הדורות".

הערות שוליים

  1. פרשתנו נפתחת בחיבור המחודש של משה עם משפחתו ועם יתרו חותנו לאחר שנפרד מהם ביציאתו לשליחות במצרים. תחילה אמנם יצא משה למצרים עם ציפורה אשתו ובניה כמסופר בשמות ד כ: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וכו' ", אבל אח"כ נפרדו. כך משתמע מהמפגש בפסוקים הנ"ל בפרשתנו, וכך גם במדרש מכילתא דרבי ישמעאל שאומר שמשה שלח את ציפורה חזרה למדין עקב טענתו של אהרון: "על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו? באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה". רו גם שמות רבה ה כ שלאחר שפרעה נזף במשה ואהרון בפגישתם הראשונה, חזר משה למשך שישה חודשים למדין עד שאמר לו הקב"ה: "לך שוב מצרימה". על עניין זה של חזרתה של ציפורה ובניה אל משה בעלה ואביהם, הרחבנו בדברינו ציפורה ומשה בפרשה זו בשנה האחרת.
  2. האזכור הראשון של יתרו הוא דווקא בשם רעואל. שם שאגב מופיע במקרא עוד בספר בראשית כבנו של עשו (בראשית פרק לו). רעואל זה הוא אחיו של אליפז שפילגשו תמנע ילדה לו את עמלק. רעואל הראשון הוא דודו של עמלק - מה שאולי יוצר קשר קדום בין שבט מדין, בני הקיני ועמלק (כולם אגב מצאצאי אברהם) – קשר שנמצא אח"כ בספרים שופטים (פרקים א, ד, ה) ושמואל א (פרקים טו, כז ל). עד שנגיע אם נגיע לשם, ראו שהשם רעואל נכנס אחר כבוד לבני ישראל בשמו של נשיא שבט גד: "אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל" (במדבר ב יד). וגם בספר דברי הימים א ט ח נזכר השם "רעואל" כשייך ל"מיוחסים" שגלו לבבל: "וּמְשֻׁלָּם בֶּן שְׁפַטְיָה בֶּן רְעוּאֵל בֶּן יִבְנִיָּה". גם רעואל של עשו, חוזר ונזכר בספר דברי הימים א א לז, כולל שמות בניו: "בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה". אז אולי אין זה רעואל "שלנו" שהיו לו כנראה רק שבע בנות שרעו את צאנו.
  3. בהמשך המפגש/השהות של משה במדין בעת שברח מפרעה, אנו מתוודעים לשם יתרו, שם שיהפוך לשם העיקרי וילווה אותנו בכל סיפור שהותו של משה במדין ועד המפגש המחודש של משה עם משפחתו ועם יתרו חותנו בפרשתנו. פסוק זה גם מקפל בתוכו את השם "חותן משה" שבתחילת פרק יח נצמד לשם משה, אך בהמשך מופיע כשם עצמאי בלי "יתרו". הכינוי "חותן משה" חוזר גם בספר שופטים א טז ומקשר את יתרו עם בני הקיני, ככתוב: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם". על בסיס פסוק אחרון זה, מבקש מדרש תנחומא שמות טז לחדש שבזכות משה היו בסוף ליתרו לא רק בנות כי אם גם בנים: "ומשנכנס משה לביתו נתברך והיו לו בנים דכתיב (שופטים א) ובני קני חתן משה".
  4. זה "בגדול" האזכור השלישי של יתרו בתורה, בו משה מבקש מיתרו להישאר עם ישראל במדבר ולהיות להם "לעיניים". לנושא מורכב זה הקדשנו את הדף דו-שיח משה יתרו בפרשת בהעלותך ולא נחזור על הדברים כאן (רק "נגנוב" מעט). כאן אנו מתוודעים לשם השלישי של יתרו הוא "חובב", אשר נקרא כאן "בן רעואל" ומעורר קושי מסוים שלהלן נראה כיצד המדרש פותר. השם חובב חוזר גם בספר שופטים ד יא ושם אנחנו למדים שבתוך בני הקיני שהוזכר בהערה הקודמת, חל פירוד, ככתוב: "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ". בפרק זה של ספר שופטים המתאר את מלחמת ברק ודבורה עם סיסרא אנו מתוודעים גם לשם "חֶבֶר" שמצד אחד נפרד מבני חובב חותן משה, אך מצד שני ממנו באה יעל שסייעה לבני ישראל במלחמתם עם סיסרא ומכונה: "יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי", מה שחוזר ומקרב גם את חֶבֶר לבני ישראל.
  5. לדרשן חשוב להגיע למספר שבע ולכן הוא מונה את "יתר" ואת "יתרו" כשני שמות נפרדים ומוצא שני "ייתורים" שונים שמסבירים את הוספת היו"ד לשמו. ואמנם, בהמשך המדרש שם מובאת דעה המשלבת את שני השמות: "מתחילה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. וכן אתה מוצא באברהם, שמתחילה לא היו קוראין אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת, ונקרא שמו אברהם. וכן אתה מוצא בשרה וכו' ". אבל יותר מעניין הקשר עם יהושע שנוספה לשמו האות יו"ד.
  6. ראו אזכור פוטיאל בשמות ו כה שהוא סבא של פנחס. ריבוי שמות לאדם מקורו אולי במסורות שונות שאוחדו לסיפור מרכזי אחד (ראו דברינו תורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה בפרשת משפטים), אך יכול גם לסמל תכונות ומאפיינים שונים באישיותו של אדם מיוחד ורב גווני. ראו בדומה עשרה השמות של משה במדרש ויקרא רבה א ג: אביגדור, ירד, אבי סוכו, יקותיאל וכו' ובהם "חֶבֶר" ("שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים") שהוא גם אחד משמותיו של יתרו ויוצר קשר סמוי בין יתרו ומשה! ואם נחזור לשמותיו של יתרו, ראו הדרשה המקבילה במדרש ספרי במדבר עח: "רעואל היה שמו ריע של אל ... קיני היה שמו ... שפירש ממעשה קיני דבר שמקנאים בו למקום ... קיני שקנה את השמים ואת הארץ ואת התורה וכו' ". שם גם פותר המדרש את הבעיה שהזכרנו בהערה 4 בקשר לשמות חובב ורעואל, כשהוא מציע: "חובב היה שמו ולא רעואל היה שמו. ומה תלמוד לומר: ותבואנה אל רעואל אביהן? מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא". כך אולי גם בתרגום יונתן להלן שציפרה הייתה נכדתו. אם כך, נצטרך להיפרד מהשם רעואל שהוא שם אביו של יתרו, אך עדיין ניתן לומר שלא רק שהתינוקות קוראים לאבי אבא – אבא (המונח סבא איננו מוכר במקרא), אלא גם שהשם של הסבא עובר גם לבן ובאמת רעואל היה גם שמו של יתרו וגם שם אביו. כך או כך, ראו שוב כיצד נכנס שם זה לעם ישראל (אבל פחות אם בכלל בימינו).
  7. המדרש מקדים את הופעתו הראשונה של יתרו לתקופת ילדותו של משה בבית פרעה בסיפור מבחן הזהב (בנוסחאות אחרות אבן יקרה, אודם) והגחלת. כבר נדרשנו למדרש זה בדברינו כבד פה וכבד לשון בפרשת וארא – מדרש שעל פיו יתרו לא בהכרח יוצא צדיק שהרי המליץ על מבחן הגחלת וטבעת הזהב בידיעה סבירה שנער שיש בו דעת יבחר בזהב, ורק התערבותו הניסית של בריאל הצילה את משה (שנעשה כבד פה וכבד לשון בגין אירוע זה). מה שחשוב כאן לעניינינו, הוא המפגש המשולש יתרו-משה-פרעה שהמדרש יוצר ושמתחבר לתחילת פרשתנו. יתרו היה איש חשוב ונכבד ומוכר בעמי האזור ומשמש יועץ לפרעה, פרט שמדגיש את הסיכון שלקח כאשר נתן למשה כאיש מצרי נמלט, מקלט אצלו, כפי שנראה עוד להלן, גם אם נאמר שלא זכר יתרו את משה הנער מהאירוע בארמון פרעה.
  8. יתרו גם נוכח בעת שפרעה מטכס עצה ב"הבה נתחכמה" איך לשעבד את בני ישראל. בריחתו של יתרו מסבירה את שהותו במדבר ושוב מדגישה את הסיכון שלקח על עצמו כשנתן מקלט למשה, כאשר הוא עצמו ברח מפרעה. ראו אגב ילקוט שמעוני שמות קסח שמהפך עוד יותר בזכותו של יתרו ואומר שניסה למחות בפני פרעה: "ויועץ המלך את שלשת יועציו ויאמר הנה עם בני ישראל וגו' ויען רעואל המדיני את המלך: אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם כי אלהיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ ומי בכל מלכי הארץ אשר שלח בם ידו ונקה וכו' ". יתרו גם מזכיר לפרעה את החסד שעשה יוסף עם מצרים ואומר: "והלא אביך גדל את יוסף על כל חכמתו ומילט כל שוכני ארץ מן הרעב ויצו להוריד יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים מרעב".
  9. לאחר ההתגלות בסנה כאשר משה מבקש מיתרו רשות לחזור למצרים. וכאן שואלים את הילדים בשולחן שבת: איפה עוד כתוב בתורה "וילך משה"? (יש עוד פעם אחת משה לבד ועוד שתיים עם אנשים אחרים).
  10. המדרש משבח את יתרו שנתן מקלט למשה ומקשר עניין זה ליעל "אשת חבר הקיני" שסייעה לעם ישראל במלחמתם עם סיסרא. זה נתן מקלט לגואל שברח משונא, וזו הרגה את השונא שברח מהגואל; וכהמשך המדרש שם: "לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן והרגה יעל לסיסרא". אך בשל מתן מקלט זה לא יכול משה לעזוב את יתרו בלי לקבל את רשותו, כפי שממשיך שם המדרש ואומר: "בשעה שאמר לו הקב"ה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו: ריבון העולם, איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן; ומי שהוא פותח פתחו לחברו, נפשו חייב לו". למשה ואולי לכל בני ישראל יש חוב עתיק ליתרו ולבני מדין, גם אם אח"כ היו ביניהם חיכוכים לא פשוטים (הזנות בשטים, מלחמת גדעון ומדין ועוד). ומסיים שם המדרש: "לכך אמר משה לפני הקב"ה: קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו". וזו אולי גם הכוונה למעשים הטובים שעשה יתרו (הערה 5) ובזכותם זכה להוספת האות יו"ד לשמו, בדומה ליהושע.
  11. בנוסחאות אחרים שלמד רעואל או שנודע לו.
  12. כך גם בילקוט שמעוני שמות רמז קסח (אגדת משה מלך כוש) שמספר איך יתרו כלא את משה במטרה להסגירו לשלטון כאשר יחפשו אחריו, וציפורה, שבמדרש זה היא נכדתו של יתרו: בת בנו או בת בתו, פרנסה אותו עשר שנים ושמרה עליו. מדרשים מאוחרים אלה מציגים תמונה שונה לחלוטין באשר לאופן שבו התקבל משה אצל יתרו, מסיבות שאפשר להבינן, וממילא גם הבלטת חלקה ומקומה של ציפורה בקבלתו של משה במדין, אהבתה הגדולה אליו, המפגש המחודש ביניהם בפרשתנו וסיפור האשה הכושית בספר במדבר. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו ציפורה ומשה בפרשה זו.
  13. לצד סיפור כליאתו של משה בידי יתרו משתרבב גם הסיפור על 'מטה האלהים' שנברא בין השמשות (אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לז) ונמסר בשרשרת מאדם הראשון, דרך חנוך, נח, האבות והגיע אל יתרו שמצא אותו במצרים, ומגינתו של יתרו לקח אותו משה. ראו אגדה זו בפרקי דרבי אליעזר ובפירוש ר' חיים פלטיאל לשמות ב כ, מדרש השכם המובא באוצר המדרשים אייזנשטיין ועוד. בחלק ממדרשים אלה משתמע שיתרו כלא את משה בבור משום שראה שהוא יודע לקרוא את האותיות הסודיות (בכתב עברי) שחקוקות על המטה. וכבר הארכנו לדון גם בנושא זה בדברינו ואת המטה הזה תיקח בידך בפרשת שמות, ראו שם.
  14. הוציאן לרעות את צאנו. בפרשתנו אומר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" ובאו על כך דברי מדרש דברים רבה א ה: "אילו אחר אומר עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', היו אומרים: זה אומר עתה ידעתי? אלא יתרו שהיה יודע, שחזר על כל בתי עבודה זרה שבעולם ולא מצא בהם ממש ואח"כ בא ונתגייר - לזה נאה לומר: עתה ידעתי". אך מדרש שמות רבה מקדים את עזיבת יתרו את עבודה זרה עוד לפני שמשה מגיע אליו! ראו שם בקטע לפני זה שהבאנו: "והלוא הקב"ה שונא עבודה זרה ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודה זרה?". ועל כך שילם יתרו, הוא "פוטיאל - שנפטר מעבודה זרה" במכילתא לעיל, בכך שאנשי עירו נדו אותו ואף אחד לא היה מוכן לרעות את צאנו ונאלצו בנותיו להיות רועות (גם רחל הייתה!). שוב יתרו 'משלם' בגין הקשר עם משה.
  15. כנגד המדרש הקודם, עומד מדרש זה לפיו לא רק שיתרו לא נטש את עבודה זרה שעבד, אלא אדרבא, השביע את משה שהבן הראשון שלו יהיה מוקדש לעבודה זרה! ומשה הסכים ונשבע לו על כך! הוא יתרו שלא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבדה (מכילתא יתרו), הוא יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ומכאן שמו פוטיאל (בבא בתרא קט ע"ב). לדמותו של יתרו כעובד עבודה זרה יש פנים ומדרשים לכאן ולכאן. אפילו את שבחו בפרשתנו במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יח: "עתה ידעתי כי כי גדול ה' מכל האלהים – אמרו: מתחלה לא הניח יתרו עבודה זרה בעולם שלא עבדה. עכשיו הודה בדבר שנאמר: אלהים, האלהים - כל האלהים, מכל האלהים" – אפילו שבח זה ניתן להבין בשני פנים. אבל איך נבין את השבועה של משה? על כך הרחבנו בדברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות וכן פסל מיכה במיוחדים. וכל זה על מנת להשוות את משה עם אברהם (ואת יתרו עם תרח) שמתוך בית עבודה זרה זה, ועקב השבועה להקדיש את הבן הבכור לעבודה זרה, צמחה אמונתו של משה בבורא עולם, כמשפט הפתיחה של המדרש: "אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם!".
  16. וגם לא כמו יהושע בן פרחיה שדחף את ישו (גמרא סוטה מז ע"א). הגענו אחר כבוד אל פרשת השבוע. דרשה זו מצביעה על הקושי של חידוש הקשר לא רק של משה עם יתרו ועם ציפורה אשתו אלא אולי גם עם בניו. יתרו כמעט מתחנן לפני משה שיקבל את פניו ואת פני אשתו ואת פני בניו. האם שכח משה את כל הטובה שעשה לו יתרו ואת המסירות והאהבה של ציפורה אשתו? אל יתרו מצטרף בדרשה השנייה גם הקב"ה שצריך להזכיר למשה לקרב ולא לרחק - הוא משה שקיבל את הערב רב. ראו איך הדרשן מתחכם עם הפסוק ושם לא רק את המילה "אני" אלא את הפסוק כולו בפי הקב"ה. מי הוא "ויאמר אל משה"? הקב"ה. ומה הוא אומר לו? "אני הוא שאמרתי והיה העולם" ואני אומר לך שהנה יתרו בא אליך. תזכורת למשה שבנוסף לעיסוקו בדברים שברומו של עולם, יש לו גם משפחה! הם הבנים שביקש לקחת איתו למצרים, כאשר ביקש רשות מיתרו לחזור למצאים, על מנת שיוכלו לעמוד לפני הר סיני ולשמוע את הדיבר הראשון: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (ראו שמות רבה ד ד). בכך הופך יתרו גם סמל לגרים ולקירוב רחוקים (סוף מסכת עדויות משנה) שגם הם חלק ממעמד הר סיני ומתן תורה. ראו דברינו כולנו גרים בשבועות וכן אשר ישנו פה ואשר איננו פה בפרשת נצבים.
  17. ולפיכך גם לא נעשה חזקיהו משיח משום שלא אמרו הוא ודורו שירה (על מפלת סנחריב בשערי ירושלים). נראה שצריך לקרוא את הפסוק בישעיהו במלואו: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ".
  18. משה ובני ישראל כן אמרו שירה, אבל לא אמרו: "ברוך ה' "! יתרו אינו הראשון לומר "ברוך ה' ", כבר הקדים אותו עבד אברהם כשהודה על 'מציאת' רבקה: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (בראשית כד כז), ואולי גם נח בבראשית ט כו: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם", ומלכיצדק בבראשית יד כ: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וכו' ". (לא ספרנו את המקומות בהם אדם מברך אדם אחר בלשון: "בְּרוּךְ ה' ", לבן בראשית כד לא, ואבימלך בראשית כו כט). גם לאחר יתרו, מצאנו "בָּרוּך ה' " אצל דוד ואביגיל שמואל א כה לב, בתפילת שלמה מלכים א פרק ח, בתהלים ועוד.
  19. תרגום: גר, עד עשרה דורות אל תבזה גוי לפניו. אסור להזכיר לגר את מוצאו ("וגר לא תונה", משנה בבא מציעא ד י, דברינו בפרשת משפטים), אבל גם לא להתעלם ממוצאו (לספר לו בדיחות על "גוי ויהודי"). פירושים רבים נאמרו עוד על "ויחד יתרו" מהם לחיוב ומהם לביקורת אם לא לשלילה. לחיוב, ראו מדרש תנחומא יתרו ה: "ויחד יתרו - שייחד שמו של הקב"ה ... שנעשה יהודי". (חילופי חי"ת וה"א: "וייהד יתרו", משלים את שיטת רב לעיל שיתרו מל והתגייר). ובמדרש תהלים שוחר טוב מזמור קכ: "כשהקב"ה גואל את ישראל לא הם מודים בלבד אלא הכל מודים, תחילה גאלם ממצרים וקלסוהו הכל, שנאמר: ויחד יתרו". אך מנגד, בשיטת שמואל (שרב בעצם מסכים איתה) מדגיש רש"י שיתרו היה "מיצר על איבוד מצרים". ומדרשים אחרים כשמות רבה כז ו מציינים שיתרו היה בתחילה בעצה אחת עם עמלק ("הקיני") ורק לאחר שראה: "שאיבד הקב"ה את עמלק מן העולם ... תהה ועשה תשובה". וזה פשר סמיכות מלחמת עמלק שבסוף פרשת בשלח עם תחילת פרשת יתרו. מהו "וישמע יתרו"? שעמלק ניגף. הנה כי כן, שוב פנים לכאן ולכאן בדמותו של יתרו.
  20. לעמוד בה, היינו להרים או לשאת אותה – לעמוד במשקלה. ודווקא קורה לחה ספוגת מים שהיא כבדה יותר. מעניין לחשוב מה מסמלת לחות הקורה בנמשל? שתלונות העם ופניותיו לבתי הדין הם כמו שטף מים?
  21. אחת הפרשות המופלאות בתורה היא פרשת מינוי הדיינים הנזכרת בחצי הראשון של פרשת השבוע. התורה כוללת ציווים לא מעטים על הנהגות בתי הדין: "ודל לא תהדר בריבו", "לא תעשו עוול במשפט", "לא תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש" ועוד, ואף מקדישה לכך פרשה בספר דברים: "שופטים ושוטרים תתן לך". אבל את סדרי מערכת המשפט – את הצורך במבנה מסודר של שופטים שיהיו זמינים ומאורגנים כראוי "ושפטו את העם בכל עת", למדנו לראשונה מיתרו כהן מדין! וכבר הקדשנו לנושא זה גיליון מיוחד בשם פרשת מינוי הדיינים בפרשה זו, כולל התמיהה הגדולה כיצד משה לא מזכיר "פרט קטן" זה כשהוא חוזר על העניין בספר דברים פרק א, תחילת פרשת דברים.
  22. אנו ממשיכים מסוף המדרש הקודם.
  23. סוף דבר. יתרו ומשה נפרדים (פעמיים! ראו להלן). במדרש זה מתוך כבוד והוקרה ומתנות רבות. ומגדיל המדרש כשהוא מחבר פרידה זו לפרידה השנייה המסופרת בתורה בפרשת בהעלותך ומציין שמשה ביקש מיתרו שלא יעזוב אותם! אלא יתרו מבקש ללכת ולספר שבחו של הקב"ה במקומו, כדברי מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו סימן ו: "אמר לו: מבקש אני לילך ולומר שבחו של הקב"ה במקומי ... וכשהקב"ה עשה נסים לישראל הם מקלסים אותו ואומות העולם מקלסים אותו, שנאמר: יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד)". אך לעומתם, באים מדרשים אשר רואים את שילוח יתרו בעין פחות חיובית. ראו פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב - בחדש השלישי: "לב יודע מרת נפשו (משלי יד י), אילו ישראל. ובשמחתו לא יתערב זר, זה יתרו. וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו (שמות יח כז). מה כתיב בתריה? בחודש השלישי". היינו, יתרו נשלח חזרה לארצו על מנת שלא יהיה נוכח במעמד הר סיני! ומרחיב ומגדיל בעניין זה מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו סימן יא שאומר: "אמר הקב"ה: בניי היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט, ובא  לראות בשמחת התורה עם בניי? לכך, וישלח משה את חותנו, ואחר כך: בחודש השלישי. למה כך? דרש משה קל וחומר: ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה: כל בן נכר לא יאכל בו, שש מאות ושלש עשרה מצות שרוצה ליתן לישראל, יהא יתרו כאן ויראה אותם?! לפיכך: וישלח משה ואחר כך: בחודש השלישי". ראו דברינו כל בן נכר לא יאכל בו בפרשת בא. שוב, פנים לכאן ולכאן בדמותו המורכבת והמיוחדת של יתרו ואולי גם כאב-טיפוס לגרים ומצטרפים אחרים לעם היהודי (הכל בעיני הדרשן מקומו וזמנו). ואגב יש לציין שכאן אנו נפרדים מהשם יתרו בתורה ובמקרא כולו. בפרשה שיתרו נתן לה את שמה, נזכר שמו בפעם האחרונה. אבל יבוא ספר במדבר ויספר את פרידת יתרו ומשה בשנית, אך שם בשם "חובב".
  24. וגם על יהושע, ראו גמרא בבא בתרא עה ע"א: "זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". אם כך יהושע, מה ליתרו לחסות בצילו של משה חתנו?
  25. גייר את אותם אנשים שבמדרש שמות רבה א לב לעיל נדו אותו משום שפרש מעבודה זרה וביקש שימנו כומר אחר תחתיו?
  26. סיפור פרידתו של יתרו ממשה ובני ישראל חוזר בפרשת בהעלותך (בשם "חובב חותן משה", לא יתרו) וכבר נדרשו הפרשנים והמדרשים באשר לפרידה חוזרת זו, האם אכן חזר יתרו לארצו בפרשתנו, ככתוב: "וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו", אלא ששוב חזר יתרו למחנה ישראל בקטע שהתורה לא מספרת (התגעגע לבתו ולנכדים?) וכאן שוב נפרד; או שמא שני הסיפורים אחד הם (למרות פערי הזמנים לכאורה) "ואין מוקדם ומאוחר בתורה". במדרש זה עכ"פ יתרו מוצג באור מאד חיובי וכמי שחושש מאד מחילול השם שייגרם אם לא יחזור למדין ויסדיר שם את ענייניו. אזכור שנת הבצורת כאן מוצג גם בהנגדה ברורה לדמויות כמו אלימלך (מגילת רות) שעזבו את הארץ בתקופת רעב (דברינו בימי שפוט השופטים במגילת רות). משה אגב, לא נשאר חייב ליתרו ועונה לטענות אלה בטענה כגון: "שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים" ומנסה לשכנע אותו להישאר איתם. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו דו-שיח משה יתרו בפרשת בהעלותך. ומה שלא מצליח משה שם – לשכנע את יתרו להסתפח לעם ישראל, עושים הפרשנים והמדרשים כשהם דנים בספרים שופטים ושמואל בקשר המתמשך של צאצאי יתרו הוא חובב הוא רעואל עם בני ישראל.
  27. התמקדנו בשם יתרו ובמקצת גם בחובב ורעואל שנזכרים בתורה (והזכרנו גם את "חבר" שנזכר בספר שופטים במלחמת סיסרא, הערה 4 לעיל). המדרש, סביב דמותו של פנחס מוסיף גם את השם פוטיאל שנזכר כבר במכילתא לעיל כאחד משמותיו של יתרו (בסמך מהמקרא בשמות ו כה), שאחת מבנותיו הייתה אמו של פנחס, היינו אשתו של אלעזר בנו של אהרון, אחיינו של משה. אלעזר ומשה הם גיסים דרך בנות יתרו ופנחס הוא נכד ("עייניקעל") של יתרו. המדרש כאן, בעקבות הגמרא בסוטה מג ע"א ובבא בתרא קט ע"ב, מרככך קצת "ייחוס" זה של פנחס, שאמו היינו אשתו של אלעזר, לא הייתה אחת מבנותיו של יתרו הוא פוטיאל, אלא בת מנישואין של מישהו או מישהי משבט יוסף עם מישהי או מישהו מבנות פוטיאל הוא יתרו. אבל עדיין פנחס מיוחס ליתרו (סבא רבה שלו) "שפיטם עגלים לעבודה זרה". וכל זה נזכר בלעז שהלעיזו השבטים (שמעון?) על פנחס וקנאותו: "ראיתם בן פוטי זה, בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל!" (סוטה מג, בבא בתרא קט). לעז זה מזכיר שוב את הדעה המגנה את יתרו, דרך השם "פוטיאל", אך לשיטות שהתגייר, נראה ששכחו המלעיזים את ההלכה שלא להונות את הגר! ראו מדרש מכילתא בו פתחנו שדורש את שבעת שמותיו של יתרו ואומר: "פוטיאל - שנפטר מעבודה זרה"! אבל מי שרוצה להלעיז, תמיד ימצא איזה פסוק או דרשה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה