פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:¹ ס אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן: וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: …² הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו יג-כז).³

 

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ה – שלא שינו את שמם

רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם:⁴ שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם. ולא שנו את לשונם⁵ … ומנין שלא שנו שמם? כשם שמייחסן בירידתן, שנאמר: "ראובן שמעון לוי ויהודה" (שמות א ב), כך מייחסן בעלייתן: ראובן שמעון לוי". ואומר: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" (במדבר א יח), ואומר: "המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי וגו' " (בראשית מח טז).⁶

רשב"ם שמות ו יד פרשת וארא – בשל תוכחת יעקב

אלה ראשי בית אבותם – מפרש במכילתא אילו שלושה שבטים שגינה אותם יעקב בעת צואתו ייחסם עתה הכתוב להודיע שחשובים הם. ולפי הפשט, עד משה ואהרן הוצרך לייחס כאן, ועד קרח ובני עוזיאל ופנחס הנזכרים לפנינו בתורה לדעת מי הם הנזכרים לפנינו.⁷

רמב"ן שמות פרשת וארא פרק ו פסוק יד – הייחוס של שבט לוי

אלה ראשי בית אבותם – לא רצה הכתוב להתחיל אלה שמות בני לוי לתולדותם, שלא יראה שיהיה לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה. אבל הזכיר אחיו הגדולים ממנו וכי הוא נמנה שלישי. והזכיר בבני לוי "לתולדותם",⁸ כי בראובן ושמעון לא הזכיר רק יורדי מצרים עמהם, ובלוי יזכיר תולדותיו ושנותיו ותולדות אבות הנביאים ושנותם לכבודם. ועוד כי הם בעצמם חסידי עליון ראויין לספר בהן כאבות העולם.⁹

מדרש הגדול שמות ו יד פרשת וארא – היו שבטים מיוחדים

אלה ראשי בית אבתם. זה הוא שאמר הכתוב: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כז יח). נאמר הפיסוק הזה כנגד שבטו שללוי שזירזו עצמן על המצוות והיו ממחין על קדושת השם. וכן הוא אומר: "כי שמרו אמרתך" (דברים לג ט) – במצרים, "ובריתך ינצורו" (שם) – במדבר. ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה ומעולם לא ביטל שבט לוי ברית מילה. לפיכך זכה ונתיחס מכל השבטים.¹⁰

ר' אליעזר הגדול אומר: לא שבט לוי בלבד שלא עבד עבודה זרה במצרים, אלא שלושה שבטים כולם לא עבדו עבודה זרה: ראובן שמעון לוי. שכן את מוצא, ששלושתן נתייחסו כאחד ונקראו ראשים לשבטים, שנאמר: "אלה ראשי בית אבותם".¹¹

שיר השירים רבה פרשה ד – ריבוי שיטות¹²

אמר ר' אידי: מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה: זה הקריב עולה וזה הקריב עולה, זה מנחה וזה מנחה, זה חטאת וזה חטאת, זה שלמים וזה שלמים. למה? שכולם שלמים ושוין כאחד.¹³ ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות: ראובן שמעון לוי?¹⁴

רבי חנינא ורבי לוי: חד אמר מפני שקינטרן אביהם, וחד אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן … ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: "כולך יפה רעיתי".¹⁵

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן:¹⁶ ר' יהודה אמר: לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים, וראובן שמעון לוי שמרו יחוסיהן במצרים.¹⁷ ר' נחמיה אמר לפי שכל השבטים עבדו עבודת כוכבים במצרים, ושבט ראובן שמעון לוי לא עבדו עבודת כוכבים.¹⁸

ורבנן אמרין: לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל, ושבטים הללו נהגו שררה במצרים. כיצד? מת ראובן – נִתְנָה שררה לשמעון,¹⁹ מת שמעון – נתנה שררה ללוי. מת לוי – בא ליתן שררה ליהודה, יצתה בת קול ואמרה: הניחו אותה עד שיגיע זמנה, ואימתי הגיע זמנה? אחרי מיתת יהושע, הדא הוא דכתיב: "ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה" (שופטים א).²⁰

שמות רבה ה טז פרשת שמות – שבט לוי לא היה בשעבוד

"ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' " – מהו "למה"? אמר להם: אתם למה ודבריכם למה? – "לכו לסבלותיכם". א"ר יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים אתם אומרים: "נלכה ונזבחה לאלהינו"? – "לכו לסבלותיכם".²¹

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם: וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: … וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (שמות פרק ה).²²

 

שמות רבה ה כ-כא פרשת שמות – טוענים כלפי משה ואהרון

"ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר … תבן אין נתן לעבדיך … והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך … ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר … ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה" (שמות ה טו-כ).

– אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה על משה במדין ואמר לו: "לך שוב מצרים".²³

בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאים מלפני פרעה. … "ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט" (ה כא) – אם באמת באתם משמו של הקב"ה, ישפוט בינינו ובין פרעה. ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם. "אשר הבאשתם את ריחנו" – ר' יוחנן אמר: מן המכות שהיו מכים אותם היה ריחן מבאיש. ור' שמעון בן לקיש אמר: מאותם שהיו משקועים בבנין והיו מתים וריחם מבאיש.²⁴ ור' חייא בן אבא אמר: משל לנבלה שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה: משה, ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידים ליגאל ובאתם ועכרתם אותו.²⁵

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:²⁶

 

משך חכמה²⁷ שמות ו יג פרשת וארא – עבדים לפרעה ועבדים לבני ישראל

"ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים".²⁸ ייתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתים,²⁹ והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים, שמכרו המצרים להם. ואולי היו המה השלושה שבטים – ראובן ושמעון ולוי – שהנהיגו שררה במצרים, כמו שאיתא במדרש נשא פרשה יג. לוי שלא היה בשעבוד מצרים, ולכן לא נטל נחלה בארץ. וכן ראובן לא נטל רק בעבר הירדן. ושמעון נתקיים עליו "אחלקם ביעקב" כמו שפירש הרמב"ן.³⁰ ומהם היו בני חורין הרבה ושרים, אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה. לכן ציוה השם יתברך שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד. ולכך סמך לזה יחוס השלושה שבטים. ומסיים: "הוא אהרון ומשה, אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" (שמות ו כו) – שיהיו כל משפחה ושבט צבא בפני עצמו, ולא ישתעבדו ישראל זה לזה. וכנראה שלזה כיון הירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה: "ויצום אל בני ישראל, מה ציוום? – על פרשת שילוח עבדים" – רצונם לומר, שישלחו עבדיהם מישראל ששעבדו תחת ידם כמו שכתבתי, והדא הוא דכתיב: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם", הנאמר בירמיה לג יג-יד יעויין שם ודו"ק.³¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: שני הדפים: זה שאנו אוחזים בו על המיוחסים ובעלי השררה והדף על שוטרי בני ישראל קשורים קשר הדוק זה בזה ויש לחזור ולהעמיק בקשר זה. בנוסף, ניתן קרדיט למר ברוך פלדשטרן הי"ו שהפנה את תשומת לבנו לפירוש זה של משך חכמה.

מים אחרונים 2: האם לאור מדרש שיר השירים רבה לעיל: "מת ראובן – נִתְנָה שררה לשמעון, מת שמעון – נתנה שררה ללוי", אפשר להבין את טענות דתן ואבירם שהיו משבט ראובן כלפי משה שהוא משבט לוי: "כי תשתרר עלינו גם השתרר"?.