מרים – אחות משה ואהרון

מים ראשונים: כבר זכינו לדון בבארה של מרים ובמותה בדברינו באר מרים בפרשה זו בשנה האחרת וכן באירוע הקשה שדברה סרה במשה, בדברינו אל נא רפא נא לה בפרשת בהעלותך. הפעם נבקש להרחיב מעט בדמותה של מרים, ולראותה בהיבט מקיף יותר – בחייה ולא רק (אבל גם) במותה. הכותרת שבחרנו מרמזת על מעמדה של מרים בצל שני האחים הגדולים: משה ואהרון, אך אנחנו נבקש להאיר את דמותה היא, היא שקדמה לשניהם בלידתה ובמותה.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (במדבר כ א).1

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא).2

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: … וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: … וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: … וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר פרק יב).3

וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם: (במדבר פרק כו נט).4

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס (דברים כד ט).5

 

שמות רבה כו א, פרשת בשלח – שלושת הגואלים

"לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז" (איוב ג כו). "לא שלותי" – מגזירה הראשונה שגזר פרעה עלי, שנאמר: "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א יד), והעמיד לו הקב"ה גואל זו מרים על שם המֵרוּר.6 "ולא שקטתי" מגזירה שנייה – "אם בן הוא והמיתן אותו" (שם טז), והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן על שם ההריון.7 "ולא נחתי" – מגזירה שלישית שגזר ואמר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שם כב), והעמיד הקב"ה גואל על שם המים זה משה, שנאמר: "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב י).8

שמות רבה פרשה א סימן יג, פרשת שמות – המילדת

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: (שמות א טו). מי הם? רב אמר: כלה וחמותה – אלישבע בת עמינדב ויוכבד. ושמואל בר נחמן אמר: אשה וּבִתָּהּ – יוכבד ומרים. ולא היו למרים אלא חמש שנים, היה אהרן גדול ממשה שלוש שנים.9 אמרו רבותינו: הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה.10 והיתה זריזה … "אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (שמות א טו). והלא יוכבד ומרים שמם! ולמה נקרא שם יוכבד שפרה? שהיתה משפרת את הוולד. מרים – פועה? שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה.11 דבר אחר: שפרה – שֶׁפָּרוּ ורבו ישראל על ידה.12 פועה – שהיתה מַפְעָה את התינוק, כשהיו אומרים מת.13 דבר אחר: שפרה – ששפרה מעשיה לפני האלהים. פועה – שהפיעה את ישראל לאלהים.14 דבר אחר: פועה – שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו. אמרה לו: אוי לאותו האיש, כשיבוא האלהים לתבוע ממנו וליפרע ממנו! מיד נתמלא עליה חמה להורגה. שפרה – שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת על ידיה. אמרה לו: על זו אתה משגיח? תינוקת היא ואינה יודעת כלום.15

שמות רבה א יג, פרשת שמות – עומדת כנגד אביה

"פועה" – שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה. כיון שגזר פרעה ואמר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב),16 אמר עמרם: וְלָרִיק ישראל מולידים?! מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים. עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן.17 אמרה לו בתו: אבא, גזרתך קשה משל פרעה! שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים והנקבות. פרעה רשע הוא, וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת. אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת! עמד הוא והחזיר את אשתו. עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם.18 הוי: "פועה" – שהופיעה פנים כנגד אביה.19

שמות רבה א כב, פרשת שמות – שומרת אחיה

"ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב ד),20 למה עמדה מרים מרחוק? אמר רב עמרם בשם רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. כיון שנולד משה, נתמלא כל הבית אורה. עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתך! זהו שכתוב: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה" (שמות טו כ) – "אחות אהרן" ולא אחות משה? אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה.21 וכיון שהטילוהו ליאור, עמדה אִמָהּ וטפחה לה על ראשה, אמרה לה: בתי, היכן נבואתך? והיינו דכתיב: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב ד) – לדעת מה יהא בסוף נביאותה.22

שמות רבה א יז, פרשת שמות – שמותיה הנוספים

"ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים" (שמות א כא) – רב ולוי. אחד אמר: בתי כהונה ובתי לְוִיָה, ואחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה – ממשה ואהרן, בתי מלכות – מִמִּרְיָם, לפי שדוד בא מִמִּרְיָם.23 דכתיב: "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן" (דברי הימים א ב יח).24 עזובה – זו מרים, ולמה נקראת שמה עזובה? שהכל עזבוה … יריעות – שהיו פניה דומין ליריעות … "ותמת עזובה" – מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה, וגם כלב עזבה. "וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (דברי הימים א ב יט). אפרת – זו מרים.25 למה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה.26 מהו "ויקח לו" – שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה.27 וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות ע"ש המאורע שאירע לה … "חלאה ונערה" – לא חלאה ונערה היו, אלא מרים היתה. ולמה נקראת חלאה ונערה? שחלתה וננערה מחלייה והחזירה הקב"ה לנערותה.28

שמות רבה כג ז, פרשת בשלח – בראש שירת הנשים בים

"קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו) … כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים, והיו המלאכים מבקשים לומר שירה, וישראל מבקשים לומר שירה. אמר להם הקב"ה: "אז ישיר משה ובני ישראל" תחילה, ואח"כ אתם. הוי: "קדמו שרים" – אלו ישראל, "אחר נוגנים" – אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות" – אלו הנשים, שהן קלסו באמצע, כדכתיב:  "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת".29

תהלים קו ז – מרים כנגד וימרו

אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף.30

שמות רבה פרשת ויקהל, פרשה מח ג-ד – חכמת בצלאל במשכן באה בסבתא רבה מרים

… כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת, שנאמר: "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן" (שמות לו ח).  ולא בבני אדם בלבד, אלא אפילו בבהמה ובחיה … ולא נתפרסם מכולם אלא בצלאל, הוי: "קרא ה' בשם בצלאל" (שמות לה ל).31 וכל השבח הזה מנין לו? משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים, שנאמר: "ויעש להם בתים" (שמות א כא). ומה היו הבתים? בית הכהונה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן – כהן גדול, משה – מלך, שנאמר: "ויהי בישורון מלך" (דברים לג ה).32 ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל, ויצא ממנה דוד, שהיה מלך, שנאמר: "ותלד לו (אפרת) את חור" (דברי הימים א ב יט), וכתיב: "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל א יז) שבא מן מרים שנקראת אפרת.33

שמות רבה מח ג, פרשת ויקהל – מרים שכלה את חור בנה במעשה העגל

"ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור", מה ראה להזכיר כאן חור? אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן. עמדו והרגוהו. אמר לו הקב"ה: חייך שאני פורע לך … חייך כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל וימלא אותו רוח אלהים".34

במדבר רבה טז ב, פרשת שלח – כלב בעלה של מרים עומד בפרץ

זהו שאמר הכתוב: "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם" (תהלים עו ו) – "אשתוללו אבירי לב" אלו משה ואהרן ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו ידיהם. מיד עמד כלב ושתק כל אותן אוכלוסין, שנאמר: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג ל) – עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר: הס! והם שותקין לשמוע ממנו. אמר להם: "טובה הארץ מאד מאד".35

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: … וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: … וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: … וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר פרק יב).36

 

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט

"ותדבר מרים ואהרן במשה", מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראת את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו.37

מסכת סוטה פרק א משניות ז-ט – העם גומל למרים

במדה שאדם מודד בה מודדין לו … 38 וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב ד), לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר: "והעם לא נסע עד היאסף מרים" (במדבר יב טו).39

מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א – זכתה מרים למיתת נשיקה

תנו רבנן: שישה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל כל;40 משה, אהרן ומרים, דכתיב בהו: על פי ה'.41 והא מרים לא כתיב בה על פי ה'! אמר רבי אלעזר: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא שם שם ממשה, ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה' "? שגנאי הדבר לומר.42

מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן ב  – פסקה בארה של מרים

… והבאר בזכות מרים, שנאמר: "ותמות שם מרים, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ א ב).43 והיאך היתה הבאר עשויה? כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות. כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים: עלי באר (במדבר כא יז).44

רמב"ן במדבר כ ח – את מי אתה מכה משה?

ועל דעת רבותינו בבארה של מרים אמרו כי הסלע הזה הוא הצור אשר היה בחורב, ולפיכך יפרשו "מימיו" אשר היה דרכו לתת, כי עתה נסתם מעינו במות מרים. כי הכוונה לרבותינו בבארה של מרים, שהיה מעולם באר נסי מקור מים חיים נובע בכל מקום שיהיה שם הרצון עליו ….45 ועתה חזר על ידי משה להיות לו מקור נפתח מן הסלע הזה בעצמו, והוא מה שאמר: "אל הסלע" – הנודע.46

 

הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס (דברים כד ח-ט).47

 

רמב"ן דברים פרק כד פסוק ט – זכירת מרים על כל מעשיה

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים – אם באת ליזהר שלא תלקה בצרעת לא תספר לשון הרע, לשון רש"י.48 ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שם יג ג), זכור את אשר עשה לך עמלק (להלן כה יז), כולם מצוה, אם כן גם זה כמותם. והיא אזהרה מלדבר לשון הרע. יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה. גם אתה, אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תינצל.49

ויקרא רבה לב ו, פרשת אמור – מזכירים ומניחים

אמר ר' שמעון בן לקיש: מַזְכִּירִים וּמְנִיחִים, מזכירים וּמְשַׁחֲקִים.50  מַזְכִּירִים וּמְנִיחִים – "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות לא ב). מזכירים וּמְשַׁחֲקִים – "עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה" (יהושע ז יח). מַזְכִּירִים וּמְנִיחִים – "ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפרים" (שמואל א א א). מזכירים וּמְשַׁחֲקִים – "ויהי איש אחד מהר אפרים" (שופטים יז א). … מַזְכִּירִים וּמְנִיחִים – "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים" (דברים כד ט). מזכירים וּמְשַׁחֲקִים – "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז). מַזְכִּירִים וּמְנִיחִים – "ודויד בן איש אפרתי" (שמואל א יז יב). מזכירים וּמְשַׁחֲקִים – "וירבעם בן נבט אפרתי" (מלכים א יא כו).51

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים52

מים אחרונים: למרות דברי רמב"ן לעיל, ולמרות ההדפסה בסידורים, נראה שבחוש עממי ובריא ("פוק חזא מה עמא דבר"), הצניע עם ישראל לדורותיו את זכירת מרים ובוודאי לא העלה אותה לדרגת זכירת השבת, יציאת מצרים ועמלק. "מזכירים ומניחים" – מזכירים את מעשיה הטובים של מרים ומניחים את השאר. לא שוכחים, אבל גם לא מכריזים בפומבי כזכירות האחרות. מניחים למרים "נוחה נפש".

עדכון אחרון: 02/07/2019

הערות שוליים

  1. זה הקשר לפרשת השבוע בו נאחזנו – מות מרים. כך מתחיל פרק כ בפרשתנו אשר פותח תקופה חדשה בתולדות עם ישראל, דור הבנים שמחליף את דור יוצאי מצרים / מקבלי התורה / דור המדבר. שלושים ושמונה שנים עומדות בין פרשת השבוע שעבר ובין פרשת השבת, אולי גם בין חלקה הראשון והשני של הפרשה. ראה דברינו שנות המדבר העלומות בפרשה. חילוף הדורות לא פוסח גם על המנהיגים - "שלושת הרועים" – האחים, השייכים לדור המדבר וגורלו. ראשונה להם, האחות הגדולה, מרים, אשר גם הולכת לעולמה ראשונה בפרשתנו. לאחריה מות אהרון, גם הוא בפרשה, עליו כבר הרחבנו לדון. ומשה, יגיעו ימיו בסוף ספר דברים. הפעם נבקש לדון בדמותה הכוללת של מרים, לא רק במותה (ולא רק בצרעתה – צרתה, בדברינו אל נא רפא נא לה).
  2. זה האזכור הראשון בתורה של מרים בשמה ומיד גם בתוארה כנביאה. אחריה זכו לתואר זה: דבורה (שופטים ד ד), חולדה (מלכים ב כב יד), אשת ישעיהו (ישעיהו ח ג), ונועדיה (נחמיה ו יד). וחז"ל מנו גם את שרה, חנה, אביגיל ואסתר (מגילה יד ע"א) ברשימת הנביאות, אבל החסירו את אשת ישעיהו (שלא נודע שמה) ואת נועדיה (בבית שני). לחשבונם – 7 ולנו יצא ביחד – 9.
  3. זה האזכור השני של מרים בתורה ולא לטובה, בו נזכר שמה שבע פעמים!
  4. זה האזכור בו נמנים שלושת האחים – "שלושת הרועים" בלשון המדרש - ביחד. מרים הבכורה נדחקה לסוף הרשימה. ראה אזכור שלושת האחים גם בספר מיכה ו ד: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".
  5. זה האזכור האחרון של מרים בתורה. ונחלקו הראשונים אם זו מצוות עשה כזכירות נוספות (מצוות זכירת עמלק למשל), או שמא זכירה זו היא חלק ממצוות (לא תעשה) של איסור לשון הרע. ובסידורים רבים נדפסת זכירה זו כאחת מעשר הזכירות שצריך אדם לזכור יום יום. האם זה הזכרון שנרצה שיישאר לנו ממרים? זכרון חטאה בדיבור על משה וצרעתה צרתה?
  6. שמה של מרים בא ממרירות שעבוד מצרים. כך גם בסדר עולם רבה פרק ג: "למה נקרא שמה מרים? על שם מירור". היא הצאצא הראשון של עמרם ויוכבד שנולד בתוך השלב הראשון של השעבוד. להלן נראה שמות נוספים למרים המציינים מאורעות ותכונות אחרות בחייה, מלבד המרירות, אבל השם מרים הוא העיקר: מרירות, הרמת ראש, רוממות, מרי?
  7. אהרון ומשה נולדו בזכות עמידתה של מרים כנגד עמרם אביה שהתייאש מגזירה שנייה וקשה זו של פרעה. דבר זה נראה להלן.
  8. והסיום שם: "ויבוא רוגז – זה עמלק שבא להילחם עם ישראל בצאתם ממצרים והם "עם עייף ויגע". מדרש זה הוא על מלחמת עמלק שבסוף פרשת בשלח. מה שחשוב לעניינינו, הוא הקשר המשולש של "שלושת הרועים" האחים שסדרם על פי לידתם הוא: מרים, אהרון ומשה ולידתם קשורה בדרגות ההחמרה של גזרות השעבוד וכילוי עם ישראל. כסדר זה, גם הסתלקותם מן העולם הייתה "ביחד" (פחות או יותר), כמין שותפות גורל של בני עמרם ויוכבד שמילאו תפקיד נכבד בגאולת עם ישראל ממצרים. כדברי המדרשים שנראה להלן על הפסוק בזכריה יא ח: "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד - בשנה אחת מתו שלשה צדיקים משה ואהרן ומרים. שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה, שנאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" (ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה). "הגואל הראשון" עפ"י מדרש זה אינם משה או אהרון, אלא מרים אחותם הבכירה.
  9. מרים הבכורה, אהרון צעיר ממנה בשנתיים ומשה נולד שלוש שנים אח"כ, היינו מרים הייתה בת חמש כשמשה נולד. ולפי חשבון זה, אם היא נפטרה כשנה לפני משה, אזי הייתה בת 124 במותה.
  10. עוזרת במסירות ונאמנות לאמה. בת חמש! ואם נאמר שהשם אהרון בא מההריון, העיזה מרים פניה כלפי אביה בגיל שנתיים!
  11. ניקוי נחירי התינוק. ראה מסכת שבת קכח ע"ב: "ונופח לו בחוטמו" (רש"י שם) וכן בירושלמי שבת פרק יח הלכה ג: "איזהו הסיוע? מביא יין ונופח לתוך חוטמו". ותודה לא. א. הלוי בשם הרב מנחם כשר נו"ע.
  12. אבל בשמות רבה מ ד, זו תכונתה וזכותה של מרים שלפיכך נקראת גם אפרת: "אפרת זו מרים שהיה שמה אפרת. ולמה נקרא שמה כן? שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה".
  13. עושה לו החייאה, גורמת לו להוציא את הצווחה הראשונה לאחר הלידה. פועה גם כשמרים שומרת על התינוק משה שהוא אחיה, כלשון מדרש ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח: "פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה ... לדעה מה יעשה לו".
  14. קרבה אותם לאמונה בה' ובגאולה הצפויה. גרמה להם לפעות, להתפלל ולצעוק. ולהלן, אל מול אביה עמרם. ואח"כ גם על הים.
  15. ולהלן נראה שהתינוקת הזו יודעת היטב מה היא עושה.
  16. זו הגזרה השלישית עפ"י המדרש הראשון, הקשורה במשה. בגזרה הראשונה נולדה מרים. בגזרה השנייה עמד עמרם, אולי בזכות אשתו ובתו שעמדו כנגד פרעה ולא קיימו את פקודתו למילדות: "אם בן הוא והמיתן אותו", נולד אהרון ששמו בא מהשלמת ההיריון. ומהגזרה השלישית – משה. ואם כך, אזי העיזה מרים פניה כלפי אביה בגיל שנתיים!
  17. עניין זה שעמרם מגרש את יוכבד ועוד כשהיא בהיריון (עם משה או עם אהרון כדלעיל) נראה תמוה ואין לו כל אחיזה במקרא. מניין בא רעיון זה? ראה המדרשים על הפרושים שרצו לפרוש מכל ענייני העולם הזה אחרי החורבן, מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב: "מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין ... דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו". וגם פחות מזה, שגזרו שלא להביא ילדים לעולם בשנות רעב (תענית יא ע"א). גם אם נאמר שהדרשן משליך משנותיו הקשות לשנות שעבוד מצרים ורואה בעמרם דמות להיתלות בה, עדיין לגרש אישה כשהיא בהיריון בחודש השלישי? שזו התקופה שההיריון ניכר ומחכים להשיא אישה שהתגרשה או התאלמנה?!
  18. ומי הראשון שהחזיר אישה אל בעלה לאחר שגרשה? יצחק שמחזיר את הגר אל אברהם! ראה דברינו קטורה בפרשת תולדות.
  19. ובמדרש אגדה (בובר) שמות פרשת שמות פרק ב סימן א: "וילך איש מבית לוי וגו'. ולאנה הלך? מלמד שהלך בעצת בתו. לפי שעמרם גדול הדור היה, כיון שראה גזירת פרעה הרשע, אמר: לשוא אנו עמלים. עמד וגירש את אשתו, ועמדו כולם וגרשו את נשותיהם, אמרה לו בתו: אבא, גזירתך קשה מגזרת פרעה הרשע. פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובבא. פרעה הרשע ספק גזירתו קיימת, ספק לא. אבל אתה צדיק, בוודאי גזירתך קיימת ...  מיד עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו את נשותיהם. ולמה אמר ויקח? ויחזיר מיבעי ליה. אלא מלמד שעשה לה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט)". אז אולי שמה לא רק פועה אלא גם מרים מלשון מֶרִי או מרד בעצת אביה. ומרים ואהרון עושים חתונה שנייה להורים בתופים ובמחולות. מי שיודעים לנהל את ההורים, ינהלו אח"כ את עם ישראל כולו.
  20. ילדה בת 5 כאמור לעיל. שומרת על אחיה. אולי התיקון לדברי קין על הבל אחיו: "השומר אחי אנכי?".
  21. נראה שלא בכדי מקדים המדרש את נביאות מרים עוד הרבה לפני נביאות משה ואהרון. ואם להיתלות במישהו, אז באהרון ולא במשה! האם זה מקור דברי מרים ואהרון בפרשת האשה הכושית: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וכו' " (במדבר יב ב)? ולגבי אהרון, ראה שמות רבה ג טז: "שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה".
  22. שוב ההורים (הפעם האמא) מתייאשים ואילו מרים הבת הבכורה איתנה לראות את נבואתה מתגשמת. ראה גמרא סוטה יב ע"ב שיוכבד כבר התייאשה ונפרדה ממשה: "שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה: שמא לא אזכה לחופתו". מרים פועה וחוששת למשה: "שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח), אבל עומדת ניצבת ומשגיחה. רבו המדרשים על הפסוק: "ותתצב אחותו" – על השגחתה של מרים על משה שבזכות התייצבות זו, התייצב כל העם מאחורי מרים, אחרי הצטרעותה, והמתין לה כל שבעת ימי ההסגרה. על יוזמתה וזריזותה ותושייתה של מרים להציע לבת פרעה "מיניקת מן העבריות", אין צורך להכביר מילים, פרשנים ומדרשים. פסוקי התורה מדברים בעד עצמם: "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ" (שמות ב ז-ט). מרים הילדה שהחזירה את אביה לאמה ובנתה מחדש את ביתם וזוגיותם, מחזירה כעת את הקשר בין משה התינוק לאמו באופן הכי מתוחכם שאפשר לחשוב עליו. אבל המחיר לטווח הארוך הוא ניתוקו של משה, לאחר שנגמל (גיל שנתיים?), מאמו והלך אל בית פרעה שם גדל כאיש מצרי. האם נתק והתרחקות זו משפיעים גם על יחסי האחות הגדולה והאח הצעיר בהמשך? אהרון ומרים שנשארו כל אותם שנים במצרים - מזה, ומשה שגדל בבית פרעה ובמדין – מזה.
  23. שמרים התחתנה עם כלב שהוא משבט יהודה ומשם מתגלגל הייחוס עד דוד המלך. ואין זה הקשר היחידי שבין שבט לוי ויהודה (השבטים ששרדו בעם ישראל, יחד עם שמעון ובנימין), ראה מנגד שאהרון אחיה של מרים לוקח לו לאשה את אלישבע אחות נחשון לאשה (שמות ו כג). ראה דברינו נחשון הראשון בפרשת נשא.
  24. פה מתחילה דרשה ארוכה, כמותה מצאנו לא מעט במדרשים, של חיבור פסוקים מספר דברי הימים לספרי התורה, כמו שאמרו חכמים במספר מקומות "לא ניתן ספר דברי הימים אלא לידרש" (ויקרא רבה א ג, רות רבה ב א ושם על יוכבד ומשה). ואנו נביא קטעים מדרשה זו בדילוגים.
  25. מרים נזכרת בשמה במקומות אחרים בספר דברי הימים: א ה כט ואולי גם א ד יז, אבל אותנו מעניין מדרש זה דווקא.
  26. ראה הערה 12 לעיל.
  27. מידה כנגד מידה וסגירת מעגל שנפתח במדרש שמות רבה א יג לעיל. שם מרים גורמת לעמרם אביה להחזיר את אמה יוכבד אליו וכאן היא זוכה לחתונה מחודשת עם כלב!
  28. על פי מדרש זה, שאין לו שום סימוכין בתורה, רק דרשה על ספר דברי הימים, מרים נישאה לכלב משבט יהודה, אלא שאירעה לה מחלה קשה (הקדמה לצרעת שבתורה?), עד שאפילו כלב בעלה שהיה ביסודו איש ישר והגון, עזב אותה. ובדומה למה שאירע לאביה ואמה, חזר כלב וקידש אותה בשנית לאשה, לאחר שהתרפאה. משם נולדו צאצאיה עד דוד המלך, ומשם קבלה שמות נוספים: יריעות, חלאה (מחלה), עזובה ואפרת. זה האחרון יוצר את הקשר עם דוד. עוד שם נוסף לה שם במדרש: "אֲחַרְחֵל - זו מרים". משהו מסתורי קרה למרים, עפ"י מדרש זה, שאולי השפיע על מעשיה בהמשך, כולל התלונה על משה שגרמה לה לחלות (בשנית, עפ"י המדרש). אגב, מדרש שמות רבה זה מיוסד, כך נראה על מדרש תנאים ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח ומן הראוי להשוות ביניהם ולכורכם יחד, מה שלא הספקנו לעשות.
  29. ראה מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן יג, שלאחר שהקב"ה הכריע שבני ישראל ישירו תחילה, עדיין התעמתו המלאכים עם הנשים מי ישיר שני. ואלה דברי המדרש: "נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה? אמר ר' חייא בר אבא: רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר: קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות - קידמו שרים - אלו ישראל, אחר נוגנים - אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות - אלו הנשים. אמר ר' לוי: השמים! לא אקבל הדבר הזה! אלא הנשים קילסו תחילה. אלא, אחר נוגנים - אלו ישראל, בתוך עלמות תופפות - אלו הנשים. התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב"ה, אמרו: לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן! אמר להן הקב"ה: חייכם, כן". ובמדרש למעלה הנשים עומדות באמצע מעמד שירת הים, כאשר הגברים מצד אחד והמלאכים מצד שני. וכל זה ביוזמתה והנהגתה של מרים, שזכתה כאן לתואר נביאה במקרא. ראה דברינו מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה בשביעי של פסח.
  30. מדרשים רבים נקשרו לפסוק קשה זה על מרי של בני ישראל בים סוף, שאיננו כפשט הפסוקים בתורה. ראה מסכת פסחים קיח ע"ב: "אמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, וכדדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב: וימרו על ים בים סוף? - מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו: כשם שאנו עולין מצד אחד, כך מצריים עולים מצד אחר". ראה דברינו וימרו על ים סוף בפרשת בשלח. כאן רק נציע ששירתה של מרים היא התשובה למרי בני ישראל. מרים כנגד "וימרו". וזה מדרש מחלקי המים.
  31. ראה דברינו בצלאל – בצל אל בפרשת ויקהל, הוא בצלאל שהעמיד את משה על הסדר הנכון של בניית המשכן וכליו, בדברינו ארון קודם או משכן קודם – שיטת בצלאל מול שיטת משה, שם. וצריך לקרוא הפסוק ביחד עם הצמוד לו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה". החכמה היא המילה החשובה כן והיא שתחבר אותנו אל מרים סבתא רבה.
  32. השווה עם מדרש שמות רבה א יז לעיל. שם מרים נטלה מלכות. וכאן משה לקח את המלכות. אז מה נותר למרים? שים גם לב שאהרון ומשה באים בזכות יוכבד אמם, אבל מרים, המיילדת השנייה, באה בזכות עצמה. ומה נותר לה?
  33. איזה מתנה קבלה מרים? איזה בית? בית החכמה. וכמו שאומר הפסוק במשלי יד א: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ". וסופה של החכמה שגם הביאה למלוכה, שהרי ברור שגם אם היה למשה דין מלך (וגם ליהושע), אין זה אלא זמני. בצלאל הוא מצאצאי מרים כפי שכבר ראינו וזה חלקה במשכן. ראה גם שמות לה כו על חלקן של הנשים החכמות במשכן. חוזר כאן גם דוד שכבר ראינו לעיל והקשר של מרים היא אפרת בשמה האחר עם דוד האפרתי. והקשר של שבט לוי עם שבט יהודה ושלמה שביקש חכמה.
  34. ראה כמו כן מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא יג (במדבר רבה טו כא ועוד) שאהרון עשה את העגל מתוך יראה כשרא מה עשו העם לחור. אך מי הוא חור זה שבזכותו זכה נכדו בצלאל לבנות את המשכן? חור הוא בנה של מרים! משה 'נעלם' לאחר מתן תורה. מרים ואהרון נשארים לבדם מול העם. בנה של מרים נהרג לנגד עיניה על שסירב לעשות את העגל. ואחיה נאלץ לעשותו ... אולי גם את האירוע הזה אני צריכים לקחת בחשבון בהסתכלות כוללת על דמותה של מרים.
  35. ראה גם פירוש רמב"ן שם: "וזה טעם ויהס כלב - כי שתק אותם ואמר עלה נעלה וגו' כי יכול נוכל לה - לומר אמת הוא שהעם חזק אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות". כאן וגם בהמשך כשהקב"ה מציין את פעלו של כלב ואת ההבטחה שינחל את הארץ: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר יד כד), לא נזכר יהושע, רק כלב (ראה במפרשים שם עניין זה, וראה במדבר ל יב שם נזכר יהושע). ואכן זכה כלב בירושת הארץ כמתואר בספר יהושע פרק יד בפרט בפסוקים ו-יא, דבריו הנמלצים ליהושע. ואנו רק רוצים להניח שמרים אשת כלב היא שעודדה אותו ותמכה בו. ההורים ששכלו את בנם חור לא נפלה רוחם. מרים לא זכתה להיכנס לארץ, אבל כלב ובתם עכסה בדמות מרים אמה  - זכו.
  36. הגענו אל הסיפור הקשה של דיבור מרים ואהרון במשה - הוא נפילתה הגדולה של מרים שבעטיו לקתה בצרעת ובו היא נזכרת בשמה שבע פעמים (וגם אהרון לקה, אלא שחסו עליו הכתובים והמדרשים וזה נושא אחר). בעניין זה כבר דנו חלקית בדברינו אל נא רפא נא לה בפרשת בהעלותך, לפיכך לא נאריך כאן, רק ננסה אולי כיוון אחר שיהפוך מעט בזכותה של מרים.
  37. ובמדרש ספרי זוטא פרק יב: "ר' שמעון אומר: אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים. ומרים אמרה לאהרן ואהרן הוסיף על דבריהם ונשאו ונתנו בדברים. ומה היו הדברים? אמרו: כיון שנתמנו הזקנים, הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה. וכיון שראת מרים הנרות, אמרה: אשרי אלו ואשרי נשותיהן. אמרה לה צפורה: אל תאמרי אשרי נשותיהן, אלא אוי לנשותיהן. שמיום שדבר הקב"ה עם משה אחיך, לא נזדקק לי. מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר ... על אדות האשה - על עסקי פרישתו מן האשה אמרו גיותן (גאוותן) הוא משה". למרים יש צלקת כפולה: מפרישת אביה מאמה בשעבוד מצרים, ומפרישת כלב בעלה כשחלתה. מרים היא גם זו שניבאה את לידתו של משה. מרים מתקוממת כנגד הפרישות המוגזמת מחיי אישות ויום-יום, כפי שחשדה בצדק או לא בצדק, שקורה לאחיה וכעת אולי גם לשבעים הזקנים מה שאירע לאביה. למרים יש דעה מוצקה על האיזון המתבקש בין קדושה לחולין, בין כניעה למאבק, דעה שכבר זכתה פעמיים להצלחה. שים לב גם שבמדרש ספרי זוטא ציפורה היא שמסיתה אותה ומתחילה בדיאלוג. עם זאת, טעתה מרים. לטעותה נלוותה הפעם גם קנאה וגאווה אישיים.
  38. בתחילה מונה שם המשנה את אלה שמידתם הייתה רעה ומדדו להם באותה מידה: סוטה, שמשון, אבשלום.
  39. מרים נמצאת שם בחברת יוסף, משה ו"כל הצדיקים", שנמדד להם במידה טובה על הטובה שגמלו לאחרים. ראה ירושלמי מסכת סוטה פרק א: "אמר רבי יוחנן: פסוק זה ברוח הקודש נאמר ותתצב אחותו". ברוח הקודש, בנבואה שחזתה שכאן ייזכר לה חסד זה והעם כולו ימתין לרפואתה (פעם שניה לפי המדרשים). העם אמנם המתין עד היאסף מרים, אבל נראה שצלקת גדולה נשארה למרים מהסיפור הקשה הזה ולא חזרו הדברים למסלולם הקודם. התייצבות העם ומשה מאחורי מרים בפרשה זו לא הייתה כעוצמת התייצבותה של מרים כשסוככה על משה אחיה הקטן וסיכנה את נפשה. לארבעים השנה במדבר נוספו שבעה ימים.
  40. שחיו חיים של כוליות ושלימות. ראה שם גם שהאבות טעמו מעין העולם הבא בעולם הזה. פירוש שטיינזלץ שם.
  41. במדבר לג לח: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם". דברים לד ה: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה' ".
  42. היינו לכתוב במפורש, אבל ברמז "על פי ה' " ושיבואו חז"ל ויגלו לנו זאת – אין בעיה. בין כך ובין כך, זכתה מרים שבמותה נשקה לה השכינה ויצאה נשמתה בנשיקה מפי הגבורה. זו המיתה המיוחדת שזוכים לה מתי מעט שמתים על פי הקב"ה ואינם נמסרים לידי מלאך המוות. ראה גם בהמשך שם שמרים היא מהאישים הספורים שלא שלטה בהם רימה. נראה אגב שיותר מהחשש לגנאי לומר שהקב"ה נושק לאישה (וכי מאימתי חלים על הבורא כללים מעין אלה? הבורא הרי בראם: "זכר ונקבה ברא אותם"), יש כאן חשש להאנשה (אַנְתְּרוֹפּוֹמוֹרְפִיזְם) של הקב"ה. לפיכך אולי לא כתבה זאת התורה בפירוש, אבל חז"ל גילו לנו.
  43. כך הוא גם במדרשים ופרשנים רבים אשר דורשים סמוכים וקוראים את סוף פסוק א ותחילת פסוק ב ברצף: " ... וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וכו' ". ראה תרגום כתר יונתן: "ולפי שבזכותה של מִרים נִתנה הבאר, כאשר מתה נִגנזה הבאר ולא היה מים לעדה ויתאספו על משה ועל אהרן". ופירוש רש"י: "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". רק פעמיים בכל המסע ארבעים שנה במדבר הוציא משה מים מהסלע. היכן היא הפעם הראשונה?
  44. מיתת האחים הייתה כסדר לידתם. תחילה מרים, אח"כ אהרון ובסוף משה. וכלשון מדרש ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה: "בשנה אחת מתו שלשה צדיקים: משה ואהרן ומרים. שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה שנאמר: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד (זכריה יא ח)". במותה של מרים, האחות הגדולה (עפ"י סדר עולם רבה כשהיא בת 87, אבל לפי חשבוננו כשהיא בת 124), פסקה גם הבאר המופלאה, הסלע או המעיין המתגלגל. וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו בארה של מרים בפרשה זו בשנה האחרת. שם גם הבאנו את המדרשים שמסבירים ששירת הבאר נכתבה כאן משמתה מרים והרגישו בחסרונה, אבל נאמרה לאורך כל ארבעים השנים, כל אימת שהייתה הבאר מפיקה מים ומשקה, עד: "שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים" (במדבר רבה יט כו) ואומרים: עלי באר. ושם גם הראינו שאחרי מותה חזרה הבאר בזכות משה ואהרון, אבל הדברים קשורים גם לחטא מי מריבה.
  45. עוד מימי הגר וישמעאל! ראה ברמב"ן שם וכאמור בדברינו בארה של מרים.
  46. הסלע שאותו הכה משה במי מריבה הוא בארה של מרים שְׁיָבָש במותה! ראה רעיון זה גם בפירוש חזקוני על הפסוק ופירוש אלשיך שמות יז ה – והכל נמצא בדברינו בארה של מרים בפרשה זו. הסלע בו כשלו משה ואהרון, הסלע שהיכו במקום לדבר אליו, הוא בארה של מרים אחותם הגדולה שנפטרה ובמותה לא מוצאים משה ואהרון את ידיהם ורגליהם (ולשונם). הבאר יבשה ואיתה נעלמה גם מרים האחות הגדולה שאולי יכלה לשמור על משה גם כאן ולהצילו מהמים שלא יהפכו למי מריבה כפי שהצילה אותו ממימי היאור. משה ואהרון אובדי עצות, ומותה של אחותם הגדולה היא הסיבה לחטאם במי מריבה.
  47. כאמור לעיל, זה האזכור האחרון של מרים בתורה. בין אם זו מצוות עשה בין אם לאו, הדברים כתובים כציווי "זכור" ונכנסו כאמור לסידורים רבים כאחת מעשר הזכירות שצריך אדם לזכור יום יום. האם זה הזכרון שנרצה שיישאר לנו ממרים? זכרון חטאה בדיבור על משה וצרעתה צרתה? התשובה של מרבית המדרשים היא: כן. דמותה של מרים תתנוסס בראש כל מתפלל וקורא בתורה כתמרור אזהרה, במעין קל וחומר, ללשון הרע, רכילות ונגע הצרעת שבאים בעקבותיהם. ראה כדוגמא מדרש תנחומא פרשת מצורע סימן ב: "זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע מוצא רע שהנגעים רעים מוצאין בגופו, ראה מה כתיב במרים (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, לפיכך: ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. מה כתיב שם? זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' (דברים כד). והלא דברים קל וחומר: ומה מרים שלא דברה אלא באחיה חביבה שלא בפניו, ולא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו, כך המספר לשון הרע על חבירו על אחת כמה וכמה". ובדברים רבה ו ט, פרשת כי תצא: "זה שאומר הכתוב (תהלים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. אמר ר' יוחנן: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי. ר' יהודה ב"ל אמר: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך בבן אמך תתן דופי. שכל מי שמגיס את לבו לדבר בגדול ממנו גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים. ואם אין אתה מאמין הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע הוי זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים". אין המדרשים חסים על מרים.
  48. ובמדרשים שמקצתם הבאנו בהערה הקודמת, עליהם מתבסס רש"י.
  49. גם פרשני המקרא לא ניסו להקל בזכירת מרים לגנאי. רמב"ן מונה זכירה זו כמצוות עשה לכל דבר ושם אותה במישור אחד עם זכירת יציאת מצרים לחיוב מחד גיסא וזכירת עמלק לשלילה (!) מאידך גיסא. ולא עוד, אלא שהוא מביא את מדרש ספרא בחקותי ולומד ממנו שמצוות זכירה זו היא להזכיר בפה ממש, בדיוק כמו זכירת השבת וזכירת עמלק: "וכן הוא אומר זכור את יום השבת לקדשו, יכול בלבך? כשהוא אומר שמור הרי שמירת הלב אמורה. הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר: זכור אל תשכח וגו'. וכן הוא אומר: זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. יכול בלבך? כשהוא אומר: הישמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות (פסוק ח) - הרי שמירת הלב אמורה. הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך". ומסכם רמב"ן : "וזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים - שתהא מזכיר זה בפה תמיד" ומסיק: "מכאן נראה שרבותינו יעשו אותה מצוה, לא סיפור ועצה בלבד להינצל מן הנגעים". אז היכן נמצא נחמה למרים? האם בסופה חזרה למרירות שורש שמה? לעזובה ולמחלה? איפה אפרת? איפה מרים בית החכמה? איפה פועה העומדת כנגד פרעה ואביה ומפעה את התינוקות הרכים? איפה אֵם בצלאל ויסוד המלוכה? תשובה ראשונה: בדברינו בדף זה עצמו, בו ניסינו לסקור על מנת לזכור את דמותה של מרים באופן רחב וחיובי יותר. אולי יסכים רמב"ן שגם בקריאת דף זה יש משום קיום זכירת מרים (רק יבקש שיקראו את הדף בפה). תשובה שנייה (ראשונה בעצם) טמונה במדרש הבא שהרגיש גם הוא אי נחת בסיום זה של דמות מרים בתורה.
  50. יש זכירות לטובה או למנוחה – מזכירים ומניחים ויש זכירות לגנאי ולרעה – מזכירים ומשחקים, מלשון שחיקה – משחיקים ("יישחקו עצמותיו"). ולגבי מניחים, מציע ליברמן שלשון זו באה מנוסח מצבות בארץ ישראל "נוח נפש".
  51. ושם עוד מזכירים ומניחים מזכירים ומשחקים שהשמטנו: בני לוי מול עמלק, מרדכי מול המן, אהליאב בן אחיסמך למטה דן מול שלומית בת דברי משבט דן ועוד, כאשר ההשוואה היא עפ"י מילה משותפת - בחלק מהמקרים המילה המקשרת היא המוצא (השבט) של שני האישים המנוגדים. מה שחשוב לנו הוא אזכורה של מרים בקבוצת: מזכירים ומניחים, המצרף אותה למזכירים ומניחים הראשון, של בצלאל בן אורי בן חור שהוא מצאצאיה כפי שראינו לעיל. אז אולי מדרש זה (ראה מקבילה בשמות רבה מח ב, מובא לעיל) יאפשר לנו לזכור את מרים "נוחה נפש" בשלווה ובמנוחה. כאזהרה לדורות שילמדו לקח שגם (בפרט) אנשים גדולים וצדיקים צריכים להיזהר מלשון הרע – ניחא. מי שהצילה את תינוקות ישראל במצרים, תצילם גם את צאצאיהם מלשונות רעים - ניחא. אבל כשפיטה כוללת של דמותה ומעשיה, נעדיף לזכור גם מעשים ותכונות אחרות של מרים הנביאה: שהופיעה פנים כנגד פרעה התנין הגדול, שהייתה מפעה את התינוקות שנחשבו כבר למתים, שעמדה מול עמרם אביה בגזירת הילדים במצרים, שסוככה על משה אחיה ביאור, שהובילה את שירת הנשים בנס קריעת ים סוף ועמדה בין האנשים ובין המלאכים, ששיכלה את חור בנה במרד העגל של בני ישראל ושחילקה מים חיים מבארה ארבעים שנה במדבר.
  52. צוננים להקלת החום. "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" (משלי כה כה).