פרשות השבוע

מים ראשונים: דברינו כאן הם המשך לדף שחורה אני ונאווה. שכתבנו לפרשה זו בשנה האחרת.

 

אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף: (תהלים קו פסוק ז).¹

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר: (שמות יד יא-יב).²

 

שיר השירים רבה פרשה ב (סימן ב וילנא, סימן ל דונסקי) – היונה הכלואה

תני דבי ר' ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן. ונכנסה לפנים, ולא היתה יכולה להיכנס שעדיין הנחש מקנן. תחזור לאחורה לא הייתה יכולה שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים: לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים. לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב. מה עשו? "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ". מיד: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" (שמות יד ל).³

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לח – אחד מעשרה הניסיונות של אבותינו

עשר ניסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב) … ואלו הן: הראשון ב"מאז", שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה" (שמות ה כג).⁴ ואחר על הים, שנאמר: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז) … ואחד ברפידים, שנאמר: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' " (שמות יז ב). ואחד במרה שנאמר: "שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" (שם טו כה).⁵ ואחד בשליו, שנאמר: "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים" (שם טז ג) ואחד במן … ואחד בתבערה ואחד במסה ואחד בקברות התאוה, שנאמר: "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה ממרים הייתם עם ה' " (דברים ט כב). ואחד במדבר פארן שמרגלים את הארץ.⁶

מסכת פסחים דף קיח עמוד ב – המצרים יעלו מהצד השני

דאמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, וכדדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב: "וימרו על ים בים סוף"? – מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו: כשם שאנו עולין מצד אחד – כך מצריים עולים מצד אחר. אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותן ליבשה.⁷

שמות רבה פרשה כד סימן א – צלמו של מיכה, הקישו דברים, פחדו מהטיט

"ויסע משה את ישראל מים סוף" (שמות טו כב).⁸ זהו שכתוב: "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם" (דברים לב ו) – ר' ששא בנו של רבי אבא, היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן,⁹ כלומר: הא, לה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם? … שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקב"ה, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים! – "הלה' תגמלו זאת".¹⁰ אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה, אלא שהיו מקישים כלפי מעלה דברים, שנאמר: "אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו" (שמואל ב ז כג).¹¹ וכן הוא אומר: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז), מהו שתי פעמים? אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד, אילולי שבט יהודה שקפץ תחילה וקידש שמו של הקב"ה, שנאמר: "בצאת ישראל ממצרים … היתה יהודה לקודשו" (תהלים קיד א-ב). ובים סוף מנין שהמרו? אלא כיון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים,¹² והיה בו כמין טיט, שנאמר: "דרכת בים סוסיך חומר מים רבים" (חבקוק ג טו). והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים בטיט ובים טיט, במצרים בחומר ובלבנים ובים חומר מים רבים, הוי: "וימרו על ים בים סוף".¹³

אבות דרבי נתן נוסח א פרק לג – קומו עברו – לא נעבור

בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים נקבים נקבים. נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה נקבים נקבים, שנאמר: "נקבת במטה ראש פרזיו" (חבקוק ג יד).¹⁴ אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם בקעה, שנאמר: "בקע הים ויעבירם" (תהלים עח יג) … אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם גזרים גזרים, שנאמר: "לגוזר ים סוף לגזרים" (תהלים קלו יג). אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה לפנינו חמר. נטל משה המטה והכה הים ונעשה טיט … אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה לפנינו מדבר. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה מדבר, שנאמר: "ויוליכם בתהומות כמדבר" (תהלים קו ט). אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה לפנינו פירורים פירורים … לא נעבור עד שנעשה לפנינו סלעים סלעים … לא נעבור עד שנעשה לנו יבשה … לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומות. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה חומות, שנאמר: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שם שם). אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה לפנינו נאדות. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה נאדות, שנאמר: "נצבו כמו נד נוזלים" (שם טו ח).¹⁵ … והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן, שנאמר: "ויניקהו דבש מסלע" (דברים לב יג). ויש אומרים: היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הן שנאמר: נוזלים. ואין נוזלים אלא מתוקים, שנאמר: "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" (שיר השירים ד טו) וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהן השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו.¹⁶

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א – הסיעם בעל כורחם

"ויסע משה את ישראל" (שמות טו כב), שהסיען בעל כרחן, במקל. שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה, כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד ד) ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים. יכול שאמרו ולא עשו? הרי הוא אומר: "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם" (נחמיה ט יז).¹⁷

מדרש תנאים לדברים פרק א – פסל מיכה בתוך הטיט

ר' יהודה אומר: המרו על הים והמרו בתוך הים, שנאמר: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז).¹⁸ ומהו זה? זה צלמו של מיכה שעבר עמהם בתוך הים שנאמר: "ועבר בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י יא).¹⁹

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כט – דואליות זה לצד זה

בוא וראה, פסלו של מיכה היה עומד במערבו ובית המקדש היה עומד בשילה.²⁰ והיה מקריב לפני צלמו של מיכה קטורת בעתר, כענין שנאמר: "ועתר ענן הקטורת עולה" (יחזקאל ח יא), ובשילה היו מקריבים פרס שחרית ופרס ערבית. והיו ב' העשנים מתאבכין ועולין לשמים, כמו שכתוב: "ויתאבכו גאות עשן" (ישעיה ט יז). והקב"ה אומר: לאיזה נקבל, לזה או לזה?²¹

רמב"ן שמות פרק יד פסוקים י-יא – הציבור בנוי מכתות שונות

"וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים" – איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש כי היו כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. ועל זאת כתוב: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז). ולכך יחזיר הכתוב²²: "בני ישראל" פעם אחרת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' ". כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו. ולכך אמר אח"כ (להלן פסוק לא) וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. לא אמר "וייראו ישראל את ה' ויאמינו" אבל אמר "העם", כי "בני ישראל" שם ליחידים, "והעם" שם להמון.²³

שמות רבה פרשה א סימן לו – שחורה ונאוה, ראה וידע

"וירא אלהים" – אמר ריש לקיש: שראה שהן עתידים להמרות על ים סוף, דכתיב: "וימרו על ים בים סוף". "וידע אלהים" – ידע שהן עתידים לומר: "זה אלי ואנוהו". ר' יהושע בן לוי אמר: ראה שעתידין לומר: "אלה אלהיך ישראל"; "וידע אלהים" – שעתידים להקדים נעשה לנשמע. ורבותינו אומרים: "וירא אלהים" – שעשו תשובה הבינונים שבהם, וגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה, דכתיב: "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח" (שיר השירים ב יג). "וידע אלהים" – שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע אלא הקב"ה לבדו. וזה מכוון את לבו וזה מכוון לבו ועושים תשובה. ואע"פ שעשו תשובה, לא יצאו משם אלמלא זכות האבות.²⁴

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ד – אנחנו אתך לאן שתלך

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: כתיב (שמות טו) ויסע משה את ישראל – הסיען מחטאו של ים.²⁵ אמרו לו: משה רבינו, להיכן אתה מוליכנו? אמר להם: לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני. אמרין: לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך.²⁶ משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר אמר לה: קומי ואתית עמי. אמרה ליה: מן הכא להן?²⁷ אמר לה: מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא.²⁸ אמרה ליה: לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך. כך אמרו ישראל: "דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ" (תהלים סג ט).²⁹

שבת שלום

וברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לאילנות³⁰

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו גם המדרש הבא, מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ב, המציג את הדואליות של אמונה ועבודה זרה ברגע היציאה מהים ליבשה: "באותה שעה העלה עליהם המקום וימרו על ים סוף ולא עשו אלא נותנים אחת מרגליהם ביבשה ואחת על הים והיו אומרים שירה". וכמו שאומרים היום: רגל פה, רגל שם.

מים אחרונים 2: אפשר שלתוך כל הקלחת הזו, צריך להוסיף גם את דבריו הקשים של יחזקאל בפרק כ, ראו שם. אך נראה שהוא מתייחס יותר לתקופת בית ראשון, אולי מחטא העגל והמרגלים ואילך. לא על קריעת ים סוף ומעמד הר סיני כמו בתהלים וכמו המדרשים עליהם. המדרשים ממקדים את שורש הרעה בתוך קריעת ים סוף ובתוך מעמד הר סיני. והם מתבססים על תהלים ופחות אם בכלל על יחזקאל. ונושא זה זוקק עיון נכבד נוסף.