ועשו ארון עצי שיטים … ועשית שולחן … מנורה … ואת המשכן תעשה: (שמות פרקים כה כו, פרשת תרומה).1
ראו קרא ה' בשם בצלאל … ויעשו … את המשכן … ויעש יריעות … ויעש את הקרשים … ויעש בצלאל את הארון: (שמות פרקים לו לז, פרשת ויקהל).2
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר … וְעָשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הָאָרֹן לָעֵדֻת … וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן … וְאֶת־הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה … וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (שמות לא ב-ח, פרשת כי תשא).3
מסכת ברכות דף נה עמוד א – משה הפך את הסדר שהצטווה ובצלאל החזיר: משכן תחילה
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו [בצלאל למשה]: משה רבנו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!4
אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.5
שמות רבה פרשה נ סימן ב – משה כסדר שהצטווה ובצלאל מקדים: ארון תחילה
"תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט ט) – זה משה … שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים.6 דבר אחר: "תן לחכם ויחכם עוד" – זה בצלאל. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה המשכן", בא ואמר לבצלאל. אמר לו [בצלאל למשה]: מהו המשכן הזה? אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה? אמר לו: משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון. אמר לו: רבנו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר: "ויעש בצלאל את הארון".7
אבן עזרא שמות פרק כה פסוק כב – הסדר בויקהל הוא הנכון, הסדר בתרומה הוא 'ביאור'
ויש לשאול, למה הזכיר השם הארון בתחילה, כי כתוב: "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו" (שמות כה ט). ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו, כמו: "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר … ויעקב ובניו ירדו מצרים" (יהושע כד ד). על כן החל ופירש כלי המשכן. והחל מהנכבד, ואחר כן השולחן והמנורה, ואחר כן "ואת המשכן תעשה" (שמות כו, א). והנה משה, כאשר הקהיל כל העדה, החל לומר להם בתחילה המשכן והאהל (שמות לה יא), ואחר כן הארון. ואין צורך שילמד אדם את משה.8
שמות רבה נ א – ההשוואה עם בריאת העולם
"ויעש בצלאל את הארון". זהו שכתוב: "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" (תהלים קיט קל), בשעה שברא הקב"ה את עולמו, היה כולו מים במים, שנאמר: "וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א ב). ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: האור ברא הקב"ה תחילה ואח"כ העולם. משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה המקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תֵּמֶלְיוֹס.9 לכך האור נבראת תחילה. ור' נחמיה אומר: העולם נברא תחילה. משל למלך שבנה פלטין ועטרו בנרות.10
שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן, אמר לו: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מהיכן נבראת האורה? אמר: נתעטף הקב"ה בְּשַׂלְמָה והבהיק העולם מזיוו מראשו ועד סופו, כמו שכתוב: "עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה" (תהלים קד ב), ואח"כ: "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה".11
לפיכך: "פתח דבריך יאיר". ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה תחילה.12
אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן, בא משה ואמר לו לבצלאל שיעשה את המשכן. אמר בצלאל: ובמה אפתח תחילה? פתח בארון שנאמר: "ויעש בצלאל את הארון" ואומר: "ועשו ארון".13
שמות רבה לד ב
דבר אחר: "ועשו ארון עצי שטים" – מה כתיב למעלה? "ויקחו לי תרומה", מיד: "ועשו ארון עצי שטים"! מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים. מה האור קדם לכל מעשה בראשית … אף במשכן, התורה שנקראת אור, דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור", קדמו מעשיה לכל הכלים.14
פרשת עקב: בעת ההיא אמר ה' אלי פסול לך שני לוחות אבנים … ועשית לך ארון עץ … ואעש ארון עצי שיטים ואפסול שני לוחות אבנים ואעל ההרה … (דברים פרק י פסוקים א-ג).15
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: ראה שמות רבה נא א שגם היו שני משכנות: "כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות". אם כך, היו גם שני ארונות וגם שני משכנות! משכן קבע \ בית מקדש \ עבודת הקורבנות – משכן תחילה. משכן ארעי \ בית מדרש \ מקדש מעט \ משכן העדות – ארון תחילה. ראה דברינו בפרשת פקודי הסמוכה שני משכנות.
מים אחרונים 2: לאחר 'סגירת הגיליון, הפנה את תשומת לבנו ישראל יובל לדברים הבאים של הרב קוק (עין איה על ברכות ט כט, על הגמרא שהבאנו בראש הדף) בשבח אמנות הציור.
הרגש הטבעי של הנפש המצטיינת במלאכת המחשבת של הציור, עיקר כשרונו הוא שיהיה ציורו חזק מאד וטבעי. רגשו הפנימי שהוא הכישרון המיוחד לחכמה הזאת של מלאכת הציור, לא תתנהו בשום אופן לצייר איזה דבר שלא כמנהגו וארחו הראוי לו ע"פ תכונתו. כחכם הזמרה האמיתי אשר בשמעו קול של נגינה שאינו ע"פ חוקי ההרמוניא הטבעיים החקוקים בנפש, לא תוכל נפשו לשאתה ויכיר שכאן יש חסרון סדר … שאינו ראוי לפי מצב הנפש הטבעית בסדרי ההרמוניא. גם הצייר האמיתי רושם של הרגשו חזק מאד לצייר כל דבר ע"פ טבעו המיוחד לו, ואותו הצביון שיש במציאות מוכרח הוא שיצא מתחת יד ציורו, והשינוי שבין המציאות אל הציור לא תוכל נפשו העדינה לקבל במנוחה. והנה הרגש הזה של הציור כשהוא נשלם לכל פרטיו הוא חכמה רבה וצריך לזה כשרון טבעי בנפש, ומכש"כ במעלה העליונה של חכמתו של בצלאל בציוריו שנחה עליו רוח אלהים … והנה ודאי יש הבדל בין הסדר המצטייר אצל המשיג החכם מצד חוקי החכמה, לסדר המצטייר אצל המצייר מצד כשרון של חכמת הציור והרגשו העמוק. שאצל החכם המשיג בחכמתו, יפול הסדר בכל דבר כפי הראוי מצד החכמה והמוסר, ואצל המצייר הטבעי האמיתי יפול הציור אצלו כפי מה שהוא בעולם המציאות, וכל חכמתו הוא, היא במה שהוא שוה בהתפעלות ציוריו אל המציאות בפועל. והנה לגבי אדון כל המעשים יתברך אין הבדל כלל בין סדר של חכמה לסדר של ציור, כי החכמה העליונה מגביהה לשבת ומשפלת לראות, וכח הציור עצמו ושויונו עם המציאות הלא הוא חק מחקי המציאות, שיצרם יוצר כל בחכמה ובצדק נשגב. … ע"כ בצלאל ע"ש חכמתו המיוחדת לו ההרגשית, שתוכל להרגיש בחזקה את המציאות כמו שהיא, שהוא כשבא בתכלית שלמותו עם ברכת אלהים של "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת", הוא מתלונן בצל-אל שהוא קרוב למעלת הנבואה שנושאה היא החכמה האלהית שהיא דבר ד' אור-אל "פתח דברך יאיר", והסכים לו משה, באשר הרגש הטבעי הוא הכח האלהי שעל ידו תתגלה החכמה האלהית ביצירת נפש האדם ההרגשית ע"פ תכונתה האמתית.